זעקת תושבי בית צפאפא: אל תקרעו לנו את הכפר
מאבקנו נגד הארכת כביש בגין אינו מאבק ישראלי-פלסטיני, כפי שמנסות לצייר אותו הרשויות. כל שאנו רוצים הוא שהכפר בית צפאפא לא ייקרע, ויקרע עמו משפחות שלמות
מצב זה היה קיים בין השנים 1948 ל-1967, כשבית צפאפא הייתה מחולקת, אך במלחמת ששת הימים הכפר אוחד, וכך גם תושביו, על כל משפחותיהם. האם הגיוני לסלול אוטוסטרדה בלב כפר? אפילו בלב עיר הנושא שנוי במחלוקת, לא כל שכן בלב כפר קטן הטובל בירק.
האם הגיוני שתכנית שהוגשה ואושרה בשנים 1990-1985 תצא לפועל רק בשנת 2013, כ-27 שנה אחרי, ללא תכנית מפורטת וללא מתן אפשרות להתנגדויות? הרי הכול השתנה מאז ועד היום; הכפר נבנה והתפתח – באופן חוקי, כמובן - והתושבים גדלו ובגרו, והפכו לבעלי משפחות, שיש להם צרכים יום-יומיים.
אנו מקיימים בימים אלה מחאה סביבתית וקהילתית נגד סלילת הכביש בכפרנו. לא נכון הדבר שהמאבק הוא ישראלי-פלסטיני, כפי שמנסות לצייר אותו הרשויות. כל מה שאנחנו רוצים הוא שהכפר לא ייקרע, ויקרע עמו משפחות שלמות.
אף שמנסים לטרפד את המחאה שלנו בדרכים כוחניות, כגון מעצרים ללא כל עילה, הפחדת המפגינים תוך שתילת מסתערבים בתוך ההמון ואי-מתן אישורים לקיום הפגנות, אנחנו נמשיך במחאתנו נגד סלילת כביש 4. כולנו תקווה שתראו במאבק זה מאבק אזרחי לגיטימי, שנוגע לכל תושב ירושלמי שמשלם ארנונה.
כל תושב כזה צריך לדעת שכספי המסים שהוא משלם הולכים לסלילת כביש שאינו נחוץ כלל, בעלות של 1.1 מיליארד שקלים. קיימים שלושה כבישים אחרים שניתן להשתמש בהם ואף להרחיבם; את כספי המסים צריכים להפנות לתחומים אחרים, שהרי לא חסרים נזקקים בעיר הזאת.
אזרחים מכל השכונות בירושלים ואף מהארץ כולה התגייסו למחאה. שותפים לה פעילים ערבים ויהודים כאחד, ופוליטיקאים מכל קצות הקשת הפוליטית. כל מה שאנחנו רוצים הוא למנוע את עוגמת הנפש שתיגרם לנו בעקבות סלילת כביש 4, למצוא דרכים חלופיות לכביש - ויש דרכים כאלה - ולהחזיר את חיינו לשגרה ולשלווה שאפיינה את הכפר במשך כל השנים.
הכותב הוא תושב בית צפאפא ודובר המאבק נגד סלילת כביש 4
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם