לרגל הרמדאן: מיליון פלסטינים יגיעו לישראל
בין תפילה באל אקצה לביקורי קרובים, רוב הפלסטינים יבלו בחופים ובמועדונים של תל אביב. מחמד עדנא: "זה כמו להיות בחו"ל"
"זו פעם ראשונה בחיים שלי שאני בתל אביב", סיפר ליגל עצ'י בן ה-24, שהגיע לעיר ליום כיף יחד עם כמה חברים מרמאללה. "כל הזמן חלמתי על החוף של תל אביב, שאותו ראיתי בתמונות ובמפה. כשהגעתי לכאן הבוקר נדהמתי מהיופי של העיר".
עצ'י עובד במפעל אלומיניום ליד בית חורון. לפני כשבועיים פנה למנהל האזרחי וביקש אישור כניסה לישראל לצורך תיירות במהלך חודש הרמדאן. הוא אחד ממיליון הפלסטינים שקיבלו או יקבלו אישור כניסה לישראל כתיירים במהלך חודש הרמדאן. אלפים מהם כבר גדשו אתמול את חופי העיר העברית הראשונה.
גם המצילים בסוכות ההצלה קיבלו התראה על האורחים שעומדים להציף את החוף בשבועות הקרובים. מהרמקולים בחוף צ' ארלס קלור הם נשמעו פעם אחר פעם צועקים בערבית למתרחצים, שחרגו מסימוני הרחצה בחוף.
"הם לא ממושמעים", קבע אחד המצילים. "חלקם בכלל מתרגשים מזה שהם טובלים בים בפעם הראשונה, אבל הם לא מכירים את החוקים ואת הסכנות של הים".
"מבחינתי זה כמו להיות בחו"ל", מודה מחמד עדנא, סטודנט בן 20 מנפת רמאללה שלא הסתיר את התרגשותו מהביקור בארץ הקודש. אני רוצה להיות בפריז וגם בברלין, אבל לפי הסיפורים תל אביב לא נופלת מערי אירופה. זו הפעם הראשונה שלי כאן. הספקנו לטייל רק בים, ובפעם הבאה אני גם רוצה להסתובב ביפו".
על פי נתוני מתאם הפעולות בשטחים, עד כה ניתנו אישורי כניסה לכ-100 אלף פלסטינים שעתידים לבקר את בני משפחותיהם בצד המערבי של הקו הירוק ולהתפלל במסגד אל אקצה. עם זאת, ההיערכות הגדולה היא לחג שבסוף חודש הרמדאן, עיד אל-פיטר, כשאז עתידים מאות אלפי פלסטינים לגדוש את החופים והמועדונים בתל אביב, להינות ולבזבז בה כסף, במקום בערים הפלסטיניות.
"הפרוצדורה פשוטה", מסביר יוסוף משכם, "אתה מגיש בקשה למשרד התיאום והקישור הפלסטיני, והיא עוברת לצד הישראלי, שבדרך כלל מאשר אותה. העסק לוקח 24 שעות, ולפעמים פחות - תלוי באורך התקופה שאתה רוצה להישאר בישראל. אנחנו רואים בזה משהו חיובי.
"הפלסטינים שמזהים ישראלים בדרך כלל בתור חיילים או מתנחלים, נכנסים לישראל ומתוודעים לצדדים אחרים של היהודים. זה פותח להם את הראש וזה משנה את המחשבה לשני הצדדים. למה? כי גם היהודים שנתקלים פעם ראשונה בפלסטינים מהגדה, מגלים שבסך הכל מדובר באנשים שדי דומים להם".
"כשיגיעו הימים הראשונים של עיד אל-פיטר, אתם לא תכירו את החופים שלכם", מבטיח רביע בן ה-19, תושב שכם. "להערכתי, יגיעו לחופים של תל אביב ויפו בערך חצי מיליון פלסטינים, שגם'יכבשו' את המועדונים והפאבים של העיר. אנחנו הולכים לעשות הרבה כיף", מוסיף רביע וצוחק.
לעומתו, כרים מרמאללה, אדם מבוגר יותר, כבר הספיק לנצל את אישור הכניסה למטרות אחרות. "אני לא מתכוון להשתמש באישור שלי ללכת לים או לבילויים", הוא מבהיר. "אני בן אדם עובד. עד עכשיו הייתי עם המשפחה שלי בירושלים, והלכתי להתפלל במסגד אל-אקצה. היה בהחלט כיף ותחושה של הקלות במעברים. זה נותן תחושה טובה שגם הצד היהודי וגם הצד הפלסטיני משתדלים להקל עלינו בחודש הרמדאן".
יוסוף משכם סבור שהאינטרס הכלכלי של ישראל הוא להכניס פנימה כמה שיותר תיירים פלסטינים. "מדובר להערכתי בהכנסה של כמילארד שקלים שמוזרמים מהרשות לישראל דרך אותם מבקרים. כמו שהישראלים נוסעים לאירופה ומבזבזים שם המון כסף, ככה הרבה פלסטינים רואים בביקור בישראל את החופש השנתי שלהם.
משפחה פלסטינית שמטיילת בישראל, הולכת לים, שותה קולה וקונה ארטיקים ואוכל לילדים, יכולה להוציא תוך יומיים-שלושה כאלף שקלים ואף יותר. אני לא מבין את ישראל. היא הייתה צריכה לפתוח כל השנה את המעברים האלה לפלסטינים שאין איתם בעיות. מעבר להכנסה הכספית זה גם תחושות של שיתוף, פיוס ופתיחות בין העמים".
אבל יש גם כאלה שרואים את הבזבוז הכספי של התיירים הפלסטינים בישראל בעין פחות יפה. "בתור בעל מסעדה, נדהמתי שבימים של חודש הרמדאן המסעדה שלי ריקה", אומר באכזבה כרים, שמחזיק מסעדה בסמוך לכיכר ערפאת בלב רמאללה.
"אם בסוף תקופת החגים אני נשאר עם 8,000 שקל ביד, זה מצב מאוד גרוע. בתקופה הזאת אני אמור לכסות על ההפסדים שהיו לי כל השנה, אבל אתה רואה שרמאללה וערים פלסטיניות אחרות פתאום מתרוקנות מאנשים. בזמן שאני בוהה בשווארמה שמסתובבת לי במסעדה, הם מבזבזים את הכסף שלהם בישראל, במקום לחזק את השוק המקומי.
"רבים מהם מעדיפים לקנות בקניונים בתל אביב או במלחה בירושלים דברים שכאן, ברמאללה, הם היו יכולים להשיג בחצי מחיר, אבל התחושה היא של חופש ושל משהו כמו חו"ל, ולכן הם מרגישים שהם חייבים לקנות".
ויש את מחמוד, תושב חברון המוגדר "מנוע כניסה". הוא מהבודדים שלא קיבלו אישור לבקר בישראל. "זה באמת מרגיז", הוא מודה. "עשיתי שטויות בתור ילד לפני כמה שנים, ועכשיו לא נותנים לי להיכנס. כל החברים שלי הולכים 'לקרוע את יפו ותל אביב', ואני אצטרך להסתפק בדברים שהם יביאו לי משם".
מחמוד , בלית בררה, מתנחם בחגיגות המקומיות. "מצד שני, מי צריך את תל אביב? יש לנו פה בתי קפה שפתוחים עד השעות הקטנות של הבוקר, מועדונים שאפשר לעשן בהם נרגילה ולשחק ביליארד, ואפילו ריקודים. בכל מקום אפשר לעשות חיים".
כאמור, מרבית התיירים הפלסטינים שכן נכנסו וחוו נופש ישראלי כבר מתכננים את החופשה הבאה שלהם - עוד יום של כיף בחופים של תל אביב או בשווקים של יפו.
"מה שראיתי היום, זו הייתה חוויה", אומר מריוב אשי בן ה-25, המתגורר בכפר קטן בין רמאללה לירושלים, שעה קלה אחרי שיצא מהמים. "אהבתי כאן את הכל - את האוכל, את הים והאוויר ואפילו את הבחורות היפות שמסתובבות על החוף. אינשאללה, מחר אני אבוא עוד הפעם לכאן, אבל היום עד השעה עשר בלילה אני צריך לחזור הביתה לכפר, כי ככה קובעת אשרת השהייה בישראל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם