השיטפון הרס מאות בתים, הסיוע לא נראה באופק
בסערה הגדולה של ינואר הפכה בת חפר באחת מיישוב מבוסס לאזור מוכה אסון: מימיו המזוהמים מביוב של נחל שכם הציפו את הרחובות והחריבו אותם כליל, עשרות משפחות פונו מהבתים ההרוסים, והתושבים מוכי הטראומה מתקשים לממן את תהליך השיקום היקר. עכשיו הם מתארגנים לתביעה. על ספסל הנאשמים: מדינת ישראל
מאז השיטפון נאלצה לעזוב את בת חפר ולעבור עם בעלה וארבעת הילדים ליישוב סמוך, לגור בשכירות. הבית שלהם עומד בינתיים סגור ומסוגר. ממתין לשיפוץ. אסור לגור בו.
ריח חריף עולה מהבית. החפצים ששרדו את המים הפכו למושבות של חיידקים. "פטריות ביוב וחיידקי צואה", זה המינוח. הגינה היא עדיין בוצה. אי אפשר לדרוך. אחת הכלבות - למשפחת לבנוני היו שתיים - לקתה בזיהום כתוצאה מההצפה, ומתה. הדגים, גרעין רבייה "גופי" שילדי המשפחה גידלו בעצמם, נפלטו מהאקווריום בסלון, צפו בביוב שחדר לבית ולא שרדו.
"אנחנו נופלים בין הכיסאות", לי-שי כועסת. "היינו נחמדים. חשבנו, 'יעזרו לנו, איזה יופי'. השיטפון היה שבועיים לפני הבחירות. ביום שלישי זה קרה, ובשלישי, שבועיים אחר כך, היו הבחירות. הבטיחו לנו 'נעזור לכם'. ביבי אמר 'צריך לאפשר סיוע חירום לאנשים שאיבדו הכל בהצפות'. האמנו . היום ביבי עסוק בללקק את התחת ללפיד ולבנט. בת חפר? הוא לא זוכר מה זה".
הרופאים קבעו שהיא במצב פוסט-טראומתי בעקבות השיטפון. "אני רוצה בחזרה את החיים שלי", ביקשה השבוע. "אני רוצה לחזור לדרך המלך ולהמשיך לגדל את הילדים שלי, וכרגע אני לא יכולה. בעלי ואני ישנים שלוש שעות בלילה, מאז השיטפון".
כשהתחילה ההצפה היו בבית ליאור, בעלה, וארבעת הילדים - בני 13, 9, 6 ו-3. לי-שי הייתה במתנ"ס. היא עקפה את המחסומים שהציבו כוחות ההצלה ופשוט שחתה הביתה. "אמרתי, 'אני אגדל זימים כדי להגיע לילדים שלי'", היא משחזרת.
"הגעתי הביתה בהיפותרמיה. אני דופקת עם היד על הקצה העליון של הדלת. הכל היה מוצף. הבת שלי שמעה את הדפיקה וצרחה. בעלי בא ושלף אותי. בימים שאחרי השיטפון הוא היה חולם כל פעם שהוא שולף אותי מהמים מתה. היה מעיר אותי, לראות שאני בחיים. גם לבת שלי יש התקפות בכי ופחד. היא בהיסטריה. הבן שלי, הקטן, קם באמצע הלילה. 'אני רוצה הביתה', הוא בוכה. 'אבל אין הביתה', אני אומרת לו. 'אין לאן לחזור'".
ב-8 בינואר הוצף היישוב בת חפר. חלק מחומת ההפרדה - שתוחמת את בתי היישוב ומפרידה בין שטחי הרשות הפלסטינית לישראל - קרס. נחל שכם, מצדה הפלסטיני של החומה, עלה על גדותיו: החומה העשויה בטון לא עמדה בעומס. סבכה שנמצאת בתחתית החומה ואמורה לאפשר את הזרימה נסתמה כנראה כתוצאה מהפסולת.
החומה נשברה ונפלה, ומי הנחל המזוהמים מביוב זרמו אל דרום היישוב בת חפר, הציפו רחובות ובתים והגיעו לגובה שני מטר. התרעה בנושא שנתנה מועצת חפר לצבא שבועיים לפני הסערה, לטענת התושבים, לא טופלה. מדרכות נעקרו, מכוניות שטו מקצה שכונה אחת לאחרת. "כמו מים שגולשים באמבטיה", הסביר השבוע יוני ארי, מזכיר היישוב בת חפר. "הכול התפרק ונשבר".
כתוצאה מהשיטפון נפגעו 400 בתים, כולם צמודי קרקע. 120 מבתי היישוב נפגעו באורח קשה, וזקוקים עכשיו לשיפוץ כללי: בניית הקומה הראשונה מחדש, החלפת מרצפות, שבירת קירות, סידור קווי מים וחשמל, החלפת משקופים, דלתות, מטבח. "כל מה שהיה לו מגע עם המים", אומר ארי.
עלות שיפוץ בית אחד בבת חפר תגיע ל-300 אלף שקל בממוצע, לא כולל תכולה. לשבע משפחות שנפגעו קשה אין אפילו ביטוח. ליתר המשפחות יש ביטוח מבנה, אבל לרובן המוחלט אין ביטוח תכולה. אחת הנקודות החזקות של היישוב, אמר השבוע המזכיר ארי, היא העובדה שהוא מוגן לחלוטין. זה יישוב סגור, מוקף גדר חשמלית, עם שומרים בכניסה. האחרון שטען שגנבו לו רכב, לפני חמש שנים, נעצר אחר כך על הונאת ביטוח. לכן אנשים לא ביטחו את תכולת הבתים.
אנשים הרגישו, עד לשיטפון, שהם חיים באי בלי גנבות, אמר המזכיר השבוע. ההערכה היא שנזקי כל משפחה, על תכולת הבית בלבד, נעים בין 100 ל-300 אלף שקל. עוד 250 מכוניות נפגעו ביישוב במהלך השיטפון, ויצאו מכלל שימוש. נפגעו גם התשתיות.
"הייתה פה פשלה רצינית", אומר ארי. "זאת לא הייתה הצפה. מערכת הניקוז ביישוב בת חפר עבדה בצורה פנטסטית. מה שהיה פה הוא פשוט צונאמי, גל שהגיע ממקור חיצוני ושטף את היישוב. הוא נכנס מהרשות הפלסטינית בגלל כשל טכני. זה לא אסון טבע. אחראים על זה המדינה, משרד הביטחון. איפה הם? שאלה טובה".
"כשפניתי למשרד ראש הממשלה", הוא נזכר בשעות שמיד אחרי השיטפון, "התגובה הראשונה הייתה 'זאת לא הבעיה שלנו'. מיד אחר כך הם התעשתו".
מי שהגיעו ליישוב היו מנכ"ל משרד הפנים ונציג ממשרד האוצר, "עם נעלי לק מבריקות", מחייך ארי. הם הסתובבו כל הזמן עם מגפי פלסטיק של רפתות, הוא מספר. "הכל היה בוצה, והם רק דאגו שהנעליים שלהם לא יתלכלכו".
מיד אחרי השיטפון יצר קשר עם הצבא, עם מנהלת קו התפר ועם משרד ראש הממשלה. "אף אחד לא לקח אחריות. שר הביטחון לא ביקר פה. ביבי לא בא. שום שר לא הגיע. עצוב שמדינת ישראל, שצריכה לדאוג לתושבים שלה, לא חושבת שמספיק חשוב להגיע לבת חפר. מן הסתם יש כאן שיקולים פוליטיים. יש לי ציפייה שמדינת ישראל תגיד 'רגע, הייתה פה טעות, בואו נסייע כמה שיותר מהר לתושבים שנפגעו'".
ב-27 בינואר החליטה הממשלה על מתן סיוע של 8 מיליון שקל לתושבים ועוד 15 מיליון שקל לתשתיות ביישובים שנפגעו מהסערה - לא רק בת חפר - לפי קריטריונים שתקבע ועדה מיוחדת שהוקמה לצורך העניין. הקריטריונים עדיין לא פורסמו וכסף לא הועבר. "אנחנו חוששים שיהיה פער בין ההחלטה לביצוע", אומר ארי. "אנחנו כבר רואים שגלגלי הביורוקרטיה חוסמים את הכסף מלהגיע לתושבים. והתושבים פה זקוקים לכסף מיידית. הם צריכים את הכסף אתמול".
השבוע הצטרפה יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' לקריאות התושבים לעזרה. "ההצפה בבת חפר לא היתה תוצאה של פגיעת איתני טבע, אלא של רשלנות", נאמר במכתב ששלחה לראש הממשלה, בבקשה שיאיץ את העברת הכספים למשפחות בת חפר.
"כמעט חודש חלף מאז החלטת הממשלה, אך דבר לא נעשה והנפגעים הופקרו לגורלם. טרם גובש ההסדר, וטרם נמצאו המקורות הכספיים. מי שבתיהם נפגעו, אנשים רגילים שאין להם עתודות כספיות, נושאים כעת בהוצאות כספיות גדולות מנשוא אשר מקשות עליהם לחזור לשגרת חייהם הרגילה. אני מבקשת ממך להורות לאלתר לכל הגורמים הרלוונטיים, ובראשם משרד האוצר, להעביר את הסיוע המובטח לאזרחים ולרשויות, בהתאם לסיכומים ולפי החלטת הממשלה".
סיור ברחובות שהוצפו בבת חפר, גם חודש וחצי אחרי הסערה, הוא מסע מטלטל. אין קשר בין הפסטורליה האופיינית ליישוב ובין הרחובות והבתים שנפגעו בשיטפון. "יישוב מוכה אסון", מודים בבת חפר בצער. זה יישוב קהילתי צעיר. 1,650 משפחות , 6,000 נפש . עלו על הקרקע לפני שש עשרה שנה במסגרת "יישובי הכוכבים" של אריק שרון, על קו התפר.
בתקופת האינתיפאדה השנייה נורו יריות לתוך היישוב, והרבה תושבים עזבו. דווקא החומה הביאה להם את השקט. "מעמד ביניים קלסי", תאר השבוע יוני ארי את קהילת בת חפר. "אוכלוסייה במצב סוציו-אקונומי טוב, מקצועות חופשיים, עמדות בכירות בכל מיני מוסדות. דווקא למי שנמצאים במקום טוב בחיים, פתאום נשמטת הקרקע מתחת לרגליים שלהם, תרתי משמע.
"חייבים לטפל באנשים האלה, אחרת הם יהפכו לאוכלוסיית רווחה. אני שואל, אם אנחנו יודעים שזה המסלול, למה לא לטפל בהם עכשיו, לפני שזה יקרה? אלה אנשים שנמצאים עכשיו במדרון חלקלק. הם צריכים לעבור את השבר הזה. צריך לחזק אותם נפשית, תפקודית, כלכלית, להחזיר אותם לחיים נורמליים. הם לא אשמים שהחומה קרסה".
כבר חודש וחצי שלי-שי לבנוני מסתובבת עם מצגת שהיא מראה לכל דורש. "כאן גרו בכיף", היא מכנה בציניות את המצגת, שמתארת את החיים שהיו לה עד 8 בינואר. "אני אישה בת ארבעים, אם לארבעה, נשואה, תועמלנית תרופות", היא מציגה את עצמה.
"אני מהמעמד הבינוני. הבעל שלי, ליאור, מהנדס. אנחנו הכי ממוצעים בישראל. המטרה שלי היום היא לעשות כמה שיותר יחצנות למקום ולמה שקרה לנו, כי פשוט נשכחנו. נקודה. מי סופר אותי היום? מדגדג למישהו שאני פה? ביבי, משרד הביטחון? אף אחד. למה אני צריכה לשלם על המחדלים שלהם?"
משפחת לבנוני נופלת לקבוצה הגדולה של משפחות שביתן מבוטח, אך תכולתו אינה מבוטחת. ארבעה ימים אחרי השיטפון ארזו את מה שנשאר מהבית ועברו לגור בשער אפרים הסמוך בשכירות. 5,000 שקל בחודש. הביטוח אמור לשלם. אבל הביטוח, אומר ליאור לבנוני, משלם רק מרגע שמתחיל השיפוץ. משפחת לבנוני גרה כבר חודש וחצי בשער אפרים, והבית שלהם עדיין סגור.
2,500 שקל שילמו רק למתווכת. הילדים יוצאים בהסעה של שש וחצי כדי להגיע לבית הספר בשמונה ורבע. מיד אחרי ההצפה עשו לי-שי וליאור קניות של מזון, 2,000 שקל, כדי שיהיה בכלל מה לאכול אחרי שכל מה שהיה בבית הושלך. גם הרכב של ליאור יצא מכלל שימוש.
"הרהיטים, המטבח, המדיח, המקרר, הדלתות, המזרונים, הפוך, שני ארונות הבגדים של הילדים", מונה לי-שי, "המגבות, התחתונים, הגרביים, הנעליים. הכול הלך. טבע בבוץ. לא בוץ, חרא. אפשר להגיד שכל טול כרם חרבנה אצלי בסלון".
בסך הכל שווי התכולה שנהרסה הוא 270 אלף שקל, לא כולל הציוד שאבד בגינה. עשרה ימים לא עבדו, וניסו להציל מה שאפשר. לנקות, לתקן. "לקחנו שידה קטנה, מנופחת ממים", לי-שי סיפרה. "יום אחד הילד בעט בשידה. רב עם אחיו. צרחתי עליו. בחיים לא צעקתי על ילד ככה. לא יכולתי לסבול את העובדה ששרד לנו כל כך מעט, והוא לא מעריך. אנחנו רק חודש וחצי אחרי הסיפור הזה, ואני עוד טעונה. אני עוד מלאה.
"ליאור עכשיו במילואים. אמרתי לו, 'אתה בכל לילה ישן בבית'. לא רוצה לבוא לקראת אף אחד. עד כדי כך. הוא בן 43, איש פלס"ר 7, קצין. עושה מילואים כל שנה. הוא בחיים לא אמר לצה"ל לא. ואני לא רוצה יותר שיגיד כן".
בינתיים קיבלו 50 אלף שקל מקדמה, על חשבון הביטוח. כאמור, רק עבור המבנה. "חברת הביטוח נותנת סטנדרט", אומרת לי-שי. "הבית שלי היה מושקע. למה אני צריכה לרדת ברמת החיים? המשכורת שלי ושל בעלי טובה, ויש לנו חסכונות. פתחנו אותם ואנחנו אוכלים אותם עכשיו. מי יחזיר לי את זה? בשביל זה חסכתי? זה כסף שחסכתי כדי לעשות לבנים שלי בר מצווה, לא כדי לכסות על מחדלי המדינה. שיכסו את התחת שלהם לבד, מהתקציב שלהם, לא שלי. מה שעשו לנו פה הוא מחדל על מחדל על מחדל".
את מרגישה פראיירית?
"לא, אבל אני מרגישה נקמנית. בא לי להיכנס עכשיו בכל העולם ואשתו. בא לי להיכנס במשרד הביטחון, בא לי לקבל את הכסף מביבי. אתה מרכיב ממשלה? יופי. אבל אל תשכח אותנו. אני אחכה לך חודש, אתה חושב? יש לי ארבעה ילדים, אני צריכה לטפל בהם. אין לי זמן. הם עברו טראומה. הם איבדו את החדר שלהם, את החיות שלהם, את הבית.
"נתתם לנו שמונה מיליון שקל? זה רק כדי לסתום לנו את הפה. שלא לדבר על זה שלא קיבלנו עדיין את הכסף. אבל בגדול, זרקו שמונה מיליון ואמרו 'תשתקו'. זהו. נגמר. 120 משפחות ניזוקו קשה רק בבת חפר. איפה חדרה, איפה בית אליעזר? עושים ממני צחוק? נהרס לי הבית, אתה נותן לי כסף כדי להחליף את המנעול בדלת, ואני אמורה לסתום?"
זמן קצר אחרי ההצפה הבינו בבת חפר שהם צריכים לשנות טרמינולוגיה. המושג "אסון טבע" הוחלף ב"מחדל". הסבירו להם שהם צריכים למצוא "מי אשם". נוצרה התארגנות. רבות מהמשפחות שנפגעו, ובהן גם משפחת לבנוני, פנו למשרד עורכי הדין נשיץ-ברנדס ושות', בבקשה להגיש תביעה. עכשיו בודקים שם את מי בדיוק לתבוע ועל מה.
תושבי בת חפר יצטרכו להוכיח התנהגות רשלנית של הרשויות, כך שבית המשפט יקבע שהן לא עמדו בסטנדרטים מקובלים. נבחנת גם אחריות ברמה מוניציפלית, נבחנת אחריות המדינה, נבחנת גם ההשפעה של כביש שש הסמוך. בגלל הנסיבות המורכבות של המקרה, ייתכן שנטל ההוכחה יהיה הפעם דווקא על הרשויות, להוכיח שהתנהלותן הייתה סבירה וללא רבב.
"כשאתה יושב בבית ופתאום גל אדיר שוטף אותו, אתה יכול להיכנס לקטגוריה של נפגע תמים, כך שהמזיק, או מי שנטען שגרם לנזק, צריך להוכיח היעדר רשלנות", אומר עו"ד עזריאל רוטמן ממשרד נשיץ-ברנדס, שמטפל בתביעה. "האם מי שבונה חומה צריך לדאוג שהיא תעמוד ולא תקרוס? התשובה ברורה. מים נכנסו לתוך דירות והרסו את המיטלטלין, חצרות שלמות הפכו לבוצה, ביוב נכנס פנימה, פסולת. הרי לא מדובר בשיטפון נוסח הוריקן סנדי.
"החומה לא עמדה בנטל, כי המים כנראה לא נוקזו כמו שצריך ומערכות שלמות לא עבדו. סביר להניח שמי שבונה מערכות כאלה אחראי על תחזוקתן. הן מיועדות לימי גשם ולא לחודש אוגוסט. צריך לבדוק שיהיו בכושר ויתפקדו, וממה שנראה בשטח, לא אלה הם פני הדברים".
"אבל משפט לוקח זמן", הוא מודה. "כרגע לא נראה שיש מי שעומד בתור לפצות את התושבים של בת חפר. אנחנו בוחנים עכשיו את הגורמים המעורבים בעניין כדי לגבש את התביעה, אבל המדינה יכולה לפצות גם בלי לחקור ולבדוק מי אשם. היו מקרים כאלה. ראוי ונכון שמדינת ישראל תפצה את אנשי בת חפר, ולא תגרום להם לעבור את התהליכים המשפטים הארוכים".
משפחת פורת הגיעה לבת חפר לפני ארבע שנים. רונן הוא תושב חוזר מצרפת, סלין היא עולה חדשה. לזוג שלושה ילדים, אחד בן תשע, ושני תאומים בני שש. הם גרו שנתיים בראשון לציון ואז הצטרפו ליישוב. חיפשו "איכות חיים". מבין 120 הבתים שנפגעו קשה, רק שניים הם בני קומה אחת: אחד מהם הוא בית משפחת פורת.
בסביבות השעה שבע וחצי בערב קרסה החומה, והמים החלו לשטוף את בת חפר. משפחת פורת מתגוררת בשדרות הערבה, בסמוך לחומה. "קו האש הראשון", מכנים עכשיו את הרחוב, שבתיו ספגו את מכת המים הראשונה. משם התפצלו המים שוב ושוב, גולשים במורדות הרחובות האחרים, שוטפים איתם כל מה שעמד בדרך.
צוות החירום של היישוב התכנס מיד. יוני, המזכיר, רץ לבדוק את מערכת הניקוז. הודעה נשלחה לתושבים עם בקשה "לנפח סירות גומי". זה נשמע כמו בסרט, אבל הכל אמיתי. באותו לילה הגיעו מתנדבי צוות החירום של בת חפר ל-500 בתים ביישוב. החשש היה מהצפה בבתים בני קומה אחת. מי שיש לו שתי קומות עלה מיד למעלה.
"נערך מיפוי ראשוני והוחלט לחלץ נכים וחולים. רק בחצות הגיעו לוחמי הקומנדו הימי, אבל מערך ההצלה הראשון היה זה של התושבים עצמם. "באו לחלץ אותנו אבל לא יכולנו לצאת", אומרת סלין. "היה לחץ מים חזק. זה היה מסוכן".
היא ישבה מול הטלוויזיה בערב, לראות חדשות, כשהכול התחיל. בבוקר האילון בתל אביב עלה על גדותיו, והיא נתקעה בפקקים. הבטיחה לעצמה ערב שקט, היא נזכרת. הרדימו את הילדים מוקדם והתיישבו על הספה. "פתאום אנחנו רואים מים חומים מתחת לדלת", סיפרה.
"רצתי מהר להביא סמרטוטים ומגב. רונן אמר לי 'בואי, נרים את השטיחים', כי ראינו את לחץ המים בחוץ. אמרתי לו 'עזוב, אין זמן, זהו'. החשמל כבר קפץ. נעלנו את הדלת. ראינו את המים מהחלון, עולים ועולים, מגיעים כמעט פנימה. מטר ועשרים, כמו נהר רפטינג עצבני.
"לא היה זמן לחשוב. הבאתי נעליים, מעילים, הערתי את הילדים והלבשתי אותם. אמרתי 'יש שיטפון'. לקחתי שמיכות ולקחתי לי נעליים, שהיו כבר רטובות. נסגרנו בחדר השינה. הסתכלתי מהחלון שוב ואמרתי 'צונאמי, בטח נתניה כבר מכוסה, הלך עלינו'. חשבתי שזהו, אנחנו ככה מסיימים.
"התפללתי: 'אלוהים, אם למות אז ככה, עכשיו, בלי לסבול. לגמור עכשיו. לפני שיעלו המים'. והמים עולים ועולים. הרעש הזה, של המים, בחוץ, עד היום חוזר בראש שלי, והבת שלי, ליבי, בת שש, צורחת: 'אמא, אנחנו נמות, אנחנו נמות, אמא'".
צריך לראות כדי להאמין. בחדר קטן, חדרו של עידן בן התשע, מעל המיטה, יש עליית גג קטנה. הדלת לעליית הגג צרה וקטנה, בקושי מספיקה למעבר למבוגר, והיא פתוחה עכשיו. אלה שאריות מבצע ההצלה הפרטי של משפחת פורת.
"לקחנו שולחן", משחזרת סלין. "שמנו על המיטה של הבן, מתחת לעליית הגג, על השולחן שמנו כיסא. ואז הלכתי להביא ילד-ילד, ורונן חיכה לי למעלה, והעלה את כולם לעליית הגג. גם את הכלב. הדלקנו נרות, הבאנו שמיכות, ועלינו עם הילדים. עמדנו למעלה, בעליית הגג, עם פנס, והסתכלנו על המים".
ארבע מכוניות עלו אחת על גבי האחרת, ונתקעו בשער הברזל בכניסה לבית משפחת פורת. רכב אחר נכנס במחסן. המחסן המכיל את כל הציוד של רונן - מעצב אירועים - נהרס. ימים אחר כך שייטו ברחבי היישוב נרות, מפות, שנדלירים, ואזות. ציוד שאסף במשך שנים. "אם זה היה קורה אחר הצהריים היו פה גופות צפות", אומר רונן. "אנחנו נאבקים לבד רק כי לא היו נפגעים בנפש".
אחרי ארבע שעות בערך שככו המים בקו הראשון. לאט-לאט יצאו בני משפחת פורת מהבית, לבית קרובים. "בשלב הראשון אתה חושב", ברוך השם, העיקר שכולנו ניצלנו'", רונן מגלה. "לוקח זמן עד שמבינים את גודל המכה".
גם למשפחת פורת ביטוח מבנה בלבד. השיפוץ מוערך ב-117 אלף שקל, לא כולל שיפוץ חיצוני. אין מי שיישא בעלות הגדר שכוסחה, שער הברזל שנהרס, הגינה, המחסן והציוד של רונן. אין גם מי שיפצה אותם על שתי המכוניות שהיו מבוטחות רק בביטוח צד ג'. אין מי שיפצה על עלות התכולה, 200 אלף שקל להערכתם: מטבח, מיטות, דלתות, מזרונים, בגדים, ארונות.
בינתיים הם שוכרים יחידת דיור קטנה בבת חפר. 3,300 שקל בחודש. אין להם עכשיו רכב, ולכן התעקשו להישאר לגור בתוך היישוב. את מה שנשאר מהבית שלהם אפסנו בתוך מחסן ששכרו, 1,500 שקל בחודש. עד שהצליחו לחסל את המשכנתא, עכשיו יצטרכו לקחת משכנתא חדשה. "בהתחלה אמרנו, 'יש ביטוח, יש ממשלה, יהיה בסדר'", אומרת סלין. "לאט-לאט אנחנו מבינים שטעינו".
שבוע אחרי השיטפון הוציאו נציגי המחלקה לבריאות הסביבה במשרד הבריאות מכתב למנהל מחלקת התברואה במועצה האזורית עמק חפר. המכתב, המשכו של מסמך שיצא שבוע לפני כן, יומיים אחרי ההצפה, נכתב בעקבות תוצאות בדיקות שדגמה החברה הכלכלית עמק חפר בבתי התושבים שנפגעו.
תחת הכותרת "גלישת מי שיטפונות מנהלת שכם לבתי היישוב בת חפר", מציין מפקח הנפה לנושאי בריאות וסביבה שבבדיקות נמצאו "קוליפורמים צואתיים המצביעים שמי השיטפונות היו מזוהמים בשפכים מנחל שכם". המפקח מציין עוד ש"המצב אינו מאפשר להתגורר בחדרים שהוצפו עד לביצוע שטיפה, ניקוי וחיטוי יסודיים של הרצפות והקירות'".
המכתב הגיע לתושבים. 80 משפחות מתוך 120 שבתיהן נפגעו קשה כבר עזבו את בתיהן. ההנחה היא שעוד 40 משפחות ייאלצו לעזוב את הבית עד לתום השיפוץ. חלקן מתגוררות היום בקומה השנייה, בזמן שבקומה הראשונה יש עדיין בוץ ולכלוך. קומץ לא ישפצו כלל: אותן שבע משפחות שאין להן ביטוח. "הם חייבים לצאת מהבית", מזהיר יוני ארי, המזכיר. "המשפחות שלא עוזבות מתכחשות לסיטואציה", הוא אומר.
סיגל וגולן אבני, גרים, כמו בני משפחת פורת, בשדרות הערבה. חוזרים בתשובה. יש להם שבעה ילדים: הקטן שבהם תינוק בן חצי שנה, הבכור בן 14. אין להם שום ביטוח. "משפחת אבני חייבת לצאת מהבית", אומר ארי. "לא נצא כי אין לנו איך ולאן", משיבה סיגל.
מיד לאחר השיטפון הגיעו לבית משפחת אבני שלושים בני נוער מתנדבים, בני בת חפר. בני הנוער, אגב, הגיעו לכל הבתים שנפגעו, ניקו וקרצפו. משפחות שהבתים שלהן לא נפגעו אירחו משפחות אחרות, דאגו להן לאוכל. כל הריהוט שהיה בקומה הראשונה של בית משפחת אבני נזרק. מאז בני המשפחה קיבלו תרומות מאנשי הקהילה.
על הקירות פטריות, והמטבח התחיל להתנפח. מומחים אומרים שצריך להחליף את הרצפה, כי מתחתיה מתחילות להתרבות מושבות של חיידקים. "אמרו לי שאני צריכה לסגור את הבית", אומרת סיגל אבני.
"צריך לייבש את הסלון ואז לעשות הכול מחדש. מי שיש לו ביטוח מקבל מהביטוח כסף. לי אין אפשרות. אנחנו מחכים לביבי, לממשלת ישראל. פעם בשבוע אני עומדת ומנקה באקונומיקה את כל הקירות מסביב ומקווה שלא יהיה זיהום. אין לי משהו אחר לעשות".
את מאוכזבת?
"לא. אצלנו אומרים שהכול מאת השם".
"אני בוכה בכי מרורים", אומרת הדס בר חי מבת חפר. כשיצאתי למסע הזה, "הסיפור של בת חפר", שוחחתי איתה בפעם הראשונה. אחר כך נעלמה לשלושה ימים. היא לא מסוגלת לדבר, כתבה בהודעות טקסט ששלחה לי. אם לשלושה ילדים, נשואה.
הבית שלה נפגע קשה. גם העסק היה בבית. לא מבוטח. הביטוח, גם אצלה, רק על המבנה. בינתיים היא מחכה לפיצוי. לא משפצת. אין לה כסף. "אני אישה חזקה", היא אומרת, "לא מפחדת מכלום. נוסעת לבד, עם תינוק, לפעמים בשטחים. אנשים אומרים לי: 'בעוד שנה תצחקי על זה'. אני בספק".
מאז השיטפון לא חזרה לעצמה. "אני עדיין עם פוביות", גילתה. "כשיש הפסקת חשמל הילדים שלי רצים מהר לבדוק אם יש בוצה בחוץ. כשיש לנו נזילה בשירותים, של מים שקופים, הם בוכים".
במקביל לסיוע הכספי שביקשו בבת חפר כדי לעזור בשיפוץ הבתים והתשתיות ביישוב, פנו גם למשרד הרווחה. בשלב הראשון הקצו פסיכולוגים ואנשי מקצוע שיטפלו במשפחות שנפגעו. היום הם מבקשים לפתוח ביישוב קבוצות תמיכה למצבי פוסט-טראומה.
"חלק מהמשפחות לא גרות כאן כרגע", ארי מסביר, "וכל היישוב עבר טראומה קשה. זה יישוב מלוכד. אחד נשען על האחר, וצריך לבנות מחדש את החוסן הקהילתי".
מה יהיה בשיטפון הבא?
"אנחנו דורשים שישימו עכשיו 'מסרק', שיחסום את כל הלכלוך שזורם בנחל שכם. ביקשנו גם שיעשו 'נקודת כשל' מובנית, כך שאם המים מגיעים לגובה מסוים, שתהיה להם דרך מעבר נוספת. והתרעה. הצבא מנסח עכשיו פקודת התרעה באירועי הצפה, כי אף אחד לא עדכן אותנו. שום דבר".
ביום ראשון השבוע הגיעה רצפת הקרמיקה החדשה לבית משפחת ויצלבסקי. גרניט פורצלן. הם גרים ברחוב החצב. מרבית הבתים ברחוב נפגעו קשה. חודש וחצי אחרי השיטפון, הרחוב עדיין מלא פסולת. שרה וגיא ויצלבסקי הגיעו לבת חפר מצורן. הבטיחו להם חיי חברה וקהילה ברמה גבוהה.
הוא עורך דין. היא מתווכת. לבית נכנסו לפני שנה וחצי. בנו אותו מאפס. בנייה ברמה גבוהה, אומר גיא, עם אדריכלית. רק המטבח עלה יותר מ-70 אלף שקל. מהשיפוץ ההוא נשארה אחרי השיטפון רק הנברשת בסלון. חומת האבן נסחפה, גם הגינה, וכל הקומה התחתונה הוצפה ונהרסה.
הנזק הכספי מוערך בכחצי מיליון שקל. גם המכוניות הלכו. "כאב לב", מתמצת גיא. בניגוד לרוב תושבי בת חפר, יש לו ביטוח. גם תכולה, גם מבנה. יש להם ליווי צמוד של חברת הביטוח וגיא מרוצה. עדיין, יש דברים שהביטוח לא מכסה. "אתה רואה את הציוד שלך, ובסוף הכול הולך לאיבוד", הוא אומר. "מדיח ומקרר וספות חדשות מוצפות בחרא. זה מרגיז. זה מסוג הדברים שאפשר למנוע. זה לא שנפלה פצצה ברחוב".
יש להם שני בנים, בן חמש ובן שבע. שרה בהיריון, בחודש השביעי, והיא הייתה רוצה לחזור הביתה לפני הלידה, אבל מעריכים שהשיפוץ יימשך שלושה חודשים, אולי ארבעה. בליל השיטפון היו כולם בבית. עברו שש דקות, משחזר גיא, עד שכל הקומה הראשונה הוצפה.
בזמן הזה ניסו להציל כמה שיותר. הבן הצעיר ישן. הגדול בחר צעצועים שהוא רוצה להציל. שרה עמדה בתחתית גרם המדרגות, נעלה נעלי קרוקס והרימה את המכנסיים עד מעל לברכיים, והעבירה לגיא פריטים שרצו להציל, ובהם את אלבום החתונה. "דברים סנטימנטליים", היא אומרת. "כאלה שאי אפשר לשחזר. הרגשתי כמו בסצנה של הטיטניק".
רק למחרת יצאו מהבית. צוותים שהגיעו אליהם החליטו שמכיוון שמדובר בשני ילדים קטנים ואישה הרה, עדיף שלא יפונו. "דאגתי. הילדים קטנים והם לא יודעים לשחות. הלכתי במים. בתוך הסלון. המים היו קרח. צפו בהם כל מיני דברים. הם היו שחורים, עכורים, היה להם ריח מזעזע. חשבתי, 'איך נצא?' לא היה חשמל. גיא עלה ופתח את עליית הגג. אמרנו, 'אם הם ימשיכו לטפס, נעלה לעליית הגג ונצעק לעזרה'".
בשבוע הראשון אחרי השיטפון גרו בבית מלון. אחר כך שכרו יחידת דיור, בקושי שני חדרים, בבת חפר. 5,000 שקל בחודש. שם הם גרים היום. "חודש וחצי מאז השיטפון, ולא פגשתי את המדינה", שרה אומרת. "שנינו, גם גיא וגם אני, שירתנו בצבא. אנחנו משלמים מסים. אזרחים טובים. אם לא היה לנו ביטוח, לא היה לנו כלום.
"לא הוגן לומר 'אלה אנשים מבת חפר, הם מבוססים'. זה יישוב של אנשים שעובדים קשה ותורמים למדינה. נכון, זו לא שכונת מצוקה. זה יישוב איכותי. אבל אין שום סיבה שזה יקרה בשום מקום. אפשר למנוע, להתריע, לטפל. זה מחדל שהמדינה צריכה לתת עליו את הדעת. אם הכל היה מתנהל כמו שצריך, זה לא היה קורה".
אחרי השיטפון, היא מספרת, צייר הבן שלה רק בשחור. "אנשים עם פנים עצובות. הוא אמר לי, 'אמא, אני מרגיש שאני הולך ומטפטפות עליי טיפות'. גם עכשיו לילדים יש חלומות רעים בלילה. הם חולמים שהם טובעים, שאין להם אוויר, ואני מרגישה כל כך חסרת אונים. איבדתי בית. בית זה הדבר הכי קבוע של הבן אדם. נכון, אומרים ?אין אבדות בנפש,? אבל אני מרגישה שהנפש שלי, בגלל השיטפון, הלכה לאיבוד".
ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה: "משרד ראש הממשלה יצר קשר ביוזמתו עם המועצה האזורית עמק חפר לאחר הסערה, בהתאם להנחיית ראש הממשלה, ונציגי משרד ראש הממשלה אף ביקרו ביישוב בתוך פחות מיממה כדי לאמוד את הנזקים שנגרמו.
"באשר להחלטת הממשלה עצמה - הממשלה אישרה לפני כשלושה שבועות (27.01) החלטה להקצות באופן חריג 8 מיליון שקל לסיוע למשפחות שנפגעו בשיטפונות. זאת, כאמור, בנוסף לסכום של 15 מיליון שקלים לשיקום תשתיות שיועברו לרשויות המקומיות. בהתאם להחלטה זו משלים צוות של משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה את הסדר הסיוע והוא יפורסם בימים הקרובים, כפי שנקבע בהחלטת הממשלה".
ממשרד הביטחון נמסר: "ההצפה בבת חפר היא בראש ובראשונה תוצאה של אירוע מזג אוויר נדיר וחריג ביותר בהיקפו, אשר גרם לעליית נחל שכם על גדותיו, ולהצפה של שטחים נרחבים.
"קיר הבטון שנבנה עוד בשנת 1994 בסמוך לצדו המזרחי של היישוב בת חפר הוקם לתכלית מבצעית אחת: הגנה על התושבים מפני ירי מכיוון שטחי הרשות הפלסטינית. הוא לא הוקם בתור סכר מים. עם זאת, מעביר המים שנחל שכם חוצה דרכו את המכשול תוכנן ובוצע כפרויקט משותף של היישוב בת חפר ושל המנהל האזרחי עוד בטרם הקמת קיר הבטון.
"מערכת הביטחון ביצעה ומבצעת עבודת אחזקה שוטפת במכשול ובמרחב הסמוך לו, לרבות תחזוקה וניקיון של מעביר המים, באמצעות קבלן אחזקה ייעודי ובתיאום מלא עם נציגי המועצה האזורית בת חפר, רשות הניקוז ומט"ש יד חנה. בנוסף, גם בטרם אירוע מזג האוויר החריג נפתח מעביר המים במלואו, לאחר תיאום מול הגורמים הרלוונטיים, כדי לאפשר זרימה רציפה.
"כמויות הגשם העצומות הביאו איתן סחף חדש, חפצים ועצים שסתמו את המעבר. הקיר לא תוכנן מלכתחילה לעמוד בלחץ כזה של מים, שכן מדובר בקיר מבצעי, שאמור למנוע ירי וחדירת מחבלים.
"מערכת הביטחון פעלה במקרה זה כיאות, ולפי שגרה הנהוגה מדי שנה. לצערנו, אירועים כאלה עלולים להתרחש בתנאי מזג אוויר מהסוג הזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם