פרידה ממוכר החזיר המיתולוגי שנפטר בגיל 107
בסופ"ש בזמן מעריב: משה קרנצדורף, מוכר החזיר המיתולוגי מרחוב בארי, נפטר בסוף החודש שעבר והוא בן 107. כשהיה צעיר בן 101 כמעט, נערך ב"זמן ירושלים" הריאיון האחרון איתו. להלן קטעים מתוכו. וגם: כל הסיפורים שיעשו את סופ"ש במקומוני מעריב
בין שלל דמויות מרתקות בלט הקצב האגדי משה קרנצדורף, איש גבוה ורזה בן 101 (יליד 1906), שראייתו חלשה, אבל מוחו חד כתער.
שוחחנו על לא מעט נושאים, בהם כדורגל אנגלי (קרנצדורף היה אוהד צ'לסי), פוליטיקה בת זמננו ופוליטיקה נושנה (קרנצדורף טען שמהכנסת החמישית הפרסונות הפוליטיות דעכו), ירושלים (קרנצדורף טען שבן גוריון היה אחראי ל-90 אחוז מההידרדרות שלה) וכמובן – על בשר.
אחרי המפגש הראשון אצל קופ ב"טעמון", מקום שקרנצדורף ניהל בו פרלמנט בוקר דו-שבועי עם האחים משה ויוסף אנגלשטיין על מרק עדשים, קוגל, דג מלוח, גפילטע פיש ופטפוטי סרק על דא והא, הלכנו לביתו שבבניין המעלות (ברחוב המעלות פינת קינג ג'ורג').
קרנצדורף הכניס אותי למטבח, התגאה בסלט ירקות קצוץ דק-דק ופתח בפניי מכסה של סיר שנח על הכיריים. בתוך מרק בשר צח שטה עצם עם מח, ולידה נתח בשר שמן. התפלאתי. הרי המחקרים מזהירים אותנו מהסכנות הטמונות בתפריט עתיר שומן מן החי ומכולסטרול סותם עורקים, ואילו מולי עומד אדם שהשאיר מאחור את שנתו המאה והעיד כך:
"הייתי קצב 70 שנה, ואף פעם לא לקחתי הביתה פילה. זה סתם קש, מה יש בזה?". ציינתי בפניו שהמומחים אינם ממליצים על בשר משויש ושמנמן, ואילו הוא השיב: "לא בריא? איני יודע. אני אכלתי בשר בזמנו שלוש פעמים ביום, צלי, גולאש ומרק, ואף פעם לא בשר רזה".
משם הוא הלך למקרר, פתח אותו והציג שתי גבינות המרכיבות את התפריט היומי שלו: הראשונה פילדלפיה בעלת 30 אחוז שומן, והשנייה בורסן, המתפארת ב-50 אחוז. הוא מעולם לא טעם קוטג' ולא שתה חלב. "אני שותה את הקפה שלי עם שמנת לקפה, עשרה אחוז שומן", סיפר.
קרנצדורף, שמכר את הבשר לגולאש המפורסם של "פינק", עשה צחוק מהסטטיסטיקה, מהקרדיולוגיה וממה לא. באותה תקופה פרשת משה קצב הייתה עדיין בראשיתה, ושאלתי אותו לגביו. הוא ביקש מהצלם להביא פסלון שהיה מונח על הטלוויזיה, הוקרה שקיבל בשעתו מהנשיא עבריין המין כשהגיע לגיל מאה. כולנו צחקנו, וקרנצדורף לא הוסיף מילה.
אולי אלה ימים שחלפו ולא ישובו, ימים שבהם יהודי מוכר חזיר ויהודי דתי יכלו להיות החברים הכי טובים. "יש לו נשמה יהודית אמיתית, הוא בעל צדקה, יש לו יד פתוחה ולב טוב והוא עושה הכול בצנעה ונותן בסתר", סיפר ב-2006 חברו הטוב (וחובש הכיפה) מרדכי קופ.
"היינו מתפללים יחד בבית הכנסת ליד אבו שוקרי בעיר העתיקה. שבת אחת קרנצדורף בא איתי וראה שבית הכנסת נמצא במצב של עזובה. עשינו שם שיפוץ, אבל לא היה לנו כסף כדי לשפץ את הגג, ובשביל שלא ייכנסו גשמים, שמנו קרשים. סיפרתי למוישל'ה שהקבלן ביקש 1,800 לירות ושאין לנו כסף.
"ביום ראשון הוא בא אליי עם 20 שטרות של מאה לירות כדי שנבנה גג זכוכית צבעוני, כדי שהשמש תוכל להיכנס. עד היום יש שם פלקט לזכר אשתו חנה קרייניקר, אפילו שהיא הייתה אנטי-דתית. חלק מהמתפללים התנגדו משום שהוא מוכר חזיר, אבל שאלנו את הרב והוא אמר שזאת מצווה לקחת את התרומה".
העובדה שהוא מכר חזיר ואתה אדם דתי לא הפריעה ליחסים ביניכם?
"זה לא הפריע לי, כמו שלא הפריע לו שאני בסדר. קרנצדורף הוא טיפוס מיוחד במינו. הוא לא מרבה לספר, למרות שלאחרונה הפה שלו לא נסגר".
בסוף הריאיון שאלתי אותו בפשטות, "מה יהיה?". הוא ענה: "מה יהיה? אני עברתי כבר את גיל מאה, מה זה מעניין אותי?". כל מה שנותר לקוות הוא שמשה קרנצדורף נח על משכבו כשהוא מדושן עונג.
הכתבה תפורסם מחר (ו') ב"זמן ירושלים"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם