בעל בית הקפה הידוע חושף: כך הפכתי להומלס
יאיר צולר הבעלים של אחד מבתי הקפה הידועים בתל אביב איבד את כל רכושו ונותר חסר בית. "הגעת לרחוב? מוטב לך שתהייה נרקומן, אלכוהוליסט או עבריין"
יאיר צולר. יום בסטיליה פרטי צילום: אריק סולטן
היא קוראת לי להיכנס לחדרה, אישה צעירה ונאה בשנות העשרים לחייה. היא מחייכת אלי ומזמינה אותי לשבת. "שמי אביה", היא אומרת. "שמי יאיר צולר", אני מציג עצמי בחיוך. "ספר לי על עצמך", היא מבקשת ואני מתחיל לספר.
ואז היא שואלת: "האם יש לך תיקים במשטרה? האם אתה נרקומן? אולי אלכוהוליסט? אני צוחק בקול רם ומשיב בשלילה. "סליחה על החדירה לפרטיותך" היא מסבירה ועדיין מחייכת, "אני חייבת לדעת עליך הכל כדי שאוכל לעזור לך בדרך הטובה והיעילה ביותר".
אביה היא עובדת סוציאלית במחלקה לדרי רחוב בעיריית תל אביב. הגעתי אליה לאחר שיום קודם לכן פניתי למוסד לביטוח לאומי בתקווה לחדש את קצבת הבטחת ההכנסה לה אני זכאי. למזלי, גם שם נתקלתי באדם חביב וחייכן שניסה לעזור לי כמיטב יכולתו והפנה אותי אל אביה.
לאחר שסיפרתי לאביה שאני מתגורר ברחוב מאז ה-14 ביולי ("יום הבסטיליה" האישי שלי), היא הבהירה לי כי אינני זכאי לתואר המפוקפק של "דייר רחוב" אלא "חסר בית" בלבד, שאינו מקנה לי פריבילגיות כלכליות מפליגות.
"דייר רחוב" רשמי זכאי לקצבה חודשית בסך 1160 שקלים לסיוע בשכר דירה, בעוד ש"חסר בית" מופנה למשרד השיכון. שם, במקרה הטוב, יזכה לקבל סיוע חודשי של 800 שקלים בלבד. המסקנה המתבקשת: הגעת לרחוב? מוטב לך שתהיה נרקומן, אלכוהוליסט או עבריין. בינינו, עדיף שלושתם.
הסיפור המלא מחר בסופשבוע
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם