דוד המלך היה פה: האתר שפתח מלחמת עולם בין היסטוריונים
מי היה מאמין שערימת אבנים אחת, שהציתה את דמיונו של ארכיאולוג עקשן, תתגלה כאחת הערים הגדולות מתקופת ממלכת יהודה ותפתח מלחמת עולם בין היסטוריונים? עכשיו נחשפת במלוא הדרה שעריים התנ"כית, על בתיה וארמונה המפואר שבו שהה כנראה גם דוד המלך עצמו, כל זאת בזמן שדחפורי משרד השיכון מאיימים להשיב אותה אל מצולות השכחה. אבל הארכיאולוג סער גנור ממש לא מתכוון מוותר
הפעם הראשונה שהחוקרים נתקלו בחירבת קייאפה הייתה באמצע המאה ה-19. החוקר הצרפתי ויקטור גרן, שערך שמונה מסעות סקירה בארץ ישראל במטרה לזהות מקומות היסטוריים לפי התנ"ך, הזכיר את האתר המרשים באחד מסיוריו הרבים.
לאתר הביאו אותו כפריים ערביים, שידעו כבר אז על התלים והחורבות בסביבה, אבל זה היה רק ציון מקום ובמשך השנים האבנים נשכחו ונטמנו אי שם בדפי ההיסטוריה. בסקר מאוחר שערכה רשות העתיקות נכתב שזו טראסה חקלאית מהתקופה העותמאנית, שכמוה אפשר למצוא רבות בארץ.
אלא שב-2003, באותו יום, משהו בסיפור הפשוט נראה לגנור מוזר. הוא החנה את רכב השטח שלו על גבעה סמוכה והחל להתקדם רגלית. ככה זה אצל אנשי החפירות - הם צריכים לחוש את מרקם האדמה, לנשום את הריחות ולצעוד בדרכי הגישה כדי להבין אם יש פה קצה חוט של תעלומה.
כשהגיע לגדר האבנים טיפס גנור, עשה סיבוב וההבנה חלחלה לאט-לאט. "זו לא יכולה להיות טראסה חקלאית", אמר לעצמו. "אלה לא אבנים קטנות ששנ יים-שלושה פלאחים יגלגלו לראש הגבעה. יש פה סלעים של שניים-שלושה טונות". בשלב מאוחר יותר יתברר שמאסת האבן בחירבה מגיעה לכמאתיים עד שלוש מאות אלף טון.
השמש החלה לשקוע על שפלת יהודה, וגנור החליט לחזור לביתו. אבל גם שם, בערב, חוסר הוודאות לגבי המקום העתיק הטריד אותו. זה לא עוד תל שהוא מכיר; פה הממצאים בולטים על פני השטח. למחרת, בשש בבוקר, הניע את הרכב וחזר לחירבה. כבר בסיבוב הראשון הבין מה הרתיע בעבר את הארכיאולוגים מלחפש שם: סלע ענק תופס חלק גדול מהמתחם, אין הצטברות של שכבות שיאפשרו חפירה ואין טעם בפטישי אוויר.
אבל באור יום הלכה והתבהרה התמונה החסרה בעיניו של הארכיאולוג המנוסה: יכול להיות, חשב גנור לעצמו, שהסלעים המקיפים את עשרים ושלושה הדונמים של הגבעה הם בעצם עיר בצורה. ולא סתם עיר, אלא עיר בעמק האלה, שם מתואר בספר שמואל א' הקרב המפורסם בין דוד וגוליית: "וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה, וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים. ב וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה, וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים".
גנור התחיל להרים טלפונים. תחילה הביא את מנכ"ל רשות העתיקות, שהתרשם מההסברים שקיבל, אבל היה לו חשוב במיוחד להביא למקום את פרופ' יוסי גרפינקל, שמלמד וחוקר במסגרת המדור המקראי במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
גרפינקל התעסק במשך שנים בתקופה הפרה-היסטורית, אבל גנור, שלמד אצל פרופ' גרפינקל באוניברסיטה, ידע שהמורה שלו חולם על חפירת אתר מתקופת מלכי יהודה. הוא הביא אותו לחירבת קייאפה, ערך איתו סיור ראשוני ונתן את ההסבר שלו למקום. עוד באותו ערב הפרופסור חזר אליו ואמר שהוא מוכן להצטרף לפרויקט.
חפירה היא לא דבר פשוט. יש בארץ ריבוי של אתרים עתיקים, ורק בימים אלה מתנהלות 30 חפירות שונות. בכל חודש, במהלך הנחת קו מתח חדש, מתקבלת התראה על גל אבנים שעשוי להיות שריד עתיק מממלכה קדומה.
לכן, לפני שמארגנים משלחת חפירות ומגייסים תקציב, יש צורך בהצדקה היסטורית. במקרה של חירבת קייאפה הכל התחיל בצד המערבי של האתר - שם, באמצע גל האבנים, היה משהו שנראה כמו פתח: השער.
הארכיאולוגים החלו לערוך שם חפירות מדגמיות, וגילו חרצני זיתים. הממצאים הועברו לבדיקת פחמן 14 - אחת השיטות המדויקות ביותר להערכת גילם של ממצאים ארכיאולוגיים. הלב החל להלום בחוזקה כשהגיעו התוצאות: גיל המקום נקבע בין 1020-980 לפני הספירה.
דוד המלך, לפי החוקרים, חי בין 1040 ל-970 לפני הספירה - בדיוק באותם ימים ובדיוק באותו אזור. ו"דוד" הוא שם שפותח דלתות ארכיאולוגיות: כוכב הרוק של ספר התנ"ך, האיש שייסד את שושלת בית דוד ששלטה על ממלכת יהודה במשך ארבע מאות שנה, עד לחורבן הבית הראשון.
כשהחלו החפירות ב-2007, במטרה לנסות ולפענח את התעלומה, התגלה אחרי שנה, בצד המזרחי של החומה, שער נוסף של העיר. בארץ נערכו לא מעט חפירות, אבל שני שערים בעיר אחת הם ממצא נדיר, בפרט בעמק האלה. בספר הספרים מופיעים שלושה אזכורים לעיר שנקראה שעריים - העיר בעלת שני השערים - והיא נמצאת ממש באותו אזור. אחד האזכורים הוא בספר שמואל א'. אחרי שדוד ניצח את גוליית והפלישתים החלו לברוח, נכתב (י"ז, נ"א):
"וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת-חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ, וַיְמֹתְתֵהוּ, וַיִּכְרָת-בָּהּ, אֶת-רֹאשׁוֹ; וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי-מֵת גִּבּוֹרָם, וַיָּנֻסוּ. נב וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ, וַיִּרְדְּפוּ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּים, עַד-בּוֹאֲךָ גַיְא, וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן; וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים, בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם, וְעַד-גַּת, וְעַד-עֶקְרוֹ"ן.
"בכל עיר יש שער אחד", מסביר פרופ' גרפינקל. "את גזר חפר מקליסטר ב-1904, יגאל ידין היה בחצור בשנות ה-50. מצאו ערים תנ"כיות עם שער. זהו, אנחנו מכירים כבר סיפורים כאלה. אין מה לחדש. פתאום באנו ובשנה אחת חפרנו שער ושנה אחר כך עוד שער. שיגענו את האנשים".
קבעתי עם גרפינקל וגנור בממלכת שעריים שלהם בשעה שבע בבוקר, לפני שהשמש של יולי קופחת בזעם, וכשהאוויר של הבוקר עוד צלול ומזמין. בדרך לאתר עוברים את צומת האלה, ואז פונים לדרך כורכר. אחרי כשני קילומטרים מתגלות החפירות, שהסתיימו ממש עכשיו.
"אתה שואל אם זה האתר שמשך הכי הרבה תשומת לב? כן", גרפינקל שואל וממהר לענות. "בגלל התנ"ך, ולא סתם התנ"ך. אם נניח היינו מוצאים פה כתובת, 'אני יהושפט המלך ובניתי את שעריים', מי היה מתרגש? אף אחד. יש לנו עשרים ושניים מלכים. למה דוד משגע את כולם? כי הוא הראשון. כמו שתלך היום לתיכון תשאל תלמידים מי היה משה שרת, הם ידעו? מי היה לוי אשכול? בן-גוריון היה הראשון. דוד גם נמצא בשושלת היוחסין של ישו וממשיך גם לאסלאם".
גנור לקח אותי לנקודה הגבוהה בעיר. נוף מרהיב. ביום טוב אפשר לראות את הבתים הגבוהים של אשדוד, אבל יותר מכל - תחתינו משתרע עמק האלה, פרוש לתצפית. לא חייבים להיות רמטכ"ל כדי להבין את החשיבות האסטרטגית.
"צריך להבין את משמעות השטח בעת העתיקה", גנור מנסה להסביר. "השטח הזה הוא אסם תבואה. עד היום, מה יש למטה? חיטה, שעורה, מטעי שקדים, זיתים. זה הנוף הקדמון. אם אתה רוצה לדמיין איך היה נראה המקום לפני שלושת אלפים שנה - הוא נראה בדיוק ככה.
"אז צריך להאכיל את הממלכה, וזוהי נקודה ששווה להילחם עליה, ולא איזו גבעה שאי אפשר לעשות איתה כלום. מתחת לשטח עוברת הדרך שעלתה לירושלים, עם פיצול לכיוון לכיש ובית שמש - השער של ממלכת יהודה".
לפי גרפינקל, בממלכת יהודה היו שלוש ערים מרכזיות: ירושלים, חברון ושעריים. כל אחת רחוקה מהאחרת מרחק של יום הליכה, כמו משולש שווה צלעות, ובמרחק עשרה קילומטרים משם, פלוס-מינוס, ישבו הפלישתים ורקמו מזימות. גודל עיר בעת ההיא עמד על כ-23 דונם , ובה כ-700תושבים. בירת הממלכה ירושלים, לשם השוואה, השתרעה על 60 דונם. הפלישתים באשקלון היו קצת יותר מרשימים, בשטח של 600 דונם.
מבחינת פרופ' גרפינקל שעריים היא לא רק תגלית ארכיאולוגית מרעישה; היא גם הייתה מכה רצינית למתחריו מאוניברסיטת תל אביב בפרט, ולחסידי הגישה המינימליסטית בכלל. את הגישה המינימליסטית הובילו, באמצע שנות ה-80, חוקרים מאוניברסיטאות קופנהגן בדנמרק ושפילד בצפון אנגליה.
לפי התאוריה שלהם, שהופיעה בכמה פרסומים, התנ"ך נכתב בתקופה ההלניסטית- 700 שנה אחרי התקופה שנחשבה לימי דוד המלך. מבחינתם, כל מה שמסופר על אירועים שקדמו לתקופה ההלניסטית נחשב לסיפורי מעשיות; ממש כמו שאצל האנגלים סיפורי המלך ארתור שייכים לאגף האגדות. התאוריה נסמכה על כך ששום ממצא ארכיאולוגי לא אזכר את דוד.
אבל אז, ב-1993, נמצאה בחפירה בתל דן שבצפון כתובת עתיקה בארמית, שהשתרעה על פני שלושה שברים של אבן בזלת. נכתב עליה שחזאל, מלך דמשק, מספר שהרג שבעים ושבעה מלכים, ובהם מלך ישראל ומלך מבית דוד.
"בהתחלה המינימליסטים היו בשוק מוחלט", מספר פרופ' גרפינקל. "הם אמרו שזה מזויף, או אמרו שזה מקום שנקרא 'בית דוד', כמו אשדוד. היום הם מסכימים שזה בית דוד, אבל אומרים שהוא לא היה חשוב. רק שאי אפשר להגיד עוד שדוד הוא דמות מיתולוגית".
את עמיתיו מאוניברסיטת תל אביב, ובראשם פרופ' ישראל פינקלשטיין - שסירב להגיב לכתבה - מקשר גרפינקל לאנשי המינימליזם. לדברי גרפינקל, פינקלשטיין אינו מסכים ליישר עמו קו בנוגע למידת חשיבותן של התגליות בחירבת קייאפה. "פינקלשטיין אמר, בסדר, היה דוד, אבל מי הוא?" גרפינקל צוחק בקול.
"שייח' בדואי, שגר באוהל, בכפר קטן שנקרא ירושלים. אין ערים בצורות, אין ממלכה. ואז באה חירבת קייאפה. אנחנו ביהודה, ויש עיר מבוצרת, וזה לא כפר. 23 דונם מבוצרים בצורה מדהימה, ובבדיקת פחמן 14 התאריך שיצא הוא 1000 לפני הספירה. אנחנו בתקופת דוד או שאול.
"התמוטטה הטענה שלו שהכל פה התחיל 300 שנה אחר כך, ומאותו רגע פינקלשטיין לא הפסיק לכתוב נגדנו. מה לעשות, זה היה מה שפרסם אותו בכל העולם, ואנחנו קברנו אותו. מה הוא לא אמר? שאנחנו לא יודעים לחפור, שהבדיקות לא אמינות. אני לא מנסה לשכנע אותו. הוא יחיה עוד שלושים שנה, שבעים שנה, מאתיים שנה, ואחר כך המחקר לא ילך איתו יותר. ישראל כריזמטי מאוד, מרשים, אבל אני כל הזמן אומר, לי יש בסיס נתונים ולו יש תאוריה מתמוטטת".
על מה בעצם הרעש?
"יש בארץ הרבה חפירות. יש אנשים שעובדים באותו אתר שנה, עשר שנים, אפילו שלושים שנה, ולא תראה שמישהו מתווכח איתם. אז מה? הם שם, בבורות שלהם, מוצאים עוד אבן, עוד קיר. לא קורה כלום. ואנחנו באנו ומהשנה הראשונה התנפלו עלינו כמו משוגעים, בעיקר מאוניברסיטת תל אביב, כי הרסנו להם תאוריות אדירות".
היו חוקרים שהעלו סברה שהמקום היה של כנענים. אחר כך נכתב שאולי המקום שייך לממלכת ישראל, מתקופת שאול, אבל שוב היה זה גרפינקל שפיזר באגרסיביות מקראית את הערפל שהחל להצטבר. "פינקלשטיין כתב שזה אתר ישראלי מממלכת שאול", הוא מגחך. "שאול לא מהתנ"ך? לפחות דוד הוזכר בכתובת בתל דן, אבל שאול לא הוזכר בשום מקום.
"אולי שאול הוא המיתולוגי? לא מצאו בשום מקום עיר מתקופתו. לא יודעים עליו כלום אבל פתאום הוא עושה ממנו ממלכה אדירה, כאילו קייאפה נבנתה בידי שאול, העיקר שהתאוריות שלו יחזיקו מעמד. ולכן זה מצחיק, כי זה טלאי על טלאי. אם כולם היו באים וטוענים שזה כנעני, או פלישתי, או שאול - זה היה מאחד. אבל בין עצמם הם לא מסוגלים להחליט על תפיסה אחת. אז זורקים בוץ לכל הכיוונים, אולי משהו יתפוס".
גרפינקל משוכנע שיש לו יותר מסתם מילים שמוכיחות שמדובר בעיר מממלכת יהודה. יש לו חמישה נימוקים שהוא מוכן לספר עליהם. "אני לוקח את מה שמצאנו ומשווה לאתרים אחרים", הוא מסביר את השיטה. "האם מה שמצאנו פה דומה לאתרים פלישתיים? לא. לאתרים כנעניים? לא. לממלכת ישראל שבצפון? לא. לאתרים ביהודה? התשובה היא כן.
"היבט אחר הוא התכנון העירוני. יש פה חומה כפולה שנקראת חומת סוגרים. הבתים צמודים לחומה ומשתלבים זה בזה. זה מוכר בעוד ארבעה אתרים, כולם ביהודה. עיר היא דבר קבוצתי, היא ממלכה, מישהו מארגן את הבנייה. תוכנית מתאר.
"בממלכת ישראל יש חומות סוגרים, אבל הבתים מתחילים אחרי כמה מטרים. היבט אחר הוא התזונה. מצאנו פה עשרות אלפי עצמות של בעלי חיים, ואין בכלל חזיר. יש עז, כבש, בקר. באתרים פלישתיים עד עשרים אחוז מהעצמות הן של חזירים. באתרים כנעניים שניים-שלושה אחוזים. פה אפס. מהבחינה הזו, שעריים יכולה להיות עיר ישראלית, ולא רק יהודית. פולחן? חפרנו יותר משישים חדרים, ובשלושה מצאנו מבנים קטנים בצורה של מקדש.
"לא מצאנו אפילו צלמית אחת שהיא פסל. באתרים פלישתיים או כנעניים מוצאים צלמיות. גם בממלכת ישראל, באתרים שחפרו במגידו, בתענך ובחצור, מוצאים צלמיות של נשים ערומות. פה נקי. אי אפשר להגיד 'חפרתם בשטח קטן', או 'לא מצאתם עדויות פולחן'. שלושה חדרים עמוסים בחפצי פולחן, חצי עיר חפורה, ואין אפילו צלמית אחת בבתים".
מה עוד?
"מצאנו כתובת שמתחילה במילים 'אל תעש', אל תעשה. 'תעש' הוא שורש שנמצא רק בעברית. הוא לא מתאים לכנענים. מה שמצאנו פה אופייני רק לאתרים ביהודה. המיקום? ביהודה. למי יש אינטרס לשמור על הכניסה לעמק האלה? זה גם בדיוק מרחק יום הליכה מחברון, ויום מירושלים. הכל מסתדר יפה. אם אנחנו טועים - אנחנו טועים, אבל לפחות זה מבוסס על משהו.
"כולם מציגים כל מיני דעות, אבל אין להם נימוקים בכלל. על הנייר אפשר לכתוב מה שרוצים. אנשים לא ישנו את דעתם, ומי שהיה מינימליסט ימות מינימליסט. גם אם היינו מוצאים פה כתובת 'אני דוד המלך ובניתי את שעריים', היו אומרים שהיא מזויפת".
אתה מאמין שיש לך ממצא של בטון ביד?
"בטח, אני מאמין שדוד היה פה. מה, הוא היה רק בירושלים? מלך אנגליה בימי הביניים לא זז ממקום למקום? תבין, אם ארצה לחקור על נפוליאון - אז אבוא לפריז, אחפור בור באדמה ואמצא? איך אפשר למצוא את דוד?
"אם אתה רואה שהתהליך החל בשנת אלף, ויש לך את המסורת המקראית שאומרת שזה קורה בזמן הזה, אז שחוקר יקבע, 'התנ"ך לא יודע כלום, אני זורק אותו?' עם מה אתה נשאר? רק עם התאוריה של עצמך. מי שאומר שהממצאים הם פלישתיים, כנעניים או ישראליים נשאר רק עם עצמו".
הוויכוח בין הצדדים עלה לא פעם לטונים גבוהים ועורר עניין עצום. גרפינקל וגנור הוזמנו להרצות בכנס בארה"ב. גרפינקל ניצל את ההזדמנות כדי להרצות גם על הממצאים הפרה-היסטוריים החשובים שגילה בשער הגולן, בפני אולם שהיה בקושי רבע מלא, אבל כשהגיעו להרצאה על חירבת קייאפה - לא רק שלא נשארו מקומות פנויים, אלא שסקרנים עמדו במעברים, ועד מהרה קריאות הביניים הפכו לגידופים שאילצו את מארגני הכנס להתערב ולהרגיע את הרוחות.
"עבדתי שנים באתרים מלפני 9,000 שנה", נאנח פרופ' גרפינקל. "היו לי תגליות מדהימות. חפרתי בשער הגולן אתר של 200 דונם, מצאנו שם מאות פסלים של צלמיות פריון. יש לי תערוכה אחת בלובר בפריז ואחת במטרופוליטן בניו יורק, ואף אחד לא כתב ואף אחד לא התעניין.
"עובדה, אתה לא באת לראיין. תראה, הייתי פרה-היסטוריון, אבל אמרתי שאני רוצה לחפור אתר ביהודה מתקופת המלוכה. יש פה עיר מתקופת המלוכה, ביהודה, חפרנו שני שערים, עמדנו במטרה. מה אלוהים עשה? נתן לנו את דוד המלך. זה היה המזל".
את החפירות התחילו עם חמישה עשר מתנדבים, חלקם מהאוניברסיטה העברית בירושלים, חלקם מחו"ל. אבל ככל שהחפירות התקדמו והעניין העולמי גדל, עוד ועוד אנשים הצטרפו ורצו להיות חלק מהחגיגה. בשיא היו באתר מאה חופרים.
"מצאנו פה קשרים כלכליים ענפים", מספר גרפינקל. "חפצים ממצרים: כלים מאלבסטר, שזו אבן מיוחדת, וגם תכשיטי חרפושיות. כלים שהגיעו מקפריסין והיה בהם בושם, או יין מיוחד, או תרופות. אמרו שקפריסין הייתה מרכז של גידול חשיש ואופיום, שהיו על תקן משככי כאבים בעולם העתיק.
"יקר מאוד להביא אותם באונייה ליפו, ומשם על חמור. הון תועפות. קרמיקה מקפריסין. כלים מבזלת במשקל כולל של 300-200 קילו . איפה יש כאלה ממצאים? ברמת הגולן? בגליל? אז להגיד שזה עוד כמה כנענים? מגוחך. דבר עם פינקלשטיין והוא ישכנע אותך שהוא צודק, בלי שום דבר ביד. אנשים הולכים אחריו כמו אחרי החלילן מהמלין".
מה אתה יכול לספר על ממלכת יהודה וחשיבותה?
"במזרח התיכון היו מצרים ומסופוטמיה, תרבויות אדירות, אימפריות עם אמנות כתיבה וארכיונים, ואז באה ממלכת יהודה המצ' וקמקת, שחיו בה אלפיים או חמשת אלפים איש, ותחשוב מה היא עשתה: אימצה אמונה באל אחד, תפיסה של אל שאין לו צורה - הרי אסור לעשות פסל ותמונה; באה עם חוקים סוציאליים של שבת, שמשחררים עבד אחרי שבע שנים; יצרה מבחינה אינטלקטואלית ואנושית דברים שמשפיעים על המין האנושי עד היום.
"אני משווה אותה לאתונה בתקופה הקלאסית, או לפירנצה ברנסנס. הגישה המינימליסטית טוענת שאמונה באל אחד היא השפעה זרטוסטרית בתקופה הפרסית, ומנסה למחוק את ממלכת יהודה מההיסטוריה".
גרפינקל הוא לא איש דתי. הוא לא סוגד לדוד, וגם לא בדיוק בטוח שבכלל היה גי בור-על כמו בסיפור שגדלנו עליו. הרי גם בתנ"ך לא ברור אם הכוכב יפה העיניים הרג את גוליית כמו שלימדו אותנו, או שזה היה אלמוני מבית לחם שענה לשם אלחנן בן יערי אורגים, כמו שכתוב בשמואל ב' (כ"א, י"ט):
"וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן-יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי, אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי".
"הגיוני יותר שהסיפור הקטן הוא הנכון", גרפינקל מודה. "יכול להיות שהיו פה קרבות כשדוד היה מלך, ולוחם אחר הרג את גוליית, אבל דוד בתור המפקד אמר "אני הרגתי', ובירושלים כתבו משהו יפה. מה שחשוב לי בכל הסיפור המקראי הוא הכרונולוגיה, התקופה והמיקום.
"הנה אני חופר עיר באותו אזור, באותה תקופה. מה הקשר בין העיר ובין הסיפור? לא יודע, אבל אם הכל אגדות אז למה הקרב לא היה בעמק יזרעאל, או במישור החוף? למה בעמק המצו'קמק יש פתאום סיפור כזה, בתקופה הזו? כי פה היה אזור קרבות עם הפלישתים".
בשנה האחרונה לחפירות התגלה מבנה ענק של כ-1,000 מטר רבוע, במקום הכי גבוה באתר - קירותיו עבים פי שניים מקיר של בית ממוצע בשעריים. בעיתונים היה מי שהכתיר את המבנה כארמון דוד, אבל שני הארכיאולוגים חושבים שמדובר כנראה בארמונו של מושל העיר; ולא מן הנמנע, לדעתם, שכאשר דוד יצא לסיור בממלכה, הוא בילה שם את הלילה.
"תסתכל על הבתים הקטנים למטה", פרופ' גרפינקל מבקש. "יש לך עשרות בתים קטנים ומבנה אדיר במרכז. יש לו כמה היבטים: הוא במקום הכי גבוה, ומהגג אתה ומהגג אתה יכול לראות את כל תושבי העיר ומה הם עושים; אתה יכול לראות עד אשדוד במערב ועד הרי חברון במזרח; זה המיקום הכי טוב, במקום גדול פי עשרה או עשרים מהבתים האחרים; והקירות העבים ביותר, עבים מבכל הבתים האחרים.
מי שעבר בסביבה וראה את הארמון אמר: ‘עכשיו צריך לשלם מסים'. מה היא ממלכה? זה נשמע רומנטי, אבל דוד תפס את השלטון בכוח והכריח את כולם להיות תחתיו. תראה כמה מרידות היו בתקופתו וכמה רציחות. בעיות פוליטיות. זה לא עבר בשקט. הוא פתאום בא לאנשים ואמר: ‘שלמו'. אתה חושב שאהבו אותו? שנאו. למה הוא שם בשער העיר אבנים במשקל שמונה טון? מספיקות אבנים קטנות, למה מבנה כזה גדול? כדי שכל מי שעובר בעמק ורואה את הממלכה ידע שלא כדאי להתעסק. הארכיטקטורה מסמלת עוצמה וכוח".
רק עכשיו הסתיימו החפירות, אבל מטיילים כבר החלו להגיע בהמוניהם. בחלומם רואים צמד הארכיאולוגים גן לאומי גדול שתלמידי בתי ספר מגיעים אליו כדי ללמוד מה היה בעמק האלה, שם למטה. הרי אין טוב ממראה עיניים.
אלא שיש מכשולים נוספים בדרך. ברמת בית שמש הסמוכה יש תוכניות בנייה לשכונות חדשות. בתיה של שכונה ד־6 אמורים לעמוד כמה עשרות מטרים מהעיר המקראית, והנושא עומד כרגע בפני החלטת הוועדה המחוזית. משרד השיכון, מצדו, לוחץ על השלמת הבנייה.
“רשות העתיקות החלה לנהל מאבק על הזזת השכונה", מספר סער גנור. “לא רוצים לסגור את הבנייה ברמת בית שמש, אבל רוצים להזיז. אל המאבק הצטרפו כמה גורמים נוספים, כמו רשות הטבע והגנים. מוסדות התכנון הבינו שכדאי לבטל את השכונה, אבל משרד השיכון עדיין מתעקש.
"יש גוף סטטוטורי אחד שקובע, הוועדה המחוזית, והיא אמורה להחליט אם תהיה שכונה של עוד אלף יחידות דיור – מה שבעצם סותם את הגולל על האתר. תמיד אומרים, ‘האתר שלנו הכי חשוב', אבל במקרה הספציפי הזה הוא באמת הכי חשוב בתקופה הזו. לדעתי, מבחינה ארכיאולוגית ידברו על ‘עד קייאפה ואחריה'".
גרפינקל מוסיף: “עבדנו קשה. דיברנו עם משרד ראש הממשלה ושרים. הם הבינו את חשיבות המקום. הוועדה המחוזית הודיעה לפני חצי שנה שהיא מבטלת את תוכנית בניית השכונה, ומבקשת מרשות הטבע והגנים להגיש תוכנית לפארק לאומי. שמחתי, אמרתי שמלאכתי נעשתה בידי אחרים. אבל לאחרונה שמענו שמשרד השיכון מתכוון לערער. אנחנו רוצים החלטת ממשלה שתבטל את בניית השכונה".
ערעורים ודיונים וסחבת וביורוקרטיה – אבל בקרוב יצטרכו להחליט מה עושים: האם מקימים גן לאומי ארכיאולוגי למען הדורות הבאים, או שמקריבים את חירבת קייאפה לטובת אל הנדל"ן, שחזק כרגע מכולם. “אם לא יעשו משהו, בתוך חמש שנים ניאלץ לכסות את האתר", מזהיר גנור.
“אנחנו שמחים שאנשים באים לבקר, אבל הם מטפסים, אבנים נופלות, מזג האוויר פוגע בממצאים. אנחנו לא רוצים שהמקום יהפוך לגל אבנים. המטרה היא לשמור על מה שיש, ואם לא נוכל ליצור משהו מוכר, עם חותמת, ניאלץ לסגור. כואב הלב, כי אתר כזה לא מכסים. אתה עומד פה ומבין את העוצמה. נקודה אסטרטגית על צומת דרכים, הסיפור המקראי נמצא לידך, ואתה מתחבר לסיפור הארכיאולוגי.
“אף אחד לא יזיז את קרב דוד וגוליית. הוא קרה בין שוכה לעזקה. אתה יכול להגיד שלא היה קרב, אני גם לא יודע אם הוא פגע לו בול בפוני. אני תמיד אומר שאם לא היה דוד, אז מי כן, חיים, משה? מישהו בא ובנה את העיר. לא כנעני ולא פלישתי ולא ישראלי? אז מי כן?"
פרופ' גרפינקל משוכנע שסיפור חירבת קייאפה עמוק אפילו יותר. “כל התנ"ך נמצא פה על כף המאזניים. אם לא היה דוד, אז היכן נמצאת ההיסטוריה בתנ"ך? כל הוויכוח הוא על הערך היסטורי של הספר, והוא מתחיל פה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם