האחת והיחידה: מפגש הבוגרים של יחידה 101
אריק שרון שוכב ב"תל השומר" ומאיר הר-ציון מסתגר בכוכב הירדן, אבל לוחמי יחידה 101 עדיין מהלכים קסם. שישים שנה אחרי ההסתערות הראשונה קובצו חלק מלוחמיה למפגש מיוחד. בתפריט: רעות, אומץ, קצת צ'יזבטים והרבה כבוד לדור הלוחם הנוכחי
זמן מועט בלבד פעלה יחידה 101 המיתולוגית, מהקמתה באוגוסט 1953 ועד פירוקה כחמישה חודשים מאוחר יותר, אך הסיפורים ומורשת הקרב שהותירה מרתקים ומציתים את הדמיון.
בתקופה הקצרה של קיומה ביצעה היחידה פעולות תגמול שדרשו אומץ לב חריג. לוחמי היחידה חדרו עשרות קילומטרים ללב שטח האויב, בקבוצות בודדות וללא מודיעין מקדים, והצטיידו בעיקר בקור רוח יוצא דופן.
בשבוע שעבר התכנסו כמה מלוחמי היחידה לאירוע מיוחד שנערך בבית ספר שדה כפר-עציון לרגל שישים שנה להקמת היחידה והעלו זיכרונות מהימים ההם. גילם המתקדם כמובן ניכר עליהם, אבל רוח הלחימה והקרב עדיין כאן.
אחד החברים הבולטים בקבוצה הוא אל"מ (במיל') שמעון כהנר (קצ'ה) - המשמש כדובר הלא רשמי של לוחמי היחידה ואשר מרכז את הארכיון שלה בביתו, ששם הוא שומר עליו בקנאות רבה. קצ'ה חשף בפני הנוכחים אקדח עתיק, שיוצר בראשית שנות ה-40 בגרמניה הנאצית ועליו מסומנים שני צלבי קרס. "אפשר להניח את מי הוא שימש", אמר קצ' ה, וסיפר כי נטל אותו לרשותו במהלך אחת מפעולות התגמול שביצעה היחידה.
את היחידה הקים מאיר הר-ציון, אחד הלוחמים האגדיים שידעה ישראל. הר-ציון מעדיף לשמור על שקט ופרטיות, והוא אינו נחשף בציבור או מביע את דעתו בנושאים שונים.
"את היכולות שלו ראו כבר בגן הילדים", סיפר קצ'ה, שגדל עמו מינקות במושב רשפון וגויס על ידו לשירות ביחידת העילית אחרי שכבר היה בנח"ל. "הוא היה סייר וקרא מפות, והיה טוב בכול. הוא היה מיוחד מאין כמוהו, תמיד היה נחוש ולא הסכים לוותר. מאיר היה מופת לכולנו והציב אמות מידה גבוהות לבניית הכוח".
מפקד היחידה היה אריאל )אריק( שרון, לוחם אגדי לא פחות שכיום שוכב בבית החולים "תל השומר", שלדברי סא"ל )במיל'( דוד בן-עוזיאל, מלוחמי היחידה, כונה "אריק השמן". " מצאתי תמונות מהפעולות שלנו, שמאחוריהן מופיע הכיתוב'אריק השמן'", מספר בן-עוזיאל, שכינויו שלו היה "טרזן".
בתקופה שבה הוקמה היחידה הגיע מספרן של ההסתננויות מעבר לגבול לשיא, ולעתים הן התבצעו כמה פעמים ביום. מסתננים נכנסו ועשו ככל העולה על רוחם, ובמקרים מסוימים רצחו אנשים בביתם לעיני בני משפחתם.
במערכת הביטחון הבינו שלא ניתן להשלים עם המצב וחיפשו דרך תגובה הולמת. הקמת היחידה ופעולות התגמול שזו ביצעה הורידו את כמות האירועים באופן דרסטי: בשני השלישים הראשונים של 1953 התרחשו קרוב לאלפיים אירועי חדירה, ובשליש השלישי, לאחר הקמת היחידה, ירד מספר ההסתננויות לכמאתיים.
"היחידה יצרה תפנית ממה שצה"ל ידע עד אז", מסביר לוחם היחידה תא"ל (מיל') צורי שגיא. "אריק הפך את היחידה ל'מעבדה', ובזכות המנהיגות שלו הוא גם ידע להביא אליה את האנשים הנכונים".
לדבריו של שגיא מצטרף גם אל"מ (מיל') אהרון אשל, שהגיע ליחידה מהנח"ל וכונה "ארול". " בנח"ל של אותם ימים היו אמנם אנשים איכותיים, אבל צורת האימונים הייתה שטותית. ערקתי מהנח"ל ליחידה אחרי שביקשתי כמה פעמים לעבור לשם ולא נתנו לי".
שעות של צעידה מעבר לקווי האויב, שכללו אז גם את שטחי יהודה ושומרון, הביאו איתן הצלחות מבצעיות. לפי הכלל שגיבש אריק שרון עם מפקדיו במטה הכללי, מטרתה של היחידה הייתה לפעול באופן מיידי ולהכות בברזל בעודו חם, ולא לחכות ולדחות את ביצוע התגמול.
כך, גם ללא מידע מדויק או מודיעין איכותי יצאו הלוחמים לפעולה כדי להצהיר שדם יהודי אינו נשפך לשווא. הנורמות היו אז אחרות, ולא בטוח שהן היו עומדות במוסר הלחימה הנהוג בצה"ל כיום, למרות שגם אז ניתנו הנחיות ברורות לא לפגוע בנשים ובילדים.
כלל אחר של רוח הלחימה ששררה ביחידה היה שהלוחמים מעולם לא חזרו טרם ביצוע הפעולה. אחת הדוגמאות לכך הייתה בדצמבר 1953: לוחמי היחידה יצאו לכיוון חברון, לאחר שחוליה ערבית נכנסה לשטח ישראל ורצחה שני תושבי מושב זכריה בעמק האלה.
המשימה הוטלה על קצ'ה ועל כמה לוחמים נוספים. טווח הצעידה היה כחמישים קילומטר, ואחת ההנחיות שניתנו ללוחמים כללה פקודה שלפיה אם המשימה לא תבוצע עד חצות הלילה עליהם לשוב על עקבותיהם. הלוחמים המשיכו בדרכם, ולמרות האיחור בזמנים השלימו את שנדרש. "לפני כן מפקדים היו שמחים לא לסיים את המשימה ולחזור הביתה מוקדם", אמר קצ' ה, וזכה בתגובה להערה מהקהל כי הדברים אינם נכונים, אך הגיב עליה בביטול.
במהלך השנים הגיע קצ'ה לדרגת אלוף-משנה ושימש כסגן מפקד אוגדה במילואים. בניו שירתו ביחידת העילית "שלדג" ובחטיבת הצנחנים. מה שנעשה בצבא מעניין אותו מאוד, ויש לו בהחלט מה לומר.
"היום עושים גיבוש ואחר כך שנה נוספת מסלול עד שהופכים ללוחמים. אצל אריק יכולת להגיע ביום ראשון בבוקר ליחידה, וביום שלישי בלילה כבר יצאת מעבר לגבול. הכול היה מקורי אצלנו, היה חזון והייתה יכולת. הדברים שעשינו הפכו לאמת מידה ולנורמה, ואני מקווה שלא יכניסו לנו לראש שזו גבורה. גם היום צריך לשדר תמיד שאנחנו נחושים כדי שנוכל להמשיך לחיות פה", הוא מסכם.
לאחר ארבעה חודשי פעילות עברו לוחמי היחידה לגדוד 890 של הצנחנים, שממנו יצאו מפקדים בכירים לאורך השנים, ובהם גם הרמטכ"ל הנוכחי בני גנץ. בצנחנים זוכים עד היום לוחמי היחידה לכבוד גדול. מח"ט הצנחנים הנוכחי, אל"מ אליעזר טולדנו, שהשתתף בכנס, הגדיר את קצ'ה ואת יתר החבורה כ"גיבורי התרבות שלו".
לפני כמה שבועות ערכו בחטיבת הצנחנים תרגיל למפקדי פלוגות שזכה לכינוי "סדנת הר-ציון", לכבוד מקים היחידה, ובמהלכו נפגשו המפקדים עם קצ' ה לשיחה סביב מדורה. "הדבר ראשון שלמדנו מהיחידה הוא אחריות", אומר אל"מ טולדנו. "הייתי זמן מה בצבא אחר, ושם לוחם יכול להרגיש ש'גם אם אני לא אהיה פה זה לא נורא' - אבל אצלנו זה גורל האומה. אצלנו האחריות האישית והיוזמה של כל לוחם היא לב החטיבה".
טולדנו , שפיקד על יחידת העילית "מגלן" ושירת גם כמפקד גדוד 101 - שנקרא כך על שם היחידה - אמר בסיום דבריו כי "טוב שיחידה 101 פורקה ואוחדה בגדוד 890 - כך היכולות המיוחדות השתרשו במקום אחר".
בשיחה עם "מעריב" לקראת הכנס הסביר קצ' ה את ההיגיון בהקמת היחידה ואמר כי המטרה הייתה "לתת להם (לפעילי הטרור - י"ע) בוקס חזק כדי שיבינו. זה לא הביא ניצחון או הפסיק את הטרור, אבל זה היה מענה מבצעי שיצר מפנה דרמטי בהתנהגות של הערבים וגם של צה"ל. לא הייתה משימה שהוטלה עלינו ולא בוצעה, ואין דבר שלא עשינו כי אי אפשר לעשות. לא ביקשנו עוד יומיים להתכונן כי פשוט לא ויתרנו".
כשהוא מביט על צה"ל היום, קצ'ה בטוח בגאווה שאת כל מה שנעשה אז יכול צה"ל לבצע גם היום. "אין לי ספק שהחיילים היום טובים מאיתנו. הם חכמים, מלומדים וחזקים. אני יודע מה צה"ל מסוגל לעשות, והצבא היום טוב בעשר דרגות ממה שהוא היה אז. אין גבול ליכולות שלנו להגן על עצמנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם