מנהלת תנופה נסגרת, למפוני גוש קטיף אין עם מי לדבר
מנהלת תנופה, שמטרתה היתה לסייע למפוני גוש קטיף במעבר לבתי הקבע החדשים שלהם, תיסגר בעוד שלושה חודשים. בינתיים, העובדים נוקטים עיצומים על רקע הפסקת העבודה הצפויה, אתר הקראווילות בניצן נראה כמחנה עזוב וכדי להשלים את תהליך הקליטה ביישובים החדשים חסרים כ-120 מיליון שקל
אלפי משפחות מפונות עושות את דרכן באיטיות לעבר עתיד שכולל בית, עבודה וסביבת חיים חדשה, אבל לעומתן יש רבות שתקועות הרחק מאחור.
בוועד מתיישבי גוש קטיף, הגוף שהוקם על ידי המפונים במטרה לדאוג לאינטרסים שלהם עצמם, עוקבים בדאגה אחר תקופת החיים הקצרה שנותרה למנהלת בטרם תיסגר. העובדה שבשבועיים האחרונים החליטו לנקוט עובדי המנהלת עיצומים על רקע הכוונה לפטר מחצית מהם עם סגירתה, ודאי לא תורמת לתחושה הטובה של המפונים.
"הבעיה המרכזית שלנו היא מה שאנחנו מכנים 'המשפחות המוחלשות'", אומר אליעזר אורבך, יו"ר ועד מתיישבי גוש קטיף. "אלו משפחות שאין להן כסף לבנות את בית הקבע שלהן, והן תקועות באתרי הקראווילות, בלי צפי נראה לעין שבו הן יוכלו להתקדם לבית משלהן".
באמצע יולי 2005 יצאה משלחת מיישובי גוש קטיף לקיבוץ שדה אליהו שבעמק בית שאן. הנסיעה הממושכת בשיאו של הקיץ הלוהט עברה על חברי הקבוצה בשקט. העובדה שהגיעו למקום בלי התראה מוקדמת לא מנעה מהם להתדפק על דלת אחד הבתים הקטנים ולבקש לשוחח עם בעל הבית, יהונתן בשיא.
בשיא המופתע קיבל את האורחים הלא קרואים בסבר פנים יפות. "החלטתי לקחת על עצמי את תפקיד ראש מנהלת סל"ע כי אני חושב שאני מכיר אתכם ולכן אוכל לעזור לכם יותר מאחרים", הסביר לתושבי הגוש הכועסים. הם מנגד ניסו לשכנע אותו לא להשתתף ב"פשע הגירוש" כהגדרתם, אך בשיא המשיך לדבוק בעמדתו.
אלה היו השבועות האחרונים של ההיערכות לקראת תחילת תוכנית ההתנתקות. המפונים ניסו אז בכל כוחם למנוע את הפינוי הקרב ובא ובמסגרת המאמצים שלהם פנו ישירות לכמה שיותר בעלי תפקידים במנגנון הביורוקרטי כדי לנסות להשפיע עליהם להימנע מלקחת חלק בתהליך.
לאותם רגעים שעבור רבים הפכו בלתי נשכחים - שבהם שוטרים וחיילים לובשי מדים שחורים נקשו על דלת ביתן של למעלה מ-1,800 משפחות בגוש קטיף ובצפון השומרון והגישו לדיירים צווי פינוי - קדם הליך טכני לכאורה של הקמת מנהלת סל"ע: סיוע למפוני עזה.
לכאורה מדובר היה בהקמה של עוד מנגנון ממשלתי שכמוהו קיימים כבר מאות, אבל השנים שעברו מאז ההתנתקות מעידות כי הנושאים הרגישים שבהם עסקה המנהלת (ששינתה את שמה מאז למנהלת תנופה) גרמו לציבור המפונים לפתח עמה יחסים טעונים של אהבה ושנאה. לצדם היו גם יחסי תלות משמעותיים המשקפים את תמצית הקשר בין המפונים לבין מדינת ישראל.
לפני כשלוש שנים אישרה הממשלה את תוכנית "מתקדמים עם כולם לבית", שמטרתה לסייע לכ-150 משפחות מפוני גוש קטיף אשר כילו את כספי הפיצויים שלהן על מחיה שוטפת ולא הצליחו לגייס די כסף לבניית בית קבע. במסגרת התוכנית הוצע למשפחות המתקשות לרכוש מן המדינה את הקראווילה שבה הן גרות, להעתיק אותה אל מגרש קבע, לצפות אותה באבן ולבנות לצידה מרחב מוגן דירתי, כל זאת בעלות של 360 אלף שקל.
אלא שלמרות התוכנית הנדיבה לכאורה, הרוב המוחלט של המשפחות דלות האמצעים לא היה יכול להשיג את אותם 360 אלף שקל ונאלץ להמשיך להתגורר באתר הזמני בניצן עד שקיבל לידיו לפני כמה שבועות צווי פינוי.
בתגובה לכך החליטו בוועד המתיישבים לנסות לגייס לראשונה תקציב לא ממשלתי ולסייע באמצעותו למשפחות קשות היום. התרומות שהגיעו לסך של למעלה ממיליון שקל התקבלו מתורמים פרטיים מהארץ ומחו"ל, והדבר הוביל להקמת ועדה ציבורית שבראשה עמד שופט בדימוס ומטרתה היתה לבחון את מצבן של המשפחות שהגישו בקשות לסיוע.
בשבועות האחרונים קיבלו 20 משפחות תשובה מטעם הוועדה, שהחליטה להעניק לכל אחת מהן בין 50 ל-80 אלף שקל. הסכום הזה מצטרף ל-160 אלף שקל שעמדו לזכותה של כל משפחה מטעם המדינה לבניית בית הקבע שלה, וליתרת כספי הפיצויים שנותרו למשפחות במנהלת תנופה שאחראית על שיקום המפונים.
בכך נפתרה בעיית הדיור עבור 20 משפחות ממפוני גוש קטיף שהיו במצב הכלכלי הקשה ביותר, ובשבוע שעבר החל הליך העתקת הקראווילות. המשפחה הראשונה כבר נכנסה אל הקראווילה שבה התגוררה בשנים האחרונות לאחר שזו שופצה והוצבה מחדש במגרש הקבע שלה בניצן.
במקביל, בימים אלה רבות מהמשפחות שהתגוררו בניצן החלו במעבר לבתי הקבע שלהן, והאתר הפך דומה למחנה פליטים: קראווילות נטושות שנהרסו על ידי המדינה במטרה למנוע מפולשים להיכנס אליהן, מכולות מוצבות במקומות שונים ועזובה רבה.
"הדבר החשוב ביותר במסגרת השיקום שלנו הוא שנישאר יחד כקהילה מגובשת", מסביר אורבך את המהלך. "יש בינינו אנשים שלא הצליחו להגיע למצב שבו הם בונים לעצמם בית קבע והחלטנו שאנחנו לא משאירים אותם מאחור. בתור שכנים וחברים נרתמנו לטובת החברים שלנו וקיימנו בכך את המחויבות שלנו".
אבל למרות הערבות ההדדית מחממת הלב, קיימת כאן בעיה. מצד אחד ישנן משפחות של מפונים שקיבלו מאות אלפי שקלים כפיצוי מהמדינה כפי שהגיע להן. מנגד, ישנה דוגמה להתנהלות כלכלית שגויה שבמסגרתה הוציאו רבים מהמפונים את כספם על מחיה שוטפת ולעתים גם על חיי מותרות, ונותרו ללא אמצעים כשנדרשו לממן את בניית בית הקבע שלהם.
"אין ספק שהפתרון הנכון היה לבנות מלכתחילה מנגנון שבו המפונים לא יקבלו כסף מזומן, אלא מימון ספציפי עבור כל שלב בשיקום החיים שלהם", מודה גורם ממשלתי שהיה מעורב בתיקון מנגנוני הפיצוי למפונים. "מי שקנה מגרש היה צריך לקבל כסף ישירות למועצה, מי שמתקדם בבנייה היה צריך לקבל כסף ישירות לקבלן וכך הלאה".
כיום תוקן מנגנון הפיצויים, אולם בתחילה קיבלו המפונים כסף רב במזומן ורבים מהם לא ידעו כיצד לנהוג בו. "העובדה שאחוזי האבטלה בקרב המפונים היו אסטרונומיים בסמוך להתנתקות, וגם כיום הם גבוהים בהרבה מהממוצע במדינת ישראל, מסייעת להבין את הצורך שלהם בכסף למחייתם השוטפת. אבל ההתנהלות הזו היתה טעות", מוסיף הגורם.
הסגירה הקרובה של מנהלת תנופה מדאיגה את המפונים, בעיקר בשל העובדה שנותרו לא מעט קצוות פתוחים. המפונים, שכבר קיבלו בהבנה את ההחלטה לסגור את המנהלת, טוענים כי בחודשים הקרובים אנשיה לא יספיקו למלא את כל צורכיהם וגם לאחר חודש יוני יהיו פרויקטים רבים שלא יסתיימו.
בשבוע שעבר שלח ועד מתיישבי גוש קטיף מסמך מפורט למנכ"ל משרד ראש הממשלה ובו רשימת העניינים הדורשים את טיפול המנהלת בטרם סגירתה. לחלופין הציעו המפונים להעביר מראש את התקציב הדרוש לרשויות המקומיות שבהן התיישבו קהילות המפונים, ואלו ידאגו לתקצוב הפרויקטים.
במסמך ישנו פירוט מדוקדק של כל החוסרים, ומדובר בו על פער תקציבי של למעלה מ-120 מיליון שקל, מתוכם כ-40 מיליון עבור הקמת התשתיות ביישובי המפונים ועוד כ-80 מיליון שקל עבור בניית מבני ציבור במקום אלו שנהרסו בגוש קטיף. מהמסמך עולה כי בכל אחד מ-21 היישובים שאליהם עברו קהילות של מפוני גוש קטיף, ישנם פערים של מיליוני שקלים בין התקצוב שאמור היה לעבור לכל פרויקט לבין עלותו בפועל.
"חלק גדול מהפרויקטים תוקצב לפני שמונה שנים, ומאז היתה התייקרות משמעותית ואנחנו נדרשים לשלם במחירים של היום על דברים שתומחרו ב-2005", מסביר אליעזר אורבך. "בנוסף, יש הרבה מאוד פרויקטים שבהם חשבו רק על בנייה, אבל לא על פיתוח סביבתי. יכול להיות מקום שיבנו בו בית ספר מעולה, אבל הקבלן סיים לעבוד ובית הספר הזה נשאר בתוך מגרש גרוטאות. החוסר הזה חייב להיות מושלם, ובזה יסתיים תפקידה של המנהלת".
במקביל, עובדי מנהלת תנופה נוקטים עיצומים בשבועיים האחרונים. במנהלת מועסקים כ-70 עובדים הכפופים למשרד רה"מ. העובדים, שחוששים לעתידם האישי, לא עונים לטלפונים, לא מפרסמים את החלטות הוועדות השונות שעוסקות בענייניהם של המפונים והגרוע מכל מבחינת המפונים - לא מעבירים כספים שמגיעים להם במסגרת הפיצויים.
לצד הטענות והדרישות, אליעזר אורבך מקפיד להראות גם את ההתפתחות ואת הצדדים החיוביים. "נשארו בעיות לא פשוטות. דווקא האנשים החלשים יותר נשארו לסוף, אבל מצד שני יש עשייה, בנייה ופריחה. יש חצי כוס מלאה, ואם ההצעה שלנו להעביר את המשך הטיפול למועצות האזוריות תתקבל, יש פה כיוון טוב מאוד להשלים את הליך השיקום כראוי".
אופיר כהן, יו"ר מנהלת תנופה ותושב גוש קטיף לשעבר, מבטיח בתגובה: "עד סוף השנה הזו יהיו 70 אחוז מהמפונים בתוך בית הקבע שלהם. זה מצב של שינוי דרמטי ומעבר לכך, כמעט כל האנשים יודעים איפה הם יבנו את ביתם העתידי. בחודשים האחרונים גמרנו את כל תיקוני החקיקה ומלבד הבעיה המצערת של העיצומים אצלנו, הכסף זורם למפונים בדיוק לפי קצב ההתקדמות שלהם בבנייה".
כהן מבטיח שאם עיצומי העובדים יימשכו גם לאחר חג הפסח, המנהלת תקים מנגנון אחר שיעביר כספים למפונים. ביחס לסיום עבודתה של המנהלת אומר כהן: "הטיפול במפוני גוש קטיף לא יסתיים. מה שצריך לקרות זה מהלך של העברת הסמכויות מהמנהלת שנמצאת בתוך משרד ראש הממשלה אל הרשויות המקומיות שבהן המפונים מתגוררים.
"אנחנו מקדמים עכשיו החלטת ממשלה בהיקף של כמעט מאה מיליון שקל, שייתנו את הכוח ואת הכלים לרשויות שימשיכו את הביסוס של המפונים בעניינים כמו פיתוח, רווחה וחינוך. השאיפה שלי היא שהכסף הזה יהיה אצל הרשויות, וצוות קטן שיישאר מהמנהלת יפקח ויסייע לכל העבודה הזו. יש בסגירת המנהלת גם אמירה: צריך לסייע לאנשים בכל הכוח, אבל צריך להתקדם לעצמאות ולנורמליות של חיים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אשדוד-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם