פליט מסודן מתמודד למועצת ת"א ומקווה לשנות את העיר
בעוד התושבים בדרום תל אביב מפגינים נגד החלטת בג"ץ בנושא המסתננים, גם מבקשי המקלט מרגישים שקולם לא נשמע. בבחירות המוניציפליות הקרובות הם ינסו לשלוח לראשונה נציג למועצת העיר, מוטסים עלי מסודן. בינתיים הוא עוד מחכה לויזה
בעוד שרשימות כמו דרום העיר מבטיחות לנקוט מדיניות נוקשה כלפי המסתננים הלא חוקיים, רשימות אחרות כמו מרצ ו"עיר לכולנ"ו מתחייבות דווקא לטפל בהזנחה של השכונות כדי לפתור את הבעיה.
עם זאת, בעוד שכולם מדברים על הבעיה ומפזרים הבטחות שונות, רשימת עיר ללא גבולות מנסה לראשונה לדבר עם הבעיה בכך שהיא משלבת פליטים ברשימת המועמדים למועצת העיר מטעמה.
"הפליטים הם חלק מהבעיה, כך שהם צריכים להיות גם חלק מהפתרון," אומרת אסמא אגבארייה זחאלקה, העומדת בראש הרשימה. "אנחנו רוצים לקיים דיאלוג פתוח וכן בין כל הגורמים. ניצור חיבור אמיתי מתוך סולידריות בגובה העיניים, וללא התנשאות".
זחאלקה ילידת יפו נכנסה לתודעה הישראלית בבחירות הארציות האחרונות, כשהתמודדה בראש מפלגת דע"ם לכנסת. היא בעלת ניסיון רב בפתרון בעיות חברתיות דרך דיאלוגים. היא יזמה לאורך השנים מפגשים בין בני נוער יהודים וערבים והיתה מעורבת בהתארגנויות עובדים יהודים וערבים. היא מבינה את המצוקה של תושבי דרום תל אביב, אך בעיניה המסתננים שותפים למצוקה ולאו דווקא מהווים את הגורם לה.
"גם הפליטים סובלים מאלימות," היא אומרת, "שני הצדדים פגיעים וחשופים. הפליטים לא רוצים לגזול מקומות עבודה של אף אחד, הם בורחים ממקום של מלחמה וזכותם לקבל מקלט מדיני.
"העירייה מחויבת לתת להם שירותי רווחה, בריאות וחינוך, וגם תעסוקה. אנחנו רוצים לפתח דיאלוג גם מול העירייה, וזה צריך לעשות בתיאום עם הקהילה של הפליטים ולא מעל הראש שלהם".
בהתאם לדבריה, רשימת עיר ללא גבולות מבקשת להציב את מוטסים עלי, מבקש מקלט בן ,26 בתור נציג הפליטים ברשימתה. בשל בעיות בויזה שלו הוא לא יכול להתמודד בבחירות והוחלט כי הוא יהיה נציג הפליטים בכל דיון הנוגע אליהם.
עלי הגיע לארץ ב-2009 ומאז הוא עדיין בסטטוס של מבקש מקלט. "לא בחרתי לבוא לישראל. המלחמה בסודן ממשיכה, רצח העם והאונס נגד נשים ממשיך, ממשלת סודן הורגת אנשים בגלל הגזע שלהם ובגלל זה ברחתי למצרים," הוא אומר. "במצרים לא יכולתי להישאר בגלל שיתוף הפעולה בין המדינות".
הוא מבקש להבהיר שהגעתו לארץ אינה היתה מבצע מתוכנן כפי שנהוג לחשוב על רבים מהמסתננים. "אנשים מתבלבלים ואומרים שאנחנו מתארגנים במיוחד כדי להגיע לישראל, אבל זה לא נכון", הוא טוען. "אם מישהו מגיע למדינה והוא לא מוגן משום דבר, הוא לא מרגיש בטוח ומחפש מקום אחר להגיע אליו. בדקנו את האפשרות של לוב אבל גם שם יש שיתוף פעולה בין המדינות ובלוב מסגירים אותנו אותנו חזרה לסודן.
"בחרנו לבוא לישראל בגלל שאין קשר דיפולמטי ופוליטי בין ישראל לממשלת סודן. ההיסטוריה המשותפת - אנחנו ברחנו מרצח עם ויהודים מהשואה - גרם לזה שחשבנו שכשנגיע לכאן נקבל את ההגנה שקיווינו לה. אני לא מכיר אף עם כמו היהודים, שעברו את רצח העם הנוראי בהיסטוריה.
"אלא שכשהגענו גילינו שבמקום לזכות בהגנה, הכל היה הפוך ממשה שחשבנו - ישבנו שישה חודשים בכלא, שיחררו אותנו בלי לומר לאן ללכת או איפה לישון, ורק נתנו לנו כרטיס לתל אביב, אז זה לא מפתיע שכולם מגיעים לתחנה המרכזית".
עלי מציין שהתנאים הקשים הם הכרח המציאות הקשה. "אף אחד לא אומר לנו איך להסתדר כאן בארץ," הוא מסביר. "גרתי עם 15 אנשים בדירה אחת. אני לא בוחר בזה כי אין ברירה, אני לא יכול לישון כל החורף בגינה ציבורית. לכן יש ריכוז של אנשים באזור אחד".
פסיקת בג"צ השבוע, שבה בוטל חוק המסתננים שאפשר לכלוא מסתנן לשלוש שנים ללא משפט, הביאה עמה תקווה לעלי ולחבריו. אך הוא יודע כי היא לא תפתור את הבעיות של דרום תל אביב. "אחד הדברים שאני אוהב במדינת ישראל הוא שהיא מדינת חוק", הוא אומר.
"אני מכבד את החוק ואת בית המשפט הישראלי. אי אפשר לכלוא אדם ללא סיבה שלוש שנים ולכן הפסיקה של בג"ץ משמחת אותי. אבל מה יש לי אחרי זה? זה חלק קטן מהבעיות שלנו. התושבים יוצאים להפגנה והם צודקים, כי המדינה לא פותרת את הבעיה בצורה נכונה. יש פחד בשני הצדדים, הן מצד הפליטים והן מצד התושבים. אבל יחד אנחנו יכולים לשנות את המצב".
רשימת עיר ללא גבולות היא שיתוף פעולה בין כמה פעילים חברתיים - הפעילה הפמיניסטית אמילי מואטי, אורלי פלדהיים, ממייסדי "מרק לוינסקי," פרויקט הזנה בגינת לוינסקי, ואילן צלר, סוכן אמנים משכונת שפירא שמרותק לכסא גלגלים, המקדם נושאי נגישות.
"נוצרה קואליציה של פעילים חברתיים וזו יוזמה רחבה שמאפשרת גם לאנשים שלא מסכימים עם כל העקרונות של המפלגה, אבל מסכימים עם הרוח, להצטרף אלינו", אומרת זחאלקה.
היא מתייחסת לכך שהרשימה עצמאית ולא מזוהה עם דע"ם. זו מערכת הבחירות החמישית שלה והפעם היא רואה סיכוי טוב להיכנס למועצת העיר. "היתה תקופה שהתמודדנו רק כדי להציע אלטרנטיבה והפעם אנחנו מתמודדים באופן ריאלי על מקום בעירייה. יש לנו הרבה פעילים והפעם נהיה סיפור הצלחה".
גם עיר לכולנו מחברת בין פעילים חברתיים. למה אתם לא מתמודדים איתם?
"לצערי הרב קשה לאחד את השמאל בגלל בעיות אגו".
עלי מסביר כי הביטוי מעודד הסתה נגד מסתננים: "אנשים קוראים לנו מסתננים או מהגרי עבודה ולא אכפת להם מה הסיפור האישי של כל אחד. כשאומרים מסתנן זה יכול להיות טרוריסט, פושע, גנב, אנס. ואלה שמשתמשים במילה הזו נותנים הרגשה כאילו אנחנו אנשים מסוכנים".
בעיר ללא גבולות לא מכחישים שיש בעיות בשכונות דרום העיר, אך מסרבים לקבל טענות המפנות אצבע מאשימה למסתננים. "התושבים מתארים מצוקה שלא קשורה לפליטים", אומרת פלדהיים.
"זו הזנחה פושעת שבמשך שנים התרחשה בצורה קיצונית. אין קשר לבואם של הפליטים. אין יותר פשע בשכונות הדרום יותר ממה שהיה קודם, ואין יותר פשע מאשר בשכונות אחרות.
"זה נכון שיש עומס אוכלוסיה אבל כל כמה שנים האזורים האלה משתנים - איפה שיש דיור זול ותחבורה ציבורית נגישה מגיעים לשם אנשים ממוצא מסוימים. בהתחלה היו אלה הרוסים, אחר כך הפיליפינים חטפו את הגזענות. לפליטים יש 'בעיה' - יש להם צבע אחר וקל לשנוא אותם".
מה הפתרון? ברשימה מציעים קודם כל לתת אישורי העסקה. "אנשים צריכים לעבוד ולהתקיים," מסבירה פלדהיים. "מי שירצה ויוכל יעבור לשכונות אחרות, כמו שמי שיכול היה לעשות זאת מקרב תושבי השכונות, עבר למקום אחר." היא גם דורשת גם מתושבי השכונות לקחת אחריות.
"גם תושבי השכונות נדרשים להפסיק להגיד 'מגיע לנו' ולעשות בשביל עצמם. כל אדם שרוצה שינוי במציאות שלו נדרש לעשות ולא רק לדבר - בוודאי שלא לדבר שנאה וגזענות. אני חושבת ששיתופי פעולה אמיתיים בין תושבי השכונות והפליטים רק יעשירו את השכונות. הן יכולות להפוך למוקד של תרבות מיוחדת ותיירות. רחוב נווה שאנן יכול להפוך לצ'יינה טאון הסודני והאריתראי של תל אביב".