בשם הכסף: מצדה, הסיפור האמיתי
דורות של ישראלים גדלו על המיתוס שמצדה הייתה דרמה של דיכוי המרד היהודי. כעת, 50 שנה לתחילת החפירות במקום, טוענים חוקרים כי במוקד המאמץ הרומאי לכיבוש המבצר המבודד עמד אינטרס כלכלי: בושם האפרסמון
הארכיאולוג ד"ר גיא שטיבל טוען כי "לרומאים היה עניין בבושם האפרסמון, ומצדה סיכנה את המשאב הכלכלי ברמה אסטרטגית. זו הייתה הסיבה לכך שהרומאים הביאו לשם אלפי חיילים ושמונה מכונות להבקעת החומה, וצרו על המקום עד לפריצת וכיבוש מצדה" - כך סיפר לעיתונאים שהגיעו לסיור הרצאות בהר לרגל יובל לחפירות בו.
הבלסם, בלסמון, או אפרסמון, נחשב לצמח הבושם המפורסם והיקר בעולם (לא לבלבל עם הפרי הנקרא כיום בשם זה). הוא גדל רק באזור אגן ים המלח, בעיקר בעיןגדי וביריחו. הפקת הבושם מהצמח הייתה באחריות המלכים החשמונאים, ולאחר מכן באחריות המלך הורדוס.
קליאופטרה מלכת מצרים לטשה עיניה לאזור משום שרצתה לקבל לידיה את האוצר. הדרישה לבושם היקר העלתה את מחירו בשוקי העולם העתיק. דיכוי מרד היהודים אפשר לשלטון הרומי לממש את מאווייו להשתלט על מטעי האפרסמון וליהנות מהכנסותיהם הגבוהות.
מסתבר שבמצדה ידעו על כוונת הרומאים להשתלט על מטעי האפרסמון. כמה עשרות לוחמים מהמצדה הסתערו על עין-גדי והרגו 700 יהודים - לרבות נשים וטף - שחיו שם. לאחר הטבח הם השמידו את מטעי האפרסמון, כדי שאלה לא יפלו בידי הרומאים.
על הקרב שניטש על הבושם היקר יש עדות של ההיסטוריון והמצביא הרומאי מסוף ימי בית שני, פליניוס הזקן, שאמר כי המלחמה הקשה שניטשה בעין גדי הייתה "על כל שיח ושיח".
פליניוס מספר שהאפרסמון הפך לנכס כלכלי שהכניס לקופת האוצר הרומי 800,000 ססטרציות (הכסף הרומאי הקדום) בחמש שנים. עוד הוא כותב, ביחס להתאבדות לוחמי מצדה, כי "היהודים ניסו להשחית את צמח האפרסמון כמו שהם השחיתו את חייהם".
החפירות הארכיאולוגיות במצדה החלו באוקטובר 1963 ונמשכו שנתיים וחצי - עד אפריל 1965. זו הייתה משימה לאומית שהושקע בה הון עתק, אומר ד"ר שטיבל. "מדובר במקום שנמצא קילומטרים ספורים מגבול ירדן, כך שהיה צורך באבטחת האזור.
"באתר גם אין מים, והיה צורך להביא מים במכליות. היעדר המים כמעט סיכן את הפרויקט. על הכביש שבין ערד למצדה נעו ללא הרף שיירות של צבא ומכליות מים וציוד. מתנדבים רבים עבדו סביב לשעון. להרים פרויקט לאומי כזה בשנות ה-60 - עם קשיים, ניתוק, וללא הטכנולוגיה שקיימת היום - רק יגאל ידין יכול היה להרים".
ד"ר צביקה צוק, הארכיאולוג הראשי של רשות הטבע והגנים, שהשתתף גם הוא בסיור, אמר כי "בחפירות השתתפו 7000 מתנדבים מחו"ל, בנוסף לגדנ"עים ובני התנועה הקיבוצית מהארץ. החופרים ישנו באוהלים של עשרה איש, כשרק לפרופ' ידין היה אוהל סיירים קטן וכולם צילמו את הנעליים הצבאיות שהניח בלילה מחוץ לאוהל.
בכל פעם עבדו באתר בין 200 ל-300 חופרים . אלה אנשים שכיום הם בני-70 80. עד היום כשמדברים איתם על החפירה העיניים שלהם נוצצות. אלו לא רק החפירות, זו הייתה חוויה שעיצבה את חייהם. רבים מהם הלכו ללמוד ארכיאולוגיה, נוצרו פה קשרים עמוקים וגם היכרויות רומנטיות".
היקף הגילויים שנמצאו וההשתמרות המופלאה של הממצאים חשפו בפני החוקרים עולם שלא היה מוכר עד לאותו זמן. מחד עושר מכלולי הארמונות של המלך הורדוס, עם ציורי הקיר, עיטורי הטיח, בתי המרחץ וקנקני היין המיובא. מאידך נחשפו ממצאים שסיפרו על חיי האנשים הרגילים, שחיו בחדרי מגורים פשוטים וניהלו אורח חיים יהודי לכל דבר.
בחפירות התגלו מקוואות, כלי חרס, פרקים מספר תהלים ומספר ויקרא, קטעים מספר בן סירא ומספר היובלות, מגילת נוהגי השבת של בני קומראן, מטבעות ברונזה, כדי חרס, פסיפסים ועוד.
מיתוס מצדה מקושר עם מעשה ההתאבדות של 960 היהודים שחיו במצדה. אולם ישנה רק עדות היסטורית אחת על ההתאבדות, של יוספוס פלביוס. "כל עוד לא מצאנו שלדים אולי כל הסיפור הענק הזה הוא באוויר", אומר ד"ר שטיבל.
"נכון, מצאנו את הגורלות ואת שמו של אלעזר בן יאיר מפקד המחנה, אבל אין הוכחה ארכיאולוגית לקיום ההגרלה עצמה. מה קרה בלילה האחרון ההוא - אנחנו לא יודעים. אולי עוד נמצא קבר אחים, אבל בינתיים אין כזה".
בכל מקרה, הוא אומר, "הדבר החשוב ביותר במצדה זו לא ההתאבדות בסוף המצור, אלא עוצמת החיים שקדמה לאותו יום. חיי היהודים במקום ממש מרתקים. במצדה היה ישוב הטרוגני. התקבצו אליה פרושים, כוהנים, איסיים מאנשי קומראן, סיקריקים ועוד. הם ישבו בחומת העיר - חומת חדרים שהפכה למחנה פליטים אחד גדול, שכל הנמלטים מירושלים נכנסו לתוכה.
ליד שורת החדרים הזו נמצאה מאפייה. במאפייה התגלו תלושים של חלוקת לחם. "בי"ג באב הב (=תן) לבר לוי פת נקי", כתוב באוסטרקון שנמצא במקום. גם שמו של האופה נכתב - יהוסף הנחתום.
לא רחוק מהמאפייה התגלה מקום לעיבוד עורות ומכבסה שבה כיבסו באמצעות שתן ומלח. כביסה הייתה מלאכת הגברים, הנשים טוו. עוד נמצא בית חרושת לייצור ראשי חיצים. בית החרושת נבנה במקום ששימש בית מרחץ של המלך הורדוס. בית המרחץ הפך להיות מקום לייצור כלי נשק.
ד"ר שטיבל אומר ש"במצדה נמצאו שלוש מזבלות שמספרות על חיי היומיום. התגלו שם טקסטים שלמים, גרעיני תמרים, סירי בישול שלמים לגמרי, צעצוע של ילדה ותלוש משכורת של חייל רומי. במצדה חיו 967 אנשים. אני מכיר רבים מהם בשמותיהם הפרטיים", הוא אומר. במהלך הסיור שנערך במקום הראה ד"ר שטיבל חבל עשוי מסיבים של עץ תמר, מסרק כינים מעץ שבו נמצאו בנוסף לשערות אדם גם כינים וכלי חרס שבור שחרוט עליו השם שמעון בר יועזר.
כיום נעשים ניסיונות לשחזר את הצמח הקדום ולהפיק את הבושם היקר שהיה אחד מסממני הקטורת במקדש - הנטף. בחודש הבא יתקיים כנס בן יומיים לציון יובל לחפירות במצדה.
את הכנס מארגנת רשות הטבע והגנים בשיתוף עם המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. אתר מצדה הוכרז בשנת 2001 כאתר מורשת עולמי מטעם אונסק"ו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם