סגרו את הבסטות: פרידה מהטיילת המיתולוגית של אילת
המבקרים באילת יתקשו להכיר אותה - לפחות את גזרת הטיילת. עשרות הבסטות שהפרידו בין המלונות לקו המים נמחקו, והעירייה מתחייבת להפוך את ההריסות לריביירה
בניגוד לתחזיות מוקדמות - הן של גורמים עירוניים והן של גורמים משטרתיים - אקורד הסיום של הטיילת היה שקט ורגוע, בשונה מהמאבק האלים והתוסס בין הרוכלים לרשות בשנים האחרונות.
אתמול, כשמפעילי ציוד כבד ואנשי אבטחה הגיעו לטיילת, הם לא נתקלו שם בהפגנות, באלימות או בסוחרים שממררים בבכי. הסוחרים לקחו את הציוד, והותירו את המבנים המגובבים כמו שהם, וכל שנותר לכוח הפינוי היה להרוס אותם ולסלק את האשפה.
פרשת הרוכלים בטיילת החלה לפני כעשרים שנים, כאשר ראש העיר דאז, גבי קדוש, החליט לפתור את בעיית המצוקה של כמה אסירים משוחררים, נכים, חולים וקשיי יום ונתן להם רשות להקים דוכן קטן על הטיילת למכירת מזכרות ודברי נוי לזמן קצוב, כדי לסייע להם בפרנסתם.
הדוכנים הפכו בתוך זמן לאוצר כלכלי של ממש: חלקם הושכרו תמורת כסף רב לסוחרים מחוץ לאילת, אחרים נמכרו בהון עתק ובעליהם הגדילו בהתמדה וללא היתר את המבנים והפכו אותם לחניות רחבות ממדים שנבנו מפחונים ולוחות עץ.
הים הכחול היפה של אילת, הדקלים שניטעו על שפת הים, החול הרך שהובא במיוחד כדי לרפד את החוף והנערות המשתזפות בביקיני כבר לא נראו מהטיילת. את משבי הרוח והאור הסתירו מבנים מכוערים, ובהם "שמטעס" וצעצועים, מזנונים ומעט חפצי נוי.
את האוויר כבשו צעקותיהם של הרוכלים ומוזיקה מחרישת אוזניים מכל דוכן. את החשמל כדי להאיר את מרכולתם הזרימו בעלי הדוכנים ישירות מעמודי החשמל בטיילת באמצעות חיבורים לא חוקיים, והמים נלקחו באותה שיטה מצינורות הרשות העירונית.
תוך זמן קצר גילו הכול את האוצר הטמון בטיילת, וסוחרים רבים מאילת ומחוץ לה השתלטו בכוח על עוד ועוד שטחים במקום הכי היקר באילת והחלו לעסוק במסחר - בלי שכר דירה, בלי ארנונה, בלי הוצאות חשמל ומים, ועד שפקחי מס הכנסה הופיעו במקום הם גם לא שולמו מסים על השימוש במקום.
הטיילת הפכה חיש מהר לשוק מזוהם רועש וצפוף. הלכלוך הלך ונערם, התיירים והנופשים מאסו במקום ובתי המלון הגישו תלונות אינסוף על רעש בלתי-נסבל הבוקע בימים ובלילות מהטיילת.
לפני 12 שנים החליט משרד התיירות, בשיתוף עיריית אילת, לשפץ את הטיילת בהשקעה של 12 מיליון שקלים כמאה הרוכלים וחנויותיהם שהיו על הטיילת פונו על פי צו בית משפט למגרש חניה גדול ליד כיכר התיירות. לאורך הטיילת הוקמו עמודי תשתיות שנועדו למנוע את המשך גנבת החשמל והמים.
אך כשהשיפוץ הסתיים ולרוכלים ניתן האות לשוב לטיילת, הצטרפו אליהם עוד מאה רוכלים שניצלו את חוסר הארגון והסדר. על הריצוף היפה והיקר נערם הלכלוך האדניות והפרחים סולקו והטיילת נראתה כמו שוק בשכונות מצוקה או בקסבה. בשנת 2002 היו על הטיילת כבר מאתיים רוכלים, ועיריית אילת ניסתה לסלק מאה מהם - אך לשווא פלישת הרוכלים נמשכה.
בשנת 2003 נבחר ראש עיר חדש באילת, מאיר יצחק הלוי שמיד לאחר היבחרו הקים ועדה בראשות השופט בדימוס אמנון סטרשנוב וראש עיריית אילת לשעבר גדי כץ. בטיילת כבר היו באותה עת כ-300 רוכלים , והצפיפות שם הפכה לסכנת נפשות. רכבי הצלה לא יכלו לנוע במקום, המבנים הרעועים היוו מפגע מסכן וגם העבריינים לא איחרו להגיע. במקום התגלעו קטטות, נורו יריות וכשהמשטרה ערכה חיפושים בטיילת מפעם לפעם נתפסו בה גם סמים.
כאשר ראש העיר ניסה ליישם את מסקנות ועדת סטרשנוב שקבעה כי רק 59 רוכלים יישארו בטיילת החוף, התאגדו כל הרוכלים ופנו לערכאות משפטיות. הם שכרו את מיטב עורכי הדין ושילמו מיליוני שקלים כדי למנוע את פינויים מהמקום.
גם האלימות זקפה ראש בטיילת, והאיומים על חייו של ראש העיר ובני משפחתו לא איחרו להגיע. רימונים הושלכו לעבר ביתו, קללות, גידופים והפגנות שערכו בעלי הדוכנים בכל מקום שבו הוא הופיע היו מנת חלקו כמעט מדי יום.
על ראש העיר הוצבה שמירה, ועיריית אילת נאלצה לשכור עורכי דין ולשלם הון עתק כדי לממן את ההליכים המשפטיים. גם מנהל מקרקעי ישראל, שהשטח בבעלותו, נאלץ לשכור עורכי דין.
רשות מקרקעי ישראל שוקלת כעת לתבוע את הרוכלים בטיילת אילת בסכום של מאות אלפי שקלים, לאחר שהללו, שהיו אמורים על פי פסק הדין של בית המשפט העליון לפנות את המבנים שבנו בטיילת, עזבו את המקום כשהם מותירים אותם נטושים. ברשות מסרו כי עבודות פינוי המבנים והשבת הקרקע לקדמותה בטיילת החוף באילת יימשכו גם היום, וכי עלות הפינוי מוערכת במאות אלפי שקלים.
מנהל החטיבה לשמירת הקרקע ברשות מסר כי הרוכלים לא מילאו את פסק הדין במלואו, שכן היה עליהם להחזיר את הקרקע לקדמותה. הוא הוסיף: "אנו שוקלים צעדים משפטיים כדי להחזיר לקופת המדינה את העלויות. קרקעותיו של הציבור וממונו אינם הפקר".
במשך עשר שנים התנהלו עשרות דיונים בבתי משפט שונים. הרוכלים ניצלו כל אפשרות משפטית כדי לבטל את החלטות הפינוי שהוצאו בכל דרגי בתי המשפט. עורכי דין ידועי שם שייצגו את הרוכלים תמורת כסף רב הצליחו לבטל או לדחות החלטות שיפוטיות ומנהליות, וכל יום שהדוכנים נותרו על הטיילת ניפח את כיסם בכסף רב. הרבה עורכי דין בארץ התפרנסו יפה מאוד מהסאגה המשפטית שנמשכה עשור.
"עד סוף השנה נאכלס את היריד שנבנה בשטח ליד הטיילת", אמר אתמול ל"מעריב" מנכ"ל עיריית אילת, פיליפ אזרד. "אנחנו נקבע את שעות העבודה ביריד כדי למנוע רעש ואת הטרדה לאורחי בתי המלון, ובתוך כמה חודשים נשפץ את כל הטיילת", הוא הוסיף.
הדור הצעיר שגדל באילת לא מכיר את הטיילת כפי שהייתה בעבר: פתוחה לנוף, לאוויר הנקי, לחול הזהוב ולים הכחול - ובעיקר נקייה ושקטה. תושבי אילת שהכירו את הטיילת בימים שלפני פלישת הרוכלים אמרו אתמול ל"מעריב": " כמה יפה כאן, כמה מרווח ואיזה שקט. אפילו בקריביים אין נופים כאלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם