תושבי הגולן: "אם לא אנחנו, החיזבאללה היה יושב היום בכנרת"
לפני 20 שנה עמדה שאלת הנסיגה מהגולן במרכז הוויכוח הציבורי. עכשיו, כשמלחמת האזרחים בסוריה משיקה לגבול הצפוני, ראשי המאבק ותושבי הרמה נזכרים בקמפיין הסוער ומשוכנעים שהנושא ירד מהפרק לתמיד
מלכה, שיחד עם אנשי הצבא ביצע הערכות מצב מתוקף תפקידו כראש המועצה האזורית גולן, עוקב בדאגה אחר ההתפתחויות באזור. בשנת 1994, כשכיהן כיו"ר ועד יישובי הגולן, הוא היה אחד ממובילי המאבק הציבורי נגד נסיגת ישראל מהגולן במסגרת הסדר שלום עם סוריה.
יחד עם יהודה הראל, שנחשב הרוח החיה מאחורי הוועד עוד מהקמתו ב-1969, הוא פנה לאביגדור קהלני והציע לו לפרוש ממפלגת העבודה ולהקים את מפלגת המרכז "הדרך השלישית", שתייצג את עמדותיהם. אלה היו ימים של גישושים בנוגע להסדרת שלום עם אסד האב בתמורה לנסיגה מהגולן.
19 שנה אחר כך, ישראל עדיין שולטת בגולן ועל רקע מלחמת האזרחים במדינתו מצהיר אסד כי מדמשק מנשבות רוחות של מלחמה. "אני לא רוצה להגיד 'אמרנו לכם' שאסור לסגת מהגולן", אומר היום מלכה, "אבל הטענה המרכזית שלנו לא התייחסה רק לשאלת ההתיישבות, אלא גם לעובדה שמדובר בחבל ארץ שכבר חל עליו חוק שלפיו הוא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל הריבונית.
"עם זאת, בהחלט השתמשנו בטיעון הביטחוני ואמרנו שלא ייתכן שסוריה תחלוש על מקורות המים שלנו לאורך חופי הכנרת וגדות נהר הירדן. אם לא היינו מצליחים במאבק שלנו אז, היום אל-קאעידה, חיזבאללה ויתר ארגוני הטרור האיסלאמי היו מבוססים בכנרת ומתצפתים מגבוה על יישובי עמק החולה - וזה יתרון אסטרטגי בולט על הכוחות שלנו".
יהודה הראל גדל עם הגולן. באוגוסט 1967 הצטרף לראשוני המתיישבים באזור והיה ממקימי הקיבוץ הראשון בחבל הארץ - מרום גולן. באותם ימים היה הראל בן 32 בלבד. היום, ממרומי 78 שנותיו, הוא מסתכל בהרהור על המתרחש. "המסקנה העיקרית שהגעתי אליה בשנים האחרונות היא שאי אפשר לדעת את העתיד", הוא אומר. "בגלל זה אני מתנגד לקוראות בקפה, לאלופים במיל' ולשירותי המודיעין. אם צריך לבחור ביניהם, אני מעדיף את הקוראות בקפה - הן הרבה יותר זולות".
להראל חשוב להבהיר שאין לבסס אשליה של ביטחון. "צריך להפנים את חוסר הוודאות ולא לייצר ודאות מלאכותית", הוא אומר, "אין דבר מסוכן ממנה".
למה הקמת מפלגה שהתבססה על חיזוי העתיד ועל יצירת ודאות מלאכותית?
"אם אמרתי אז שנסיגה מהגולן תוביל לאסון, אז אני מצטער שאמרתי את זה. לא יכולתי לדעת מה יהיה אם יחזירו את הגולן, בדיוק כמו שגם היום אינני יודע. הקמתי מפלגה כדי להשפיע על מה שיהיה. היינו בטוחים שמצב המדינה יהיה טוב יותר אם נשב בגולן, בלי קשר למה שיקרה בגבול הצפוני.
"נדמה לי שגם היום זה ככה. כמו כן, אני חושב שגם העובדה שאנחנו יושבים 50 ק"מ מדמשק שימשה הרתעה שעבדה במשך 40 שנה. האם היא תמשיך לעבוד? אני מאמין שהסיכוי לכך גבוה יותר כשהגולן בידינו. אבל האם זה נכון? אינני יודע".
אורי הייטנר מקיבוץ אורטל היה דובר ועד יישובי הגולן עם חידוש פעילותו בשנות ה-90. בניגוד להראל, הוא נשמע קצת יותר נחרץ. "צדקנו במאבקנו אבל לא אמרנו שאם ניסוג מהגולן, חיזבאללה ואל-קאעידה יהיו שם", הוא אומר.
"לא חזינו את מה שקורה היום, אבל צדקנו שנסיגה מהגולן היתה יכולה לגרום אסון למדינה. לדעתי, אם לא היינו ברמה, המשמעות היתה מלחמה שבסופה אולי היינו כובשים מחדש את הגולן, אבל גם היינו משלמים באלפי הרוגים".
ב-1969 נמנה יהודה הראל עם מקימי ועד יישובי הגולן, שבנוסף למטרותיו לחיזוק ההתיישבות ומקורות התעסוקה בגולן, פעל גם למען החלת הריבונות הישראלית על הגולן. כשהשיג את מטרתו העיקרית עם החלת החוק לסיפוח הגולן לריבונות ישראל ב-1981, התפרק הוועד, אך עשר שנים אחר כך חודשה פעילותו בעקבות חידוש השיח הציבורי על הסכם שלום עם סוריה בתמורה לנסיגה מהגולן.
בשנת 1994 שבר המאבק שיאים חדשים כשהוועד הוביל שביתת רעב מתוקשרת ביותר בגמלא על רקע המשא ומתן שהחל ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל, בעניין הסכם שלום תמורת הגולן. "בשנות ה-70 הייתי העוזר של רבין ולכן הכרתי אותו טוב מאוד", אומר הראל.
"רבין לא האמין בהרבה אנשים, אבל ידעתי במי הוא כן מאמין. הם היו ארבעה, כולם פלמ"חניקים: המשורר חיים גורי, האלוף במיל' יצחק חופי, האלוף במיל' עמוס חורב וצביקה זמיר, שהיה ראש אמ"ן וראש המוסד. איתרתי אותם ויחד לחצנו על רבין לרדת מהרעיון. יום אחד חיים גורי הציע שנעשה כנס. הסיסמה שהוא הציע לכנס היתה'הדרך השלישית' - וכל היתר היסטוריה. כל הארבעה התנגדו ללכת לפוליטיקה, אז החלטנו לפנות לאביגדור קהלני, שמזוהה מאוד עם הגולן".
בבחירות 1996 זכתה המפלגה בארבעה מנדטים. יהודה הראל, שנמנה עם חבריה, הפך לחבר כנסת מטעמה ואלי מלכה התמנה למנכ"ל המפלגה. אבי זעירא, שהחליף את מלכה בתפקידו כיו"ר ועד יישובי הגולן, ומוכר כיום כיזם מפעל טורבינות הרוח בגולן, יזם אז סטארט-אפ הסברתי חדש כדי לגייס את תמיכת הציבור במאבק: "המסבירון". באתרי מורשת וטיולים רבים ברחבי הגולן הוצבו מכשירים שבלחיצת כפתור הפעילו הקלטה של קריין שהסביר למבקרים מהי חשיבותו האסטרטגית של המקום.
במקביל לרוח הגבית שקיבלו ממרבית העם, חברי הכנסת הטריים של "הדרך השלישית" הצליחו להעביר את חוק שריון הגולן, שחייב קיום משאל עם לפני חתימת הסכם שלום עם השכנה מצפון. ב-2001, שנתיים אחרי שהמפלגה נחלה תבוסה בניסיון לזכות בקדנציה נוספת בכנסת, סימנו אנשי הגולן את מה שנראה בעיניהם כקבורתו הסופית של רעיון הנסיגה.
"הסכם השלום בין תושבי הגולן לממשלת ישראל נחתם בתקופת ברק", משחזר זעירא. "נערכה פגישה בין קלינטון לאסד בז'נווה, ואז ברק הציע לחזור לקווי 4 ביוני 1967, חוץ מרצועה של כמה עשרות מטרים לאורך שפת הכנרת שברק דרש שהיא תישאר בריבונות ישראלית. אסד דחה את ההצעה הזאת, ואז היה כבר ברור שאין עם מי לדבר. אין ספק שמאז אסד האב הוא יקיר הגולן".
ייתכן שנסיגה ישראלית היתה מוציאה את העוקץ מהאיומים של בשאר אסד לפתוח במלחמה? הרי ישראל לא היתה מספקת לו אפשרות לאחד את עמו המשוסע מול אויב קולקטיבי אחר.
"נבון מצדו של אסד לנסות להסיט את האש לישראל. אני בהחלט חושש שהגבול כאן יתחמם, אבל זה לא קשור בכלל לשהות שלנו כאן. זה רק כלי פוליטי בידיו של אסד.
"אם היינו מוסרים את רמת הגולן, כל התנאים היו משתנים. לפני כן היה אפשר לעשות הערכות, עכשיו אנחנו לא יודעים מה יהיה. אני חושב שאסור לרדת מרמת הגולן. אנחנו יושבים היום על התלים, עם תצפיות לעומק סוריה. מי שמתחכם - אנחנו מיד מאתרים את זה ושולחים לכיוונו טיל".
גם אביגדור קהלני, שממשיך עד היום לשמור על קשר חם עם תושבי הגולן, מסביר שלדעתו אין חשש להתלקחות אמיתית. "אני לא חושש מאיום סורי", הוא אומר. "אני מבין את האיום והניסיון למצוא פתח לסיום המאבק הפנימי, אך זאת תהיה החלטה אומללה של אסד שתעלה לו בסיום דרכו.
"מי שטוען שהיינו מקבלים שקט אם לא היינו בגולן, אני מציע שייסע ללבנון ולעזה ויחפש את הסיבה להכנות הרציניות שלהם להשמדת ישראל. עברנו את התמימות, והיום אנחנו צריכים להבין שהשנאה לעם היושב בציון היא שמובילה למלחמת דת, שהופכת למלחמה על שטחים".
"מבחינתנו הסיפור של הגולן כבעיה פוליטית נגמר", מסכם יהודה הראל. "אנחנו לא עוסקים בתעמולה, אלא בשיווק תפוחים, דובדבנים ויין". כמו הראל, גם מרבית תושבי הגולן חושבים כי בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה רעיון הנסיגה מרמת הגולן ירד באופן סופי מהפרק. על פי ההיגיון הזה, גם ועד יישובי הגולן צריך היה להתפרק שוב.
אבל משיחה עם ברוך כהן, מנכ"ל הוועד הנוכחי, עולה כי הארגון ממשיך לפעול מאחורי הקלעים כדי לשדרג את חוק שריון הגולן (משאל עם) לחוק יסוד - דבר שיקשה עוד יותר על הכנסת לאשר נסיגה עתידית מהגולן. "זו מעין תעודת ביטוח לכל מקרה שעוד עלול לקרות בעתיד", מנמק כהן. "אני לא יודע אם השיווק הפוליטי יחזור", אומר הראל. "אי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד, בייחוד במזרח התיכון".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם