רק שלוש נשים נבחרו לראשות רשויות מקומיות
כ-40 נשים התמודדו על הנהגת יישוביהן, אולם יותר מ-90 אחוז מהן לא נבחרו. הצילו את המצב: מרים פיירברג (נתניה), יעלה מקליס (יהוד) וליזי דלריצ'ה (גני תקווה). עלייה במספר הנבחרות למועצות המקומיות
מרים פיירברג. האישה היחידה שעומדת בראשות עיר גדולה צילום: נאור רהב
מצבן של הנשים בפוליטיקה המוניציפלית נראה עגום עוד יותר כשמשווים אותו לפוליטיקה הארצית. שם אמנם אין לנשים ייצוג שווה בכנסת, אך הן עומדות בראש שלוש מהמפלגות.
"אחד הדברים שלמדנו על הפוליטיקה המקומית הוא שדרושים הרבה יותר קשרים, ניסיון ומיומנויות פוליטיות כדי להיבחר", אומרת שירלי רזניק, רכזת בעמותת כ"ן (כוח לנשים).
העמותה השקיעה מאמצים רבים בהכשרה פוליטית לנשים לקראת הבחירות, במטרה להגדיל את הייצוג שלהן בשלטון המקומי. "גם מקליס וגם ליזי דלריצ'ה (ראש מועצת גני תקווה) הן נשים שהיו בתוך המערכת והכירו אותה", מסבירה רזניק.
"מקליס הייתה חברת מועצת העיר וראש האופוזיציה בחמש שנים האחרונות, ודלריצ'ה כיהנה ב-15 השנים האחרונות כחברת מועצה בגני תקווה ובחמש השנים האחרונות הייתה סגניתו של ראש המועצה היוצא, אבישי לוין. הציפייה שנשים יקפצו לטופ מהשוליים אינה ריאלית".
אך לצד תחושת ההחמצה ממיעוט הנשים שהצליחו לכבוש רשויות מקומיות, בעמותת כ"ן קיימת תחושת סיפוק מהגידול במספר חברות המועצות החדשות. על פי ספירת העמותה נבחרו 330 נשים למועצות, לעומת 250 נשים ב-2008 - עליה של כ-30 אחוזים.
נשים נבחרו למועצות גם במקומות בהם לא כיהנו כלל, כגון סכנין, צפת, עפולה ושלומי. לדעת רזניק, הדרך להנהגת רשות היא תהליך ארוך ומורכב שדורש הבשלה, והיא מקווה כי בבחירות הבאות ירגישו את התוצאות שלו.
"כל הישג כזה פותח את הדלת לנשים אחרות", היא מדגישה. לדבריה, הגדלת הייצוג הנשי בפוליטיקה המקומית משפיעה על הייצוג בפוליטיקה הארצית. היא מביאה כדוגמה את חברת הכנסת תמר זנדברג, שהייתה חברת מועצת העיר תל אביב; את יפעת קריב, שהייתה חברת מועצה בהוד השרון; ואת יעל גרמן, שעברה מלשכת ראשת העיר בהרצליה ללשכת שרת הבריאות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם