רצח קיקוס: הוגשה בקשה למשפט חוזר
בבקשה שהוגשה לבית המשפט העליון נטען כי סלימאן אל עביד לא רצח את חנית קיקוס ב-93' וכי החוקרים שיקרו וזייפו ראיות

סלימאן אל עביד כלוא כבר למעלה מ-20 שנה, אולם הראיות החדשות מוכיחות כי אל עביד מעודו לא פגש את חֵנית קיקוס וכך לא חטף, לא אנס ולא רצח אותה.
פרשת היעלמות הנערה חנית קיקוס הסעירה את מדינת ישראל בקיץ 1993. חנית נראתה בפעם האחרונה בטרמפיאדה שבצומת הכניסה לאופקים ביום חמישי 10.6.93. כעבור שמונה ימים נעצר אל עביד כחשוד בפרשה. במהלך החקירה הודה כי זרק את הגופה באתר הפסולת דודאים. הגופה לא נמצאה, אבל סלימאן הורשע, בעיקר על סמך מה שנחשב כהודאותיו, בחטיפה, אונס ורצח של חֵנית - ונידון למאסר עולם.
כעבור שנתיים נמצאה הגופה במקרה באתר בנייה בפאתי באר שבע, מרחק 15 ק"מ מדודאים. לאור התפתחות דרמטית זו הוחזר התיק לדיון נוסף בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אולם אותם שופטים הרשיעו אותו שוב (אחד משלושת שופטי ההרכב זיכה אותו בדעת מיעוט). ב-1996 הוגש ערעור לבית המשפט העליון, אולם רוב מתוך הרכב של 9 שופטים החליט שוב לאשר את ההרשעה.
בעקבות כתבת תחקיר מקיפה שפורסמה בפסח 2006 בעיתון מעריב מינה שר המשפטים דאז, הפרופ' דניאל פרידמן, את שופטת העליון ומבקרת המדינה לשעבר מרים בן פורת לבחון את הפרשה. בעקבות מסקנותיה והמלצת שר המשפטים, קיצר בשנת 2008 נשיא המדינה את עונשו של סלימאן מ-33 שנה ל-27 שנה.
הכשל המרכזי בהרשעה של אל עביד הוא העובדה שהגופה נמצאה (במקרה) במקום שונה בתכלית מהמקום בו הודה אל עביד בחקירתו ובשחזורים המצולמים שנערכו לו.
בבקשה למשפט חוזר המוגשת היום נטען כי לחקירה המקורית של אל עביד הוסיפו החוקרים 'הערכות הגיוניות' משלהם באשר לאופן בו אמורה להתבצע העבירה. כעבור שנתיים, כשהתברר שהמציאות שונה לגמרי מ'התסריט', פעלו החוקרים והפרקליטות כדי להתאים את 'תוצאות החקירה' מקיץ 93' [כשנעלמה] לעובדות שהתבררו ביוני 95' [כשנמצאה].
עוד נטען בבקשה כי אל עביד אולץ להודות, כאשר לא היה מיוצג, באמצעים שאינם חוקיים ושלכאורה החוקרים העידו שקר בעניין זה במשפט הראשון. בנוסף, מידע שהעיד על כיווני חקירה אחרים, שאינם החשד הקלוש והמוזר באל עביד, נבדק באופן חלקי ורשלני או שכלל לא טופל. כמו כן המקום בו נמצאה הגופה של חֵנית ז"ל לא נבדק, לא נחקר והוצג באופן חלקי מאוד במשפט השני. כך כב' השופטים, שחזרו והרשיעו, קיבלו החלטה שגויה על בסיס חומר ראיות חסר. במילים אחרות נטען בבקשה שכל ההרכבים שהרשיעו בעצם לא הכירו את זירת העבירה, היכן שנמצאה הגופה, ואף לא את האזור הסמוך לה.