בכיר בעיריית ב"ש: "70 אחוז משכונות העיר זקוקות לשיקום"
חלק גדול מהשכונות הוותיקות בבאר שבע נראות בדיוק כמו לפני 60 שנה. התושבים מיואשים, הרשויות לא עושות הרבה ופצצת הזמן מתקתקת. רק הממונה על שיקום השכונות בעירייה, משה ינאי, לא מתייאש: "הוצאתי לפועל 107 פרויקטים תוך ארבע שנים"
ייאמר מיד, לא התושבים אשמים: מדובר בהזנחה רבת שנים של מבנים, של תשתיות ובעיקר, של אנשים שנשכחו מאחור. את המחיר, מן הסתם, משלמת החברה כולה בריבית דריבית, כאשר מתרחש אסון חברתי.
רק בשבוע שעבר נמנע אסון כבד כזה, בנס ממש, בשכונה ג', ברחוב השלום, בואכם לרחוב זיסו, כאשר ריב בין שתי משפחות הסתיים בהצתת מכונית שחנתה ליד בלוני גז, מתחת לחלון חדר בו ישנו פעוטות.
זה לא סוד, שיש פינות מטופחות יותר בבאר שבע ויש מקומות שנראה שנשכחו לפני עשרות שנים. דווקא בהם, מתגוררים השוליים הרכים של החברה – משפחות ובודדים שמתקשים בפרנסתם.
יש מקומות בהם ההזנחה זועקת לשמים: בתוככי ה"קסבות" של שכונה ג', שיוצאות מרחוב השלום ו-ווינגייט, אין אפילו מדרכות. בשכונה ד', רחובות כמו אלעזר בן יאיר נראים בדיוק כמו לפני 50 ו-60 שנה. בשיכון דרום יש מגרשים נטושים, שם, בין אחת החורבות, מתגורר ערירי חולה. השכנים, לא הרשויות, מרחמים עליו ומביאים לו מדי יום מזון ומשקה חם.
בשנות ה-80', היה זה סגן ראש עיריית באר שבע דאז, רפי שטרית, שהוביל את פרויקט שיקום השכונות בשכונה ג' ומימש את תוכניתו של ראש הממשלה האגדי מנחם בגין. שטרית לא רק אמר, אלא גם עשה והקפיד להתגורר בבית ברחוב ווינגייט. הימים ההם היו ימי הזוהר של ועדי השכונות – אלבז ב-ג', בני הזוג אברגי'ל בשכונה ד'.
שטרית התייחס לפרויקט בלהט של אמונה ועשייה: מבנים שופצו, רחובות תוקנו. הילדים ירדו מהברזלים והתחילו לבקר במתנ"סים והוכנה עבורם תוכנית שכללה מעורבות חברתית, טורנירים של ספורט ופסטיבלים. שטרית היה גאה מאוד בשכונה וגאווה זו חלחלה אל התושבים.
זו הייתה התקופה שלפני פתיחת שערי ברית המועצות. דירה בשכונות עלתה אלפי דולרים בודדים וגם כך לא היה ביקוש. הייתה תופעה של דירות נטושות בעיר. איש לא האמין אז, שהמחירים יקפצו פי 20 ופי 30, כמו שלא האמינו שיום יבוא והמדינה תתנער מאזרחיה ואת המקום של השיקום הפיזי והחברתי, יתפסו ה'פינוי-בינוי' של היזמים הפרטיים.
כיום, פועלים בבאר שבע, במקביל, שני פרויקטים שונים, המטפלים בשכונות. זה הממשלתי, אשר נכון להיום פעיל בשכונה ד' בלבד (לאחר שפעילותו בשיכון דרום הושהתה ובשכונה ג' בוטלה לפני מספר שנים), וזה העירוני, שהוחל בו במהלך הקדנציה הנוכחית של ראש העירייה רוביק דנילוביץ'.
משה ינאי, מסיעת היחיד "אור" במועצת העיר, הוא הממונה על תיק שיקום השכונות. "משך ארבע שנים קודמו ובוצעו 107 פרויקטים בשכונות שונות בעיר", טוען ינאי. "אבל כאשר אתה מסתכל על באר שבע, אתה נוכח לדעת ש-70 אחוזים של העיר זקוקים לשיקום ברמה כזו או אחרת. אפשר להתחיל בעשייה, אבל קשה לסיים אותה במהלך מספר שנים בלבד ובתקציבים המוגבלים העומדים לרשותנו".
לינאי יש תזה מעניינת לבעיה של באר שבע: "לתפיסתי, העיר באר שבע התפתחה יותר מדי כלפי חוץ, במקום לטפל קודם בליבה - בשכונות הוותיקות, וכאשר אלה עברו שיקום, להתפתח אל החוץ. שיקום שכונה מעלה את ערכה קודם כל בעיניי התושבים ולאחר מכן, בעיני היזמים. כאשר אתה חולף במקום מוזנח, לא יהיה איכפת לך להשליך סיגריה. אתה לא תשקיע בבית שלך.
"תחיה בתחושה לא טובה. אבל כאשר אתה מתחיל בדברים בסיסיים כמו החלפת תשתיות, שיקום הכבישים, אתה מציב צמחייה, תאורה, הכל משתנה. היחס של התושבים אל המקום הוא אחר. ואז מגיע יזם פרטי וכן מעניין אותו לעשות תוכנית של 'פינוי-בינוי', במסגרתה אנשים משתדרגים ברמת המגורים שלהם".
עם כל הרצון הטוב, יש פינות בבאר שבע שההזנחה בהן זועקת לשמים. מרכז "אורות", למשל, ממש מול בית העסק של ינאי לכלי כתיבה. בית הקולנוע האגדי נראה בדיוק כמו לפני כמעט 50 שנה, רק שהוא כבר לא פעיל משך עשרות שנים ובינתיים הפך לזולה לנרקומנים, משתנה לשיכורים ומקום מסתור למכרסמים.
מרכז "אורות" היה אמור, עוד באמצע שנות ה-90' של המאה שעברה, להפוך למרכז קניות מודרני, כאשר הן בית הקולנוע והן המרכז היו אמורים להיבנות מחדש כקומפלקס שהיה אמור לכלול גם מגדל מגורים.
המתחם היה אמור להיקרא "ינאי סנטר", על שמו של משה, שחלם על ה'קונספט' כשבית הקולנוע נסגר. הוא רצה לשנות, הסוחרים במקום הסכימו, אלא שמאז ועד היום, המתחם כולו נתון בתסבוכת משפטית, הנידונה זה שנים בערכאות.
לא רחוק מהחושך של "אורות" מצוי בית שיכון ארוך, המוכר בשם "בית רמט". הגן הסמוך שוקם והמבנה עבר שיפוץ לפני כמה שנים. בעוד ינאי נזכר בימי צעירותו בשכונה, עוצר במקום רכב לימוד נהיגה ובתוכו צעיר לפני טסט. בלי בושה, הצעיר משליך מהחלון את כוס הקפה החד פעמית. לינאי "נדלקים הפיוזים".
"תרים את הכוס ותשליך אותו לפח", הוא אומר לצעיר. "למה מי אתה?", עונה לו הבחור. "אני חבר מועצת העיר באר שבע ואתה לא תלכלך את הרחוב", עונה לו ינאי. "יאללה, לך מפה", עונה לו הצעיר. "אתה לא זז מפה ואני מזמין לך פיקוח", אומר ינאי. מורה הנהיגה שם לב שינאי רציני ומרים את הכוס. ינאי לא מוותר.
"אתה יודע מה מעצבן אותי?, שהוא זרק את הכוס, בלי לחשוב. שכאשר הערתי לו, הוא לא הרים. זאת השכונה שלנו. הוא (הצעיר הבדואי) בא אלינו הביתה ומלכלך. זה עניין של חינוך. אני רוצה שהשכונות יהיו נקיות וזה מתחיל מדברים קטנים כאלה. אחרי שפעם אחת יקבלו דוח, ילמדו לא ללכלך יותר. זאת הדרך היחידה".
ינאי מכיר בעובדה שלרשותו יש תקציבים שהם לא בלתי מוגבלים וכי השמיכה קצרה. אבל "יש פרויקטים שניתן לבצע בעלויות של עשרות אלפי שקלים, במקומות כמו שכונה א', בין אם זה שיפוץ מדרכות או החלפת תשתיות, ותמיד אני קשוב כשמדובר בפתרון בעיות נקודתיות. מי כמוני מכיר את העיר הזו. גדלתי כאן, בשכונה ג', ועד היום החנות שלי פה".
בעוד תוכנית שיקום השכונות העירונית עובדת במרץ, זו הממשלתית העדיפה, משום מה, שלא למסור פרטים. יערה מגל-סרגוסי, מנהלת הפרויקט בבאר שבע אינה יכולה להתראיין ללא אישור מחלקת הדוברות של משרד השיכון. ארבע פעמים פנינו אל המשרד, על מנת שאלה יאשרו לאחראים בבאר שבע להציג את פועלם בעיר ולשמוע תשובות באשר למצב העגום בשכונות כמו ג' ו-ד', אולם עד עכשיו, לא התקבלה מהם כל תגובה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אשדוד-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם