סיפור חייה של הגברת הראשונה של הרובע היהודי
כבר משנות העשרים היה גורלה של רבקה ויינגרטן קשור בזה של הרובע היהודי בירושלים: היא שרדה את המצור, נמלטה משבי הירדנים ואף חזרה לגור בבית ילדותה אחרי מלחמת ששת הימים. שלשום הלכה לעולמה האישה שהיתה לאחר מסמלי העיר העתיקה
רבקה ויינגרטן עם תמונת אביה המובל לשבי הירדני צילום ארכיון: פלאש 90
ויינגרטן נולדה בשנת 1923 בין חומות העיר העתיקה בירושלים. בשנת 1808, בימים שבהם גרו בירושלים כמה עשרות יהודים בלבד, החלו תלמידיו של הגאון מווילנא - הגר"א - לעזוב את ליטא ולעלות ארצה, שנים רבות לפני היווסדן של התנועות הציוניות הראשונות. אחת המשפחות שעלו ארצה במסגרת עליית תלמידי הגר"א היתה משפחת רוזנטל, ולאחר שנתיים בצפת ובטבריה עברה המשפחה בשנת 1812 אל בית ברחוב אור החיים ברובע היהודי בירושלים.
110 שנים אחר כך נולדה באותו הבית רבקה ויינגרטן, באותו מקום בדיוק שבו נולד הסב של סבה ואחריו כל הדורות עד אליה. את שנותיה הראשונות העבירה ויינגרטן בין חומות העיר העתיקה, ובשנת 1939, כשהיא בת 16 בלבד, החלה רבקה הצעירה ללמוד באוניברסיטה העברית בהר הצופים.
אביה של רבקה, הרב מרדכי ויינגרטן, היה איש ציבור בולט בין תושבי הרובע היהודי בתקופת טרום הקמת המדינה. לאחר שנים רבות שבהן פעל באופן עצמאי למען התושבים הוא מונה לתפקיד נשיא ועד היישוב היהודי בעיר העתיקה ובשל כך זכה לכינוי "המוכתר של היהודים".
למרות הפרעות בארץ הצליחו יהודי ירושלים לשרוד, אך כשעצרת האו"ם קיבלה את החלטת החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947 הוטל מצור על העיר העתיקה. הרב ויינגרטן לקח פיקוד והנהיג את תושבי הרובע היהודי בימי המצור הקשים. הוא ניסה לדאוג להם למזון ולתרופות ואף שלח את התושבים הלא מיומנים לשמור בעמדות השמירה שפוזרו ברובע. כך התנהלו החיים ברובע במשך חצי שנה.
כשדוד בן גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל המצור על הרובע היהודי החריף. ארבעה ימים לאחר הכרזת העצמאות החליטו כוחות של הפלמ"ח לפרוץ את המצור דרך שער ציון וליצור מסדרון שיאפשר לתושבי הרובע להימלט, אולם עקב שורת תקלות מבצעיות נמנע מהתושבים לצאת מן החומות.
עד הרגע האחרון
לפני כמה שנים התראיינה מאשה קפלן, אחותה של רבקה ויינגרטן, לסרט שהפיקה עמותת דור הפלמ"ח, המנציחה את פועלם של בני דור תש"ח. היא סיפרה על הימים שלאחר הכרזת העצמאות. "היתה הרגשה שתבוא תגבורת ואנחנו נצא לחופשי", אמרה, "עברו שעות, ואחר כך התחילו הפגזות ופיצוצים".
רבקה ויינגרטן עם טדי קולק בפתיחת מוזיאון חצר היישוב הישן צילום: משה ויינגרטן
הרב ויינגרטן חש מחויבות ואחריות לקהילה היהודית שנשארה ברובע ועשה ככל יכולתו על מנת לחזק את התושבים. לאחר שריפת בית הספר לבנות הוא דאג למקום לימודים חלופי והקים בית תמחוי שבו סעדו מדי יום ביומו עשרות אנשים. כשהבחין הרב ויינגרטן כי המצב גרוע מאוד, הוא כינס את תושבי הרובע וביקש מכל משפחה להחליט עבור עצמה אם לנסות להימלט מהעיר העתיקה או להישאר ולהילחם בירדנים. בסיומה של ההודעה בישר הרב לכל הנוכחים כי הוא ומשפחתו נשארים ברובע עד לרגע האחרון. את ראשה של מאשה בתו כיסו בני משפחת ויינגרטן במצנפת כדי ששערה הבלונדיני לא ימשוך את תשומת לבם של הלגיונרים, והיא המשיכה בעבודתה כאחות וטיפלה בפצועים עד הרגע האחרון.
תושבי הרובע הלכו ונחלשו, ובימים האחרונים לפני הכניעה כונסו כל היהודים בבניין המרכזי שכונה "בתי מחסה". הם שהו שם כמעט ללא מזון, תחמושת ואמצעי רפואה.
ביום שישי, 28 במאי 1948, שבועיים לאחר הכרזת העצמאות, נפל הרובע היהודי בידי הירדנים. לוחמים ערבים פרצו לאזור, פוצצו את כל ארבעת בתי הכנסת שהיו ברובע ובהם גם בית הכנסת "אור החיים" של הרב ויינגרטן.
על הכניעה הרשמית של תושבי הרובע חתם הרב ויינגרטן בעצמו מול עבדאללה תל, מפקד הלגיון הערבי. תחילה דובר על כך שכל הגברים שנלחמו ברובע היהודי יילקחו לשבי בירדן, אבל כשתל נכנס אל תוך הבניין וראה במו עיניו את המספר הזעום של האנשים שנלחמו בו בגבורה במשך חודשים ארוכים, הוא התבייש לחזור רק עמם לירדן, ולכן החליט לקחת בשבי גם נערים וקשישים.
בצהרי אותו יום שישי ניתנה לרבות מהנשים האפשרות לחצות את הגבול אל עבר ישראל. מאשה ויהודית, אחיותיה של רבקה, שימשו כאחיות ולא רצו לעזוב את הפצועים שנלקחו בשבי והחליטו להצטרף אליהם. אביה הרב נלקח בכוח וגם אמה ושתי אחיותיה הקטנות נלקחו מסיבה שאינה ברורה.
לפני שנשבה פנה הרב ויינגרטן אל רבקה בתו וביקש ממנה להימלט אל העיר החדשה. "חשוב שיישאר נצר למשפחתנו", אמר לה, מכיוון שהטיל ספק בחזרה שלו ושל שאר בני המשפחה מהשבי כשהם בחיים.
רבקה עזבה את העיר העתיקה ונפרדה מבני משפחתה. היא מצאה דירה בשכונת רחביה בירושלים ולאחר כמה שבועות בשבי חזרו בני המשפחה אל ירושלים החדשה ושכרו דירה בסמוך אליה. הרב ויינגרטן לא התאושש מעולם מנפילתו של הרובע היהודי בידי הירדנים. על המכתבים שהיה שולח לאחר נפילת הרובע נהג לחתום: "שמואל ויינגרטן - גלות רחביה". הרב לא הספיק לראות את איחודה של ירושלים ואת החזרה לרובע היהודי שאותו הנהיג בימים הקשים. ב-1964, כשהוא בן 68, הוא נפטר.
סגירת מעגל
ב-19 השנים שחלפו בין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים פיתחה רבקה ויינגרטן קריירה במסגרת מס הכנסה. היא היתה לאישה הראשונה ששימשה גובה ראשית במס הכנסה ירושלים וזכתה לכבוד שבמסגרתו היתה לאחראית על המחשב הראשון שהגיע לארץ. היא התקדמה והפכה למנהלת מחלקת הגבייה הארצית במשרד האוצר. כמו כן היתה מועמדת לכהן כנציבת מס הכנסה, אך אז פרצה מלחמת ששת הימים, שהביאה עמה שינוי משמעותי.
הרובע היהודי. נכדיה של רבקה התרוצצו בסמטאות בהן גדלה צילום: פלאש 90
במהלך המלחמה עקבה רבקה אחר כל פיסת מידע שהגיעה מן הקרבות באזור מזרח ירושלים. בעיצומם של ימי הקרבות הזמין אותה שלמה להט (צ'יץ'), המושל הצבאי של מזרח ירושלים, להיות האזרחית הראשונה שנכנסת לעיר העתיקה. רבקה סיירה בתוך הרובע ההרוס יחד עם צ'יץ', אלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס וחיים הרצוג. בזמן שהותם ברובע היהודי היא הציגה בפניהם את בתי היהודים ואת בתי הכנסת ברובע. על בסיס ההסברים הללו צוירה לראשונה מפת הרובע היהודי.
רבקה מצאה את בית הוריה ואת בית הכנסת "אור החיים" הרוסים לחלוטין, ונדרה נדר לחזור לבית ולבית הכנסת ולשקמם. לאחר מלחמת ששת הימים הפקיעה ממשלת ישראל את כל הרכוש היהודי ברובע היהודי, ושבועות ספורים לאחר המלחמה החלה רבקה לנהל מאבק במטרה לרכוש בחזרה את בית משפחתה.
כשנה לאחר המלחמה, כאשר התקבלה החלטת ממשלה ליישב מחדש את הרובע, היתה רבקה לאחת הראשונות שהתיישבו ברובע ההרוס, אשר שיקומו נמשך שנים רבות לאחר מכן.
רבקה רכשה שלושה חדרים מתוך בית משפחתה וחזרה להתגורר בחדר שבו נולדה. היא השלימה את בניית בית הוריה ההרוס, שיפצה את בית הכנסת, ובכל שאר חדרי הבית שהופקע ייסדה את מוזיאון היישוב הישן, המציג את תולדות החיים ברובע טרם מלחמת השחרור.
מאז שיקומו של הרובע היהודי התגוררו גם בנה ובתה של רבקה ברובע, והיא זכתה לראות את נכדיה מתרוצצים בסמטאות שבהן היא עצמה שיחקה כילדה בטרם הקמת המדינה. לפני כחודשיים, יום לאחר שמלאו לה 90 שנה, איבדה רבקה ויינגרטן את הכרתה בביתה, ושלשום היא נפטרה.
אתמול היא נקברה בהר המנוחות בירושלים בחלקת קבר סמוכה לאביה הרב ויינגרטן, סמלו של הרובע היהודי. את ההספדים לזכרה נשאו אתמול הרב אביגדור נבנצל והרב אליהו מדינה, שני רבני הרובע היהודי וממשיכי דרכו של אביה. אחר מיטתה צעדו בדממה בנה, בתה, נכדיה וניניה, כולם ממשיכי דרכה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ירושלים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם