כשהדולפינים החמושים ערקו מחיל הים: הסיפורים המוזרים בעולם
מוות מנפילת קוקוס על הראש, צניחה חופשית באופנוע לנחל איילון, חיבתו ללזניה של ג'אנקרלו סבאנטיני ושלושה דולפינים שערקו מחיל הים האוקראיני. המציאות עולה בהרבה על כל דמיון
בכלל, אירועים מוזרים יש הרבה ובחינם, אבל רק המוות מסוגל לתבל אותם בנגיעות של סטייל. קחו את מארי קירי, למשל. ילידת 1867, זוכת פרס נובל לכימיה ופרס נובל לפיזיקה, שאותו קיבלה בזכות המחקר שלה על קרינה.
המחקר היה מוצלח, מוצלח ועוד איך: ביולי 1934 החזירה החוקרת את נשמתה לבורא בצירוף כמויות חריגות של קרינה רדיואקטיבית.
◄לאליסון מטרה, עלמה משובשת מפלורידה, לא הלך עם המוות. הוא פשוט לא רצה אותה, לפחות לא בגיל 27. אבל מטרה התעקשה. יום מעונן אחד היא סיפרה לחברי הכנסייה שהגרוע מכול קרה. הסרטן, לא עלינו, מתפשט בגופה, היא גילתה לחבריה ההמומים.
במשך שנה עדכנה הקוקייה את החבר'ה במסדר הנוצרי מהו מצבה, עד שהודיעה שתיאלץ להיפרד מהולי ג'יזס ולהתאשפז בהוספיס לקראת הגרנד פינאלה של חייה.
גם בתקופת ה"אשפוז" שלה הקפידה מטרה לעדכן את החברים במצבה, כשהיא מזדהה כגורם רפואי המטפל בה במסירות. ב-18 ביולי 2007 התקשרה מטרה לכומר, לא פחות, הזדהתה כאחותה ובדמעות בישרה לו על מותה.
אבל כבד נפל על הכנסייה, והחברים התכנסו מיד לטקס אזכרה והתייחדות. הכול היה מושלם ומכובד, ההספדים הפליגו למחוזות מוכרים של חנפנות ושקרים קטנים וגדולים. בקיצור, אזכרה. לפתע, כטוב לב המאמינים בבאסה, הבחין אחד הנוכחים במנוחה, לא עלינו, יושבת בקהל ומתענגת על כל רגע.
◄מוזר עוד יותר הוא הצורך האנושי לגעת במוות, לטעום ממנו קצת ולרוץ לספר לחבר'ה. טוני רייט היה מהעקשנים. 11 יום הצליח רייט להחזיק מעמד ללא שינה, ומצלמות שידרו באינטרנט את הניסוי שלו.
264 שעות ללא שינה היו אמורות להספיק לו כדי להיכנס למהדורה הבאה של שיאי גינס, אלא שרק אחרי שינה טובה גילה רייט שהוא אמנם פראייר עייף, אבל לא היחיד. לתדהמתו נודע לו שב-1964 הצליח פיני מאותגר בשם טויני סויני לספור כבשים במשך 274 שעות תמימות, עשר שעות יותר מהשיא "החדש" של רייט.
רייט האומלל היה יכול לדעת זאת אילולא החליטו ב-1989 עורכי "ספר השיאים של גינס" להסיר את השיא מהמהדורה השנתית כדי למנוע מאידיוטים כמו רייט לסכן את עצמם ולנסות לשבור אותו.
◄אגב גינס, בספר השיאים עדיין מתלבטים לאיזו קטגוריה לשייך את הסיפור המוזר הבא: האמאמאטסו - ואיך שלא תקראו לה היא עדיין תהיה עיר ביפן - היא גם העיר שבה בוקר אחד פגע רוכב אופנוע בן 54 בגדר הפרדה. פגע, ולא ידע במה פגע.
הרוכב, בדרך כלל פקיד בנק מקומי, התרכז בתמרורים ולא שם לב שהרגל שלו לא על הגז. היא נשארה ליד גדר ההפרדה. ברמזור הוא כבר גילה. הגדם - מהברך ומטה - עבר ניסיונות איחוי לא מוצלחים, הובא למנוחות ונאסף אל אבותיו. לפקיד, מינוס הרגל, שלום.
◄אופנוענים, חייבים להודות, הם עם מוזר בעל נטיות אווירודינמיות קולוסליות במיוחד. איך נגיד, אפילו סטס מיסז'ניקוב בדייט עם שני בקבוקים ועל חד-אופן לא היה מסיים באיילון. לא הכביש, הנחל.
פעמיים, בהפרש של ארבעה חודשים, סיימו שני אופנוענים את הנסיעה באיילון כשהם מרוחים בערוץ הבוצי, החלקלק ובעיקר נטול הפקקים. גם הסוזוקי נינג'ה 750 לא עזר לביש המזל, שביולי האחרון פגש פורד פוקוס כחולה, ליטף את גדר ההפרדה וצנח מגובה 12 מטר לקרקע הבוצית והספוגית, שאמנם השאירה אותו במצב קשה, אבל חי.
לא חלפו ארבעה חודשים ומפגש ידידותי בין שני אופנוענים שלח את אחד מהם, רוכב צעיר בן 17, לרעות בגנים וללקט שושנים במעמקי האיילון. במצב קשה, בהכרה מעורפלת ולאחר שחולץ בעזרת מנוף, הוא עדיין איתנו כדי לספר על זה.
◄צחוק בצד, צניחה לאיילון מגובה 12 מ' בוודאי עדיפה על זינוק קליל למכונת כביסה. תשאלו את אביה של ג'סיקה ברטון, קנדית בת ארבע, שסבלה מפגם בלב מיום היוולדה ועברה ניתוחי לב בשרשרת.
יום אחד - זה תמיד קורה ביום אחד - נכנס האב הצעיר לחדר הכביסה והבחין בשתי רגליים קטנטנות מבצבצות ממכונת הכביסה. ג'סיקה, שכבר לא סובלת מבעיות לב, ישבה על מייבש הכביסה וקפצה ראש למכונה השכנה. זאת עם המים.
◄אבל עזבו מוות. החיים מוזרים יותר מכמה גופות מכובסות. את הפרחים אפשר לשלוח לתומס דקר, אמריקאי בן 47 שנכנס בוקר אחד לסניף דואר בפורטלנד, אורגון, כשבידו הודעה כתובה ושגרתית: "זהו שוד". אלא שבפתק של דקר, כמו בכל חוזה סטנדרטי, היו גם אותיות קטנות.
"אני מצטער מאוד", כתב האידיוט, "ואני מתכוון לעמוד בחוץ ולחכות לשוטרים". שש דקות לאחר מכן הגיעו השוטרים. הם מצאו את דקר מחוץ לסניף, נאמן להבטחתו ומושיט שתי ידיים בציפייה לאזיקים. השודד הסיסי נזרק לקלבוש באשמת דיווח שקרי.
◄גם ג'אנקרלו סבאנטיני יבלה במקום שלא שמעו בו על משחק מקדים, הפעם הודות לדביליות ולתיאבון בריא. סבאנטיני הלז שיחק מחבואים עם החוק קרוב לעשור. הוא הסתתר בבלגיה והשאיר מאחוריו גזר דין של ארבע שנים בפנים (אחרי ששינע קוקאין בכמויות מסחריות) וחיבה מוגזמת ללזניה.
אבל אז הוא החליט למסור את נפשו בשביל ביס אחד מהלזניה של אשתו (נשמע מזמין, אבל אין כאן מטפורה). בתו של סבאנטיני, שהמתין ללזניה, יצאה את ביתה שבעיירה רוקה פריורה בדרכה לאביה, בידה מגש עמוס לזניה ומאחוריה צוות מנאייק מתוגבר. סבאנטיני, אגב, נאזק על בטן ריקה.
◄ככל שזה נוגע לאסיר אחר, לרוצח יגאל עמיר, גם הבידוד לא מנע ממנו לספק את אחד הסיפורים המוזרים בשנים האחרונות. ינון אליה שלום, בנו הבכור של רוצח ראש הממשלה ושל זוגתו לריסה טרימבובלר, חגג את ברית המילה בתאריך מוכר: 4 בנובמבר 2007. בדיוק , אבל בדיוק, 12 שנים אחרי הרצח.
◄יום הולדת הוא אירוע מוזר. משנה לשנה החגיגה מידרדרת, הופכת למוגזמת ולקולנית, וכל זה לרגל צעד נוסף לקראת הסוף. לך תבין יצורים שרבים על החומוס שלהם, בדוך או בניגוב. כך או כך, בני משפחת הנריקסן מנורווגיה מצאו דרך יעילה לחסוך בקונפטי ובחטיפים.
שלושת האחים - היידי הבכורה, אולאב האמצעי ולייף מרטין הקטן (שם אמיתי, לא מותג של סבון בניחוח קוניאק) - נולדו באותו יום בדיוק, בהפרש של ארבע שנים זה מזה.
השלושה נולדו ב-29 בפברואר- 1960, 1964 ו-1968 - באופן מוזר למדי בתאריך החוזר על עצמו רק בשנים המתחלקות בארבע. תאריכי הלידה שלהם הכניסו את ההנריקסנים ל"ספר השיאים של גינס" (בקטגוריה "סטטיסטיקה יוצאת דופן", אם אתם מתעקשים לדעת).
◄שיאי גינס, שוב אלה, מוציאים מההומו סאפיינס את המוזרות הבסיסית שלו. ג'ורדן פירס, סטודנטית בעלת חסכים מפרובו, יוטה, מצאה דרך די מיוזעת וכפייתית להיכנס לספר השיאים: חיבוקים.
פירס, בפיקוח הדוק של שופטת מחוזית וסנטור מקומי, חיבקה 765 אומללים בתוך שעה. בסך הכול נדרשה הסטודנטית לעטוף בזרועותיה את המחובק, אלא שהלקוחות, כלומר חלק מהם, לא שיתפו פעולה. זאטוט אחד סירב להיפרד מהסוכרייה, ואחר בעט וצווח. פירס, אחרי לחץ פיזי מתון, השיגה שיא חדש.
◄נסיים בדולפינים, שהם לא רק קורבנות לאובססיה האנושית, אלא גם קורבנות חיים לשוויון בנטל. לאחרונה הגיע דיווח מוזר על עריקה ביחידת עילית של הצבא האוקראיני. שלושה דולפינים, מתוך חמישה שמשרתים ביחידה, חתכו במהלך תמרון משותף. הסיבות לעריקה, ככל הנראה, לא קשורות למאבקי ותיקים-צעירים ביחידה. הדולפינים, כמה פשוט, היו חרמנים.
הכול טוב ויפה, אפילו רומנטי, אלא ששלושת הדולפינים ברחו, ככל הנראה, כשהם חמושים מזנב עד סנפיר. הדולפינים, דיווחה סוכנות הידיעות הרוסית נובוסטי, מאומנים באיתור מוקשים ובתקיפת שחיינים-חבלנים, תאמינו או לא, באמצעות חומרי נפץ המוצמדים לגופם. חלקם אפילו מסוגלים לחבל בספינות אויב. מוזר? חכו שתשמעו על הקופים האלכוהוליסטים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם