אחרי 40 שנה: טנק הצוערים חוזר הביתה
הרעות וההקרבה של ארבעת לוחמי טנק הצוערים, שמצאו את מותם במלחמת יום הכיפורים, השפיעו מאוד על חניכי הפנימייה הצבאית בחיפה. בשל כך הם פתחו במיזם: הבאת הטנק לפנימייה שבה גדלו הנספים. בתום מאמצים רבים, ובהשקעה כספית גדולה, מגיע היום הטנק לביתו האמיתי
>>> צוערים לנצח: סיפורם של חניכי הריאלי שלחמו יחד עד המוות
טנק הצוערים בבסיס צריפין צילום ארכיון: נעם וינד
בטנק השתמשו במהלך מלחמת יום הכיפורים. ארבעה צוערים, בוגרי הפנימייה הצבאית בחיפה, שהיו בעיצומו של קורס קצינים בבה"ד 1, חברו לצוות טנק ולחמו בחזית סיני כחלק מגדוד 79 של חטיבה 14. הם היו חברי ילדות, בוגרי אותו מחזור, ומאחר ושימשו באותה עת כצוערים, כונה הטנק כך.
בהכשרתם היו הארבעה מפקדי טנקים. בקרבות הקשים שהתנהלו באותה זירה, ליד תעלת סואץ, הם נלחמו בטנק עד שאזלה התחמושת. אז הם עזבו את הטנק ונלחמו בנשקיהם האישיים תוך כדי שהם נסוגים. בשלב מסוים שמעו את קולם בקשר. "אם לא תבואו לחלץ אותנו, אנחנו נמות", הם חזרו ואמרו בקול שהלך ונחלש. זה גם היה המשפט האחרון של צוער בטנק שנשמע בקשר, שנותק לאחר זמן מה.
על פי העדויות, הם עזבו את הטנק כדי לנסות להציל את עצמם. חצאי השמועות מספרות שהמצרים תפסו אותם על סף התעלה והרגו אותם באכזריות איומה. יורם גור, ברוך ליסיצקי, נמרוד גזית וישי בן דב ז"ל, כולם סג"מים צעירים, מצאו את מותם.
רק ארבעה חודשים אחרי אותו לילה נמצאו שלוש מהגופות - של גור, של בן דב ושל ליסיצקי. גופתו של גזית הוחזרה מאוחר יותר על ידי המצרים. ארבעת הצוערים נהרגו מירי המצרים, ועל פי אחת הגרסאות הם נמצאו כפותים.
חלל צה''ל יורם גור צילום רפרודוקציה: שוקי יוסף
במהלך השנים נמשכו החיפושים אחרי הטנק שעליו לחמו. אחרי חיפושים ממושכים איתרו את הטנק והוא הועבר לבסיס צריפין, שבו פיקד אביו של יורם גור, האלוף יוחנן גור.
עם זאת, מהר מאוד התברר כי הצבת הטנק באנדרטה בצריפין אינה הפתרון הנכון. המשפחות רצו להעביר את הטנק לאתר השריון בלטרון, אך סורבו. "במשך שנים רבות ניסינו להביא את הטנק לאתר השריון בלטרון", סיפרה אתמול נויה גור, אחותו של יורם ז"ל ובתו של האלוף גור. "לא אישרו לנו ובשל כך פנינו לכל מיני פורומים. אבא שלי היה מעורב בזה מאוד, והוא נתקל בסירובים מעמותת לטרון. חשבנו שזה המקום הכי מתאים להציב בו את הטנק ובסופו של דבר לא הצלחנו".
גור הוסיפה שהמחשבה מאחורי הצבת הטנק בלטרון היא חשיפתו לציבור. "רצינו שהטנק יוצב שם כי לציבור יש גישה לאתר השריון", היא אומרת. "הטנק הזה מסמל המון דברים. בעיניי הוא מסמל גבורה, רעות, חברות והקרבה. המקום הטבעי בעיניי זה לטרון, אבל הבית האמיתי הוא הפנימייה הצבאית, כך שהוא מגיע הביתה".
כולם נרתמו
במהלך השנים בוגרי פלוגות הפנימייה הצבאית שלמדו על הקרב ניסו להביא את הטנק אל הפנימייה כדי שהמשפחות יוכלו לבוא ולראותו מתי שנוח להם - אך ללא הצלחה. בשנה האחרונה המהלך חודש. בשלב הראשון התארגנו ארבעה מבוגרי פלוגת "חץ" בפנימייה, אריאל פלמה, תומר רוזנבלט, ירדן פרץ ושני פרץ, שהעלו את הרעיון באחת הישיבות של "ועדת הנצחה ומורשת".
חלל צה''ל ישעיהו בן דב צילום רפרודוקציה: שוקי יוסף
תחילה הם תכננו לקיים ערב הנצחה ולהביא את סיפורם המלא של ארבעת הצוערים. כדי להכין את הערב כל אחד מהבוגרים ליווה ועקב אחרי אחת ממשפחות הנופלים. חודשיים לפני מועד הטקס עלה הרעיון להביא את הטנק לפנימייה הצבאית. "המטרה הייתה להביא את טנק הצוערים הביתה", אומר רוזנבלט. "כחודש-חודשיים לפני הערב ירדן שאל: 'למה שלא נביא את הטנק? אז מה אם ניסו בעבר, בואו ננסה גם אנחנו'".
פרץ פנה למפקד הפנימיה, סא"ל ליאור גרוס, שנרתם למאמץ אף שידע כי מדובר במשימה שבעבר נכשלה. אריאל פלמה הדגיש שגם בוגרים וותיקים סייעו למאמץ. "נעזרנו בחיים דנון מעמותת הבוגרים של הפנימייה הצבאית", הוא אומר. "זה גוף בעל ניסיון וקשרים רבים. בסופו של דבר, אחרי לא מעט מיילים, דיבורים ושכנועים, התחלנו לנוע לכיוון המטרה - להביא את טנק הצוערים לפנימייה".
רוזנבלט חושב שקרובי המשפחה יעריכו את המחווה. "הצבת הטנק בפנימייה תעניק למשפחות סוג של שקט", הוא אומר. "בני המשפחה יוכלו להגיע לכאן מתי שהם רוצים, לדבר על האירוע, להסביר ולהתייחס. האתר, שניכרת בו השקעה לא מבוטלת, ייחשב למקום שבו אפשר להראות את הגבורה והמופת של לוחמי צה"ל ושל בוגרי הפנימייה הצבאית. זה יהיה מקום שבו ניתן יהיה לדון בערכי הלחימה, ההקרבה והמסירות. זה המקום שבו ניתן יהיה לגולל את סיפור טנק הצוערים וגם להמחיש אותו".
יום חג למשפחות
חלל צה''ל ברוך ליסצקי צילום רפרודוקציה: שוקי יוסף
היום (ג') בבוקר יצא הטנק מצריפין בעזרת מנוף ומשאית לכיוון הפנימייה. באחד המבצעים הגדולים ביותר שעליו ניצחו אנשי הפנימייה, ובהשקעה של עשרות אלפי שקלים, הוא יונח אחר כבוד על המבנה החדש במתחם שנבנה במיוחד עבורו.
טקס חנוכת האנדרטה ייערך בעוד חודש, ב-22 ביולי, בנוכחות משפחות הנופלים, חניכי הפנימייה, בוגרי מחזורם של הנופלים, הנהלת העמותה, מפקדים, נציגי בית הספר ומאות אורחים.
העברת טנק הצוערים למתחם הפנימייה הצבאית היא לא פחות מיום חג עבור המשפחות. נויה גור מודה כי המהלך הזה משמח אותה מאוד. "זו בהחלט התעלות רוח כלשהי", היא אומרת. "מעבר להערכה הגדולה שיש לי לבוגרים ולמפקד הפנימייה, המשימה הזו מסמלת את מי שהם - מלח הארץ. אני שמחה שדווקא דור ההמשך בפנימייה הצליח לבצע מיזם כזה. הצעירים האלה קשרו עמנו קשר נהדר והמסירות שהם לקחו על עצמם ראויה לכבוד. אני ממש משתחווה בפניהם, ומאוד מתרגשת".
היום האחרון
סיפור טנק הצוערים הביא את ארבעת הלוחמים ההרוגים לקבלת צל"ש צבאי. "ארבעתם הוכשרו למפקדי טנקים ועל כן נהגו להתחלף בתפקידים בטנק, וכך פיקד כל אחד מהם על חבריו חליפות", נאמר בצל"ש. "במשך כל ימי הלחימה השמידו טנקי אויב רבים. בליל 15 באוקטובר 1973 השתתף צוות הטנק בקרבות 'החווה הסינית'. במהלך קרב זה נפגע הטנק וכל אנשי צוותו נפגעו ונפלו. במעשיהם אלה גילו הארבעה רוח התנדבות, אומץ לב ודבקות במשימה".
חלל צה''ל נמרוד גזית צילום רפרודוקציה: שוקי יוסף
ברוך "ברי" ליסיצקי נולד בחיפה ועוד בהיותו נער העריץ את גיבורי צה"ל. יורם גור נולד בתל אביב, בן ליוחנן גור, לימים אלוף בצה"ל. כשהתקבל לפנימייה הצבאית אמר כי זהו היום המאושר בחייו. לאחר שנשלח לקורס קצינים החליט להמשיך את דרכו של אביו והתחייב לשרת בצבא קבע. ישעיהו "ישי" בן דב נולד בקריית אתא. הוא למד בבית ספר דתי ועבר לתיכון הריאלי. את האהבה לשריון ספג מאחיו דב, ששירת בחטיבה 188 של החיל. נמרוד "נימי" גזית נולד בחיפה, ובפנימייה הצבאית נבחר לחניך המצטיין של המחזור.
הארבעה התגייסו ב-1972 לחיל השריון, שם הופנו ישר למסלול פיקוד ואז לקורס מפקדי טנקים. משם יצאו הארבעה יחדיו לקורס קצינים. כשהיו בשלביו המתקדמים של הקורס פרצה מלחמת יום כיפור.
למעשה הם היו חמישה חברים שעשו יחדיו את המסלולים, אבל הטנק יכול היה להכיל רק ארבעה לוחמים. לכן הם ערכו הגרלה ביניהם בנוגע למי יעלה על הטנק ומי יישאר בחוץ. "כולם רצו לעלות", מספר תומר רוזנבלט על פי עדויות שאסף. "אחד מהם, שהיום משמש כבכיר במערכת הביטחון, נשאר מאחור. הוא יצא לקרבות בגזרה אחרת וחייו ניצלו".
כל הארבעה היו מפקדי טנקים, ולכן כשישבו כולם בטנק אחד הם נהגו כל כמה שעות להחליף ביניהם את הפיקוד. כך יצא שכל אחד מהארבעה פיקד לסירוגין על הטנק. לוחמי הטנק, שהשמידו לא מעט כלי אויב, היו יורדים מהכלי אחרי כל השמדה וחורתים פס על הטנק. "אחרי כמה ימים הם צברו פסים רבים על הטנק", נאמר באחת העדויות.
ב-14 באוקטובר רשמו הארבעה השמדה של עשרה טנקים. זה היה יום מוצלח ביותר, אבל זה גם היה היום האחרון שלהם בקרב. באותו לילה בין 15 ל-16 באוקטובר, החל הקרב המכריע על החווה הסינית. לימים התברר כי באותו לילה נורא, בשיא הקרב, כשנותרו שמונה טנקים בלבד מתוך 23 הטנקים של הגדוד שלחם בחווה הסינית, התקבלה הודעת מצוקה מטנק הצוערים. העזרה לא הגיעה והארבעה מצאו את מותם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם