האיש שהקים התנחלות מייחל לסיום הכיבוש
הוא נולד בבואנוס איירס, וכיום מתגורר בירושלים. בנעוריו הקים התנחלות, אולם כיום הוא חושב שהכיבוש הוא פצצה מתקתקת ושצריך לחלק את ירושלים מבחינה פונקציונלית. 2,097 מילים עם חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם מרצ מאיר מרגלית (60), בזוגיות + 3, שהוא בין היחידים כיום שמחזיק תעודת זהות שניתנה בעזה
"ירושלים היא מקום קסום. אני לא מסוגל לחיות במקום אחר מלבדה בעולם כולו. הגעתי לירושלים ב-1976, אחרי השירות הצבאי שלי, ומאז, למעט שנתיים בשליחות בארגנטינה, לא עזבתי את העיר. ביקרתי בעיר בפעם הראשונה ב-1968, הייתי אז מלא באופוריה ומושפע מזרמים היפיים אמריקאיים.
"היה לי שיער ארוך, ונהגתי להסתובב יחף ובלבוש פרחוני. אני זוכר שבאחד מימי שישי רציתי לראות מה זה שבת אצל החרדים. הסתובבתי במאה שערים, נכנסתי בנימוס לאחד מבתי הכנסת ובסוף התפילה ניגש אליי אדם והזמין אותי לביתו. זה היה הרב עמרם בלוי, ממנהיגי ומקימי נטורי קרתא בישראל. בניו ותלמידיו התייחסו אליי כאל מלך. זאת הייתה הפעם הראשונה שהכרתי מקרוב את העולם החרדי, ובזכות המפגש הזה אני רוחש חיבה לחרדים עד היום.
"ירושלים היא מקור כל השמחות והכאבים שלי גם יחד. בימים האחרונים הכאבים גוברים על השמחות, בעיקר בגלל התפרצויות של חוסר סובלנות וגזענות, שזועקות מכל קיר. אני אוהב את ירושלים, אבל העיר ללא ספק נהפכה לבעייתית ביותר. התופעות האלה, שחוזרות על עצמן מדי יום ביומו, הופכות את העיר לפצצה מתקתקת. אם לא נדע להקיא אותן מקרבנו, אני חרד מאוד לגורל דמותה ואופייה של העיר בפרט ושל המדינה בכלל. כפי שהיא בנויה כיום, ירושלים היא לא עיר - כמעט שאין מכנה משותף בין מרכיביה השונים, ובעיקר בין שלוש הקבוצות ההגמוניות בה, החילונים, החרדים והערבים.
"נוצרה עיר שהעומד בראשה, ולא משנה מאיזה מחנה הוא מגיע, צריך לכפות את עצמו ואת עמדתו על שתי הקבוצות האחרות. עיר שלא ניתן לנהל ללא כפייה היא בעיניי עיר חולה, וזה מתכון לפיצוץ המוני, שיבוא במוקדם או במאוחר. השאיפה שלי היא לחלק את העירייה לשלוש אוטונומיות מבחינה פונקציונלית ולא מבחינה טריטוריאלית, והן ינהלו את חיי הקהילות שלהן בעצמן.
"כל אחת תנהל את עצמה לפי הערכים שלה, ותהיה בעיר כפייה מינימאלית. באף דרך אחרת לא ניתן יהיה לנהל פה חיים נורמליים. אני לא רוצה לעמוד בסיטואציה שבה אני צריך להחליט מה טוב לערבים, או להחליט האם בשכונה חרדית יהיה מקווה אשכנזי או בית כנסת ספרדי. כל קהילה צריכה לנהל את חייה, כמובן ללא גדרות או חומות בינינו".
>> ניר ברקת: "אם לא אבחר שוב, זה יהיה רע לירושלים"
ניר ברקת
"איש מורכב ופרובלמטי. הבעיה המרכזית שלו היא שהוא עדיין לא הבין שלנהל עיר ועירייה זה לא כמו לנהל חברת היי-טק. למרות כישרונותיו הרבים בתחום העסקי, עד היום הוא לא השכיל להפגין חמלה ורגישות, במיוחד בעיר כמו ירושלים. הוא היה יכול להיות ראש עירייה מוצלח מאוד בכל עיר בגוש דן, אך בעיר הענייה ביותר בארץ אני מצפה מראש העירייה לגלות רגישות חברתית רבה יותר, וזה מרכיב שבלעדיו הבן אדם פשוט מנותק מהעיר.
"כשמספרים לו על המצוקה בעיר, הוא פשוט לא מבין. מדיניות 'העמקת הגבייה', כלשונו, היא שם כולל לחדירה לכיס של האוכלוסיות הכי עניות בעיר וללקיחה של מה שאין להם. הוא לא מבחין בין תעשיין או מלונאי עשיר ובין מובטל או אם חד-הורית.
"נוסף לכך, הוא לא מפסיק לפזול לימין הקיצוני ולא מבין שאנחנו הפכנו במו ידינו את הערבים במזרח העיר לעבריינים בעל כורחם - מצד אחד אנחנו מערימים קשיים בלתי פוסקים על יכולתם לבנות כחוק ומוציאים להם את הנשמה עד שמאשרים להם היתר בנייה, ומצד שני, כשלא נותר להם אלא לבנות ללא היתר, ברקת בא והורס בתים כאילו היו משחק ילדים. הריסת בתים מאוכלסים היא קו אדום, שלא אוכל לחיות איתו".
ארגנטינה
"אני חושב שאם היה מקום שלימד אותי מהי רגישות חברתית, זאת הייתה ארגנטינה. זאת מדינה ששרויה במשבר כלכלי וחברתי בלתי פוסק. אני זוכר את תקופת החונטה הצבאית - את המשטרה הכל יכולה, ואת האנטישמיות בקרב המון העם. מה שמדיר שינה מעיניי הוא שבארץ אין מספיק איזונים ובלמים לפעילות כוחות הביטחון, יודעים תמיד איפה זה מתחיל אך לעולם לא ניתן לדעת איפה זה ייגמר.
"משפחתי הייתה משפחה ענייה בעלת לב יהודי חם; אבי הוא ניצול שואה, ובילדותי מילא זיכרון הנספים את כל עולמנו. בבית הספר היסודי התבקשתי ללכת להתפלל תפילה נוצרית עם שאר הילדים, דבר שהיה מקובל בבתי הספר הציבוריים. סירבתי להתפלל, והילדים בזו לי. היינו שם יהודים בודדים, והיו כאלה שוויתרו והלכו להתפלל, כדי שלא ינדו אותם חברתית.
"בילדותי עמדתי על זכותי להתפלל כיהודי ולא עם שאר ילדי השכונה, ומכיוון שגרתי בשכונה נוצרית עממית זה עלה לי ביוקר, והחלו תופעות של הפליה ואלימות נגדי. ההורים שלי תמכו בי, ומהם ינקתי את העמדה הזאת. הוריי לא היו אורתודוכסים, אך הם קיימו מצוות והלכו לבית כנסת, יותר כעניין קהילתי. הייתי גאה מאוד במוצא היהודי שלי, ואפילו הרגשתי בתוכי כאליטה באופן מסוים - הרי הנצרות נולדה מהיהדות, אז יש לי זכויות יתר".
מושב דקלה
"זכור לי כטראומטי מאוד. כשהגעתי משדה התעופה בלילה אף אחד לא חיכה לי, ונאלצתי לישון בחדר האוכל על מזרן שהשומר הגניב לי מעמדת הש"ג. בימים הראשונים שלי שם נתקלתי בשיח סברס, הכנסתי בטיפשותי את הסברס לפה כמו שהוא, ונשארתי עם החובשת כל הלילה במרפאה.
"עשיתי שם המון שטויות. הבנתי שאו שאני מתגייס לצבא, או שאני משתגע. הלכתי למשרד הפנים הקרוב, שהיה ממוקם ברצועת עזה, שם התאזרחתי ושם התגייסתי. אני כיום אחד היחידים שיש לו תעודת זהות שכתוב עליה שניתנה בעזה. בזמן השירות הייתי טיפוס מרדן והתווכחתי עם המפקדים שלי על פקודות שלא נראו לי הגיוניות, ולכן ישבתי ארבע פעמים בכלא הצבאי".
ההתנחלות נצרים
"זאת הייתה תמימות של גיל הנעורים. אחרי הטירונות שלחו אותנו לגבעה ברצועת עזה, הורידו לנו אוהלים ואמרו לנו להקים שם יישוב. אני, שקיבלתי חינוך ציוני וגדלתי על סיפורי החלוצים, על א.ד. גורדון ובן גוריון, התגאיתי בעצמי והרגשתי בדיוק כמוהם. הייתי מאושר עד הגג מהזכות שנפלה בידיי להקים יישוב בישראל. לקח לי זמן עד שהבנתי שזאת התנחלות ושמשהו לא תקין".
דוקטורט בהיסטוריה
"לקח לי שנים רבות לסיים אותו. כתבתי על הירידה מהארץ בתקופת המנדט הבריטי. התחלתי לכתוב בירושלים, ומהר מאוד התברר לי שלא אוהבים את הדוקטורט שלי, משום שהאסכולה הירושלמית אוהבת שמספרים על עליות ולא על ירידות מהארץ, ובעיקר משום שלמנחים שלי היה ברור שאני חש אמפתיה רבה כלפי היורדים - אנשים שניסו, שילמו מחיר כבד וכשלו.
"לא הייתה לי שום כוונה להאשים אותם בהיותם 'נפולת של נמושות', להפך; ניסיתי להבין את הסיבות האמיתיות שהם ירדו בגללן. כשניתחתי את אותן סיבות, מצאתי שלמוסדות כמו הסוכנות היהודית יש אחריות רבה לדבר. היישוב לא יצא טוב מהסיפור הזה. באוניברסיטה העברית הקשו עליי מאוד, הבנתי שיש להם בעיה עם הגישה ההיסטוריוסופית שלי, ועברתי לאוניברסיטת חיפה.
"שם לא הבינו למה עברתי אליהם עם דוקטורט גמור מהאוניברסיטה העברית, ונתנו לי אותו מהר מאוד. אלה ההבדלים בין אוניברסיטה שמרנית, כמו שהייתה אז האוניברסיטה העברית, ובין אוניברסיטה חדשה, צעירה ופתוחה כמו חיפה, שמוכנה לשמוע נרטיבים שונים. כיום אני לא מאשים אף אחד על כך שהוא עוזב את הארץ, אני וחושב שאדם צריך קודם כול לחפש את טובתו ואת המקום שבו הוא יכול להיות מאושר. אני מבין אנשים שהאווירה הנוכחית קשה להם מדיי".
תל אביב
"אני משתדל להגיע לשם כמה שפחות. אני תמה כיצד המרחק המנטאלי ממקום שקרוב אלינו כל כך הוא עצום כל כך. הם לא יודעים מה זה לחיות עם ערבים וחרדים, ולכן הם עוסקים בדברים שבעיניי הם טפלים וחסרי ערך. אני מתקשה להבין את עולם המושגים והערכים של התל אביבים: בזמן שהירושלמים עוסקים בבעיות המרכזיות של החיים, שם עיקר הדאגה הוא איך אני נראה ולאן אני יוצא לבלות הערב.
"כפי שאני לא כועס על אלה שעוזבים את הארץ, אני גם לא כועס על אלה שעוזבים לתל אביב. החיים בירושלים קשים, ולפעמים קשים מנשוא. בלי להרגיש, אנחנו סוחבים 3,000 שנות היסטוריה על הגב, ואין לי שום בעיה אם צעיר רוצה לחיות חיים קלים יותר ולנקות את הראש, בעיניי זה צורך אנושי לגיטימי. הבטחתי לזוגתי ששנה מחיינו נחייה בתל אביב, מפני שהיא רוצה להירגע מהלחץ המקומי, אך כשאהיה שם אני ארגיש תמיד כירושלמי בגלות".
גאווה
"באחד הדיונים במועצת העירייה, חבר מועצה ציטט פסוק מהתורה שאומר שאת ההומוסקסואלים יש להרוג. בתגובה אני קמתי, ואמרתי שאם זאת הגישה אז אני הומוסקסואל. אני מזדהה באופן טוטאלי עם הקהילה, ואעמוד תמיד על זכותה לקיים אורח חיים ללא הפרעה מצד איש.
"אני שמח שהקהילה הגאה הירושלמית הבינה שהמצעד בירושלים צריך ללבוש אופי שונה מהמצעד התל אביבי. הדפוס שהוא קיבל בשנים האחרונות מדגים את ההבדל בין ירושלים לתל אביב: התל אביבים יוצרים פרובוקציה כשהם יוצאים למצעדים שלהם, ואילו הירושלמים טוענים שזאת זכותם לצאת לצעוד, אך עם זאת לא שוברים את כל הכלים.
"בישיבות המועצה אני עומד כמו לביאה על זכותה של הקהילה לקיים את אורח חייה בשקט ולקבל את כל התקציבים שהיא זכאית להם, ואם צריך להתנגש חזיתית עם גורמים חרדיים, אני עושה זאת ללא ייסורי מצפון. יש מעט מאוד נושאים בעיר הזאת שצרחתי בגללם על חרדים, כמו שצרחתי בדיונים על מצעד הגאווה".
>> האם חברת הדיור הציבורי פרזות הגיעה לסוף דרכה?
"פרזות"
"סיפור עצוב של שוד כספי הציבור בידי המדינה. זה שוד שאיש לא הולך לעמוד עליו לדין, כי הכול נעשה כחוק, אבל אני מאמין שההיסטוריה עוד תשפוט אותם. כספים שיועדו לבניית דירות לנזקקים פשוט נשדדו בידי האוצר והלכו לכסות את החור השחור של משרדי האוצר והשיכון.
"זאת דוגמה למדיניות הכלכלית-חברתית של ממשלת ישראל - ממשלה שמשלמת מס שפתיים לאוכלוסיות החלשות, אך עושה כל שביכולתה כדי לקחת את המעט שעוד נותר להן. אני מרגיש שאנחנו נלחמנו מלחמת גבורה נגד ממסד עצום וחסר התחשבות. אני מרגיש מתוסכל, אבל עדיין לא הרמתי ידיים ואין לי בעיה להגיע גם לבג"ץ. זה פשוט פשע שאין עליו כפרה".
הארכת כביש 4
"זה מקומם, משום שכל הגורמים הממלכתיים שדיברתי איתם מבינים שמשהו פה לקוי. לוקחים כפר שקט וציוני, חוצים אותו באמצע לאחר שכבר עשינו זאת עם כביש גילה, ולאט-לאט מוסרים אותו על מגש של כסף לקיצונים ביותר שבתושבי מזרח העיר, רק משום שהמדינה לא מוכנה למצוא את התקציב להפוך את הכביש למנהרה.
"אני מדבר עם המנהיגים הנבחרים שם, והם אומרים לי גלויות שהם מאבדים שליטה, ושבמקום לשמוע בקולם תופסת את הפיקוד קבוצה צעירה, שפחות מוכנה להגיע לפשרות עם הממסד. מדינת ישראל פשוט גורמת להם להיות קיצונים ורדיקאליים".
מזרח ירושלים
"אני כואב בכל יום את מה שמתרחש במזרח ירושלים. אני שואל את עצמי איך אנחנו מדכאים עם שלם בלי ייסורי מצפון, ובלי להרגיש שהתופעה הזאת פוגעת בנו לא פחות משהיא פוגעת בהם. תופעות כמו גזענות ושנאה הן תוצר לוואי ישיר של כיבוש וסכסוך מתמשכים. הכיבוש משחית, כפי שנהג לומר ליבוביץ', הוא גורם לנו לעוות את מוסר נביאי ישראל והוא שוכן בתוכנו כפצצה מתקתקת, שאם לא ננטרל אותה היא תחסל אותנו.
"זאת תופעה שחייבת לחלוף מהעולם, בעיקר מכיוון שעל פי החוק הבין-לאומי זה פשע מלחמה. האמנות הבין-לאומיות קובעות שאסור לפגוע בבתים של אזרחים בשטחים כבושים, ומישהו פה צריך להבין שבתי דין בין-לאומיים יתחילו יום אחד לזמן ישראלים. אני מקווה שנתעשת לפני שיהיה מאוחר מדיי".
בחירות לעירייה
"אני מקווה שבבחירות הקרובות לא נעלה שוב את הדחליל הפוליטי של השד הדתי, כי מתברר שהוא מושך קולות למפלגות שתכליתן היא שנאת חרדים. אני לא חושב שבשביל לגייס קולות צריך להפחיד את הציבור בטענות על עיר שהופכת לשחורה עם השנים, זה לא נכון ולא צודק. בניגוד לחבריי, אני לא מרגיש את ההתחרדות. צריך לזכור שהבעיה היא לא החרדים אלא הכפייה הדתית, ובסופו של יום חניון ספרא פתוח וב'אינטל' עובדים בשבת, כך שלדעתי צריך לשים את הדברים בפרופורציות.
"שורר כאן שקט תעשייתי שברירי מאוד, ואנחנו חייבים לשמר אותו. לגבי התחרדות של שכונות, עם כל ההגינות, אין לנו שליטה על תהליכים דמוגרפיים: אם אוכלוסייה גדלה, ואין לה מקום בשכונות החרדיות, מה אפשר לדרוש ממנה? מטבע הדברים הם נכנסים לשכונות החילוניות, וזה בסדר. אנחנו פשוט צריכים לקבוע חלוקות אזוריות - אם קריית היובל היא שכונה חילונית, אז היא תנוהל בידי מועצה אזורית חילונית; חרדי יכול לבוא לגור בשכונה, אך הוא יבין שהוא לא יכול לקבוע בה את כללי המשחק ולכפות את הערכים שלו על שאר התושבים. אני מוטרד מכך שכך שאנחנו לא מצליחים לייצר אלטרנטיבה שפויה לברקת. מנגד, אסור לפצל את הקול החילוני.
"אני כועס על המפלגות הגדולות על כך שלא יצרו מועמד טבעי לראשות העירייה. לדעתי לא אכפת להן מירושלים, והן פשוט ויתרו עליה. אני פועל נמרצות להקמת חזית משותפת של מפלגות העבודה, מרצ וחד"ש, שתרוץ כגוש אחד ותהיה הגוש הגדול ביותר בעירייה, כך שהשפעתנו תהיה משמעותית יותר. אני מתמודד לראשות המפלגה נגד פפה אללו, ואני עושה זאת מצד אחד במלוא האנרגיה, אך מצד שני עם לא מעט כאב. פפה בשבילי הוא חבר בלב ובנפש, ואין לי כוונה להכפיש אותו. להתמודד מולו זה הדבר הכי קשה נפשית שעשיתי בפוליטיקה. דיברנו על זה והחלטנו שנעשה את המיטב כדי לשמור על החברות בינינו, ועם זאת אני יכול להבין אם זה מפריע לו".
>>> הקרב על עיריית י-ם: "ברקת מתעסק בלדגמן ולהצטלם"
מאיר תורג'מן ואלישע פלג
"בתור אופוזיציונר, תורג'מן עושה עבודה טובה, אבל קלה. קל מאוד להיות אופוזיציונר בעירייה, להגיע פעם בשבועיים לישיבות המועצה ולעשות הצגה שלמה. למרות שהציבור מוחא לזה כפיים, אני יודע שזה חסר משמעות ושרעש וצלצולים לא יקדמו את העיר. לגבי פלג, יש לי רגשות מעורבים: האיש נאמן לדרכו, ועל זה אני מכבד אותו; אך ההשתלחויות שלו בכל מה שמזכיר שמאל לעתים מקוממות, ולא מכבדות לא אותו ולא את המחנה שהוא מייצג".
מאיר מרגלית
"סבי נקרא מאיר מרגלית. אחרי שכל משפחתו נרצחה בידי הנאצים, הוא נפטר מצער. הוא היה כליזמר אידיאליסט בפולין. אני מרגיש קרוב אליו מאוד נפשית, ואם יש משהו שאני מחויב אליו, זו האמונה התמימה שניתן לשנות דברים. בשבילי הוא מייצג את האידיאליזם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם