ראשי » מקומי » ירושליםגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

המדריך המלא להשתלטות החרדית על ירושלים

תחת הכותרת "איך תשמרו על השכונה שלכם פלורליסטית", ועל רקע המאבק נגד הקצאת קרקעות לחרדים ברמת שרת, מציגה חברת המועצה רחל עזריה את ששת העקרונות שלפיהם פועלים החרדים בעיריית ירושלים, ואת דרך ההתמודדות עמם באמצעות אותם העקרונות

פלורליזם היא מילה גדולה. הרבה אנשים משתמשים בה, אולי לעתים קרובות מדיי, אולי ביתר קלות. פירושה הוא שקבוצות שונות בחברה אחת שומרות על זהותן הייחודית, תוך שימורו של מכנה משותף לכולן. אם כך, נדמה שירושלים היא עיר שמתקיים בה פלורליזם אמיתי, כזה שאנחנו חולמים עליו אך לא שמים לב לקיומו סביבנו. 

צעירים ומבוגרים, חילונים ודתיים, מזרחים ואשכנזים, יהודים, מוסלמים ונוצרים, מהגרי עבודה ואנשים המשתייכים לקבוצות מיעוט רבות אחרות – כולם חיים על אותה קרקע עמוסת מטען היסטורי, ומצליחים לנהל את חייהם בכפיפה אחת. רומנטי? נאיבי? או אולי דווקא מפוכח ואמיתי?

בשנים האחרונות, מאבקים שכונתיים מאלצים את התושבים בעיר להתמודד עם מה שמכונה, אולי בטעות, פלורליזם: ברמות, בגבעה הצרפתית ובקריית היובל התושבים נאבקים נגד התחרדות השכונות, וברמת שרת ניטש בשבועות האחרונים מאבק חרדי-חילוני על קרקע שנמצאת בגבול עם בית וגן הסמוכה. אף שפעמים רבות המאבקים האלה מתחוללים תחת הכותרת "פלורליזם", נראה שהמאבק בהתחרדות לא עולה בקנה אחד עם הערך הזה, כפי שהגדרנו אותו כאן.

תחת הכותרת "איך שומרים על שכונות פלורליסטיות בירושלים", התקיים לפני עשרה ימים חוג בית בביתה של תושבת שכונת רמת שרת. היה שם דיון על ההתמודדות מול החרדים ברמה הפרקטית, אך בעיקר שיתוף הדדי של תחושות בין רחל עזריה, ששיתפה את התושבים בתחושותיה כחברת מועצה מטעם סיעת ירושלמים, ובין התושבים, ששיתפו אותה בתחושותיהם לגבי ההתנהלות של חיי היום~יום המשותפים עם החרדים.

תחושת החילונים שעליהם להתגונן מפני "ההשתלטות החרדית" היא, לדעת רבים, מהסיבות המרכזיות לבחירתו של ניר ברקת לראשות העירייה. עזריה הסבירה במפגש לבאי החוג כי הרצון לשמור על ירושלים כעיר של כולם הוא שהביא את תנועת "ירושלמים" להתמודדות באותן בחירות. במועצת העירייה יושבים 19 חברים שאינם חרדים ו-12 נציגים חרדים. לדברי עזריה, ההתמודדות בכיכר ספרא עם ומול הנציגים החרדים התנהלה בתחילה על מי מנוחות, אולם במהרה התחוור לנציגי האוכלוסייה ה"לא חרדית", כפי שהיא מגדירה זאת, דבר אחר: החרדים פועלים בשיטתיות כדי להטיב עם בוחריהם.

סיעת ירושלמים הבינה כי יש להילחם באש עם אש, והגדירה את ששת עקרונות הפעולה של השיטה החרדית. מבחינתם, ששת העקרונות הללו אינם נחוצים רק כדי להבין כיצד להתמודד עם הנציגים החרדים, אלא גם כדי ליישם אותם עצמם בקרב הנציגים הלא חרדים, בבחינת "אם זה עובד להם, למה שלא יעבוד גם לנו?".

העיקרון הראשון טוען שיש פער בין העסקנים וחברי המועצה החרדים ובין הציבור שהם מייצגים, וליתר דיוק, לעתים קרובות צרכים מסוימים לא עולים מהשטח, אלא מגיעים מלמעלה ומחלחלים אל הציבור. נוסף לכך, לטענת עזריה, חברי המועצה החרדים אינם חושפים את הנתונים שמאחורי הצרכים שהם מעלים. עזריה מספרת למשל על ישיבת מועצה, שנציג חרדי טען בה כי בשכונה מסוימת יש לדאוג לבתי ספר רק בעבור 70 אחוז מהילדים, מפני שהיתר הולכים ללמוד בשכונות אחרות בגלל "השיטה" ו"דרך החיים החרדית".

לפי עזריה, רק במקרים מעטים נערכה בדיקה אמיתית של הצרכים, וכך לטענתה יוצרים הנציגים החרדים צורך, ואותו הם ממלאים אחר כך בבקשות לבתי ספר בשכונות שאינן חרדיות. עזריה מבקשת ללמוד שני לקחים מעיקרון זה: הראשון, שדרושה בדיקה של הנתונים והדרישות בשטח; והשני, שהמאבק הלא חרדי צריך להתמקד בעסקנים החרדים, ולא בציבור החרדי.

העיקרון השני שמונה עזריה הוא שעד כה, האוכלוסייה הלא חרדית בירושלים ונציגיה בעירייה עסקו ב"קרבות בלימה", מכיוון שהחרדים מוציאים את הדיונים משכונותיהם ומעבירים אותם לשכונות החילוניות בעיר. כך מוצאים את עצמם הלא חרדים במאבק על הבית, מול החרדים, בתוך השכונות החילוניות. לטענת עזריה, יש להקדים תרופה למכה, ולבחון את השכונות החרדיות ואת צורכיהן כדי למנוע מצבים כאלה.

מועצת עיריית ירושלים. מיהו פלורליסט?

לדבריה, יש להסיט את הזרקור כדי שלא יתמקד רק בשכונות החילוניות, אלא גם במתרחש בשכונות החרדיות, למשל במאבק נגד הדרת נשים, הן על מודעות הפרסומות והן ברחובות. כאן טוענת עזריה כי "החרדים עדיין מנסים להבין איך זה קרה להם". היא מספרת על שיחות טלפון שקיבלה מבכירים בחברה החרדית בעקבות סיור שערכו היא וחבריה לתנועת "ירושלמים", ובהן תהו אותם בכירים כיצד הגיעו למצב שבו יש הפרדה בין המינים במדרכות.

בעיקרון השלישי שהיא מונה, חברת המועצה קוראת לאוכלוסייה הלא חרדית לא לוותר ולא להתפשר במאבקה על צביון שכונותיה. תחושה נפוצה ברחוב הלא חרדי היא כי בכל פעם שיש התנגשות בין דרך החיים הלא חרדית לזו החרדית, הלא חרדים נאלצים להתפשר. עזריה מזכירה שוב את העיקרון הראשון, שלפיו נבחרי הציבור החרדים דואגים רק לאוכלוסייה שהם מייצגים, אף שנבחרי ציבור שמחזיקים תיקים בעירייה אמורים לדאוג לכלל האזרחים, מפני שהם זכאים כולם לאותם שירותים.

עזריה מוסיפה כי "צריך להבהיר למגזר החרדי, שכנבחרי ציבור הם צריכים לדאוג לכולם". שוב היא מדגישה כי אין מדובר בטענה נגד הציבור החרדי כולו, אלא נגד העסקנים החרדים בפרט. במקביל, היא מדגישה, התושבים הלא חרדים צריכים לעמוד על שלהם ולא לתת שירמסו את ערכיהם ואת דרך חייהם לטובת דרך החיים החרדית.

העיקרון הרביעי הוא שיתוף פעולה הדוק בין הציבור לנבחריו. עזריה מתארת מקרה שאירע לפני כשנתיים, שבו חברי מועצה חרדים העלו צורך בהקמת בית ספר יסודי לבנות בשכונת רמות. עזריה מספרת שכאשר שאלה חרדים המתגוררים בשכונה, הם לא סיפרו על קיומו של צורך כזה. רק לאחר שטענה בדיון נוסף כי הציבור ברמות אינו חושב שקיימת מצוקה, יצאו תושבי השכונה החרדים להפגנות בכיכר ספרא. בהקבלה, מציעה עזריה לנהל קשר הדוק בין האוכלוסייה הלא חרדית בירושלים ובין נבחרי הציבור שלה, כדי שהציבור יציף את הצרכים מהשטח לחברי המועצה, ואלה יעדכנו את הציבור בנעשה בכל הנוגע לענייניהם.

העיקרון החמישי הוא גורם ההפתעה – החרדים דואגים לשמור על קלפים רבים קרוב לחזה, ושולפים אותם בעת הצורך. גם כאן מספרת עזריה על מקרה שבו שמה לב במקרה כי באחת מישיבות המועצה עתידה לעבור בקשה לבנייה בשטחים שנויים במחלוקת בשכונת רמות, ורק ערנותה הביאה לחסימת הבקשה.

העיקרון השישי והאחרון הוא פעולה מתוך אמונה בצדקת הדרך. עזריה מסבירה כי חברי המועצה החרדים פועלים מתוך ביטחון מלא כי הצדק איתם, ואילו האוכלוסיות הלא חרדיות פועלות מתוך תחושה כי אין מקום לערכיהן ולדרכי החיים שלהן מול דרך החיים החרדית. עזריה קוראת לציבור הלא חרדי לזכור כי הם אינם "עגלה ריקה" וכי גם הם, בדומה לחרדים, פועלים מתוך עולם ערכים מלא.

במצב שבו האוכלוסייה החילונית רואה את עצמה כ"עגלה ריקה" לא יכול להתקיים שיח פלורליסטי, כי כאמור, בחברה פלורליסטית חברות קבוצות שונות בעלות זהות מוגדרת ושונה זו מזו. כאשר קבוצה אחת נתפסת כחסרת ערכים, כיוון או דרך, היא כבר אינה קבוצה, אלא אסופה של אינדיבידואלים, ואינה חלק מהשיח הפלורליסטי.

חוג הבית שהתקיים תחת הכותרת "איך שומרים על שכונות פלורליסטיות בירושלים", פסע אפוא על הקו הדק שבין שאיפה לחברה פלורליסטית ובין סתם מאבק – מאבק של קבוצה שלא יודעת מה היא, ויודעת רק מה היא לא. תפיסה זו באה לידי ביטוי היטב בהגדרתה של עזריה את הקבוצה שהיא מייצגת: ה"לא חרדים".

ההגדרה הזו מבוססת על התנגדות לכל מה שהוא חרדי, ולא על ערכים מובחנים. הגדרה זו גם שוללת את קיומו של מכנה משותף בין החרדים ליתר התושבים, ובכך מבטלת גם היא את הגדרת הפלורליזם, אשר מבקש להבטיח את יכולתן של הקבוצות השונות לנהל שיח ביניהן. ללא מכנה משותף, ללא הסכמה בסיסית ביותר על מסגרת כלשהי, אין סיבה או יכולת לנהל שיח מכבד ומכיל.

באותו חוג בית טען מריק שטרן, מנהל הקמפיין של תנועת "ירושלמים", כי הדרך הטובה ביותר לנהל את המאבק מול החרדים הוא שיתוף פעולה בין החילונים לדתיים הלאומיים. ואכן, נראה כי הגדרתה של עזריה את הלא חרדים כוללת את שתי הקבוצות אלה, מתוך הנחה כי לשתיהן יש מכנה משותף רחב. אולם, כל עוד החילונים בירושלים רואים את עצמם כבעלי "עגלה ריקה", שיתוף פעולה כזה מביא להיתלות של החילונים בעגלת הערכים של הדתיים הלאומיים, ובכך מונע שיח פנים חילוני שיכול להגדיר את הקבוצה כמובחנת מאחרות ובעלת ערכים משל עצמה.

חשוב להבחין בין פלורליזם כערך הכרחי במדינה דמוקרטית, ובין חיים בדו-קיום. לא בכל מרחב שחיות בו בכבוד הדדי שתי קבוצות או יותר יש פלורליזם, מכיוון שהפלורליזם מחייב שיח בלתי אמצעי בין קבוצות שונות, אשר במרכזו עומדים ערכים. מרחב כזה יכול להיות מרחב של דו-קיום, אך הוא לא יענה להגדרה של פלורליזם. לדברי עזריה, עיניהם של אזרחי המדינה כולה נשואות לירושלים כמייצגת את האופן שבו קבוצות המיעוט השונות בישראל יכולות לחיות יחדיו.

כדי ליצור פלורליזם בשכונות הירושלמיות, יש לעודד מפגשים בין אנשים המשתייכים לקבוצות שונות; וכדי ליצור דו-קיום בשכונותינו, יש לעודד כבוד הדדי במרחב הציבורי. כדי לעשות כן, ראשית על החילונים להגדיר את הערכים הממלאים את עגלתם, ושנית, עליהם לגשת אל המאבק מול ההנהגה החרדית בביטחון, כפי שהגדירה זאת עזריה. כמו כן, עליהם לשמור על מעורבות תמידית בפוליטיקה המוניציפאלית ולעדכן את נבחרי הציבור שלהם בצורכים המופיעים בשטח.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ירושלים-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...