ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

פרידה הכט כמעט לבד: למה יש כל כך מעט נשים שפיות?

נשים פורצות גבולות ומתברגות במקצועות שבעבר נשלטו על ידי גברים בלבד, אבל דווקא בתחום הקולינרי, שפעם היה נחלתן הבלעדית, הן נמצאות הרחק מאחור. אז למה באמת כל כך מעט נשים בוחרות להיות שפיות?

מראש נזהיר שהמשך המשפט עלול להישמע שוביניסטי, אבל לפי החלוקה המגדרית המסורתית, הבעל עובד ומפרנס, ואילו האישה אחראית על מטלות הבית והבישול.

בעבר, תמיד היו אלה האמהות, ולא האבות, שידעו להכין את האוכל הכי טעים לילדים; ותמיד הסבתות, ולא הסבים, הן שהכירו את המתכונים למטעמים הכי אהובים. ואם זה תמיד היה כך, איך זה שהתחום הקולינרי בן זמננו נשלט כמעט אך ורק על ידי גברים, והנשים השפיות ספורות בלבד?

נסו לחשוב על שף מוכר. סביר להניח שלא הייתה לכם בעיה לנקוב בשמות רבים. נסו כעת לחשוב על שפית מפורסמת. הרבה יותר קשה, לא? קשה להבין למה, אבל מעט מדי נשים פונות לתחום הבישול. לבית הספר לבישול "תדמור", לדוגמה, נרשמו כ-30 אחוז נשים, וכ-70 אחוז גברים, לפי נתונים שמסר המנכ"ל.

תמר כהן-צדק, ממעט הנשים שהפכו את הבישול למקצוע שלהן, היא הבעלים והשפית של "קוצ'ינה תמר". היא מסבירה שהסיבה למיעוט הנשים שעוסקות בבישול מקצועי היא הפיזיות הכרוכה בעבודה זו. "עם כל הכבוד לפמיניזם ולרצון לשוויון בין המינים, אנחנו, הנשים, בנויות אחרת מבחינה פיזית",
אומרת כהן-צדק.

"העבודה הזו דורשת לעמוד שעות ארוכות מאוד על הרגליים, גם בשעות החום. מלבד זאת, קיים עניין ההורות. לנשים מסוימות קשה לוותר על זה או לחכות עם זה. אני עוסקת בתחום ומשלבת עם זה אימהות, וזה קשה. הרבה נשים לא עוסקות במקצוע הזה כי הוא דורש עבודה בשעות מוזרות.

"במקום להשכיב את הילדה לישון, אני הולכת לעשות 'סרוויס'. יש לציין שיש מסעדות של שפיות שלא נופלות ברמתן ממסעדות של שפים, אבל לגברים זה פשוט יותר קל כי הם יכולים להתמודד עם העבודה הפיזית ולהרשות לעצמם להתמודד עם השעות הלא נוחות".

גם פרידה הכט, המוכרת מ"האח הגדול", היא שפית ובעלת מסעדה הנושאת את שמה. אפילו הכט, פמיניסטית גאה, מודה שהכוח הפיזי הוא שמקשה על נשים להתמקצע בתחום. "אם לא הייתי חזקה כמו שאני, הייתי מתפרקת", היא מדגישה את הקושי. "העמידה הממושכת על הרגליים דורשת כוח פיזי עצום. שף שעובד בבית מלון עומד 20 שעות על הרגליים. לא כל אישה תהיה מוכנה לעבוד כל כך קשה".

הכט מפרטת סיבות נוספות למיעוט הנשים במקצוע: "לנשים יש בעיה עם טעמים. יש להן שינויים הורמונליים, ובכל תקופה של שינויים הורמונליים משתנה לנשים הטעם: בזמן וסת, בזמן ביוץ, בזמן היריון, בזמן גיל המעבר. זאת בשונה מגברים, שהם נולדים ומתים אותו דבר. אצלם שום דבר לא משתנה. הסיבה הנוספת למיעוט הנשים השפיות היא הנושא הפמיניסטי.

"יש לנשים טראומה מכך שמטבח משויך לנשים, ובעולם של היום, שבו הנשים יותר פמיניסטיות, הן מעדיפות שלא להיכנס למטבח. כל הזמן אמרו לנו שאנחנו צריכות להיות במטבח, ועכשיו, כשאפשר גם לפתח קריירה, הן לא יפתחו אותה סביב המטבח. הן מעדיפות לצאת מהתחום ולעסוק בעריכת דין, ברפואה וכדומה, העיקר לא במטבח".

האם מספר השפיות הולך וגדל או דווקא מצטמק? השפית רביבה אפל טוענת כי בתקופה האחרונה חל שינוי מגמה, וכעת נשים רבות מסתערות על המטבחים. "חל שינוי גדול בתחום הזה בכל העולם", טוענת אפל, "יש הרבה יותר שפיות מאי פעם. הסיבה שנשים פחות נמשכו למקצוע בעבר הייתה הגישה שהעבודה במטבח קשה ושייכת לגברים.

"באופן אישי, אני לא מסכימה עם הדעה הזו. אני שמחה להגיד שזה השתנה, במיוחד בעשור האחרון. באמריקה, ביפן, בצרפת ובמדינות נוספות יש שפיות במסעדות שלושה כוכבים, דבר שפעם לא היה. העניין הוא שמי שרוצה להיות בבית עם הילדים לא בוחרת במקצוע הזה".

גם השפית מיקה שרון טוענת שלאחרונה מספר השפיות סביבה גדל באופן משמעותי. "זו בעיה שהמקצוע הזה כרוך בשעות עבודה לא שגרתיות", היא אומרת. "עבודה כזו לא מאפשרת לאישה להשקיע את עצמה בעבודה ולהגיע להישגים גבוהים, כל עוד היא רוצה לקיים חיי משפחה נורמליים. אבל אנחנו בתקופה שבה יש נשים שפשוט יודעות לעקוף את הקושי, ומצליחות בזה".

שיר הלפרן הייתה שפית בעבר, וכיום היא הבעלים של שוק הנמל. "כשאני נזכרת בניסיון שלי בתחום, כטבחית צעירה, אני זוכרת סביבה מאוד גברית בתוך המטבחים, גם בחו'ל וגם בארץ", היא אומרת.

"בסביבה הגברית התגובות גרמו לך להרגיש שאם את בחורה, את פחות יכולה. למדתי בפריז לפני שבע שנים, ולא היה קל לנשים בלימודים האלה. גם הופנו לכיווני מבטים שרמזו לי שאני לא יכולה 'לפלט את הדג הזה' כמו הגברים בקורס. זו עבודה מאוד פיזית, כזו שאין בה יום ולילה. אני בטוחה שאף אחד מאיתנו לא חושב שנשים הן שפיות פחות טובות, אבל ברגע שזה דורש סגנון חיים שקשה גם לגברים, לנשים זה קצת יותר מסובך".

הלפרן מסבירה באמצעות אנלוגיה מתחום החינוך: "נשים טובות בחינוך, ויש הרבה נשים מורות, אבל כשזה מגיע לדרגות של פרופסור - יש יותר גברים מנשים. היכולת של נשים לתזמן ארוחת צהריים, קניות, טיפול בילדים ושאר עבודות הבית היא יכולת מורכבת בדיוק כמו יכולות במסעדה, אבל הן פשוט שונות.

"יש לנשים יכולות אסתטיות רבות בבישול ויכולות דיוק ותזמון ועמידה בלחצים, אבל כשזה מגיע לרגע של לקצור את הפירות, את רגעי האגו והיוקרה, נשים פחות תופסות מקום. כיום אין ספק שרואים יותר שפיות בעולם ובארץ, אבל ברשימות השפים המבטיחים, לצערי, מופיעים בעיקר גברים".

ז'אנה גור, המו"ל של מגזין הקולינריה "על השולחן", טוענת כי קיימות מספר תשובות לשאלת מיעוט השפיות. "יש הרבה מאוד נשים קונדיטוריות, נשים שעוסקות בתחום המזון, נשים שעוסקות בכתיבה קולינרית, אבל מעט שפיות נשים", היא אומרת.

"מבחינה אובייקטיבית מדובר במקצוע שבו אין מנוחה בחגים ובסופי שבוע, ולנשים זה פחות מתאים מאשר לגברים. בנוסף לכך מטבח של מסעדה או של בית מלון זה מקום מאוד קשה. יש בו לפעמים צעקות, לחץ, והוא לאו דווקא סביבה נשית. לנשים לא נעים שם.

"בישול מאז ומתמיד היה מזוהה כעיסוק נשי, ואחד האקטים הבולטים של נשים היה לברוח מהמטבח. אותן נשים בעלות נכונות להיות קרייריסטיות ולהקריב את נושא המשפחה, המקצוע האחרון שיחשבו עליו הוא בישול. בישול הוא פעולה המוגדרת בתוך המטלות והתפקידים של האישה - לפנק, להאכיל, לגדל, לתת חיים ולהניק. זה משהו ראשוני בהתנהלות של האישה. קשה לפתח ?תחביב? שהוא בעצם חובה שלך".

ומה לגבי יכולות: את חושבת שלגברים יש חוש בישול טוב?
"זה לא שלגברים יש חוש בישול טוב יותר, הם רק מבשלים בצורה שונה. ב?מאסטר שף,? למשל, היו שלוש עונות: פעמיים זכה גבר, פעם אחת זכתה אישה.  זה היה יכול להתהפך ברגע. המתמודדים ב'מאסטר שף' דווקא מראים כמה כישרונות קולינריים יש בקרב נשים".

צוות השופטים בריאליטי "מאסטר שף" מורכב משלושה גברים, כולם שפים, ואישה אחת, מיכל אנסקי, שהיא לא שפית. "ב'מאסטר שף' זה עניין של ליהוק", מצטדק חיים כהן, אחד השופטים בתוכנית. "לא עסקתי בזה ולא קבעתי את הרכב השופטים, אז אני לא יודע לענות. אולי פשוט חיפשו, אבל לא מצאו שופטת. הרי כמה שפיות את מכירה?"

ולמה באמת אין שפיות?
"כי העבודה כרוכה בהרבה מאוד שעות. לכן אני חושב שנשים, ואולי גם הבעלים שלהן, העדיפו שהן לא יעבדו במסעדה בלילה וביום. שף יודע שמבחינתו אין שישי-שבת, אין חגים, זו עבודה תובענית מאוד".

גם השף יונתן רושפלד, שופט נוסף בתוכנית, מדגיש את הפיזיות שדורש המקצוע. "טבח מגיע אל השיא שלו בסביבות גיל 40-30, וזה בדיוק הזמן שנשים פונות ללדת ולהתעסק במשפחה", אומר רושפלד.

"נשים הן לא פחות מוכשרות. הן אפילו יותר מוכשרות מגברים, אבל פיזית המקצוע קשה להן. אין הרבה שפיות בדיוק מאותה סיבה שאין הרבה נגריות, נפחיות וכדומה. אלה מקצועות פיזיים, שמיועדים לבבונים כמונו".

השף אביב משה טוען שלנשים יש פחות מוכנות להקריב עבור המקצוע מאשר גברים. "זה עניין של איכות חיים, שלאישה קשה מאוד להקריב", הוא אומר. "זו עבודה שפחות קוסמת להן. אישה צריכה לדאוג לעצמה, לדאוג לטיפוח שלה, לציפורניים, לדאוג להכיר גבר לחיים, לבנות את החיים. זה פחות קורה בעבודה מסוג זה. מבחינת איכות בישול נשים אינן פחות טובות מגברים - בזה אין ספק".

השף רפי כהן מוסיף: "נשים פתאום יולדות, מבקשות פסק זמן מהעבודה, וזה קשה מאוד במקצוע כזה. אצלי במטבח יש המון נשים שמבשלות. יש קונדיטוריות וטבחיות ויש להן כישרון גדול, אבל סגנון החיים של הנשים פחות מאפשר להן לבחור במקצוע הזה".

בניגוד לטענה העיקרית, ד"ר בברלי מזרחי, מרצה למגדר וריבוד חברתי, גורסת כי אין קשר בין הדרישות הפיזיות של העבודה לבין כמות הנשים העוסקות בה. "נשים הן לא שפיות כי להיות שפית משמע לנהל עסק, וניהול עסק הוא לא מקצוע לנשים", אומרת מזרחי.

"כך על פי ההבניה החברתית. החברה טוענת שהבית צריך להיות עדיפות ראשונה עבור האישה. החברה מוכנה שנשים יעבדו בכל מיני עבודות לפרנסת המשפחה, אבל לא מוכנה שנשים יעדיפו עבודה כתחום של ביטוי עצמי במקום תפקידי הבית. החברה רואה נשים שמעדיפות קריירה על פני הבית כפחות נשיות. נשים ?צריכות? להתאים את עצמן להגדרות הנשיות והגבריות של החברה".

גם בישול נחשב לתחום נשי באופן מסורתי.
"להיות שף זה לנהל עסק. מקצועות נשיים הם עיצוב שיער, עיצוב אופנה וגם בישול, כמובן. אבל מה שאני אומרת זה שמעצבי האליטה הם גברים, בדיוק כמו שהשפים הגדולים הם גברים. החברה אומרת שאם את רוצה לבשל, אז יפה מאוד, כל עוד זה במטבח שלך, כי זה מוסיף לנשיות שלך. אבל אם את רוצה להפוך את זה לעסק, את כבר פונה לתחום הגברי. החברה לא רואה נשים בעסקים".

אז זה לא ייחודי לתחום הבישול?
"לא. אם מסתכלים על משרדי עורכי הדין הגדולים במדינה - הם בבעלות גברים. יש הרבה נשים שלומדות משפטים, אבל הן לא בעלות המשרדים הגדולים בארץ. ניתן לראות נשים בשירות המדינה או במשרדים קטנים, אבל השמות המפורסמים של עורכי דין במשרדים הגדולים הם של גברים, לכן זה לא מפתיע שנשים שלומדות משפטים עובדות במשרדים קטנים עם שעות נוחות יותר. ברגע שתחום הופך לעסק מספר הגברים יעלה בו ומספר הנשים ירד, ולא משנה כמה הן טובות בו".

אבל את לא יכולה להתעלם מהעובדה שזו עבודה מאוד פיזית.
"אני לא מקבלת את ההסבר הפיזי. נשים מסביב לעולם עובדות בעבודות מאוד קשות מבחינה פיזית - כציידות, עובדות במכרות, מסתובבות עם עדרים - כך שהטיעון הפיזי לא תקף".

השפים טוענים שנשים רוצות להיות בבית עם הילדים, וסגנון החיים לא מאפשר להן לנהל קריירה בתחום.
"עצם התפיסה שאישה רוצה או צריכה להיות בבית עם הילדים היא שוב אחת מההגדרות החברתיות של מגדר. כי אם יש אישה שכן מוכנה לעבוד בערב ואוהבת את העבודה ואין לה בעיה לצאת לעבוד בשעות לא שעות, החברה לא תסתכל עליה בעין יפה.

"כי החברה מגדירה נשיות טובה ומושלמת כמישהי ששמה בית וילדים בעדיפות ראשונה. חלק מהפמיניזם הוא החופשיות לעסוק בדברים בצורה שוויונית. ויש גברים שמעדיפים לשבת בבית ולא לעבוד שעות ארוכות.

"הלחץ החברתי שאנו הנשים נתאים את עצמנו להגדרות של החברה מביא לכך שיש הרבה גברים ונשים שנאלצים לעשות דברים שלפעמים אינם בראש סדר העדיפויות שלהם".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום תל אביב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...