נגמר המרק: מפעל ההזנה של הפליטים הגיע לסיומו
בשיאו של גל המסתננים האכילו פעילי פרויקט "מרק לוינסקי" מדי יום מאות פליטים רעבים מאפריקה. אבל אחרי בניית הגדר בגבול מצרים נבלמה ההסתננות, התור הארוך לצלחת מרק חם בגינה בדרום ת"א נעלם - ואיתו גם המתנדבים עם הסירים הגדולים
התור ל"מרק לוינסקי" צילום: אמיר מאירי
מאז ינואר 2012 התקבצו מדי ערב בגינה עשרות ולעתים אף מאות אפריקאים שעמדו בתור, לא פעם בקור ובגשם, והמתינו לקבלת צלחת מרק עשירה, קצת ירקות ולחם מקבוצת האזרחים הישראלים שהתארגנה במטרה לספק להם מזון מינימלי באין להם כל אפשרות אחרת להשיג אותו, במסגרת הפרויקט ההתנדבותי שזכה לשם "מרק לוינסקי ".
אל יוזמי הפרויקט, יגאל שתיים ואורלי פלדהיים, הצטרפו עד מהרה עשרות פעילים חברתיים ואזרחים מהשורה שהתייצבו מדי ערב עם סירים עמוסים בכל טוב וסייעו בחלוקת המרק ושאר התבשילים לפליטים, כשהתור הלך והתארך ככל שגל ההסתננות גבר עד לשיא של יותר מאלף פליטים מדי חודש.
אולם מי שהגיע לגינה הציבורית בדרום תל אביב בתקופה האחרונה הבחין כי מתנדבי "מרק לוינסקי", כמו גם התור הארוך של הפליטים שהמתינו להם מדי ערב, כבר לא שם. מתברר כי אף שכבר במהלך השנה שעברה השלימה מערכת הביטחון את בניית הגדר בגבול מצרים, ובמקביל נכנס לתוקף התיקון לחוק למניעת הסתננות, עדיין לא הורגש השינוי בשטח.
''מרק לוינסקי'', כבר לא חלק מהנוף
צילום: אמיר מאירי
אבל בתקופה האחרונה כבר מורגש היטב "אפקט הגדר", כשבפועל - כמעט ולא נכנסים פליטים אפריקאים חדשים לישראל, ובהתאם גם ישנם פחות ופחות כאלו מהם שמגיעים לתל אביב ולגינת לוינסקי.
"אחרי יותר מ-550 יום שעבדנו ברצף וחילקנו מרק כל ערב הגענו למצב שהתורים התקצרו ממאות לעשרות אנשים ואפילו לבודדים בשלב מסוים, אז החלטנו להעביר את הפעילות באופן אחר", מספר יגאל שתיים. "וכך, במקום לחלק מזון באמצע הגינה אנחנו מגיעים למשפחות עצמם, לגני ילדים, ומעבירים להם כל הזמן תרומות של מזון, לבוש ועוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם