מפקד הגדוד שיצא לקרב על הצעירים הדרוזים
השירות הצבאי ב"גולני" או ב"גבעתי" קורץ לרבים מקרב בני העדה הדרוזית ורק רבע מהם מגיעים לגדוד הייעודי "חרב". כדי לשנות את הסטטיסטיקה עובר המג"ד, סא"ל ראפת חלבי, מדלת לדלת כדי לשכנע את הצעירים להתגייס לגדודו. משימה מורכבת כשבראש חטיבת "גולני" עומד בן העדה
הסיטואציה הזו חוזרת על עצמה כבר כמה שבועות: אחת לכמה ימים, חלבי וקצינים נוספים מהגדוד מידפקים על דלתות התושבים הדרוזים בכפרי הגליל ומשכנעים את המועמדים לגיוס לבחור להתנדב לגדוד "חרב".
מול יחידות חי"ר נוספות שכבר לטשו עיניים אל הצעירים מלאי המוטיבציה, אנשי הגדוד יודעים שהבחירה בשירות צבאי במסגרת הומוגנית לדרוזים בלבד כבר לא מובנת מאליה מבחינת המתגייסים החדשים מבני העדה.
במהלך השנים היו דיבורים רבים על כוונות לבטל את הגדוד הייחודי, אבל נראה שמול המורשת המפוארת של הגדוד, שתחילתה עוד בימים שלפני קום המדינה, קשה לסגור את המפעל הייחודי של העדה הדרוזית בישראל. הרי כשמדברים על כור היתוך ועל ברית דמים עם העדה הדרוזית - גדוד "חרב" הוא סמל ודוגמה.
מעט היסטוריה: כבר בשנת 1947 החלו הדרוזים בישראל להתנדב בשורות "ההגנה". עם כינון מדינת ישראל והקמת צה"ל הפכה היחידה, שמורכבת מבני העדה הדרוזית, לעובדה מוגמרת.
אנשיה הפגינו גבורה והשתתפו בכל המלחמות-החל ממבצע קדש, דרך מלחמת ששת הימים ועד מלחמת לבנון השנייה, שבה זכה הגדוד בצל"ש אלוף פיקוד הצפון על לחימה בלתי-מתפשרת. גדוד "חרב" היה הראשון שנכנס ללבנון, והאחרון שיצא ממנה בתום המלחמה.
בעדה הדרוזית רואים בצבא מקום שבו הם יכולים להוכיח את מקומם ומעמדם כשווים לאזרחים היהודים בישראל. כ-3.5 אחוזים מכלל משרתי הקבע בצה"ל הם דרוזים, בעוד שחלקם מכלל האוכלוסייה בישראל עומד על כ-1.8 אחוזים בלבד.
מתוך אלופי המשנה בצבא, 13 הם בני העדה הדרוזית. בשנת 1971, פתחו בצה"ל את השורות לגיוס דרוזים לכל היחידות, ומאז הללו משרתים, בנוסף לגדוד הייעודי, גם בחילות הרגילים.
בימים הקרובים יתגייסו כ-150 בני נוער מהעדה הדרוזית לצה"ל, וכ-80 אחוזים מהם ישרתו ביחידות קרביות. אנשי "חרב" נלחמים עליהם ועושים הכול כדי שהצעירים יבחרו לשרת בקרב "המשפחה הלוחמת".
סא"ל חלבי, שנכנס לתפקידו רק בחודשים האחרונים, לא זוכר מתי לבש את מדי האל"ף באינטנסיביות כזו. את הבוקר הוא פותח במפגש בבקו"ם עם שישה צעירים דרוזים שמתגייסים לצה"ל, והוא עצמו מנסה לשכנע אותם לשרת דווקא לגדוד הדרוזי. "אם אצליח לשכנע אפילו חייל אחד, הרווחתי לוחם לשלוש השנים הקרובות", הוא אומר.
בשנים האחרונות בוחרים צעירים מבני העדה לשרת בחטיבות כמו "גולני", " גבעתי", הצנחנים ואף בבסיסי מודיעין, והם אינם בוחרים דווקא במסלול החמולתי. חלבי והקצינים בגדוד מכירים כמעט את כל מחזור הגיוס, ולעתים הם פוגשים את הצעירים המיועדים לשירות כבר במהלך הלימודים בתיכון. מטרת המפגשים היא להביא את הצעירים לשירות משמעותי ומלא מוטיבציה בצה"ל, ועל הדרך לשכנע אותם להמשיך ולשרת בגדוד הדרוזי כמו הוריהם.
זו גם מטרת המפגש שאליו אנו מצטרפים, המתקיים בשעת ערב מוקדמת בבית משפחת פארס שבפקיעין. על שולחן הסלון מחכים כבר כוסות הקפה החם, וניחוח ההל החריף מתפשט בחלל. בשיחה משתתף גם כאמל, אביו בוגר הגדוד של המתגייס הצעיר סאלח, וחייל נוסף מהגדוד.
סאלח משתף את הנוכחים בשאלותיו ובלבטיו. לדבריו, כל חייו הוא שאף להתגייס לצנחנים, אחר כך החליט לשרת ב"גולני" ורק לאחרונה בחר להמשיך את דרכו של אביו בגדוד הדרוזי: "הבנתי שב' חרב' אסתדר טוב יותר מבגדודים אחרים, ושאוכל להתקדם בדרגות בקלות יחסית למקומות אחרים", הוא מציין, ומוסיף להסביר כי שאיפתו היא לצאת בעתיד לקורס קצינים ולהגיע לדרגה בכירה בצבא.
האב, כאמל, אומר מצדו כי "אנחנו הדרוזים חיים בחמולה, והבית של העדה שלנו בצבא הוא גדוד 'חרב'. אם סאלח היה בוחר בסוף להתגייס ל'גולני', הוא היה צריך להתמודד עם חיילים יהודים שבאים ממנטליות ורקע שונים לגמרי ושמתמצאים יותר ממנו בשפה העברית, ואז ברור שלא תהיה לו עדיפות ביציאה לקצונה או פיקוד. ב' חרב' הוא שווה בין שווים, והוא לא צריך להיות פחות מאחרים. הגדוד הזה הוא כמו משפחה של הדרוזים בישראל".
בכל שנה מתגייסים כ-800 צעירים מהעדה לצה"ל, כ-200 מהם מגיעים לגדוד הדרוזי. "אנחנו מציעים לצעירים דברים שלא יקבלו בגדודים אחרים - לא סתם זכינו בצל"ש. כולם מכירים את היכולות והעשייה של הגדוד שלנו", אומר סא"ל חלבי. לדבריו, "חרב" הוא המקום היחיד שיודע להתמודד עם צרכיו של בן העדה, ובנוסף לתת לו את כל הכלים להצליח בצה"ל: "אנחנו נותנים לחיילים רגילות בימי החגים שלנו, ובכלל יש לנו רגישות והבנה למשמעות של אירועים משפחתיים וחתונות.
"אצלנו חתונה היא אירוע שנמשך שלושה ימים, עם הפקה מטורפת וקשה. אצלנו כל בני המשפחה נדרשים להטות שכם, בעוד שאצלכם אירוע כזה נמשך 4-3 שעות . לכן אנחנו משחררים חיילים שאחים שלהם מתחתנים כדי שיוכלו לעזור בבית. כל זה חוץ מהיתרונות של השירות עם החברים שלך מהכפר שמלווים אותך מהילדות, ונלחמים לצדך כתף אל כתף".
יכולותיו הייחודיות של הגדוד התגלו ביתר שאת במלחמת לבנון השנייה, כשחייליו ידעו לזהות בתים בתכסית כפרית הדומה לצורת החיים שלהם, וידעו גם להנחות גדודים אחרים שלא שולטים בשפה הערבית בניב הלבנוני. "אנחנו חיים בכפרים ואוהבים את הכפריות, ואין ספק שהניסיון שלנו מועיל גם בשדה הקרב", מוסיף סא"ל חלבי.
בדרכי לפקיעין לבית משפחת פארס, אספתי ברכבי חייל בן העדה המשרת במודיעין שדה. שאלתי אותו מדוע הוא לא התגייס לגדוד הדרוזי: "אנחנו רוצים כבר להיות חלק מכולם ולא לשרת רק עם דרוזים", הוא ענה, והוסיף: "אבל אין ספק שאם תפרוץ עכשיו מלחמה ארצה יותר מכול להילחם בגדוד שנותן את הנשמה ו'לא רואה בעיניים'. החבר'ה שם נלחמים באומץ ובגבורה". לדבריו , בעת גיוסו נכנס איתו לקצין המיון בבקו"ם גם נציג מהגדוד, שניסה עדיין לשכנע אותו להצטרף לחבריו ולהילחם עמם במסגרת הגדודית.
סא"ל חלבי מודה שלא מעט צעירים מבני העדה מעדיפים לא לשרת בגדוד הדרוזי, וכי מדובר במלחמה על כל חייל. הראיה-אפילו "גולני" מתהדרת כיום במפקד חטיבה דרוזי, אל"מ רסאן עליאן, שגם הוא רוצה לראות אצלו צעירים רבים מבני העדה.
בחיל האוויר פתחו כיתות מיוחדות ללימוד מקצועות חימוש והנדסה בתיכונים הדרוזיים, ומאתרים שם חיילים לחיל. "אצלי בגדוד אני גם מלמד את החיילים עברית ומשפר את השפה שלהם. בעוד שבגדודים אחרים חיילים שדוברים עברית חלשה לא יכולים להתקדם לשום מקום ולצאת לפיקוד, אצלי בתוך חצי שנה הם עולים בכמה רמות", מציין חלבי נקודות זכות לטובתו.
מדוע שלא יגייסו גם יהודים לגדוד?
"לפני 13 שנה רצו שאהיה מפקד פלוגה ראשונה של יהודים בגדוד'חרב'. קראו לי בדחיפות לתפקיד מיד לאחר שסיימתי את קורס מפקדי הפלוגות. היה לי כבר סגל והתכוננו לקבל קבוצה של בני גרעינים, אבל בסוף ביטלו את הרעיון. אני לא יודע מה קרה באותו מקרה, אבל מאז לא ניסו להעלות את הרעיון שוב. עם זאת, במפקדת הגדוד משרתים הרבה חיילים יהודים", אומר חלבי.
במהלך השיחה מספר המג"ד מה צפוי סאלח לעבור בשלוש השנים הקרובות, אם יבחר לשרת ב"חרב". סאלח ואביו מקשיבים ומתעניינים מאוד בדברי הקצין. כאמל, כך נראה, מגלה צבא החדש מבחינתו: "אצלנו לא היה דבר כזה שש שעות שינה ושעת ת"ש. היום לכל חייל יש אייפון ולכל הורה יש את הטלפון של המפקדים הבכירים", הוא אומר ופורץ בצחוק. "אנחנו היינו רבים על התור בטלפון הציבורי, וכשנפל האסימון השיחה עם ההורים הייתה מתנתקת באמצע. מה שקורה היום זה כבר פינוק".
בכפרים הדרוזיים בגליל כולם מכירים את כולם וקשורים בקשרי משפחה וידידות. סא"ל חלבי מספר שלא אחת הוא מקבל טלפונים מחבריו בכפר בית-ג'אן שבו הוא מתגורר, הכועסים על עונשים שקיבלו ילדיהם: "כמעט בכל יום אני מקבל שיחה כזו, ואני לא זוכר אפילו מקרה אחד שבו לאחר שהסברתי להורים את השיקולים שלנו הוא לא קיבל את דבריי. כשהחיילים בוכים להוריהם על עונש שקיבלו לפתע הם לא תמיד מספרים את הסיפור במלואו".
בעוד כחודש וחצי, בהשבעה המסורתית של בני העדה לצה"ל המתקיימת במתחם נבי שועייב בגליל - קבר יתרו לפי המסורת הדרוזית - יכנס המג"ד את הורי המתגייסים הטריים לפגישה נוספת, שבה ישתף אותם במה שעבר על ילדיהם ובמשימות העתיד.
נדמה כי מעולם לא היו הורים שותפים כל כך לחיי הצבא של ילדיהם. חלבי מתחבר באמצעות הטלפון הסלולרי שלו לעמוד הפייסבוק שהקימו בגדוד לפני כשבוע, שמשמש אפיק נוסף של קשר עם משפחות הלוחמים ועם ותיקי הגדוד. כל תמונה שאנשיו מעלים גוררת מאות לייקים ותגובות חמות של חברים מהעדה, שהם וילדיהם משרתים בגדוד המשפחתי.
לאחר פגישה של כשעתיים נפרד סא"ל חלבי מבני המשפחה בלחיצת יד ומאחל הצלחה לסאלח, המתגייס הטרי שעשוי להצטרף לשורות "חרב" בעוד כמה ימים. חלבי ממהר לדיונים ולאירועים אחרים, אבל המפגש עם הצעירים לפני הגיוס והוריהם הוא בעיניו אוצר שלא יסולא בפז:
"בסופו של דבר, גם אם הצעירים יבחרו לשרת ב'גולני', בנח"ל או בכל מקום אחר-מה שחשוב מבחינתי ומבחינת הגדוד זה שהם יתגייסו לשירות ערכי וקרבי בצה"ל. אנחנו רואים את עצמנו אחראים עליהם עוד מהתיכון, ומלווים אותם שנים עד הגיוס לצה"ל ואפילו עד השחרור. חלק מהבנייה של אזרח ישראלי הוא דרך הצבא, והצעירים שלנו לעולם ישמרו נאמנות ומוטיבציה לשירות בצה"ל", הוא מסכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם