רגע לפני חג החירות, הצצה לחיי העצירים בכלא הדרים
רחוק מעיני הציבור חיים בבית המעצר הדרים שבשרון מאות עצירים שחולמים על היום בו יחזרו לחברה. לקראת חג החירות, כתבנו ביקר מאחורי הסורגים
"בניגוד לתפקידים קודמים שעשיתי במשמר הגבול ובמשטרה, כאן המיקוד שונה", הוא מספר על עברו הצבאי. "אם בתפקידים אחרים הייתי נלחם באויב, כאן אני עובד עם אנשים ומנסה לעזור להם להשתקם".
מה עושים בשב"ס כדי לשקם אסירים?
"אם בעבר ההתעסקות הייתה בעיקר בלמנוע התאבדויות, כיום יש מיקוד במתן כישורים להשתלבות בחברה. יש אצלנו אנשים שלומדים כאן קרוא וכתוב. בנוסף, יש לנו גם תכנית שלמה של גמילה מסמים לאסירים. זה יעד ראשון במעלה מבחינתנו. זה מציל אנשים בסופו של דבר".
מי מגיע לבית המעצר הדרים?
"יש לנו כאן כמעט את כל סוגי האנשים. החל ממישהו נורמטיבי שהרג אדם בתאונת דרכים ועד רוצחים אכזריים. מה שמשותף לכולם הוא שהם נמצאים במעצר ולא במאסר", הוא אומר. "הם חיים במצב של אי ודאות וחוששים מאוד מהמשפט שלהם. זה עלול ליצור מתחים רבים".
זו הסיבה שבגללה הם לא לובשים מדי אסיר?
"בדיוק, במדים יש סטיגמה מסוימת ובשלב המעצר הם עדיין נחשבים בחזקת חף מפשע".
איך באמת אפשר לעזור למישהו שנמצא באי ודאות כזו?
"זה תהליך שהתחלנו לשים עליו דגש. זה נורא קשה, כי מי שמנהל את החקירה בשלב הזה הוא המשטרה והשב"כ ואתה לא יכול להתערב במה שהם עושים. אנחנו מנסים לתת לעצורים פעילויות ועיסוקים כדי להסיח את הדעת שלהם וזה עוזר להם להתמודד".
כאשר אנחנו חושבים על בית סוהר או בית מעצר, אנחנו נוטים לחשוב על עבריינים קשוחים שחיים כבר שנים בעולם הפשע, אך מסתבר שיש גם לא מעט אנשים נורמטיביים שמעדו. במהלך הראיון תהיתי כיצד הסגל בבית המעצר מתייחס אליהם והאם ההתמודדות איתם שונה.
"יש לנו גם כאלו כמובן, אנחנו משתדלים לשים אותם באגף פתוח. ההתמודדות שלהם לא פשוטה", הוא מספר. "להיות בכלא זה לא נעים בלשון המעטה, אך אנחנו עושים כל מה שניתן כדי לסייע למי שנמצא פה להתמודד עם המשברים. אנחנו לא מבדילים בין אדם לאדם, אנחנו מתאימים את האסיר לאגף לפי ההתנהגות שלו ולפי מודיעין שיש לנו. חשוב להבין שבשלב המעצר גם אדם נורמטיבי עלול לנסות לתאם עדויות ולשבש את הליכי החקירה שמתנהלים נגדו, לכן אנחנו נשים אותו בתקופה הזאת באגף יותר סגור שאין בו טלפונים וזה עלול להקשות עליו".
איך מגיב בדרך כלל מי שנעצר לראשונה?
"ברור שהמצב של אדם כזה לא טוב. אני מכיר מקרה של איש ביטחון בכיר. הודיעו לו שהוא יקבל דרגה חדשה ובדרך לפרידה מהיחידה שלו הוא הרג בתאונת דרכים וקיבל שנת מאסר. היום הראשון שלו היה קשה וכואב עם המון בכי. חשוב להבין שבכל מאסר ובטח במאסר ראשון יש נפילה מאוד גדולה. באים לפה עם פאסון ואחרי כמה ימים נשברים. זה קורה לכולם, גם לקשוחים ביותר".
למה?
"כי כשהדלת נסגרת אתה מבין שאתה לבד".
איך אפשר לטעת תקווה ומשמעות לחיים אצל מישהו שמרצה מאסר עולם ויודע שהוא לא הולך להשתחרר?
"בכלא לכל דבר קטן יש משמעות. לדוגמה, אם יש לך בתא טלוויזיה זה מאוד משמעותי. כלא זה אומר שאני שולט לחלוטין על היום של האסיר. מתי הוא יאכל, מתי ילמד, מתי יקום ומתי יבואו לבקר אותו. אני קובע להם הכל וזו למעשה שלילת החירות במלוא המשמעות. אני מייצר לאסירים תמריץ להתנהגות טובה בכך שאני משחק בדרגה של שלילת החירות", הוא מספר.
"גם מי שמרצה מאסר עולם לא רוצה להיות בתא 23 שעות ביממה בלי ביקורים ובלי טלוויזיה. אולי הוא גם ירצה ללמוד משהו ולהתפתח. הדברים האלה מעניקים תמריץ לאסירים שיושבים תקופות ממושכות".
בשנים האחרונות היו בישראל הרבה יוזמות וניסיונות להקים בית כלא פרטי, אולם לדברי דקר זו טעות. "אתה מפריט ככה את הערכים שלך", הוא אומר. "טיפול באסירים הוא למעשה גם טיפול בחלשים בחברה וזה משהו שאתה לא יכול להפריט. אי אפשר למדוד כל דבר בכסף".
יש מי שיגידו שבמקום להשקיע כספים במי שעשה פשעים כדאי להשקיע בחינוך ובבריאות.
"בסופו של דבר האנשים האלו צריכים לחזור לחברה. איך אתה רוצה שהם יחזרו אליה? המטרה של המדינה היא לשקם אותם. ברגע שיש בית סוהר פרטי שהכסף הוא המטרה העיקרית שלו, עלול להיווצר ניגוד אינטרסים עם השיקום".
אחת המטרות המרכזיות בבית המעצר הדרים היא לעזור לעצורים להיגמל מסמים. לשם כך נחנכה תכנית בת 12 שלבים לגמילה מסמים שמונהגת במתחם. מי שמיישמת את התכנית היא כלאי רויטל אברהם המנהלת את אגף הגמילה מהסמים ובעלת הכשרה כעובדת סוציאלית.
"הסמים יוצרים הרבה בעיות. בסופו של דבר, זה גורם למי שמכור לפגוע במי שמכור לפגוע באחרים ובמשפחה שלו, לפעמים גם בעצמו", היא אומרת. "חשוב לתת לזה מענה כבר בשלב המעצר. המטרה הראשונה שלנו היא לגרום לעצירים להבין שהם זקוקים לטיפול הזה ולעזרה".
איך עושים את זה?
"חלק מהתפקיד שלנו הוא לאתר את מי שמכור. אנחנו עוזרים למי שמבין שהשימוש בסמים גורם לו לבעיה ולא יודע איך להפסיק. בדרך כלל ההתמכרות היא סימפטום ולא הבעיה. ייתכן שהייתה פגיעה מינית בגיל צעיר או היעדר של דמות סמכותית ומודל חיקוי בילדות. זה גורם לקשיים בהתמודדות בהמשך החיים והרבה פעמים זה מוביל לשימוש בסמים".
יש אנשים שנולדים לפשע?
"הייתי אומרת שיש אנשים שנולדים לנסיבות קשות שאחרים לא צריכים להתמודד איתן. אני תמיד אומרת שלא כל האצבעות שוות וכל אחד הוא שונה. מצד אחד, יכולים להיות בתים הרוסים שמהם יוצאים אנשים טובים. מצד שני, גם ממשפחות למופת יכולים לצאת עבריינים. זה נכון שלסביבה יש השפעה, אך תמיד יש גם את המרכיב האישיותי של כל אדם".
מה הכי קשה בתפקיד שלך?
"אני מאוד רוצה בשביל המכורים שהם ייכנסו לתהליך, אך הרבה פעמים הם לא רוצים לקבל טיפול. קשה לי גם לראות מטופלים שחוזרים לכלא. לפעמים יש לי קונפליקט שאני מאוד רוצה שמישהו יקבל טיפול, אך אני לא רוצה ולא יכולה להכריח אותו לקבל את הטיפול".
הטיפול עליו מדברת אברהם מורכב מקביעה של סדר יום נוקשה. "קמים בשש וחצי בבוקר, מתקלחים ומתגלחים. מנקים את התא. לאחר מכן חלקם הולכים לחינוך וחלקם לתעסוקה. בצהריים יש פעילות קבוצתית, זה יכול להיות עם עובדת סוציאלית, עם פסיכו דרמה, או אפילו עם הרב. בערב יש קבוצה שהם עושים בעצמם ללא הסגל".
בדרך מלשכת מפקד הכלא לאגף עברנו במגורי הסגל. "שיניתי את הנוהל כך שכעת מי שאחראי כאן על הניקיון הוא הסוהרים ולא האסירים. אם אני דורש מהאסירים לשמור על התאים שלהם נקיים, אני יכול לדרוש זאת גם מהסוהרים שלי", אומר דקר. אחרי מספר דלתות פלדה שנסגרו הגענו לאגף, שם פגשתי את ג"כ, שהספיק לבלות בבתי כלא ובתי מעצר כשמונה שנים, וכעת ממתין למשפט באשמת דקירה.
"גדלתי בבית עם מצוקה כלכלית. אבא שלי היה אלים פיזית כלפי אמא שלי ואלים מילולית כלפי הילדים. היית מפחד אפילו מהמבט שלו. הוא כל הזמן היה אומר לי לעוף לו מהעיניים".
אתה מתחרט על מה שעשית?
"כן, זה היה בגלל סכסוך בעבודה. האיש שדקרתי קרא לי לרדת למטה וניסה לדקור אותי. דקרתי אותו בחזרה ועכשיו אני כאן".
ג"כ, שמטופל בתכנית לגמילה לסמים, הצליח לרכוש את אמונם של הסוהרים וכעת הפך למתאם. "אני קם בשש וחצי, מתגלח. אחר כך יש מסדר גילוחים ומתפקידי כמתאם אני צריך לראות שעומדים בזמנים. לאחר מכן אני הולך לתעסוקה במכבסה. בסביבות אחת אני אוכל ארוחת צהריים ואז יש לנו מפגש עם הקבוצה. אנחנו לומדים שם פסיכו דרמה וסדנאות לשליטה בכעסים. בשעה ארבע וחצי הקבוצה מסתיימת ובשבע יש לנו קבוצה שלנו ללא צוות, בתור מתאם יש לי שם הרבה אחריות".
מה נותן לך כח להתמודד עם מציאות החיים בכלא?
"אני חושב על זה שאם אני גם ככה בבית סוהר, אז לפחות אנסה ללמוד דברים חדשים ולשפר את עצמי".
מה הכי קשה כאן?
"אין לי חופש בחירה מלא. אני חי פה עם אנשים שלא בחרתי לחיות איתם, הם כרגע המשפחה שלי לשנים הקרובות, אני צריך ללמוד לחיות איתם ולקבל אותם. התנאים הפיזיים של הכלא הפריעו לי אולי במאסר הראשון, אך מה שקשה לי כעת הוא בעיקר העניין הנפשי".
מה אתה ממליץ למי שנכנס לכלא בפעם הראשונה?
"הפעם הראשונה היא הכי קשה. הרבה חושבים שהם לא שייכים לפה. אני ממליץ לבקש עזרה מהעובדת הסוציאלית, לא כדאי לנסות לצאת 'גבר'. צריך לשים את האגו בצד ולהבין שאתה זקוק לעזרה".
לא יכולתי שלא לתהות מה גרם לג"כ להצטרף לתכנית ולקבל עזרה בעצמו. "זה קרה כשהבנתי שאני פועל מתוך אגו", הוא הסביר. "לפני כן לא ידעתי בכלל מה זה אגו. כשהבנתי מה המחיר ששילמתי בגלל זה הבנתי שאני צריך עזרה. זו עבודה יום יומית. גם אם מישהו זורק לי מילה אני צריך לדעת להתאפק".
"אני חושב שהחירות האמיתית שלי היא מהשעבוד להתמכרות שלי", מתייחס ג"כ למושג ה"חירות" בעיניו. "אמנם אני כלוא בבית סוהר, אך אני מרגיש שאני לא בבית סוהר כי השתחררתי מהסמים וגם מחשיבה שהייתה מקשה ומכבידה עליי. פה אני מקבל כלים שעוזרים לי להגיע לחופש הפנימי.
מה החלום שלך?
"פעם חלמתי על יאכטה וכסף, היום אני חולם על מה שמובן לאחרים מאליו. אני חולם למצוא עבודה טובה ואז להכיר מישהי ולהקים איתה משפחה".
לקראת סוף הראיון מפתיע ג"כ: "בעבר הייתי מאוד אנטי מערכת. אך כיום אני חושב שיש בשב"ס אוזן קשבת ואני מרגיש שהם נותנים לי כלים חשובים להתמודדות עם עצמי וגם עם האי ודאות המשפטית שיכולה להרוג בן אדם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם