סיפורו של סנטה קלאוס של שיכורי ירושלים
סיפורו של יגאל גרי, אמן יוצא דופן וייחודי שהקים את קבוצת אמני זיק והיה מתאבד קמיקאזה אמיתי. אגדות טעמון - מדור ירושלמי חדש
הסיפור איתו היה כזה/ היה עובד חודש, ואז יוצא להסתובב בלילה ושורף את כל הכסף שהרוויח על שתייה וחשיש/ מזמין פאבים שלמים/ נשמע כמו לא פחות מסנטה קלאוס של השיכורים/ ואכן, האופורטוניסטים שהסתובבו בלילות חיכו רק לרגע שהוא יבוא/
אבל יגאל לא היה שיכור קל/ הוא תמיד חיפש פרובוקציות/ וברמן או בעלים של בר שלא הצליח לעבור איתו את מחסום השיחה, מצאו את עצמם מתמודדים עם חור בראש/
בטעמון לא נתנו לו להשתולל/ הוא גם לא נתן לעצמו/ הוא היה מתלוצץ במניירות של שיכור/ אבל אז משחרר משפט שאפשר היה להבין ממנו שיש באיש הרבה יותר/
יגאל היה אמן יוצא דופן וייחודי, שהקים את קבוצת אמני המיצג זיק/ מצחיק שהשיכור שהסתובב עם אונטוראז' של כל חלאת שיכורי העיר, שנדבקו אליו בגלל פזרנותו, היה אמן מבריק ורגיש עם פרסטיז' בין-לאומי/
חיפשנו לעשן משהו, ולא היה כיוון/ יצאנו מטעמון חסרי מעש, הכנופיה של התיכון, וכבר היינו כמעט באוטו, בדרך הביתה/
גרי צץ משום מקום/ רוצים לעשן משהו?/ סינן בחצי פה/ כולם הצביעו בעד/
נכנסנו לסובארו פשע/ היה לילה ומאוחר/ גרי כיוון אותי לאן לנסוע/ כשהגענו לכניסה המקורה, הבנתי שאנחנו בכניסה לצוללת הצהובה/ שם היה הסטודיו של קבוצת זיק/
יגאל סידר את הקוקו, פתח את דלת המוסך, ונכנסנו לקתדרלה של אמנות פלסטית/ כלי עבודה, פסלים, ניסיונות של ברזלים מרותכים, מיטה וערימת בגדים ובלגן/ הם היו שייכים ליגאל, שכנראה ישן שם/
ישבנו כל אחד על יצירת אומנות מרותכת/ הגאונית שבהן הייתה עגלת סופר שרותכה לספה/ העברנו בינינו אולי איזה עשרה/ ואז אמר יגאל/ עכשיו, בואו נראה אמנות/
הוא הדליק טלוויזיה עתיקה, מחוברת למכשיר וידיאו דינוזאורי/ והראה לנו וידאו-ארטים ממיצגים של זיק שהשאירו אותנו עם הלסת שמוטה/
אני לא מאמין בעולם חיצוני ובעולם פנימי/ מה שיש בפנים ובחוץ זה היינו הך/ אבל לפעמים גם אני טועה/
נוח בשלום, יגאל/ היית איש מרתק/
יגאל גרי. דור חדש של שתיינים שלא ידע מי הוא
איור: נדב מצ'טה-יהל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם