יום

הצצה מיוחדת לבסיס שמכשיר את לוחמי ההגנה האווירית

החייל שעלה לארץ מלונדון רק לפני שנתיים וכבר עומד להפוך לקצין במערך טילי הפטריוט. הקצינה שמכשירה את הדור הבא של החיילים שאמונים על סוללות הפטריוט מבטיחה ש"אצלנו אין חייל פשוט". ומפקד ביסל"א (בית הספר להגנה אווירית) מבטיח לתושבים: "אנחנו נותנים את המענה הראוי", אבל במקביל מזהיר כי אין כזה דבר הגנה הרמטית

דני בלר | 15/4/2013 11:26 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
החברים של יונתן שפיצר בלונדון לא יודעים בדיוק מה הוא עושה. גם אם יסביר להם, במגבלות הצנזורה, במה הוא עוסק, הם יתקשו אפילו לדמיין. שפיצר, רק שנתיים בארץ, בלי טיפה של מבטא לונדוני, הוא בן 22 וצוער בקורס קציני יהלום, מה שאנחנו מכירים כ"פטריוט". הוא חניך בביסל"א, בית הספר להגנה אווירית אשר בנגב.

הצוער יונתן יודע, כמו המפקדים שלו, שבטיב הכשרתו, באישיותו ובמקצוענות שלו, תלויים חייהם של אלפי אזרחים. "החברים שלי בלונדון בוגרים בדרך שלהם. הם הולכים ללמוד רפואה, משפטים, דברים כאלה. הם לא מסוגלים לקלוט כי מישהו בגילם למעשה לוקח פיקוד על מערכת הגנה בה תלויים חייהם של רבים".
צילום: דודו גרינשפן
מימין: יונתן שפיצר, שלומית רודניצקי, איתי יום טוב, אבי חדידה צילום: דודו גרינשפן
הגנה הרמטית? אין דבר כזה

אנחנו מבקרים בבסיס ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, בהחלט לא יום רגיל. יום טעון ברגשות, שבו שומעים בזה אחר זה, בכל כלי התקשורת, את הסיפורים הקשים וגם את סיפורי הגבורה, של הניצולים. "יום השואה יכול להיות יום קשה לחיילים", אומר סגן איתי יום טוב, מפקד הכשרת אימונים של סוללות טילי ההוק. "אבל אנחנו לוקחים מהיום הזה את העוצמה שבו ומנחילים אותה לחיילים".

סרן שלומית רודניצקי, בת 25, היא מפקדת השלמה חיילית לקציני סוללות היהלום-פטריוט. היא יושבת לשיחה ומספרת, שבעצם אין בהכשרות דבר כזה 'חייל פשוט'. סגל ההדרכה של הבסיס לוקח את החיילים הצעירים האלה, ובמסלול מתוכנן היטב, מכשיר אותם למשימה כלוחמים, קצינים ומאוחר יותר, מפקדים של הכלים השונים, המהווים את מעטפת ההגנה האווירית של ישראל.

על מנת להבין את גודל האחריות וגודל המשימה המוטלת על כתפיהם הצעירות, ברוח היום, די לזכור מה קרה בלונדון, עיר הולדתו של הצוער יונתן, במלחמת העולם השנייה, כאשר הגרמנים ערכו על העיר מלחמת "בליץ" – הפצצת בזק של אלפי טילים, שכמעט המיטו חורבן על בירת אנגליה. בטח יותר קל לזכור את מהלך הלחימה כאן בתחילת "עופרת יצוקה" לפני כארבע שנים וחצי ואחרי כניסת מערכת "כיפת ברזל" לפעילות מבצעית.

"חשיבותה של ההגנה האווירית היא בעצם מתן מרחב פעולה לקברניטים ולאזרחים לקיים שגרה טובה", אומר מפקד הבסיס, תת אלוף אבי חדידה, תושב הנגב. "החניכים הם בכל הדרגות. לומדים פה מהטירונות ועד מג"דים, המגיעים פה להשתלמות. אנחנו מכשירים חיילים בכל מערכות הנשק של ההגנה האווירית – חץ, יהלום, כיפת ברזל והוק. אנחנו נותנים מהקרקע מענה לאיומים אוויריים".



כבר לאחר פרק זמן קצר, הופך החייל שזה עתה היה טירון, לחייל המשרת שירות מבצעי באחת הסוללות המגנות על שמי ישראל. בנגב, בסבבי הלחימה האחרונים, עם מאות ואלפי רקטות שנורו מרצועת עזה, הפגיעה ברכוש והפגיעה בנפש היו מזעריות בהשוואה לגודל האיום. בלעדי ההגנה האווירית, העניינים יכלו להסתיים אחרת והרבה יותר רע.

עם זאת, תא"ל חדידה אומר שאין כזה דבר הגנה הרמטית: על האזרחים לבצע את חלקם במאמץ הכולל ולציית להוראות פיקוד העורף, בכניסה למרחבים המוגנים. אחרי כמה סבבים, לרבות "עמוד ענן", שאופיין בירי מאסיבי על יישובי הנגב, מתברר כי הוראות פיקוד העורף מצילות חיים.

"כל תפיסת המלחמה השתנתה", אומר חדידה. "אם עד היום מדינת ישראל השקיעה בתפיסה ביטחונית שכללה תקיפה, הכרעה והרתעה, הרי שהיום נוסף יסוד רביעי והוא ההגנה, המאפשרת לצה"ל לתקוף ולהכריע".

צילום: דודו גרינשפן
סא''ל אבי חדידה. ''מתחקרים כל אירוע ומפיקים לקחים'' צילום: דודו גרינשפן
האזעקה נשמעת קודם אצלנו

לאחרונה ביקר בישראל נשיא ארצות הברית, ברק אובמה. מכל יחידות צה"ל, הוא ראה בשדה התעופה דווקא את סוללות ההגנה האווירית, שהמחישו לו את חשיבותן בניהול חיים שפויים באחת המדינות המאוימות בעולם. הוא ראה את מערכת "כיפת ברזל", אשר לדברי חדידה, כמה שנים לפני "עופרת יצוקה" נחשבה לדבר דמיוני שהיה קיים רק בלוח שרטוט והפך לכלי מציאותי, שמגן על תושבי הנגב ונקודות אחרות בארץ.

בבית הספר להגנה אווירית (ביסל"א) מעניקים לחיילים לא רק את ה"איך", אלא גם ובמיוחד את ה"למה". "אנחנו מעניקים לחיילים לא רק את ההכשרה החילית, כי אם גם ערכים של אהבת המולדת, של מורשת הקרב, של רעות. ברגע שחייל מבין מדוע הוא מבצע את משימתו, הוא מבצע אותה טוב יותר", פוסק המפקד חדידה.

הטירונים בבסיס עוברים הכשרה אינטנסיבית, שמאפשרת להם לתפעל סוללת הגנה אווירית. מכאן הם ממשיכים לקורסי פיקוד וקצונה, חלקם יהווה גם את מערך ההדרכה בבסיס.

תושבי באר שבע והנגב, שחוו סבבי לחימה לא מעטים, שואלים את עצמם האם המערכת הצבאית יודעת להתאים את עצמה לאיומים. לדברי תא"ל חדידה, לאחר כל סבב מופקים לקחים, נעשות התאמות ויש תהליך מתמשך של למידה, מחקר ומסקנות. עם זאת, יש מענה לכל אחד מהאיומים הרבים על ישראל, לא רק של טילים, אלא גם של כלי טיס למיניהם.

"הייתי רוצה שתושבי הערים והיישובים בנגב יידעו משהו: עוד לפני שהאזעקה נשמעת אצלם – היא נשמעת אצלנו ואנחנו נותנים את המענה הראוי. אנחנו מתחקרים כל אירוע, לומדים ממנו, מריצים תרחישים שונים".

והצד השני?
"אני מעריך שגם בצד השני עושים תהליך דומה".

ביום הזיכרון לשואה התחוללה סופת חול שכיסתה את שמי הנגב בצבע אפור-חום. זה לא הפריע לאנשי בית הספר לנהל את שגרת יומם, לרבות טקס הנערך במגרש המסדרים. סרן רודניצקי מספרת, כי החיילים לומדים את החומר הטכני, אך כל ההכשרה לא מסייעת אם הם לא חושבים כמו לוחמים, דבר המוענק להם על ידי הסגל הפיקודי. "השירות של החיילים האלה לא פשוט, זאת עבודה קשה, עם ערנות וכושר בכל רגע נתון, אך החיילים לא יבצעו את העבודה שלהם בלי ללמוד את אהבת הארץ ואת המקצוע הצבאי".

בעוד תקופה קצרה יונתן יסיים את ההכשרה שלו ויפקד כקצין על חיילים. זה משהו שאף אחד מהחברים שלו בלונדון לא יכול לדמיין, בטח לא בחיים הנוחים של בירת אנגליה. אצלו, אין בכלל מחשבה שנייה. אומרים עליו שהוא בחור רציני, שבא לתת מעצמו והפתיע את כולם, כאשר נקלט בצורה כל כך מוצלחת, לרבות יכולתו לדבר עברית כמעט ללא מבטא. "שלא תחשוב, כשאני צועק, יש מבטא אנגלי, אבל לא משנה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אשדוד-
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים