הסצנה בנגב רותחת: הכניסה לבאר-שבעים אסורה
4 שנות מאבק על זכות הבאר שבעים להיכנס לברים ולמועדונים המוגדרים ל"סטודנטים בלבד" הגיעו לשיאן עם החלטת אגודת הסטודנטים להחרים מקומות בילוי שמכניסים סטודנטים בלבד. בעלי העסקים מכחישים ויוצאים למאבק על התדמית (והביזנס), ראש העירייה מאיים לסגור ברים שיפעילו סלקציה, והמקומיים? מי בכלל רוצה להיכנס למועדון שלא רוצה אותך בפנים
>>> "אין כניסה לנייטיב'ס": הכניסה לברים בב"ש מותרת לסטודנטים בלבד
בכניסה לבר, להפתעתם, התבקשו להציג תעודת סטודנט. "אותי הכניסו כי בדיוק הייתי עם הניירות של הלימודים", מספר פורמן. "ביקשו גם מ-ג' והוא הראה תעודת לוחם כי זה מה שהיה לו. אמרו לו 'לא, אתה לא נכנס'. אני בוגר חיל חינוך, וכמעט הלכתי מכות באותו יום".
זו לא הייתה הפעם האחרונה שפורמן נתקל במקום בילוי בבאר שבע שמתנה את הכניסה בהצגת תעודת סטודנט. "לפני שלושה חודשים", הוא מספר, "חבר שלי, חייל בודד שעלה מטקסס והיה בסוף השירות הצבאי שלו, היה צריך לעלות לצפון ולצמצם טווחים לבסיס. הוא שאל אם הוא יכול לעצור אצלי בדירה. הוא הגיע וירדנו לבר למטה לשתות בירה. ממני ביקשו תעודת סטודנט, אותו לא הכניסו.
"חיפשתי את המנהל, מצאתי אותו והוא אישר לו להיכנס. אמרתי למנהל, 'למה הוא היה צריך לעבור את כל זה עכשיו?' אז הוא אמר, 'אלה הנהלים שלנו. אל תעשה לנו בעיות, אל תביא לנו תקשורת'. אמרתי לו 'מנעת מחייל בודד להיכנס לפה כי אין לו תעודת סטודנט'".
התופעה מוכרת בבאר שבע: בשנים האחרונות נפתחו בעיר ברים ומועדונים שמיועדים לאלפי הסטודנטים שלומדים בעיר, ומונעים את כניסת תושבי העיר שאינם סטודנטים. למדת בעבר או שאתה לומד כעת במוסד אקדמי? נוכחותך רצויה. איתרע מזלך ולא זכית לחבוש את ספסלי האוניברסיטה? לא תזכה לבלות בחברה סטודנטיאלית שמורה.
התופעה החלה לצבור תאוצה לפני כחמש שנים. אז הוקמו כמה ברים בבאר שבע שביקשו למתג את עצמם כסטודנטיאליים. "הרוזה" הוא אחד מהם, ולצדו שלושה ברים ומועדונים - "איינשטיין", "מנגה" ו"אירית" - שנמצאים שלושתם תחת בעלות "קבוצת איינשטיין" החזקה והמוכרת בחיי הלילה בבאר שבע. הסלקציה, שבמשך השנים הספיקה לשחרר כמה שדים מהבקבוק העירוני, יצרה מציאות בעייתית וייחודית לעיר: סטודנטית שאינה יכולה להיכנס עם בעלה שאינו סטודנט; תושב העיר שלומד באוניברסיטה אך אינו יכול לבלות עם בני משפחה; צעירים תושבי העיר שמתעתדים ללמוד באוניברסיטה אך בינתיים נמנעת כניסתם למקומות הבילוי.
"הסלקציה הזו לא באמת מפרידה בין סטודנטים ללא-סטודנטים", טוען ניר קורן, שמנהל את קבוצת הפייסבוק "בירה לכולם בבאר שבע". "הסלקציה הזו מחביאה אפליות אחרות. אני במקור מהמרכז וכמה פעמים הבאתי חברים וחברות מהמרכז ולא הייתה בעיה להכניס אותם למועדונים. למה? כי בנות מהמרכז, אם עכשיו הן לא סטודנטיות - הן יהיו בעוד שנה. אלה אפליות הרבה יותר חמורות ועמוקות, ופשוט נוח להסתתר מאחורי עניין ההשכלה".
"זה ניסיון לתת לקהל היעד הרגשה שהוא טוב מאנשים אחרים", מסביר צחי גולדברג, בעצמו בעלים של מקום בילוי בעיר שפתוח לקהל הרחב. "מדובר בניסיון לפתח סנוביזם, לפתח קהילת עילית שמבלה במקומות סגורים. רוב הסטודנטים לא מודעים לזה. הם לא שותפים לסטיגמה על תושבי העיר, אבל כשהם מגיעים לפה מהרצליה ואומרים להם, 'יש הפרדה, תבואו למקומות האלה כי האוכלוסייה המקומית לא נכנסת', הם מקבלים את הרושם שיש מה לחשוש מהאוכלוסייה המקומית.
"עם כל מה שאני אומר, יהיה צבוע מצדי להגיד 'אני לא עושה הפרדה והכל בסדר'. המקום שבבעלותי שונה בתכלית מפיק-אפ ברים ומושך אליו ממילא קהלים מאוד מסוימים. פתחתי מקום שהוא לא סליזי".
"הסלקציה היא תופעה בזויה", קובע פרופ' יוסי יונה, מרצה באוניברסיטה ומועמד לכנסת בבחירות האחרונות ברשימת העבודה. "על פניו היא גם מנוגדת לחוק. יש חוק מפורש נגד אפליה במתן שירותים במועדונים. היו מקרים שבעלי פאבים נקנסו בעוון אפליה על בסיס אתני, גזעי ועוד".
בפועל אין איסור על אפליה על רקע השכלה או לימודים במוסד אקדמי, ואף תביעה גם לא הוגשה בנושא.
"נכון, אבל בית המשפט יכול לראות שהשכלה בעצם משקפת איזו אצטלה שמבעד לה נעשית אפליה על בסיס אתני או גזעי. מעבר לכך, הסלקציה הזאת בעצם פועלת נגד רוחה של אוניברסיטת בן גוריון. האוניברסיטה היא נושאת הדגל של המעורבות וההתחברות אל הקהילה, והסלקציה רק מחזקת את הרושם שהאוניברסיטה והסטודנטים הפכו להיות אקס-טריטוריה בבאר שבע. זה הגיע לאבסורד. את אחד השיעורים האחרונים הקדשתי לנושא הזה, והנה אומרת לי סטודנטית אצלי בכיתה, באר-שבעית שבעלה לא סטודנט, שהיא באה עם בעלה למועדון ולא נותנים לו להיכנס".
בבסיס התופעה עומדים היחסים העדינים והמעורערים לעתים בין תושבי באר שבע לאוכלוסייה המונה אלפי סטודנטים, אורחים לרגע, שהופכים לנוכחים-נפקדים בנוף העירוני מדי שנת לימודים. כך או כך, התופעה שכבר הביאה למאבק מתוקשר לפני כשנתיים הגיעה כעת לנקודת מפנה מפתיעה: איתי פורמן, חבר במועצת אגודת הסטודנטים באוניברסיטה, יחד עם קבוצת סטודנטים מהמחלקה למעורבות חברתית, העבירו במועצה ברוב קולות החלטה המורה לאגודה להחרים ברים ומקומות בילוי שיתנו כניסת בליינים בהצגת תעודת סטודנט.
המהלך מפתיע וחריף, מאחר שהוא עלול לפגוע בעסקי "קבוצת איינשטיין" המפעילה ברים בימי הסטודנט, במסיבות רחוב ובאירועים סטודנטיאליים דומים. "מועצת אגודת הסטודנטים מנחה את האגודה לעבוד אך ורק עם בתי עסק שאינם מתנים את הכניסה אליהם בהצגת תעודת סטודנט או לחילופין עם עסקים המפרסמים לפחות שלושה ימים שבהם הכניסה ניתנת לכלל הציבור", נכתב בהחלטה.
אלא שהסכסוך שמבעיר את המרקם החברתי העדין בבאר שבע רחוק מלהגיע לסיום. לידי מעריב הגיעו עדויות רבות מבליינים וסטודנטים תושבי העיר, מסטודנטים מבחוץ ומעובדי הברים והפעילים המעורבים בסוגיה, ומהן עולה תמונה עגומה ומורכבת. הקיטוב והחשדנות ההדדיים, כך נדמה, מגיעים לשיא. בנקודת המפגש הזו, על ספם של ארבעת ברים, נפגשים בעלי עסקים, סטודנטים אדישים ופעילים נמרצים, תושבים פגועים ומיואשים, אוניברסיטה שמתעלמת מהתופעה באופן תמוה ועירייה שעד עתה נמנעה מצעדים משמעותיים וכעת, לדבריה, נחושה להביא את התופעה אל קצה.
בר הרוזה קטן יחסית, ונמצא במרחק הליכה משערי האוניברסיטה. לצדו, ממש בסמוך, שוכן גם האירית - בר אירי לא גדול במיוחד, פיק-אפ בר בגרסה הבאר-שבעית, השייך לקבוצת איינשטיין. הקבוצה, שבראשה עומדים רן שקד ורועי חדד, התפלגה מקבוצת בעלי עסקים וברים אחרת בעיר, וכעת מפעילה בין היתר את הפאב האירי. לא רחוק ממנו, במתחם עירוני, פועל בר נוסף של הקבוצה, המנגה, שמקבל מדי שנה את הזיכיון להפעלתו מעיריית באר שבע. אבל מועדון הדגל של הקבוצה הוא ללא ספק ה"איינשטיין וילה בר".
הבר ממוקם במרכז הספורט של האוניברסיטה, ובמתחם פועלת גם בריכת שחייה הפתוחה לציבור הרחב (לסטודנטים מתאפשרת כניסה בחינם). רק האיינשטיין, משום מה, סוגר את שעריו בפני מי שאינם סטודנטים בעבר או בהווה. כל ארבעת הברים הצהירו בעבר על סגירת השערים בפני מי שאינו לומד באוניברסיטת בן גוריון. בחלקם אף נתלו שלטים האוסרים כניסה ללא הצגת תעודת סטודנט. "הכניסה לסטודנטים בלבד! תודה", נכתב על חלק מהם.
הבר הראשון, הרוזה, קם לפני כחמש שנים. כשנתיים לאחר מכן התגלו לראשונה בעיר סימני עצבנות. כמה צעירים תושבי העיר, חלקם סטודנטים, התקוממו על האפליה. אחד מהם היה אלמוג שמחון, 25, במקור מהיישוב מיתר וכיום תושב העיר. "גרתי אז בתל אביב", מספר שמחון. "באחד הימים חזרתי הביתה לסוף שבוע ובדיוק שמעתי שנפתח מקום שנקרא איינשטיין. הצעתי לחברים שלי שנלך לשם והם אמרו לי 'הם לא מכניסים לא-סטודנטים'. הגענו וביקשו מאיתנו בכניסה תעודות סטודנט. מנהל המקום אמר לנו שזה חוקי, 'בוא נראה אם תצליחו לשנות את המדיניות'. זה כל כך עצבן אותי שאמרתי 'אני אעשה עם זה משהו'".
בהמשך נרשם שמחון ללימודי פסיכולוגיה ומדעים קוגניטיביים באוניברסיטת בן גוריון. כסטודנט היה יכול להיכנס לאיינשטיין, אבל הוא ויתר על התענוג. "כתבתי פוסט בפייסבוק שנקרא 'למה אני לא הולך לאיינשטיין'. בעלי האיינשטיין יצרו איתי קשר וביקשו להיפגש. נפגשנו וראיתי שפשוט אין עם מי לדבר. הם הסבירו למה זה כן טוב לעיר, למה זה מפתח, למה הם לא מכניסים לא-סטודנטים. אז הם הודו בזה בפה מלא והתגאו בזה".
במקביל נפתחה קבוצת פייסבוק שניקזה אליה עשרות תלונות של תושבים שהכניסה אל הברים נמנעה מהם. "את התואר שלי סיימתי לפני חמש שנים בבן גוריון", כתבה גולשת בשם אבישג, "עכשיו המקומות היחידים שאני יכולה לבלות בהם לצערי הם בתי קפה".
ברוח המחאה החברתית שהחלה להתלקח ברחובות תל אביב באותם ימים, התגבשה קבוצה של שישה צעירים שהובילה את המאבק הפומבי. שלטים, הפגנות ועדויות נוספות שזרמו כל העת אל הפעילים רק העצימו את הכעס והמודעות לבעיה. עד לאותו יום שישי בערב. "לכל מנהלי הקבוצה בפייסבוק דפקו בדלת ביום שישי בתשע בלילה שליחים עם מכתב איום", מספר פורמן. "במכתב היו שלוש דרישות: סגרו את קבוצת הפייסבוק עכשיו כי אתם מפיצים שם הסתה ודיבה; פנו לכל אמצעי התקשורת שדיברתם איתם ואמרו שפרסמתם שקר ודיבה; ושלמו לנו חמישים אלף שקל פיצוי לפני פתיחת הליכים משפטיים. על החתום היה עורך הדין של קבוצת איינשטיין".
האיום עבד. "אתה סטודנט, אין לך מאיפה להביא חמישים אלף שקל ואתה אומר, נחשוב על דרכים אחרות", נזכר שמחון. "ככה נפתח ערוץ הידברות בין הפעילים לבעלי הברים". בתחילת 2012 הגיעו הצדדים להסכם. במסגרת ההסכם שהגיע לידי מעריב, שעליו חתומים נציגי הפעילים ובעלי ארבעת הברים, מתחייבים בעלי מקומות הבילוי לפתוח את שעריהם בפני סטודנטים מכל מוסד אקדמי. יום אחד בשבוע, כך הוסכם, יהיה פתוח לכלל האוכלוסייה שאינה סטודנטיאלית. יום אחד בשבוע - הישג, במונחים של אז.
"היה לחץ של התביעה", מסביר שמחון. "ותחתיו נחתם ההסכם המביש. לפי ההסכם יש יום בשבוע שאתה יכול להיכנס לברים בלי תעודת סטודנט. אלא מה? היום הזה לא מפורסם. אתה צריך להגיע ולשאול: 'שלום, אני לא סטודנט, אני יכול להיכנס?' והם יכולים להגיד לך: 'לא, היום לא. נסה מחר'. אתה לא יכול לדעת מתי מותר לך להיכנס. בשלב מסוים הם פשוט חזרו לסורם. הם אמרו לבליינים שההסכם כבר לא תקף ונפנפו אותם".
ההסכם התפורר, ומקרי הסלקציה בכניסה הלכו והצטברו שוב. "לפני שבועיים", כתב אז אלון זבולון, בליין מקומי, בפייסבוק, "החבר הכי טוב שלי חגג יום הולדת במועדון המנגה. אספתי חבר מהבית והגענו למקום. ידעתי שהמקום 'נגוע' באפליה, אך הסתמכתי על ההסכם שקבוצת איינשטיין מתגאים בו כל כך, שבעזרתו יוכל סטודנט לערוב לנו, הלא-סטודנטים, בכניסה.
"הגענו למקום, הצגנו תעודת זהות, והשומר טען שהכניסה לסטודנטים בלבד. המאבטח קרא לאחמ"ש, שציין בפניי גם כן שהכניסה לסטודנטים בלבד. צלצלתי לחבר וביקשתי שיצא. החבר שחגג יום הולדת יצא, הציג תעודת זהות והחל במה שכולנו מכירים - תחינות - והאחמ"ש בשלו. כשדמעות בעיניי (וזה לא דימוי) ומסביבי חברים מעבר לגדר נפרדתי מהם בחיבוק... בכל אותה עת אנשים הסתכלו עליי. הסתובבתי וחזרתי לאוטו, ועד היום אני לא יודע איך הייתה מסיבת יום ההולדת של החבר הכי טוב שלי".
"לאנשים לא נעים לדבר על זה", אומר היום זבולון, כשנה לאחר המקרה. "מאז אני מחרים את המקומות האלה, אבל אני יודע מחברים שעדיין לא מכניסים לשם אנשים".
בינתיים, המחאה נכנסה להקפאה, עד שחזרה לסיבוב נוסף לפני מספר חודשים. "בירה לכולם בבאר שבע" - כך, בפשטות, נקראת קבוצת הפייסבוק שהציתה את הדיון מחדש. זהו גם הסיבוב שהביא להחלטה להחרים מקומות שיתנו את הכניסה בהצגת תעודת סטודנט.
ומה אומרים בעלי הברים? עם התעוררות סבב המחאה החדש טענו בעלי קבוצת איינשטיין בתוקף שהברים שבבעלותם נפתחו לכלל התושבים. גם השלטים הוסרו לא מזמן, בסמוך להחלטת מועצת אגודת הסטודנטים. בפועל, מעידים הפעילים, הבליינים עדיין נדרשים להציג תעודת סטודנט. "בעבר הבעלים של הברים נדרשו לכל מיני תשובות והגנו על המדיניות שלהם", מגלה שמחון. "אחרי זה הם התחילו להגיד, 'הכל בסדר, פתוח לכולם'. היית מגיע והיו מכניסים אותך, בלי יותר מדי שאלות, כי הם ידעו שאנשים יבדקו".
"אנחנו למודי ניסיון", מספר מתן סעד, סטודנט האחראי על הקשר בין העיר לסטודנטים. "בשנים שעברו, אחרי המאבק, הייתה נסיגה במדיניות של הפאבים, וכשהתחילה שנת הלימודים הסלקציה חזרה. הם יודעים שבקיץ הסטודנטים לא נמצאים פה, ולקראת הקיץ הם מתירים את הרסן ומכניסים כל אחד. כשמתחילה שנת הלימודים הם חוזרים לדפוסים הישנים. בעבר הייתי נכנס לכמה פאבים ספציפיים בכוונה עם רישיון נהיגה, ואם לא הייתי אומר שאני סטודנט לא היה מצב שיכניסו אותי. לפני שבוע עשינו בדיקה נוספת והיה שם יחס מקל יותר. זה רק מראה עד כמה הסלקציה הזו גזענית. לא באמת עומד מאחוריה איזה עקרון. מתחבאים מאחורי פרמטרים של השכלה, כאילו רוצים שיהיה אותו קהל בפאב, אבל בסוף זה יושב על מקום גזעני ומאוד מפוחד".
בתגובה לפניית מעריב מכחישים בקבוצת איינשטיין הפעלת סלקציה על בסיס השכלה בשלושת הברים שבבעלותם. "נבקש להבהיר כי המנגה, האיינשטיין וילה בר והאירית אינם מתנים כניסת מבלים בהצגת תעודת סטודנט", מסרו, "על כן עסקים אלו לא מחרימים, פוגעים או ממדרים מי שאינם סטודנטים מלהיכנס ולבלות במקום" (התגובה המלאה בסוף הכתבה).
אולם בעוד בעלי קבוצת איינשטיין מתעקשים שאינם מפעילים כל סלקציה בכניסה למועדונים שבבעלותם, בדיקת מעריב מעלה מציאות שונה בתכלית. "הכניסה היא בהצגת תעודת סטודנט", מודה עובד באחד המועדונים. "אם מישהו בא בלי תעודה או בא לבד, לרוב לא יכניסו אותו. אם הוא בא עם חברים או עם אנשים שיושבים בפנים, יכניסו אותו. זה לא שבאר-שבעים פחות טובים. גם בנאדם שבא מהמרכז בלי תעודת סטודנט הוא פחות טוב מבחינתנו. יש פה סוג של אפליה על רקע סוציו-אקונומי, כי בנאדם שאין לו כסף ללמוד לא יכול להגיע, וזה אומר שאתה הולך על חתך כלשהו באוכלוסייה".
אתה יכול להבין את עוגמת הנפש שנגרמת לתושבי העיר?
"בוודאי. בחור בן גילי שהוא בראש טוב, הכי לגיטימי שהוא ירצה לבלות באותו מקום שאני רוצה לבלות בו. הרעיון הוא לא להפלות, אבל אם אתה תגיד 'אני לא מכניס אנשים שנראים לי אלימים או מסוכנים', איך תפריד? מה תגיד לו? אתה לא מגולח? מדבר בדיבור נגוע?"
מן הסתם יש גם תושבים שמתאימים ל"אופי" של המקום.
"ברור שאנחנו מפסידים אנשים נהדרים, אבל בעיניי זה המצב הפחות גרוע. בסוף, אם אתה רוצה בילוי באופי מסוים, אתה צריך לעצב את הקהל בצורה מסוימת. אתה צריך שיהיה מכנה משותף כללי לקהל שלך. ברור שיש אנשים נהדרים, משכילים ונעימים לשיחה שהם לא סטודנטים. יש לנו גם המון לקוחות באר-שבעים שהם לא סטודנטים, כי פעם אחת פגשנו אותם באירוע כזה או אחר, או שהם באו עם חברים סטודנטים".
עובד אחר באחד הברים בקבוצת איינשטיין מכחיש גם הוא כל שינוי במדיניות. "ההוראה למאבטחים אצלנו הייתה לבקש תעודות סטודנט, ואם אין תעודת סטודנט צריך לקרוא לאחראי המשמרת. האחמ"ש מסתכל אם אתה נראה לו טוב או לא".
אופיר עטיה, שמחזיק בבעלות על בר הרוזה, לא מבין את פשר המהומה. "פתחתי את הרוזה לפני חמש שנים וחצי, בהנחה שיהיה קהל הומוגני", הוא אומר. "אחריי נפתחו האיינשטיין, המנגה והאירית. אף אחד לא בא נגד באר-שבעים. אני באר-שבעי, החברים שלי באר-שבעים. זה לא שהם פחות טובים וזה לא נגדם. הרוזה, ספציפית, מיועד לקהל הסטודנטים. לי יש עוד מסעדה, המידבר, שבערב עובדת במתכונת של פאב, ושם אין שום בקשה לתעודת סטודנט. הוא נמצא באותו מקום, במרכז הנגב, בסמוך לרוזה".
אתה מבין את עוגמת הנפש שנגרמת לתושבים כשאתה מפעיל סלקציה על בסיס השכלה?
"זו לא סלקציה על בסיס השכלה. בנאדם שלומד שנה שנייה משפטים ומשום מה הפסיק ללמוד - אין לו השכלה. אין לו תואר ראשון אפילו".
אז תקרא לזה סלקציה על בסיס לימודים במוסד אקדמי.
"בסדר, אז כל דבר יכול להיות סלקציה. מה, אני אעבור סלקציה בבן גוריון על בסיס נקודות בפסיכומטרי? זה אותו דבר. אתה עושה מזה מילה גסה. אני מבין את הצורך שלכם לעשות מזה סיפור כדי שאנשים יקראו, אבל אני מדבר איתך עכשיו ריאלית. במרכז הנגב יש לי שני מקומות. ברוזה הכניסה היא בהצגת תעודת סטודנט, והמידבר פתוח לכולם, וזה אפילו באותו בניין, באותה חניה. יש לי חנות בגדים וחנות נעליים. אז מה, כדי שבנאדם לא ילך לחנות השנייה, חמישים מטר, אז אני אמכור באותה חנות גם בגדים וגם נעליים? מה השטויות האלה? זו הפעילות העסקית וזו צורת העבודה".
ואם אני תושב שרוצה להגיע לרוזה, אוהב דווקא את המקום הזה, את האווירה, את המוזיקה?
"אם אתה אוהב אז כנראה אתה סטודנט, אחרת לא הייתה לך הזדמנות להתאהב. אתה מציב לי שאלות שהן בלתי אפשריות. אלה דברים לא הגיוניים. בנאדם יכול להגיע באותו בניין לעסק אחר שלי שנותן את אותם שירותים הרבה יותר בזול, ואם הוא לא רוצה אז ואללה. אני פתחתי עסק לפני חמש שנים מתוך ראייה עסקית. מי שיפתח היום עוד פאב רק לסטודנטים - זה אולי לא בסדר. אבל אני הייתי הראשון בבאר שבע שביקש תעודות סטודנט".
אז מי אחראי על פעילותם של מקומות הבילוי בעיר? שאלה טובה. האיינשטיין, למשל, ממוקם במתחם ספורט השייך לאוניברסיטה. בעליו טענו לא פעם שחלק מהתנאים להפעלת המקום, כפי שנקבעו בידי האוניברסיטה, מאפשרים את פתיחתו רק לסטודנטים. "נשמע לי הזוי שבריכת השחייה שנמצאת שם פתוחה לכולם ורק לאיינשטיין יש משהו בחוזה שמונע מהם להכניס תושבים", אומר שמחון. "חוץ מזה, היו שם מקומות בילוי לפני האיינשטיין, ואף פעם לא נשמע שלא מכניסים אנשים בלי תעודת סטודנט".
פניתם לנשיאה, פרופ' רבקה כרמי?
"ביקשנו אבל היא לא התערבה. הבנו מהם שזה לא עניין של האוניברסיטה. הם לא התייחסו אלינו, אבל גם לא הייתה איזו התנגדות מצד האוניברסיטה".
"האיינשטיין יושב על שטח של האוניברסיטה", מוסיף איתי פורמן. "אם האוניברסיטה הייתה רוצה היא הייתה בודקת את העניין, לוקחת את בעלי העסקים לדיון, עושה משהו. שלוש שנים היא לא עשתה כלום. אני חושב שיש פה הרבה עניין של קשרים עסקיים ואני לא חושב שהאוניברסיטה רוצה להיכנס לבעיות עם המקומות האלה. הם מכניסים כסף. יש פה איזו הגמוניה".
באוניברסיטת בן גוריון, בשם נשיאת האוניברסיטה פרופ' כרמי, מיהרו לגנות ולשלול כל גילויי אפליה במקומות בילוי. אלא שבאותה נשימה הצדיקו את הסלקציה במקום. "בניגוד ליתר הפאבים בבאר שבע, הפאב במרכז הספורט שבאוניברסיטה, בהגדרתו, מיועד לציבור הסטודנטים כחלק מהמחויבות של האוניברסיטה להעניק שירות לסטודנטים שלה", טענו באוניברסיטת בן גוריון ומיהרו לזרוק את הכדור הלוהט למנהל מקרקעי ישראל. המנהל, טענו, הוא שהעניק למועדון היתרים, "בכפוף להגבלת השימוש לציבור הסטודנטים בלבד".
האם מנהל מקרקעי ישראל החל לשלוח ידיים לפיק-אפ ברים ברחבי הארץ ולקבוע את תנאי הכניסה אליהם? ובכן, לא ממש. בתגובה לפניית מעריב הכחישו בממ"י מכל וכל את טענת האוניברסיטה. "המנהל מעולם לא התנה כניסה של מאן דהו למבנה כזה או אחר", מסרו במנהל מקרקעי ישראל.
"ביום 29.8.10 התקיים דיון בלשכת מנהלת המחוז דאז, וסוכם כי 'המחוז יבחן את בקשת האוניברסיטה להיתר למבנה הפאב הסמוך למתחם מרכז הספורט בכפוף לתצהיר האוניברסיטה כי מטרת המבנה לפעילות סטודנטיאלית בלבד'". לפי ממ"י, סביר להניח שאוניברסיטת בן גוריון או מפעילי הפאב, על דעתם בלבד, החליטו לפרש הסכמה זו כאיסור המנהל על הכנסת אורחים שאינם סטודנטים. "המנהל פועל להבהרת עמדתנו לאוניברסיטת בן גוריון", סיכמו במנהל.
האם באוניברסיטת בן גוריון, מוסד אקדמי מוערך, התקשו בהבנת מטרת המקום (פעילות סטודנטיאלית ולא נוכחות סטודנטיאלית בלבד) או העדיפו שלא להבין? למרות בקשת מעריב להבהרות בנושא, באוניברסיטה סירבו להגיב ולהתייחס "מעבר לתגובה שהעברנו".
ומהאוניברסיטה - לעירייה. בדומה לאיינשטיין, גם בר המנגה פועל בשטח לא לו ומכוח זיכיון של עיריית באר שבע. רק לאחרונה, וחרף הטענות לאפליית בליינים שאינם סטודנטים, חודש הזיכיון למנגה בעירייה. פעילים ותושבים טוענים שבמהלך השנים והמאבקים השונים גילתה העירייה אזלת יד, ולא נקטה בצעדים נגד הברים המדוברים או לפחות מול הבר שפועל מכוחה. כך או כך, ראש העיר רוביק דנילוביץ' פרסם בעבר גינוי לכל סלקציה מכל סוג שהיא. לטענתו, לא קיבל אישור משפטי לפעול נגד הסלקציה כל עוד אינה אסורה לפי חוק.
כעת, בעקבות פניית מעריב, החלו בעיירית באר שבע לקדם חקיקה עירונית שתאסור אפליה בכניסה למקומות בילוי גם על בסיס השכלה. "ראש העיר הנחה את היועץ המשפטי לעירייה לבחון אפשרות משפטית לחוקק חוק עזר עירוני בנדון, כדי שהדברים יהיו ברורים לכל בעלי העסקים וכדי שנוכל לאכוף את איסור האפליה", נמסר מלשכת ראש העיר, רוביק דנילוביץ'. "בנוסף לכך הנחה ראש העיר את היועץ המשפטי, בכל הנוגע למבני ציבור השייכים לעיריית באר-שבע, לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותה ובכללם הפסקת התקשרות עם יזם שיפר את המדיניות הזו".
בנוסף, ולבקשת ראש העיר, פרסם היועץ המשפטי של עיריית באר שבע מסמך המתרה במועדון המנגה ומאיים בשלילת רישיון העסק. במסמך, שהגיע לידי מעריב, מודיע היועץ המשפטי לבעלי המנגה שעליהם לאשר כי הם פועלים בהתאם להנחיית העירייה וכי שערי המקום יהיו פתוחים לכל דורש וללא סייג.
"יובהר ויודגש", נכתב במסמך, "כי ככל שיתברר שאתם פועלים בניגוד לאמור, תפעל העירייה בכל האמצעים העומדים לרשותה לאכיפתה של ההנחיה או להפסקת ההתקשרות".
רן דאך, סטודנט, במקור מקריית ים, מתגורר בעיר זו השנה הרביעית. דאך פעיל במחלקה למעורבות חברתית באוניברסיטה, ואת הפתרון הוא תולה בהסברה בתוך הקמפוס. "אנחנו רוצים להשפיע על הסטודנטים. כרגע פשוט אין מודעות, אז אנחנו פועלים בעניין. הם גם חושבים שכל המקומות לא מכניסים רצינו להקים דוכן בירה ומי שמציג תעודת סטודנט לא יקבל בירה, כדי להציג את התחושה של מישהו שבא אליך, למקום שלך, ולא מכניס אותך".
הסלקציה הבאר-שבעית נראית מבחוץ כבעיה נקודתית, שאינה מלמדת דבר. למעשה מדובר בסימפטום להתמודדות רחבה ועמוקה יותר. לבאר שבע מגיעים מדי שנה אלפי סטודנטים מרחבי הארץ, השוכרים דירות בעיר אבל מתרכזים באזורים מסוימים וממעטים לצאת ממתחמי האוניברסיטה. גדר דמיונית ומנטלית מפרידה בין האוכלוסייה המקומית לזו הסטודנטיאלית. במשך השנים, בעזרת פרויקטים שונים, ניסו באוניברסיטה ובעירייה לשלב את הסטודנטים בפעילות חינוך והתנדבות, ובמקביל להעצים את האפשרויות שיעמדו בפני הסטודנטים בסיום התואר. "תישארו", היה המסר.
אבל הבעיה האמיתית, שמציבה אתגר גדול יותר, הם הפערים והסטיגמות המשמשים חומר גלם לחומה הניצבת בין הסטודנטים לתושבי העיר. אלמוג דניאלי, במקור ממודיעין, סטודנטית שנה ב', פעילה בקרן סטודנטיאלית שמנסה לחבר בין הסטודנטים לתושבים. "אני לא יודעת מי הביצה ומי התרנגולת בסיפור הזה", היא אומרת, "אבל אין ספק שלסטודנטים יש תפקיד גדול יותר בסיפור.
"ציפיתי שכל החברות שלי יסכימו איתי בנושא הסלקציה, אבל כמה חברות אמרו לי: 'באתי לבאר שבע בגלל הבועה הסטודנטיאלית, ואם שוברים לי אותה אין לי מה לחפש פה'. מי שמנסה להיכנס לבועה הזו והוא לא סטודנט, אין לו סיכוי. הטענה העיקרית שאנחנו שומעים היא שזה בסדר שאנחנו עושים עם המקומיים פר"ח ועוזרים להם בבתי הספר, אבל עד הבירה שלנו. בערב, כשהם רוצים לצאת, הם רוצים שרק סטודנטים יהיו סביבם".
"לדעתנו, מאחורי התופעה הזו עומד משהו הרבה יותר גדול", אומר סעד. "אנשים לא מעזים להגיד, אבל בסאבטקסט זה נמצא: באר שבע היא מקום מסוכן, צריך להיזהר מהתושבים ולתפוס מהם מרחק. הסיפור הזה בא לידי ביטוי בצורה הכי מכוערת שלו דרך האפליה בפאבים".
עם הזמן הפכו תושבי העיר ל"נייטיבס", תואר מפוקפק שהוענק להם בין הקמפוסים. "זו מילת גנאי", מגלה פורמן. "'אני לא רוצה שהנייטיבס ייכנסו'. הילידים".
מבין הסטודנטים, מעטים מוכנים להסביר בגלוי את מה שעומד מאחורי הסלקציה במקומות הבילוי, ובכלל, רוב הסטודנטים מגלים אדישות מסוימת מול התופעה. הדר (שם בדוי) הגיעה ממרכז הארץ לאוניברסיטה, לומדת פסיכולוגיה, שנה ב'. "העיר הזאת, יש בה דברים יפים, אין ספק", היא אומרת, "אבל זו עיר פרימיטיבית, לא מתקדמת. שמים בה אוניברסיטה שהסטודנטים באים אליה כדי לחיות בסרט שהם בקולג', והדברים האלה מתנגשים. התושבים רואים חיי לילה מתפתחים והם לא חלק מזה, והסטודנטים מרגישים שהם מפסידים כי יש תושבים בברים שלהם. לפני יומיים היה יום הסטודנט והיו שם המון באר-שבעים. באר שבע היא לא תל אביב. החומר האנושי הוא לא אותו הדבר. הייתי לא מזמן באחד הברים האלה והלכתי אחרי חצי שעה כי הרגשתי שאני בחברת ערסים הארדקור, משהו מפחיד. הייתי עם חברה ויצאנו מזועזעות".
ומה קורה בקיץ כשהסטודנטים חוזרים הביתה והמקומות נפתחים לכולם? הבנתי שהם שומרים על האופי שלהם.
"כן, אבל לך תערבב עכשיו בין באר-שבעים בני 29 לסטודנטית מרמת השרון. כאילו, זה לא קשור. זו הנקודה, חד-משמעית. זה לא מתאים. זה פשוט לא מסתדר. לא שאני אומרת שזה אידאלי וככה זה צריך להיות, אבל במציאות בחורה בת 22 שבאה לעשות תואר ראשון, כוסית מתל אביב, לא רוצה לצאת בערב ולראות בחור משכונה ד' בבאר שבע. אלה החיים כאן. לא להגיד את זה, זה להיות יפה נפש. ועדיין, אני בטוחה שיש בעיר אנשים חבל על הזמן".
הדר, כמו סטודנטיות רבות, מתלוננת על ריבוי מקרי הטרדה מינית ותקיפות בכמה משכונות העיר, מה שבוודאי תורם לריחוק הטבעי. "סטודנטיות הולכות בפחד. יש פה אינספור מקרים של הטרדות, הצקות, גניבות טלפונים. תמיד אסע במונית ולא אלך ברגל. את הולכת ברחוב ובדואים או סתם נרקומנים צועקים לך ועוקבים אחרייך. אלו לא סמטאות שכונה ד', אלא שכונה ב', שנחשבת לשכונה טובה. קורים דברים מזעזעים. גברים מתפשטים ורצים אחרי סטודנטיות לדירה שלהן, נרקומנים ברחובות עושים בלגן. יש פחד. יש רתיעה".
דנילוביץ' דוחה את הטענות וטוען שמדובר במקרים ספורים שנפתרו בידי המשטרה. לראיה שולף דנילוביץ' את סטטיסטיקת הפשע העירונית, שאינה מצביעה לדבריו על שיעורי פשיעה חריגים.
ומה אומרים התושבים? בין ייאוש להשלמה, חלקם מקבלים את המציאות כחלק ממגע כפוי עם אוכלוסייה מבחוץ. כך גם ניקה, סטודנטית ותושבת העיר. "האווירה הכללית בעיר בזמן האחרון לא כל כך טובה. יש עלינו סטיגמה מאוד לא טובה. אם בתור סטודנטים אנחנו מדירים את תושבי באר שבע זה ממשיך את הסטיגמה, וזה מה שמעצבן.
"הבאר-שבעי, כמו כל בנאדם גאה, אם לא מכניסים אותו למקום כלשהו הוא לא ינסה להתחנן להיכנס, הוא פשוט ילך למקום אחר. אף אחד לא רוצה ללכת למקום שלא רוצים אותו בו. נוצר מצב שהבאר-שבעים אומרים 'מה אני צריך את המקומות האלה', וזה מה שמנציח את הפערים. אני לא מתכחשת לזה שיש אזורים בעייתיים. ברור שיש אצלנו בעיות, אבל גם בתל אביב יש דרום תל אביב".
elkanashor@gmail.com
מ"קבוצת איינשטיין" נמסר בתגובה: "בראשית הדברים נבקש להבהיר כי המנגה, האיינשטיין וילה בר והאירית אינם מתנים כניסת מבלים בהצגת תעודת סטודנט, ולכן עסקים אלו לא מחרימים, פוגעים או ממדרים מי שאינם סטודנטים מלהיכנס ולבלות במקום.
"בשנים האחרונות התמחינו בהקמה ובניהול של עסקים בעלי אופי סטודנטיאלי, שהוקמו לפיכך באזור האוניברסיטה. בכל מקרה ובשום שלב לא הפלינו או הבחנו בין סטודנטים תושבי העיר לאלה מחוצה לה. בעסקינו מבלים סטודנטים רבים שהם תושבי באר שבע, נולדו וגדלו בה. כמו כן וחשוב מכך, לא הפרנו שום חוק בשום שלב.
"לפי בקשת גורמים שונים, ובהם בוגרי האוניברסיטה, סטודנטים ממוסדות אקדמיים אחרים, אנשי ציבור בעיר ותושבים מהעיר, הסכמנו להרחיב את קהל המבלים ולאפשר בלב שלם וחפץ כניסה ובילוי גם למי שלא מחזיקים בתעודת סטודנט תקפה של אוניברסיטת בן גוריון. ראינו בבקשה זו מחמאה והזדמנות להגדיל את חשיפת מקומות הבילוי לקהלים נוספים. בפועל לא הופתענו שקהל המבלים ברובו נשמר סטודנטיאלי.
"לפני כשנה התחלנו תהליך של פתיחת מקומות הבילוי שלנו ללא התניה של הצגת תעודת סטודנט אלא תעודה מזהה כלשהי, לאור הקפדה על גיל המבלים במקומות וזאת כדי להמשיך לשמור על אופיים כמקומות בילוי סטודנטיאליים. אגב, רוב המבלים אכן מציגים תעודת סטודנט. כיום הלכה למעשה אנו מאפשרים כניסת מבלים ללא התניה של הצגת תעודת סטודנט.
"הקבוצה שפתחה מחאה פומבית בפייסבוק נגד עסקינו הוציאה דיבתנו והכפישה את שמנו בביטויים חריפים ולא ראויים, על אף שבאנו ורצינו להידבר ולנסות להגיע לפתרון לבקשתם ולאפשר כניסת לא-סטודנטים, ולו שהאופי הסטודנטיאלי של המקום יישמר. לא נותר לנו אלא להגן על שמנו הטוב ולמנוע פגיעה בעסקינו. על כן ניסחנו הסכם עם נציגי קבוצת המחאה אז, שלפיו מקומות הבילוי ייפתחו בהדרגה ויאפשרו - לצד ערבים של סטודנטים - גם ערבים פתוחים לכל דורש. ההסכם הפסיק את מסע ההכפשות נגדנו והפסיק גם את הוצאת דיבתה של העיר באר שבע ואת הפגיעה בתדמיתה. אגב, בעקבות ההסכם המוחים חזרו לבלות בעסקינו.
"הדאנס בר 'איינשטיין וילה בר' אמור לשרת סטודנטים, לפי ייעודו. על אף זאת, לאור הבקשה להרחיב את קהל המבלים, הוסרו השלטים המגבילים את הקהל והחלטנו לפתוח את שערי המקום במהלך ערבי השבוע (ראשון עד רביעי) ללא הצגת תעודת סטודנט, פרט לחמישי ושישי, אז מוגדרות המסיבות כמסיבות סטודנטים ובוגרי אוניברסיטה.
"גם אנחנו שמענו על תלונות של סטודנטיות על הטרדות מיניות, והצענו לקבוצה שהתארגנה בנושא, כמו גם לאגודת הסטודנטים, את עזרתנו בהתמודדות עם התופעה. מלבד זאת אנו לא רואים שום קשר בין נושא פנייתכם לנושא ההטרדות המיניות. עם זאת, צורמת לנו מאוד האמרה 'רתיעה מאוכולוסיה מקומית'. אנו, בעלי המקום והמנהלים בו, נמנים על האוכלוסייה המקומית. משפחותינו, חברינו וקהל מבלינו הם באר-שבעים מלידה. אנו גאים בכך ושמחים על כך, ואנו דוחים ביטוי זה בשאט נפש.
"כפי שהשבנו לאגודת הסטודנטים בדיון בהצעה, על אף שההחלטה איננה חלה על המנגה, האיינשטיין או האירית, שכן אנו לא מתנים כיום הצגת תעודת סטודנט או מפלים בין סטודנטים ללא-סטודנטים - התנגדנו להצעה שכן אנו נגד חרמות על עסקים. צר לנו שמועצת הסטודנטים בוחרת להחרים ולנסות לפגוע בעסקים באר-שבעיים, במקום לסייע לעסקים מקומיים, שמעסיקים באר-שבעים, לקבל הנחות, הטבות ועדיפות בשיתופי הפעולה עם האגודה.
"אגב, תמוהות בעינינו ההחלטה והעלאת הנושא במועצת הסטודנטים, כאשר אגודת הסטודנטים עורכת במשך כל השנה אירועים והופעות לסטודנטים בלבד וגובה מחיר מופקע בהרבה מבאר-שבעים שאינם סטודנטים תמורת כניסה ליום הסטודנט ולאירועים אחרים.
"כאמור, כיום, הלכה למעשה אנו מאפשרים כניסת מבלים ללא התניה של הצגת תעודת סטודנט. באשר לתלונות שצוינו בכתבה, אפשר והמבקשים להיכנס התנגדו להצגת כל תעודה מזוהה, ולכן כניסתם לא התאפשרה. בכל מקרה, לצערנו הדברים לא הובאו לידיעתנו ואנו לא מכירים את פרטיהם, ולכן לא נוכל להתייחס באופן רציני וענייני, פרט להתנצלות בפני מי שלא הוכנס. זו איננה מדיניותנו. אגב, מספרי הטלפון של הבעלים ושל מנהלי המשמרות ידועים ומפורסמים ברבים, כך שכל מי שנתקל בבעיה בעיה יכול לפנות אלינו ישירות ואנו נטפל בכך".
אופיר עטיה, בעל "הרוזה": "פאב הרוזה קם לפני כחמש שנים וחצי. הפאב היה מהראשונים שקמו בלב מגורי הסטודנטים ובמרחק כמה דקות מהאוניברסיטה. שני המאפיינים הללו, וכן ההכרה בחשיבותה של אוניברסיטת בן גוריון, תלמידיה ועובדיה לעיר באר שבע מבחינה חברתית וכלכלית, הביאו להחלטה לפתוח פאב בעל אופי סטודנטיאלי. קהל הלקוחות והעובדים בפאב מורכב מסטודנטים באר-שבעים ומסטודנטים מכל הארץ, שעברו לבאר שבע בשל הלימודים באוניברסיטה ובמכללות.
"הרעיון שעמד מאחורי פתיחת פאב ייחודי כזה הוא הרצון ליצור קהל לקוחות הומוגני שלהם נושא משותף - היותם סטודנטים בשלב זה של חייהם. תמהיל הלקוחות מורכב מסטודנטים במכינות, סטודנטים לתואר ראשון, תלמידים לתארים מתקדמים ובוגרים באשר הם ללא הבדל גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות (חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א 2000).
"מאחורי הרעיון ליצור פאב סטודנטיאלי לא עומדת שום אידאולוגיה של הפרדה או סלקציה כפי שמנסים להציג חברי המחאה. לפי החוק במדינת ישראל פאב בעל אופי סטודנטיאלי עומד בסטנדרטים של החוק. אני יליד ותושב באר שבע גאה, בעל שני עסקים נוספים הנמצאים גם הם במרכז הנגב (פאב נוסף וחומוסייה), שפונים לכלל האוכלוסייה. במקום לשמוח ולעודד את צמיחת החיים החברתיים והתרבותיים בבאר שבע ולעמוד מאחורי בעלי עסקים קטנים התורמים לכלכלת באר שבע ולתדמיתה הן ברמה המקומית והן ברמה הארצית, מנסים להציג אותנו באור שלילי ולפגוע בחופש העיסוק.
"יש מקומות בילוי ייחודיים ולכל מקום האופי שלו והאווירה שלו, וזה מה שנהדר".
מעיריית באר שבע נמסר: "ראש העיר והנהלת העיר רואים בחומרה רבה כל אפליה או הבחנה בין אוכלוסיות בעיר. באר שבע היא סמל ודוגמה לסובל- נות ולכבוד הדדי, במגוון רב של אוכלוסיות ותרבויות.
"על אף שאין מדובר בהתנהגות שאיננה על פי חוק, אנו רואים במעשה המתואר אקט בלתי מוסרי ואנטי-חברתי. ראש העיר הנחה את היועץ המשפטי לעירייה לבחון אפשרות משפטית לחוקק חוק עזר עירוני בנדון, כדי שהדברים יהיו ברורים לכל בעלי העסקים וכדי שיתאפשר לאכוף את איסור האפליה. בנוסף לכך הנחה ראש העיר את היועץ המשפטי, בכל הנוגע למבני ציבור השייכים לעיריית באר שבע, לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותה ובכללם הפסקת התקשרות עם יזם שיפר את המדיניות הזו".
תגובת אוניברסיטת בן גוריון: "נשיאת האוניברסיטה פרופ' רבקה כרמי שוללת ומגנה כל סוג של אפליה ומביעה תמיכה בלתי מסויגת בגישת אגודת הסטודנטים להחרים מקומות בילוי שמתקיימת בהם אפליה מכל סוג שהוא.
"בניגוד ליתר הפאבים בבאר שבע, הפאב במרכז הספורט שבאוניברסיטה מיועד בהגדרתו לציבור הסטודנטים, כחלק מהמחויבות של האוניברסיטה להעניק שירות לסטודנטים שלה. היתרים להפעלת הפאב במרכז הספורט על ידי הרשויות השונות - ובהן מנהל מקרקעי ישראל - ניתנו בכפוף להגבלת השימוש לציבור הסטודנטים בלבד. יודגש כי אין הדבר עומד בסתירה למחויבותה העמוקה והבלתי ניתנת לערעור של האוניברסיטה לאחריות חברתית וסביבתית, על מגוון פעילויותיה בתחום".
מאגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן גוריון נמסר: "מועצת אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן גוריון היא הגוף המחוקק של אגודת הסטודנטים ומתווה את מדיניות האגודה. כאשר המועצה מעבירה הצעת החלטה, האגודה מחויבת לפעול לפיה ולהוציא לפועל את המדיניות שקבעו חברי המועצה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם