לא נפסיק לשיר: רני רהב טוב יותר מדודו טופז
בין החיסול הראשון לפיצוץ השלישי באשקלון זה הכה בי פתאום: עדיף ריאליטי ממציאות
נכון, זמני (בכל זאת האח של יגאל עמיר הסביר השבוע כמה חבל שלא רצחו את רבין שנתיים קודם), אבל אני מסתכל על חצי הכוס המלאה: ציפי לבני עדיין חיה, הלחי השנייה של אלעזר שטרן עדיין חפה ממוחטות - שבוע לגמרי לא רע.
ניסיתי להבין איך זה קורה, שבמדינה שבה כולם כל כך קיצוניים - רק במאפיה משתדלים באמת להרוג זה את זה. אני חושב שיש לי תשובה והנה היא מגיעה על מצע של מחית קולורבי מוקפצת, עם מעט שמן זית:
הסיבה שרק דומרני לכאורה עסוק בחיסולים הדדיים היא שכל השאר שרים כל הזמן. או שרים או מבשלים. מי היה מאמין שנהפוך מעם נבחר לעם זר? מתי זה קרה, הרגע המכונן הזה שבו הבנו שמה שאנחנו רוצים לעשות בחיים הוא לשיר? כלומר, לשיר או לבשל?
זה מה שהיכה בי (בין החיסול הראשון באשקלון לפיצוץ השלישי) למה לא חשבנו על זה קודם, על שירה וקינוחים? למה להתעסק בשלום שהורג, בדיור שחונק, אם אפשר לשיר בינוני ולהיות מורם מעם? למה לדון בפיזור הפלסטינים בשטחים אם אפשר להתעמק וממש לפזר מלח על עגבניות בשלות ואדומות ולתהות מה יכול לקרות אם חס וחלילה יחדור בהן יותר מדי מלח?
אתם יודעים מה הטבח אייל שני עושה למי ששם יותר מדי מלח על עגבנייה חלוטה שטרם הבשילה? כן, זה נכון, אייל שני הוא טבח. טבח מעולה. רק לאחרונה שכחנו שמדובר בטבח ולא באיש חזון והוגה דעות. כן, גם אני התרשמתי השבוע מאיבר מינו שפרסם הוא עצמו ברשת, אבל עדיין - מדובר בטבח.
אולי כל זה עדיף מהחיים עצמם? מהבעיות האמיתיות? יכול להיות שבמקום להקשיב ללבטים של הרמטכ"ל בעניין תקציב הביטחון עדיף לשמוע מה רני רהב חושב שהצבא הנהדר צריך ולסגור עניין?
יכול להיות שאם גם הצד השני יבין שעדיף לשיר במקום לחפור מנהרות - כולם יהיו יותר מאושרים? אף אחד לא יכול להכחיש שנעים יותר לשמוע את ריטה מאשר את מירי רגב. אני חושב שעלינו פה על משהו, כי לא יכול להיות שזה קרה במקרה שכל ערב אנחנו שרים. אפילו בר רפאלי הסבירה שזה טוב.
ומה שהכי מדהים (כן, הכל מדהים, מהמם, מעולה ושוב מדהים) הוא שלא ברור איפה היו כל הזמרים והזמרות האלה קודם. כנראה שלא בצבא, זה אנחנו יודעים. אז איפה כן? מי הסתיר אותם? מי החביא את כל הבינוניות הזו? מי מנע מאיתנו עד היום לשמוע את כל היופי הזה ולמה הרשע הזה לא עומד למשפט הציבור?
אבל אני שוב מתנצל על הציניות, אני שוב מכה על חטא ואומר שזה מזל גדול שזה קורה וחבל שרק עכשיו ולא לפני שתייםשלוש מלחמות. יכול להיות שאם היינו שרים יותר היינו פחות בלבנון, כי ברור שאין לנו מספיק אנשים גם כדי לכבוש את לבנון וגם לשיר או לבשל בכל התוכניות האלה. זה פשוט לא מסתדר מתמטית.
לא, ממש לא. אני יודע באופן ברור שפעם לא היה יותר טוב אני גם משער שהעתיד נראה גרוע הרבה יותר: רולרבול מעבר לפינה, זה ברור.
אני גם יודע ש"הרווק" מזוויע יותר וההשפלות שאנשים עוברים כדי לקבל טוסטר ביום שישי בערב לא טובות מזה. ולכן, בואו נמשיך לשיר. חזק, כולם ביחד, ולא נפסיק עד שתמונתו הענקית של רני רהב ידידי תכסה את כל המסך.
זה הרבה יותר טוב מלהחזיר שטחים. בואו נשיר כולנו לעתיד טוב יותר שבו נעשה מסיבה ענקית ואייל גולן יגיע לשיר ואפילו לא חייבים להוציא חשבונית. בר רפאלי תקדם את זה ואסי עזר ינחה את זה, אייל שני יבשל עגבניות חלוטות (או בתולות), מיכל אנסקי תחייך בביישנות ויהיה כל כך מרגש.
ואז בוקי נאה יבוא ויפליץ עלינו והכל ייגמר בשנייה. חבל, היה כיף.
אני מניח שהכותרת הזו מכה אתכם בתדהמה: ילד עשיר, רצוי גם בריא, מגיע להישגים טובים יותר מילד עני. איזה הלם. חייבים לשלוח את תוצאות המיצ"ב לאודישן לאקס פקטור כי יש להן את זה, לתוצאות. אתם יודעים מה עוד יותר מהמם, מדהים ומרגש? אם הילד גם יפה יש לו סיכוי טוב יותר למצוא עבודה. משונה.
אבל מה שיותר משונה הוא שזה גם ימשיך ככה, הפער. כנראה שבמשך עוד הרבה שנים למי שיש יותר כסף, יותר בריאות ויותר חן אישי יהיו חיים יותר טובים, יותר קלים ויותר נעימים.
הייתי ממשיך עוד שעות עם התוצאות המהממות האלה, אבל בדיוק מתחיל שלב הדו-קרב. המהמם, ברור.
יכול להיות שבעוד זמן לא רב הומואים ולסביות יהיו כשאר האדם ויוכלו להתחתן באופן חופשי.
עדיין, מי שיעצבן את אוהדי בית"ר ירושלים יהיה לעד ערבי הומו. ואם תעצבנו אותם ממש אז גם תחטפו מכות כמו שהומואים אוהבים. במיוחד אם הם ערבים.
תחקיר כלבוטק על זוגלובק הצליח לגרום להפגנות, לדיונים בכנסת ולהורדת המכירות של החברה, שבמקרה או לא במקרה התעללה בבעלי חיים באופן מוגזם. מוגזם עד כדי כך שזה הקשה על הישראלי הממוצע ללעוס בשר בנחת. זה החלק המצוין.
החלק הבעייתי הוא הצביעות של כולנו מסביב. מה זה משנה כמה אנחנו מתעללים בהם אם בסוף אנחנו תוקעים אותם על שיפוד? יש חוסר היגיון עצום בזה, זה מה שהוביל אותי לצמחונות ואני באמת לא מטיף פה לכלום, אלא סתם מנסה להבין את השיגעון שבחיסול הזה.
והכי גרוע, יום אחד הם יחזירו לנו ויתחילו לאכול אותנו. ולכן אני מפציר שוב: בואו נמשיך לשיר ולאכול עגבניות.
ואל תשכחו: יש לנו ארץ מפוערת, בעי"ן. לא כולם מפחדים ממשפחות הפשע. יש כאלה שהם ממש משפחות הפשע.
שבת שלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם