ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

לא מתגעגע לניינטיז: ליאור מילר פותח בר חדש

אחרי ההצלחה הגדולה, ההיעלמות, החיפוש העצמי ועזיבת העיר לטובת מגורים במושב, ליאור מילר חוזר בפאזה חדשה: בעל בר בתל אביב

כאילו לא חלפו שני עשורים מאז אותה פרסומת מיתולוגית ל"קסטרו", עובר אורח, שמזהה את ליאור מילר צועד בשינקין בדרכו לבר החדש שבבעלותו, פותח בפניו את המעיל. מילר מחייך, מחליף איתו שני משפטים וממשיך בדרכו. הוא אמנם כבר מזמן לא שם, באור הזרקורים, אבל נעים לו להיזכר, גם עכשיו, כשאת חיי הזוהר החליפו חיי משפחה בורגניים.

"כל הזמן מזכירים לי את הפרסומת ההיא ואני יכול להבין למה", הוא אומר. "היא הייתה פרסומת ייחודית בתקופה ההיא, שכנראה עשתה משהו לאנשים כאן. אני חייב להודות שאני חייב ל'קסטרו' את מה שקרה איתי לאחר מכן. אין ספק שהקמפיין הזה עשה לי טוב. וגם ל'קסטרו'. עד עכשיו אני ביחסים מאוד טובים עם 'קסטרו' ואנחנו אפילו עובדים על שיתוף פעולה בתקופה האחרונה, משהו שקשור למוזיקה".

אחרי שנים שהיינו רגילים לראות אותו כמעט בכל פלטפורמה טלוויזיונית, מילר נעלם מהמסכים לפני לא מעט זמן. בניגוד לרבים, שכוכבם דרך ל-15 דקות של תהילה, נדמה היה באותן שנים שמילר כאן כדי להישאר. ואכן, הוא מספר שהיו לו הצעות, ועדיין יש לו. אבל אחרי שהשתתף ב-2008 ב"רוקדים עם כוכבים", ההבלחה האחרונה שלו לתוכנית מרכזית בפריים טיים, הוא הבין שהוא פשוט לא רוצה. וכך, בסוף שנות ה-30 לחייו, מילר החליט לצאת למסע חיפוש עצמי.

אבל התהיות התחילו הרבה לפני. לדבריו, גם בשנות ה-90, כשהיה אליל הבנות, הוא לא הרגיש בנוח עם התהילה. עכשיו, אחרי שסוף-סוף מצא את הפינה השקטה שלו, הוא מודה שכל העסק הזה היה קצת גדול עליו. "באופן כללי, אני אדם די מופנם", הוא אומר. "אמנם עסקתי במשחק, אבל זה לא סותר. העבודה עצמה היא מאוד מוחצנת, אבל היא לא מייצגת את מי שאני. לא הסתדרתי עם כל האהדה סביבי. זה לא ממש דיבר אליי".

גם המעריצות לא דיברו אליך?
"תתפלא, אבל לא. מבחינתי, כל העיסוק הזה היה עבודה. בכלל, נקלעתי לתחום המשחק די במקרה. זה לא משהו שתכננתי. לא זוכר שבתור ילד חלמתי להיות מפורסם. רציתי להיות שחקן ולעשות קולנוע כי תמיד אהבתי קולנוע, אבל לא רציתי להיות בתחום המשחק בפורמט שבו זה פגש אותי. מעריצות בכלל לא היו עניין מבחינתי - זה הרבה יותר קשה מאשר מה שזה נראה".

נו, באמת...
"באמת, זה לא עשה לי כלום. הפרסום הזה אומר שאתה מאבד את החיים שלך ואת הפרטיות שלך. פתאום החיים שלך לא שייכים אליך, אלא לכלל הציבור. זה לא מגניב. החיים שלי, בתקופה ההיא, לא היו חיים. זה היה שטויות. כבר אז מאוד רציתי להתרחק מעולם הפרסום והטלוויזיה. הרבה ימים חיכיתי לרגע שבו אוכל ללכת לבד בשקט ברחוב, בלי שיעצרו אותי ככה פתאום. פשוט הרגשתי שאין באמת סיבה שיאהבו אותי או שיעריצו אותי. הייתי שמח אם זה היה קורה בעקבות שיר טוב שכתבתי או אולי איזה תפקיד בלתי נשכח שעשיתי בקולנוע. ועדיין - גם אז לא הייתי רוצה שזה יהיה ברמה של צרחות והיסטריה. הייתי רוצה לנגוע באנשים בעקבות תפקידי משחק שלי, לגרום להם לחשוב, לאפשר להם לראות דברים מזוויות אחרות".

בשנות ההצלחה הגדולה, לצד הקריירה בדוגמנות, הוא דווקא ניסה את תחום המשחק - כשהשתתף בטלנובלה העברית הראשונה, "רמת אביב ג'" הבלתי נשכחת, לצד יעל בר זוהר, נועה תשבי ועוד. אבל אין ספק שאת אותה ההערכה לתפקיד בלתי נשכח הוא לא קיבל בזכות המשחק שלו בסדרה ההיא.

"הכי קל זה להסתכל היום על פרקים של 'רמת אביב ג'' ולהסתלבט על התוכנית, אבל זו לא חוכמה, בדיוק כמו שזו לא חוכמה לצחוק היום על 'דן שילון מארח', 'פספוסים' ו'גלגל המזל'", הוא אומר.

"בתקופה ההיא בדיוק התחילה הטלוויזיה המסחרית והיו צריכים שם תוכנית, אז עשו את הטוב ביותר שהצליחו נכון לאותו הזמן. ברור שאם אתה משווה את זה לתוכניות של היום, 'הומלנד', '24' או 'סקס והעיר הגדולה', הסצנות ב'רמת אביב ג' ' ייראו לך מצחיקות. אני לא מצטער על ההשתתפות שלי ב'רמת אביב ג''. אני חייב לסדרה הזאת הרבה, אבל היא ממש לא משוש חיי".

ומה, יש עוד סיכוי שנראה אותך בטלוויזיה?
"אני אף פעם לא סוגר דלתות, אבל נכון לעכשיו אני פשוט לא שם. אני משאיר לעצמי פתח להשתתף בפרויקטים שאני יכול לחיות איתם בשלום. אבל אני באמת לא מתגעגע לטלוויזיה. אני מאוד אוהב את החיים שלי היום".

אז בטלוויזיה אולי לא, אבל את מילר כנראה תוכלו לפגוש בבר החדש שפתח ברחוב הרצל בתל אביב, סמוך למסעדת "פרונטו". לבר אין עדיין שם, אבל הוא נפתח להרצה לפני כחודש. זהו בר קטן למדי בעל עיצוב מיוחד ואווירה אינטימית. בעסק החדש מילר מתכוון לממש את האהבה האמיתית שלו - מוזיקה, תחום שבו עסק בעבר, גם כבעל לייבל. לבר הוא מתכוון להביא הופעות של הרכבים שונים, שינעימו למבלים את הערב.

את חיי הלילה של תל אביב מילר מכיר כבר לא מעט שנים, גם בתור בליין וגם מעמדת הדי-ג'יי, מקצוע שטיפח לא מעט שנים. כיום הוא עדיין מתקלט מדי פעם, אבל בעיקר באירועים מיוחדים. "אני לא אדם של טרנדים", הוא אומר. "אני עושה את מה שאני מאמין בו בזמן שאני חושב לנכון. אבל בגדול, מועדונים זה כבר שטח מת, שאין לו קהל. מצד שני, יש הרבה קהל לברים קטנים ואינטימיים, שאנשים מרגישים בהם נוח ומקבלים בהם חום ואהבה. לכן אני חושב שהמקום שפתחתי, שמיועד ל-30 איש, יכול להצליח. זה בר עם אוכל, שמתאים לקהל קצת יותר בוגר".

את תל אביב עזב לפני כשלוש שנים. אחרי תקופה מאוד ארוכה, בה חי בעיר, בין היתר בשכונת מעוז אביב, הוא החליט לעזוב לטובת השקט של מושב קדרון שבשפלה. "אני מעדיף לראות ירוק בעיניים מאשר אוטובוסים ומגדלים", הוא אומר. "גם בשכונה שבה גרתי בתל אביב הייתה פינה ירוקה, אחת הפינות הירוקות היפות בעיר, עם הרבה דשא. בשנים האחרונות תל אביב נעשתה עיר מאוד יקרה. הכול מתחלף בתל אביב מאוד מהר, הקצב נעשה אפילו יותר מהיר ממה שאני זוכר. המהירות של תל אביב באה לידי ביטוי בכל התחומים. אפשר לראות את זה גם בקשרים רומנטיים, שתוחלת החיים שלהם פה היא יותר נמוכה. אני חושב שזו תכונה שמאפיינת כל מטרופולין כמו תל אביב".

לא היית רוצה לחזור לגור בתל אביב?
"אני חושב שעברתי את השלב הזה בחיים. מגורים בתל אביב טובים לגיל מסוים, והיום, מהמקום שבו אני נמצא - אני חייב להודות שזה לא חסר לי. חבר'ה בין הגילים 20 עד 35 יכולים למצוא בתל אביב את מה שהם מחפשים. לא אני. היום אני רוצה קצת שקט, ולכן תל אביב כבר נראית הרבה פחות אטרקטיבית בשבילי. יש לי סוג של יחסי אהבה-שנאה עם תל אביב. נראה לי שלכולם יש יחסים כאלה איתה".

לסיבה שבחר לעבור דווקא לקדרון קוראים גלית. הוא הכיר אותה לפני למעלה משלוש שנים ולדבריו, מיד הבין שמצא את מה שחיפש. בניגוד לבנות הזוג הקודמות - אשתו לשעבר יעל אבקסיס, שלהם בן משותף, מיכל אנסקי ואנה ארונוב - את השם של בת זוגו הנוכחית לא תמצאו במדורי הרכילות. הוא הכיר אותה בסדנת שתיקה שבה השתתף במסגרת המסע שלו לחיפוש עצמי.

כשהכיר אותה, בסוף שנות ה-30 של חייו, הוא כבר לא ציפה למצוא אהבה חדשה. ליתר דיוק, הוא די התייאש מהחיפושים ומניסיונות העבר הכושלים, וכבר השלים עם האפשרות שיישאר רווק למשך שארית חייו. "היא הגיעה ושיבשה את התוכנית להמשיך סולו", הוא אומר. "אני לא רציתי קשר זוגי חדש, אבל זה היה גדול וחזק ממני. לא יכולתי להתנגד לזה. בלי קלישאות, זה היה אפילו יותר חזק מאהבה ממבט ראשון. ראיתי אותה בסדנת השתיקה, ומיד ידעתי שאני רוצה להיות קרוב אליה".

איך אפשר להכיר מישהי בסדנת שתיקה, בלי לדבר?
"זה היופי שבדבר. בדרך כלל כשאנשים נפגשים, יש ביניהם דינמיקה של שיחה ואז הם כבר שופטים זה את זה, מתעסקים בתכנים ובפרספקטיבות. לנו לא הייתה את האפשרות הזאת, ולמרות זאת ידענו שזה זה. ערב אחד פשוט ישבנו ביחד, בלי לדבר, וידענו שקורה כאן משהו גדול".

היא ידעה מי אתה?
"כשדיברנו, הצגתי את עצמי, כי אני לא יכול לצאת מנקודת הנחה שכולם מכירים אותי. זה יהיה מאוד יהיר לחשוב בצורה הזאת. בדיעבד התברר לי שהיא כן ידעה מי אני, אבל זה לא משהו ששינה משהו אצלה. היא פשוט באה מעולם אחר. בת הזוג שלי היא מישהי שאתה לא פוגש הרבה כמוה בחיים, אם בכלל".

תהיה גם חתונה?
"יש לנו תינוק בן שנתיים וחודשיים בשם ניאו, וזה לא הסוף. אני רוצה עוד ילד. וכן, אני בעניין של חתונה, מתישהו, בעתיד. לגלית יש ילדה בגיל של הבן הגדול שלי, ואנחנו כבר משפחה ממש גדולה. גלית כבר שינתה את שם המשפחה שלה במשרד הפנים למילר. האהבה איתה זה הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים. היא עושה אותי אדם יותר טוב".

אתה נשמע ממש מואר.
"אני מרגיש שאני נמצא בשליחות, שאני צריך לחלוק את הרגשות האלה עם כמה שיותר אנשים, להסביר להם שזה קיים, אהבה כזאת. אני הייתי קרוב להתייאש מאהבה, ויש עוד הרבה כמוני, שכן מתייאשים. אבל אסור, כי בסוף מוצאים, וכשמוצאים - אין יותר טוב מזה. זו גם אחת הסיבות, בתת-מודע, לפתיחת הבר. כי בר הוא מקום שמדברים בו, ושם אני יכול לחלוק את החוויה שלי עם אחרים. אני נפתח עם כולם מתוקף השליחות שלי: לא להתייאש מאהבה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום תל אביב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...