יכול להיות שדודו טופז הפך למחסל בגלל החום?
אם תבדקו את המלחמות שעברנו מקום המדינה - הטובות שבהן היו בקיץ. ואלה רק מלחמות כוללות. האם החום אשם בכל הצרות שלנו?
אני אמשיך, ואתם (רק אלוהים יודע למה) תמשיכו לקרוא ולקרוע אותי מדי שבוע. והנה חידה: ילד עם נגיף מוחלש פוגש ילד עם נגיף מומת בגן חיות. כמה זמן ייקח לנגיף המוחלש לחסל את עמיתו המומת, והאם שון, הבריון של הגן, יחסל את הילד שלכם לפני הפוליו?
כל התשובות במשרד הבריאות, אבל אל תבנו על זה. אני בטוח שכוונותיהם טובות, אבל אני לא בטוח אם הם יודעים אם בטוח לשלוח את הילד החלש עם הנגיף המומת לגן התוקפן ברשות המקומית. ימים (או חיידקים) יגידו.
יש לא מעט סימנים למתרחש כשלאנשים נעשה חם מדי. הם מזיעים באופן בלתי מבוקר, הם אדומים מעט, הם כועסים, צועקים הרבה. חם להם. אני רוצה להציע כל מיני תרחישים מיוזעים לכל מיני מעשים שמתרחשים רק מפאת החום הזה, ששלמה ארצי כבר הגדיר אותו כל כך טוב לפני הרבה שנים.
אסון יולי-אוגוסט כמעט נגמר, ורובנו (להוציא כמה ילדים אומללים שהופקרו במכוניות) עברנו את זה בשלום. הזיעה באוזניים ובשאר החריצים היא ללא ספק סיבה הגיונית לכל המלחמות הגדולות והקטנות שמתרחשות כאן. אם תספרו את המלחמות שעברנו מקום המדינה - רובן, הטובות שבהן, התרחשו בקיץ. ששת הימים פרצה ביוני, לבנון הראשונה באוגוסט, יום כיפור אמנם באוקטובר אבל אנחנו יודעים כמה חם ונורא ביום כיפור, ואלה רק מלחמות כוללות.
תחשבו על כל העצבים שאתם מוציאים על האיש ממול, על נהג המונית, על הקופאית בסופר, על בן זוגך שנשבעת לו אהבה. כל החיים נשבעת לאהוב אותו, אבל ברור שלא עד סוף הקיץ, כי חם כל כך. איך אפשר לאהוב גבר מיוזע בתחתונים, שמשאיר בסלון פירורים של אבטיח, כשבחוץ חם כל כך?
הנה שתי שיחות, כמעט זהות שמתרחשות בתאריכים שונים:
13 באוגוסט
היא: דני, איפה השארת את הפותחן?
הוא: החזרתי אותו למקום כמו שאת אוהבת, למה?
היא (בצרחה): למה? אתה שוב שואל למה? בדיוק כמו אבא שלך, הזבל
12 בינואר
היא: דני, איפה השארת את הילד?
הוא: בחרמון, למה?
היא: יופי, תודה.
חזרנו עכשיו מאמסטרדם, כפי שטרחתי לספר לכם בהרחבה, והיה לא מעט גשם שהפתיע ככה באמצע היום לכמה דקות. בא והלך. ההולנדים פשוט נכנסו לרגע אל מתחת לסככה של חנות זו או אחרת, והמשיכו כאילו לא קרה דבר. אנחנו נרעשנו מכל טיפה שזלפה עלינו באמצע אוגוסט.
ראית, הטרדתי ללא הפסקה את היפה בנשים, גשם באמצע אוגוסט ממש גשם מבחינת המקומיים זה כאילו מישהו אמר: ראית? עוד ישראלי לא שילם בדיוטי פרי
יכול להיות שכשקרתה הלכאורה-תקרית-מביכה של פרנקל בהונג קונג היה חם מאוד? אולי זה מה שבלבל אותו? אני אגיד לכם למה אני שואל. עברנו עכשיו בלפחות ארבעה דיוטי פריים (מדובר כמובן באחד מהקניונים היקרים בתבל, כל ה'כאילו' ללא מסים הזה) ובכל פעם ששילמנו לא הצלחנו להבין על מה הוא קשקש.
המתווה ברור מאוד: אתה מוציא כרטיס טיסה, משלם, והולך. על מה בדיוק הוא דיבר שם? לא חשוב. יכול להיות שהוא היה נורא עייף מכל הביורוקרטיה הזו של לשלם תמורת מה שאתה לוקח. לכאורה, מובן שלכאורה.
הנה עוד טירוף של אמצע קיץ. יכול להיות שדודו טופז, משוגע ככל שהיה בתקופה האמורה, לא היה עושה מה שעשה אם לא היה חם כל כך? כמה שברנו כולנו את הראש על הטירוף הזה, בדרן שהופך למחסל מהסוג העברייני הגרוע ביותר.
איך קרה השיגעון הזה? אולי אף אחד לא בדק כמה חם היה באותו יום? כן, טופז לא השתגע וביצע הכל באותו יום, אבל בכל זאת, יום אחד הוא קם ועשה.
חם פה מדי. אני יודע שזה נשמע כמו נסיבה מקלה, אבל חם פה מדי. זה לא פותר, זה לא עוזר, זה לא מסביר את מירי רגב-אבל חם פה מדי, וישחרר זאת רק הכפור, או לפחות סתיו סביר.
מתארגנת בתל אביב יוזמה מקסימה, ואני מניח שאם היא תצליח היא תשרוף את המדינה: ארגון של שוכרי דירות כדי לעשות סדר, שלא לומר לבלום, שלא לומר לנצח, שלא לומר להכרית מן העולם בעלי בתים אכזריים (לא כולם, לא כולם) שעושקים את מי שלעולם לא תהיה להם דירה ונמאס להם לשלם 4,000 שקלים תמורת דירות שבהן השירותים והמקלחת שוהים יחד כגדי בחלב אמו.
זה נורא פשוט: אם כולם יבואו זה יצליח, וביום אחד בעלי הדירות לא יוכלו עוד להתעמר במי שהם בקושי בעלי מעות. אם לא תבואו זה יקרוס, כמו הרבה מאוד יוזמות קסומות אחרות.
נכון לכתיבת שורות אלה, יותר מ-40 אלף ילדים כבר קיבלו חיסון למחלת הפוליו שמתפרצת כאן, כאילו לא הספיק לנו החום הזה מסביב.
בזמן כתיבת שורות אלה, יש לפחות ארבעים הורים, שלא לומר ארבע מאות, שלא יחסנו את הילדים שלהם ולכן יסכנו את הילדים שלנו. יכול להיות שבשבילם זו דרך חיים ויכול גם להיות שבשבילנו זו תהיה דרך ייסורים. אבל העיקר שהם יעמדו על שלהם
כלב: אז אחרי שפרקת את כל המזוודות, אני מבין באופן סופי שלא הבאת לי כלום מהדיוטי פרי.
אני: שמע, אתה לא מבין כמה יקר בחנויות האלה. אתה בטוח שאתה נכנס לגן עדן של שופינג ומתברר שנפלת למלכודת תיירים. אני מתנצל.
כלב: וסתם אדידס מאמסטרדם, לא יכולת להביא?
אני: לא היה במידה שלך.
כלב: ולמה לא שרו את "התקווה" בבית הנשיא, כשברסה הגיעה לשם?
אני: מה זה קשור?
כלב: זה לא, אבל מזמן לא דיברנו על מירי רגב, שאני מבין שגם לה לא הבאת כלום. יאללה, עוף לי מהעיניים, אתה מסתיר לי את יאיר לפיד עושה נה-נה-נה לשלי יחימוביץ' אחרי שהצמיחה עלתה. זוז
ואל תשכחו: יש לנו ארץ מפוערת, בעי"ן. לא כולם יתחסנו נגד הפוליו. יש מי שימשיכו להדביק אותנו. שבת שלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם