הקצין הבכיר שלחש מחמאה מינית גסה לאורלי וילנאי
כשקצין בכיר מאוד-מאוד לוחש באוזני אשתי מחמאה גסה ומינית מאוד, אני מבין שחסן נסראללה הוא הבא בתור לחטוף ממנו
כל זה בעקבות נהמות והתלהמויות שנשמעות כאן בחודש האחרון לכיוון צפון וצפונה מזה. נאסרללה בוער, אסד שייזהר, "נקרע אותם" - אלה רק מעט מהדברים שהושמעו, ואולי כרגיל הכל מתחיל מאיזו מסורת עתיקת יומין של צורת דיבור נבובה ובלתי מרשימה בעליל.
זה קרה ביומולדת של המדינה, כלומר של ממציא המדינה - פרס (בן גוריון יזם, הוא הפיק) בזמן הקוקטייל. כל שועי ושוטי המדינה היו שם, ובהם לפחות שתי דמויות ביטחוניות בכירות מאוד-מאוד.
אחד מהם, עם אשתו הנאווה, אף הסתחבק איתי ועם אשתי העוד יותר נאווה. בשלב מסוים, ליד אשתו (הבלתי חירשת) ולידי (הבלתי עיוור), הוא רכן לעבר אוזנה של אשתי ולחש לה דבר מה.
ראיתי שהיא חייכה בביישנות ובמבוכה מסוימת, ובשנייה שהוא הלך ללחוש על אוזן אחרת תקעתי בה שתי עיניים סקרניות, שלא לומר חודרניות, שלא לומר "עכשיו תספרי מה הוא לחש או שאני נשאר לישון עם פרס".
אז ככה, ממלמלת אשתי הסמוקה, האישיות הביטחונית הבכירה מאוד-מאוד לחשה לי: "בוא'נה, את אחלה כוסית", סוף ציטוט. סוף ציטוט במחשבה תחילה? אני לא בטוח. אני גם לא בטוח שהרפז כתב את המסמך הנכון, למרות שאני לא מספר פה באיזו אישיות ביטחונית בכירה מאוד-מאוד מדובר, ולא תוציאו את זה ממני בעינויים.
עכשיו, אתם בטח שואלים, מה בין כוסית לבין נסראללה? אז הנה:
קצין בכיר, אישיות ביטחונית בדרג רם מאוד-מאוד, שלוחש לאישה במסיבה מחמאה על נשיותה המתפרצת, אחרי כל העמנואל רוזנים (לכאורה, בטח לכאורה) וכל האיציק מרדכי (מזמן כבר לא לכאורה), הוא אות ברור לכך שהקצין הבא ישלח אותה לעשות קפה ושנייה אחר כך יודיע שהוא יפוצץ את נסראללה במכות.
הכל אותו דבר, הכל אותו שיח נבוב, הכל מזרח תיכון ישן שבו גברים - שמוצאם הברור מהקוף - זורקים קליפות בננה זה על זה ובדרך מעבירים יד על איזה טוסיק עסיסי.
כן, אז אפשר להגיד, מה רע בכך שקצין גבוה מפלרטט בכיף ועוד ליד אשתו. הכל בסדר, מה המרוז הזה רוצה? אז המרוז הזה רוצה שלום, רוצה פחות אלימות ורוצה שאנשים מורמים מעם (כמו אושיות ביטחוניות רמות דרג מאוד מאוד) ידברו אחרת.
גם אלה שמכהנים וגם אלה שהיו פעם. "רבין מחכה לנאצר" זה יופי של נוסטלגיה, מתאים לתקופת דני דין או חסמב"ה בעורף האויב. נכון, השכנים שלנו לא משוודיה, אבל בואו ננסה לנהוג כאילו יצאנו כבר מהמערות.
השבוע רבתי קשות בשידור עם מנהיגת מרצ (שאני מחבב עד מאוד) זהבה גלאון. היא כועסת על האפשרות שראשי ערים ואנשי ממשל בכלל יוכלו לרכוש ביטוח נגד הטרדה מינית.
היא רק מפספסת את עצם העניין: מי שמטריד מינית צריך להיכנס לכלא לשנים רבות - זה ברור כמו ההצלחה של דני דנון. אבל אם יש איש אחד, לפחות איש אחד, שיואשם סתם בידי אישה או נערה נקמנית, האיש הזה אבוד.
חייו נהרסו מיד, אשתו לעד תחשוב שאולי הוא בכל זאת חטא, כל כספו ילך לעורכי דין שינסו להציל את שמו הטוב, הוא כנראה יפוטר מהעבודה, ואז, אחרי שנים של התדיינות בבתי משפט, כשיגלו שהוא חף מפשע - תהיה ידיעה של שורה וחצי בעמוד 19 בעיתוני הבוקר.
לאיש הזה אני רוצה שיהיה ביטוח, וזה פשוט מאוד: אם בית המשפט יקבע שהוא אשם הוא לא יקבל שקל מהביטוח, אבל אם יתברר שהכל מומצא הוא יקבל לפחות את כספו בחזרה. את חייו לא יוכלו להחזיר, אבל לפחות כלכלית הוא ייוושע.
הייתי שמח אם נשים שרוקחות אשמות שווא ילכו לכלא, אבל זה עוד כנראה ייקח זמן. אני יודע שאנחנו הגברים משלמים עכשיו על שנים של התעללויות איומות מצד מורשת משה דיין ושותפיו ההיסטוריים, וצריכה להיות אפליה מתקנת כדי שנשים יעזו להתלונן. אבל שוב, למען הגבר היחיד בהיסטוריה שיואשם לשווא, צריכה להיות רשת ביטחון. זהו.
הבדיחה הידועה על חיפה הייתה שנסעתי אתמול לחיפה, אבל היה סגור. אז באמת נסענו לחיפה, והיה כל כך פתוח שלא רצינו לחזור.
יפה, נקייה, מטופחת - את זה אנחנו מדקלמים שנים, אבל עכשיו היא גם מביאה חיי לילה משמחי נפש. היה תענוג אמיתי להסתובב בשוק הטורקי ולהרגיש ישראלי לגמרי, ואפילו כמעט הכל היה כלול.
אני מסתכל לא מעט סביבי והכל צבוע. אני לא מתכוון לצביעות הרגילה של כולם מול כולם, אלא לצבע השיער השחור הגברי שתוקף אותי מכל מקום.
מה קרה פה שכולם התחילו לצבוע, והאם פספסתי את הרכבת? לפני שני עשורים בערך, כשהתחלתי להלבין, קניתי בסופר שמפו ש"מביא צבע טבעי ושחור לשיער". ככה היה כתוב, ואם כתוב אז זה בטח נכון. נכנסתי עם השמפו לאמבטיה ועמדתי דקות ארוכות מתחת לטוש עם השמפו הסגור.
מי שראה אותי בעשרים השנה האחרונות מבין שהשמפו ההוא מעולם לא נפתח. עכשיו, כשאני רואה את כל הגברים האלה ששיערם שחור כפחם, אני מתייסר בתוכי האם הדרך הלבנה טובה היא או שסתם אני מתעקש להזדקן בחן. ימים יגידו.
כלב: תגיד, למי אתה מצביע בבחירות לעירייה?
אני: אני מתלבט, כי אני לא משתגע מניצן הורביץ ואת חולדאי אני לא כל כך סובל.
כלב: אז למה לא מירי רגב?
אני: כי היא לא רצה?
כלב: אתה רואה? אתה סתם מכפיש אותה בכל הזדמנות ולא נותן לה צ'אנס
אני: היא לא רצה. מה לא ברור?
כלב: טוב, טוב... גם על דני דנון אמרו את זה, ותראה לאן הוא הגיע. טוב, עוף, אתה מסתיר לי את הנשיא דנון מספר לפרופ' יובל על ילדותו כנכד הדחוי של ז'בוטינסקי. זוז
ואל תשכחו יש לנו ארץ מפוערת, בעי"ן. לא כולם קיצצו את המשכורת שלהם באחוז אחד ומקווים שכולנו נשכח את זה עד הבחירות. יש המון אנשים שלא ישכחו את ההבטחה המופרת הזו, לקצץ עשרה אחוזים נתראה בבחירות.
שבת שלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם