הראיון ההזוי של גיא מרוז עם ג'ון מלקוביץ'
הנה הסיטואציה: מראיין שאין לו מושג מה לשאול, צלם שלא יודע איפה הזום וכוכב קולנוע בחליפה ורודה שמחכה שהמקומיים ילכו כבר לסוריה. כך נראה הריאיון הבלעדי שלי עם ג'ון מלקוביץ'
ואם לא - אפשר תמיד לחזור לבלות עם פלוצקר, שטרסלר, מרציאנו ושות'. והנה חידה: מה אפשר לעשות בסוויטה שעולה 70 אלף שקל ללילה (מחיר הסוויטה של נתניהו ורעייתו, שהסינים משלמים) והאם מרוץ שליחים או ים-יבשה נמצאים באופציות? התשובה בסוף הטור.
זה התחיל כהודעה נורא מרגשת: ג'ון מלקוביץ', האיש והאגדה, זה מהסרט של "להיות ג'ון מלקוביץ'", הגיע לישראל. אתם (אני ורעייתי) קיבלתם את הריאיון הבלעדי איתו אחרי מסיבת העיתונאים עם כולם, אתם וג'ון בחדר לבד ריאיון אישי מרגש ובלעדי!
אני מודה שהתרגשתי מעט. אני די מעריץ אותו כבר שנים, ואמנם ראיונות עם כוכבי קולנוע זה לא כל כך התחום שלי, אבל מה כבר יכול להיות רע? מה גיא פינס יודע לשאול שאני לא אדע? גם אורלי התרגשה וישר הודיעה לי שיש לה בדיוק כאב ראש ושהיא סומכת עליי לגמרי.
אורלי מאוד אוהבת את ג'ון, אבל לא ג'ון מלקוביץ', אלא ג'ון טרבולטה. וכשהוא יגיע - תודיע לי, ולא בהתראה כל כך קצרה. אמרה וחזרה לסורה. האמת שגם טרבולטה לא מעניין אותה.
עולם הפנטזיות שלה מתחיל ונגמר במחלקות הרווחה, והיא מאוד שמחה שלמלקוביץ' יש הצגה חדשה, אבל כרגע היא מעט עסוקה במזונות שלא משלמים לזונה שחזרה למוטב, וכל המלקוביץ' הזה קצת מפריע לה להתרכז.
למרות היותי חלטוריסט ותיק, החלטתי להתכונן למפגש האישי עם מלקוביץ'. רציתי להפתיע אותו עם שאלות חשובות, חודרניות כאלה שיעוררו בו עניין וסקרנות לגבי ישראל.
האפשרות הכי טובה הייתה ללכת לבית אריאלה או לספריית הקולנוע שליד הסינמטק, אבל אחרי התלבטויות לא קטנות החלטתי להיצמד לוויקיפדיה. ראשית, אין ספריית קולנוע ליד הסינמטק, יש יופי של שווארמה ליד אבל תמיד מלא שם. שנית, מה כבר היה בראיונות קודמים שלו שלא יהיה בוויקיפדיה?
המחשבה הראשונה הייתה לשבת כמה שעות ערב קודם לריאיון ולעבור על שני עמודי הוויקיפדיה בהקפדה יתרה. בסוף החלטתי לעשות את זה ממש סמוך לריאיון כדי שהכול יהיה טרי וככה לתפוס כורסה טובה במלון דן בתל אביב, שם תהיה מסיבת העיתונאים והמפגש האישי הבלעדי שלי.
הגעתי קצת באיחור, אני מודה. זה לא קורה לי בדרך כלל, אבל פשוט השתהיתי קצת בשווארמה כשחיפשתי את המוזאון לקולנוע ולא יכולתי להיפרד מהחמוצים למרות מלקוביץ'.
הבעיה הייתה שבמלון דן לא כל כך ידעו על איזה מלקוביץ' אני מדבר ולמה אני חושב שהוא עושה מסיבה. איזה מלקוביץ'? שאלה פקידת קבלה באמת נחמדה, שנראתה כאילו טרם פגשה את עמנואל רוזן לכאורה (חייבים לכאורה כשמדברים על עמנואל).
ההוא מלהיות ג'ון מלקוביץ', אמרתי לה, כבר קצת בעצבים. אני צריך לראיין אותו באופן בלעדי ואני נורא מאחר! איפה המסיבה?! זה השחקן ששיחק עם זאב רווח? המשיכה הפקידה להקשות.
התחלתי לבכות קצת. הנה אני מפספס את הזדמנות חיי לקשירת קשר בינלאומי הוליוודי בגלל פקידה לא מבריקה שלא הוטרדה מינית מעולם לכאורה, ולכן היא מלאת ביטחון כאילו לא עומד מולה עיתונאי חשוב ביותר שמאחר לריאיון פורץ דרך! מנהל הקבלה קלט שאני קורס, ניגש אליי, חייך ושאל - אתה בטוח שזה במלון דן תל אביב? אולי בדן פנורמה?
הוצאתי אותו. אכן היה פתק שנתנה לי המפיקה, אכן מעולם לא הסתכלתי בו, אכן היה כתוב שם דן פנורמה, ואכן אני מטומטם. דהרתי על הווספה למלון השני, שנמצא בקצה השני של העיר, כשברור לי שלא רק שלא אספיק לעיין בוויקיפדיה כמו שצריך, גם לא אגיע למסיבת העיתונאים בזמן.
הגעתי באמצע המסיבה. עכשיו איך אני אבין את העלילה? מלקוביץ' ישב שם בחליפת חייו, משהו ורוד מזעזע, ודיבר בעייפות על איזה רוצח אוסטרי שהוא מגלם. העיתונאים הורשו לשאול שאלות, ועיתונאית מספרד שאלה אותו אם חשב לגלם מתישהו את פיקאסו.
הוא חשב רגע ואמר - לא. נקסט קווסצ'ן? נראה איש מדהים, מלבב שכזה. היחצנית, זו שהחליטה להעניק לי את הריאיון הבלעדי (מיד יתברר שזה לי ולעוד חמישה שייכנסו אחד אחרי השני), הודיעה שהמסיבה נגמרה ועכשיו עולים לקומה הפרטית. היא סימנה לי שהגיעה שעתי הגדולה והזדחלתי אחרי מלקוביץ' לכיוון המעלית.
עכשיו נשאלת השאלה: מה שואלים איש שאין לי מושג וחצי מושג למה הוא בא לארץ, מה הפרויקט, מה הוא עשה לאחרונה ומה שלומו. נכנסנו למעלית שלושתנו, אני, הכוכב והיחצנית, כשהיא לוחשת לי - רק בגלל שזה אתה הסכמתי לתת אותו לריאיון לתוכנית בוקר. רציתי למות.
עוד שנייה אני הולך להתגלות במיטב מערומיי ואפילו ללא הרפיה. מה שלומך? שאלתי את ג'ון. בסדר, הוא מלמל, קצת עייף. אני ממעריציך הגדולים, אמרתי, וראיתי שזה הזיז לו את הלבלב מרוב התרגשות. עם עכברים מתים במעבדה הייתה לי כימיה יותר טובה. עם מירי רגב היה לי יותר דיבור מאשר עם הצנון הזה, אבל כשכבר חשבתי שנגמרה לי הקריירה הבינלאומית - הכול נהיה יותר גרוע.
הצלם שלנו חיכה למעלה. כמו במקרים כאלה מדובר בצלם שמשמש גם כמקליט. ראיתי שהוא קצת מזיע וחשבתי שמדובר בהתרגשות מהפגישה עם כוכב הקולנוע. מלקוביץ' התיישב ואני ניגשתי לצלם לראות אם אפשר להתחיל. לא כל כך ידעתי במה להתחיל. התנהגתי כאילו הכול נורא ברור לי.
הצלם אמר שיש לו קצת בעיות עם הציוד. אחרי כמה דקות הבנתי שה"בעיות" הן בעיקר חוסר כימיה של הצלם עם המצלמה עקב היכרות קצרה מדי בין השניים. במילים אחרות: הצלם לא כל כך התמצא במצלמות ולהפך.
אז הנה הסיטואציה: מראיין שאין לו מושג מה לשאול, צלם שלא יודע איפה הזום, וכוכב קולנוע בחליפה ורודה שמחכה לרגע שבו המקומיים ילכו כבר לסוריה או משהו. סוריה! אני אדבר איתו על סוריה, זה יהיה ריאיון אחר, שונה משהו שידליק אותו!
זהו, הצלם הבין מה עושה כל כפתור ושלא צריך פילם כי הכול על דיסק. מלקוביץ' החליט בינתיים לא להכות אותי, ואני הייתי מוכן עם השאלה על המצב הפוליטי והמלחמתי באזור. ואז קרתה עוד תקלה.
זוכרים אנגלית? זהו, שאני פתאום לא. יש לי אנגלית סבירה לגמרי. לא יונית לוי, אבל בטח עידו רוזנבלום. פתאום לא יצא לי משפט אחד נורמלי. לא זכרתי איך אומרים מצב פוליטי, הפצצות, הסכם ביניים או מה שלומך.
הכול נהיה כמו ערבית מדוברת. בסופו של דבר, לאחר שכבר הצלחתי לשאול אותו אם הוא חושב שהמלחמה פה תיגמר, הוא חשב רגע ואמר - זה ממש לא מעניין אותי. ואז הצלם נפל ויותר אני לא זוכר כלום. זה אכן היה ריאיון בלעדי. בלעדיי. אם יום אחד מלקוביץ' יודיע שיותר הוא לא מגיע לישראל, תזכרו מי סיפר לכם איפה הכל התחיל.
פתרון לחידה: לא זאת השאלה. השאלה היא איך שוב משפחת נתניהו עושה את זה מהמקפצה. אלוהים יודע. שבת שלום
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם