החזאי אורי בץ: "חוני המעגל? הוא מזכיר אותי"
הוא נולד בשלג, למד את השלג, הקדיש את חייו לשלג. בצל הסופה הגדולה משווה את עצמו החזאי המיתולוגי לחוני המעגל, נזכר בפדיחות הבולטות ומספר מה קרה כשניסה לחזות את תוצאות הלוטו. ויש גם ד"ש צוננת במיוחד לקולגות, שרון וכסלר ודני רופ
לא הייתה לו ברירה אלא להתאושש כמה שיותר מהר. הוא יצא מביתו שברחוב אבן שפרוט, עקף עצים שנפלו ברחוב הקליר, דילג על עמוד חשמל שהתמוטט, בוסס בשלג של 50 ס"מ, נחת אצל חבר במגדלי וולפסון, הטעין את הנייד ושידר בזמן. "ואל תשאל אם זה היה ל'קול ישראל', ל'קול ירושלים' או ל'קול דמשק'. כולם צלצלו".
בזמן הזה אשתו בלהה פרשה כבל מאריך וניסתה לחבר את הטלוויזיה לתקע שעדיין שרד. אבל אז נקרעו ל"הוט" הכבלים והמסך נותר באפלוליותו. כשהיא ספונה תחת תקרה גבוהה וכותלי אבן מדיפי קור, פנתה אל ה"פרידמן" שלה. תנור הנפט הקשיש נתן עבודה גם הפעם.
45 שנה שהיא ברחביה נשואת הפנים ומעולם לא ראתה כשלג הזה. אפילו את החרוב העתיק שמול המרפסת הצליח להכריע. "נשמע קטסטרופה", אני מעיר, "אל תגזים", היא עונה לי, "למי אין אוכל ב'דיפ פריז'? לא צריך לבכות".
בעלה נחרץ אף יותר. לאחר שהוא שר את שיר הרעות השכונתית הוא קובע שאין לחקור את תפקוד המשטרה, העירייה, מד"א וחברת החשמל. הם עשו הכל, "ועטר נא בסימני קריאה את עבודת הקודש שלהם".
אבל מה דעתך על הטענות של חברת החשמל שהחזאים לא נתנו התראה מספקת?
"צריך להבין שהתחזית היא בסיס לשינוי, שהאטמוספירה מתפרעת, שיש לחבר עבודות מחקר ולא להיזכר לעשות את זה רק כשהשלג כבר כאן".
מי צריך לעשות את העבודות האלה?
"משוגע לדבר, מין אורי בץ כזה".
עלינו לירושלים בחמישי שלפני הקרח. שלג אמנם התחיל לרדת, אבל מראשל"צ הוא נראה רך ופיוטי. תפור לכותרת: "חלום בלבן". אורי בץ חשב אחרת. רגע לפני סיבוב המפתח בסוויץ' הקר הוא טלפן כדי להזהיר. "ירושלים תיסגר אחר הצהרים, אני מציע שלא תגיעו". "נגיע", התעקשתי , ובץ דאג. "מעיל, נעליים, קחו את הכי חם שיש לכם, אתם לא מאמינים לי, אבל סערה גדולה בדרך".
עלינו על 443, ליד מודיעין נשר עלינו מבול בראשיתי. בגבעת זאב הטיפות התעבו לפתיתים, והפתיתים התאבדו על השמשה הקדמית. המכוניות מכיוון ירושלים נראו כמובילות מזרנים לבנים על גגותיהן. שמענו צמרות ראשונות נאנקות.
האוויר היה נקי וטיהר את מרתפי הבטן. גרם לך להשיל לחץ ומחשבות לא טובות. אבל האופוריה הלבנה נמסה באחת. בלי משים דהרנו אל הפקק ונלכדנו. אולי עשר פעמים כמעט נכנסו בנו והפורד התחילה להחליק. רק כשאלוני שחרר אוויר מהצמיגים הצלחנו להתקדם - סנטימטר פה, סנטימטר שם.
מסביב הכל עמד בהשלמה אילמת. מרכבות נפוליון בשלג הרוסי. לידנו חלפו שתי רוכבות אופניים מרוסיה שהגיעו להיקבר דווקא בשלג בישראל. "שלא יבואו בטענות", אמרתי לאלוני, "הרי מרוסיה הגיעה כל הצרה". ניסינו לעלות בכביש המוביל ליציאה מהעיר ונהדפנו. פרסה וניסיון להיכנס דרך סנהדריה. הקור עורר את תיאבון הבוקר, קרענו פיתה שחיכתה בבגאז' מ-48'.
טלפון מאורי: "איפה אתם? מה אתם מחפשים ברחוב ירמיהו?" לצדנו עמדה משאית של "ברמן", אשה מלמעלה צעקה: "מתי יגיעו חלות?" ילדים רגמו את הפורד בכדורי שלג. כשאנחנו בחניית נצח ליד ירמיהו 60, בץ מתקשר שוב: "אתם חייבים להגיע לבניני האומה, משם הכל פתוח". בתוך שעה וחצי אנחנו גומעים את 600 המטרים שמובילים לשם.
"אורי, שני אנשים רטובים מחפשים אותך", פתחה לנו בלהה בץ. אבל אורי היה בטלפון: "עוד מעט השלג יתעצם וייכנס חזק לתוך הלילה".
השלג על עירו הוא התגשמות תקוותו הלבנה. ניצחונו הפרטי במלחמה קרה. כבר בנר שישי של חנוכה צפה שלג מסיבי. זה היה בשלושה בדצמבר, 18 יום לפני תחילתו הרשמית של החורף. היו ישראלים שעדיין טבלו אז בים, אבל בץ התעקש. "לא רק שהולך להיות גשום וסוער", אמר לחברים, "אלא שירד שלג בירושלים".
מה הייתה התגובה?
"כולם פרצו בצחוק, חשבו שהשתגעתי לגמרי".
כש"הטלוויזיה הישראלית" הייתה מדורת השבט, היה בץ איש הרוח. התמקם על המסך במקום שקופיות הטמפרטורה עם הכלניות ברקע. לפינתו קראו "שבשבת" והיא שודרה סמוך ל"מבט". לא רק בץ (69) הופיע , אבל הוא היה התקשורתי, השוטף והמצחיק שבחזאים.
40 שנה עבד בשירות המטאורולוגי בבית דגן. מאז שפרש לפני ארבע שנים הוא תחנה של איש אחד: עובד עם כמה כלי תקשורת שאת שמם הוא מסרב למסור, עם מארגני אירועים ועם אחת מתנועות הנוער שמוציאה טיולים למדבר ולהר.
בגג ביתו מד טמפרטורות, מד לחץ, מד רוח ומודד גשם. הנתונים מתרכזים בפינתו הקטנה שמאחורי המטבח. על בוא השלג הוא לומד מאיתות מיוחד במחשב שלו: "אנחנו לקראת שלג, אנחנו לקראת שלג". התחנה הולכת איתו לכל מקום. בשעונו מד טמפרטורות, מד גובה, מד לחץ ו"מד בתי כנסת".
וזה ההסבר: כשביקר בתלמוד תורה בפס שבמרוקו אמרו המארחים שהמקום משמש גם כבית כנסת. המטיילים הבינו את הרמז ושלפו דולרים. הוא סירב. "זה לא בית כנסת", הטיח , "לפי המצפן בשעון שלי אתם מתפללים דרומה, ליוהנסבורג, לא לירושלים".
די מפתה לחתוך את בץ. הוא בוטה, הוא מוחצן, מדבר על עצמו בגוף שלישי. כשביקש לציין את רום מעמדו המקצועי אמר: "על פי יישק דבר". כשדיבר על חוני המעגל קבע: "הוא נורא מזכיר אותי".
אבל בערוגות הרהב נובט גם גילוי הלב. מצאתי את בץ משתף, מספר, לא מתכחש לחולשות כאהבת הפרסום שלו. חוץ מזה, אינך יכול שלא לחבב אנשים שייבשו את מעילך בעין סערת שלג ירושלמית.
אורי בא מהכפור. ביום הולדתו, 23 בפברואר 1945, ירד שלג כבד בירושלים. מביתו ברחביה הלך אביו מאיר בשלג לבקר את אשתו שרה בהדסה הר הצופים. הבן ממשיך לגור באותו בית, אך סיפור לידתו המושלגת ייוודע לו רק 35 שנה אחר כך, כשיחקור את תולדות השלג בבירה.
הזיכרון הצחור הראשון שלו הוא מ-1950, כשבירושלים נערם שלג בגובה חצי מטר. "עלינו לגג לפנות אותו", הוא מספר. אבל די מהר נאלץ להיפרד זמנית מהשלג. אביו, שהיה מהנדס מחוז הדרום, העתיק את מגורי המשפחה לבאר שבע ב-1953. הם התמקמו במעברה בצריף לצד העולים החדשים, ונאלצו להתרגל לשירותים בחוץ ולמנורות נפט. "אבל ימי המעברה היו המאושרים שבחיי", הוא אומר לי.
בימי היובש ההם בנגב התחילו לבנות את מסילת הברזל לבאר שבע. טקס הפתיחה נחגג בנוכחות בן-גוריון. אבל בדיוק כשראש הממשלה פצח בדברי ברכתו, התחיל טפטוף ובקהל התחילו לצוץ מטריות. עוזרו של בן-גוריון, יצחק נבון, רץ אליו עם אחת, אבל הזקן דחה אותו בזעם: "אנחנו מתפללים לגשם ואתם מתחבאים מפניו?" באחת קופלו כל המטריות. אורי זוכר שלאחר האירוע שאל את עצמו מה גורם לגשם לרדת. "ייתכן שזה היה הדבר הראשון שהדביק אותי למטאורולוגיה".
לאחר הצבא והחתונה עם בלהה חזר לירושלים, לחוג למטאורולוגיה באוניברסיטה העברית. שני מרצים בנו אותו: פרופ' אריאל כהן ויהודה טוקטלי, שגם ניהל את השירות בבית דגן. טוקטלי היה מי שהציע לו להצטרף לשירות ב-1970. "זה נראה לי ערטילאי אז", הוא נזכר, "משהו שקרוב למלאכים".
לאחר מלחמת יום כיפור הורה נציב שירות המדינה לכל עובדי המדינה להירתם לעזרת צה"ל. בץ, סגן אלוף במילואים, חתם שלוש שנים במודיעין ועסק בתחומו. על הפעילות הזאת אין הוא מוכן להרחיב.
1980, שנה קריטית בקריירה שלו, נפתחת ב-79'. זה מתחיל בארוחת צהריים משפחתית, כשהבן שחר שואל: "האם בשנה הבאה (1980) ירד שלג בירושלים?" אבא חוכך בדעתו ומבקש כמה שבועות כדי להשיב. הוא מתחיל לבדוק לאחור בפרקי זמן של 10 שנים ו-30. בטווח ה-10 אינו מגלה שום מחזוריות קבועה. אבל באזור ה-30 הוא מוצא חוקיות ברורה: 1950 - שלג כבד לא רק בירושלים, בכל הארץ; 1920 - שלג של מטר אחד בירושלים; 1890 - שלג כבד בעיר.
"פה כבר הסתגרתי בחדר וביקשתי שאיש לא יפריע". ב-1860, שוב שלג כבד. אבל ב-1830 אינו מוצא דבר, כי עוד לא הייתה מטאורולוגיה. כדי להשלים את הפער הוא פונה לעמיתיו מורי הדרך. "בכל פעם שתתקלו במילה 'שלג' - הביאו אליי את המקור".
מכל השלל שמגיע אליו הוא בורר את 1830 בירושלים ומגלה שלג כבד. הספר "הגאוגרפיה של ירושלים וחברון" מאת השופט והגאוגרף הממלוכי מוג'יר א-דין חשוב במיוחד. הוא מאפשר לבץ לצלול עד 1470, שנה שבה הוא מגלה שלושה שבועות של שלג בירושלים.
בץ נרעש ולא מסוגל להכיל את פליאתו. עמית מהאוניברסיטה מזהיר שלא ייקח ברצינות את הממלוכים, אך הוא לא משתכנע. "אפילו אם נוריד חצי, גם שבוע שלג בירושלים זה משהו". רק בשלב הזה הוא מרשה לעצמו לחזור לשחר בנו עם ההבטחה: "ב-1980 יהיה שלג בירושלים".
שחר חוזר עם הבשורה לחבריו בכיתה ח'. אחד מהם הוא בן לעיתונאי בג'רוזלם פוסט שגר בראשל"צ. עוברים כמה ימים והפוסט יוצא בכותרת: "היזהרו מאיש השלג". בטקסט נאמר: "השנה בפברואר ירד שלג בראשל'צ". "אמרתי לשחר: 'מי הדליף את זה? מה לי ולראשל'צ?".
הסקופ המתעתע מגיע לשולחנו של מנהל השירות יהודה טוקטלי. טוקטלי רוצה לזמן אותו לבירור, אבל ממתין שיחלפו ינואר ופברואר, חודשי השלג. ב-27 בפברואר 1980 אינו מסוגל להתאפק עוד וקורא אליו את בץ. את המנהל לא ממש מעניינת העובדה שלא בץ אלא בנו שחרר את הסיפור. הוא גם הודף את הסבריו שלא התכוון לראשל"צ אלא לירושלים. "השנה יש בפברואר 29 יום. ב-1 במרץ אני מגיש את התלונה".
ב-29 בפברואר בלילה מתחיל שלג כבד בירושלים. והוא נמשך גם ב-1 במרץ , פורים, והוא נמשך גם למחרת, מה שמביא את בץ להופעת בכורה בטלוויזיה. "אני יושב באולפן, אומר לעצמי: 'אתה חייב לשחק אותה חזק, בוטח, לא מעניין מה שיקרה'". כשחיים יבין פונה אליו הוא פותח במשפט: "שמחה רבה, פורים בא, שלג בא".
"פרשת שחר" מעוררת בו רצון לטבוע בשלג. ללמוד אותו משמיים עד אספלט. במחקר שעשה בסורוקה הוא לומד על סגולות השלג. מתברר שהטריגר לאירוע מוחי הוא מערכת מזג האוויר. אדם יכול לסבול מסוכרת, כולסטרול או לב, אבל ללא התערבות משמיים יתגבר עליהם. התערבות של יונים חיוביים, כפי שיש בשרב, עושה אותו דיכאוני ופגיע יותר. יונים שליליים, כפי שיש בשלג, עושים אותו ערני, נינוח ועמיד יותר.
למחקר המשמעותי יותר, שנוגע במישרין לעבודתו, הוא קורא "שלגים בירושלים והדרך לחזותם". לאחר שבדק נתונים של כל חורף, כל הזמן, בכל מיני מקומות בעולם, גיבש את "מודל אבץ" (ע"ש אורי בץ).
השורה התחתונה מדברת על חוקיות. כשיש משקעים, בטמפרטורה מסוימת, בגובה מסוים באטמוספירה, עם רוח בכיוון מסוים עם לחצים כאלה ואחרים, ירד שלג שאפשר לאפיינו בכמה סוגים: כזה שחוסם כבישים, כזה שלא, כזה שמעורב בגשם ולא ייערם כלל.
הנתונים שהכניס למתכונת "אבץ" לפני גל המשקעים של סוף השבוע שעבר הצביעו על שלג כבד בירושלים: משקעים רבים, טמפרטורה של 0 מעלות ומטה (עד מינוס 3) בקו הרום 850 מיליבר (גובה 1.3 ק"מ), ומינוס 31 מעלות בקו הרום 500 מיליבר (גובה 5.5 ק"מ).
בתחילה אמר שמשהו לא בסדר. הנתונים שקיבל אופייניים לימי פברואר, לא לדצמבר. הוא בדק עם מרכז החיזוי האירופי בלונדון והבריטים אישרו את הנתונים. "אבל פה מתחילה הבעיה", הוא אומר. לא ייתכן שיוציא תחזית שלג 10 ימים מראש, ואם יטעה יטען שכך חשבו גם המרכזים בלונדון ובניו יורק.
"בחנתי את עקביות הנתונים במשך שלושה ימים", הוא מספר. היום הראשון, היום השני, היום השלישי ושני המודלים - הבריטי והאמריקני - הולכים יד ביד. ערכים עקביים. "ביום הרביעי אמרתי: 'זהו, אני יוצא עם זה'".
השלג התנפל על ירושלים בחמישי בבוקר. אבל לא על הגולן. "אורי, ירד רק סנטימטר אחד", התלוננה אוספת הנתונים שלו, כוכב. "אמרתי, אין ברירה, צריך לבדוק שוב. הפעם ניתחתי כבר ברזולוציה של ארץ ישראל, לא גלובלי. לקחתי שוב את המודל, ירדתי על הגליל, ירדתי על הים, ראיתי איפה אוויר קר, איפה אוויר חם, הבנתי שלא לקחתי בחשבון את ההפסקה לפני הצהריים. חזרתי לכוכב: 'בצהריים יתחיל לרדת אצלכם'".
צדקת?
"ב-13:30 התקשרה אליי ואמרה: 'אורי, אתה גאון'".
אטמוספירה גחמנית...
"אטמוספירה שמשחקת איתך. אומרת: 'אורי, תהיה בשקט, אני אגיד לך אם יהיה ומתי יהיה. אם אתה קופץ מעל הפופיק, אני אשגע אותך'".
יום לא שקט בתחנת "בית בץ". מצלצל הבן מאיר. "יתחדש ברבע לארבע-ארבע, לא יכול להבטיח לך", עונה לו אבא. מצלצלת הנכדה: "סבא, הבטחת שלג, למה זה נעצר?" מצלצל תומר, דובר עיריית צפת: "מתי אצלנו, אורי?", מצלצל בני טייטלבוים מ'יומן הערב'. "בחמש ל'בזק' שלי", מסכם איתו בץ.
מצלצל מישהו מתחנה אחרת. "האם אנחנו פנויים באזור שש?" הוא שואל את בלהה. מצלצל שמעון מבית שמש: "בכל רדיו שומעים אותך"... ושוב אותו שמעון: "רוצה להגיע לראות איך אתה עובד". "תגידי לו שיש לי כדור בדולח גדול", צוחק אורי לאשתו, שמקבלת את השיחה.
אתה נהנה מכל תשומת הלב התקשורתית הזאת.
"אומרים שיותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק. אני אוהב את זה. יש לי מה להגיד, אני מוכן להגיד, אני לא מחביא כלום. אבל אני מתקשר ל'קול ישראל'?"
ולאחרים?
"אתה יודע מה קורה עם הרדיו המקומי? אין מי שלא פונה אליי, כולל הרדיו החרדי. וכבר היו מי שאמרו לי: 'לחרדים אתה משדר'? אבל למה לא לדבר איתם? מזג האוויר משותף לכל באי העולם הזה". \
פעם הרברט פון קאראיין עצר מונית בניו יורק. "לאן, אדוני?" שאל אותו הנהג. "לא משנה", השיב המנצח האוסטרי הגדול, "בכל מקום רוצים אותי". בלהה בטוחה שבכל מקום התקשורת רוצה את אורי שלה. הוא רהוט, הוא שוטף ויש לו קול טוב. חוץ מזה רואים באורי "מבוגר אחראי". מבקשים ליהנות ממטען שנותיו. מהידע שאסף. "אלה בטלוויזיה רק מדווחים, לא אוהבים ששואלים אותם שאלות".
שמונה שנים לאחר ההופעה ההיא ב-1980 מיסד בץ את יחסיו עם הטלוויזיה. זה קרה כשרפול שאל אותו למה בירדן יש חזאי בטלוויזיה ואצלנו אין. רפול, טייס בעצמו, פנה בעניין למנהל הטלוויזיה חיים יבין, ויבין אמר כעבור יום לבץ:
"מכל סיעות הבית פנו אליי". בתום השיחה הוא מבקש מהחזאי להכין רשימת מועמדים, "ואני רוצה צעירים", הוא מתרה בו. אורי בץ מברר בחיל האוויר מי השתחרר מיחידת המטאורולוגיה. אומרים לו שיש אחד, דני רופ, כרגע ברמן בבית מלון. חוץ מרופ לוקח בץ ליבין את אחותו היפה רותי ועוד גברת ששמה אלונה.
לארבעה מתווספים החזאים נתן ששון ואליעזר דנציגר מבית דגן. תוך כדי התארגנות הגברות פורשות. יבין מחליט להעלות את "שבשבת" ביוני .88' "תמהתי, מה נספר ביוני? שירד גשם בחורף? שמה שהיה אתמול יהיה גם מחרתיים?"
למה באמת יבין בחר, לדעתך, ביוני?
"ייתכן שרצה להראות שהצופים לא רוצים אותנו. בסוף אמרתי לו: 'שים אותנו ביוני, שים אותנו בפברואר, תראה מה שיהיה'. הוא פרץ בצחוק גדול".
כדי להתגבר על בצורת יוני, "שבשבת" מתחילה לשדר תמונות לווין מהעולם. עובר חודש והרייטינג בעננים, ויבין נאלץ, לדברי בץ, להודות: "אורי, קנית אותי". לבה מרהיבה מהרי געש בעולם זורמת לאולפן "שבשבת".
בפברואר 92' מפרסם "חדשות" מכתב של בלהה בץ לשר החינוך, לרשות השידור ולשירות המטאורולוגי. תחת שם נעורים, בלהה רבינוביץ', היא מתלוננת שדני רופ ממתן את התחזיות וגורם לעם סבל. "במשך שלושה ימים חזרו והודיעו על הסופה המתקרבת.
"במשך שלושת הימים האלו ישב בטלוויזיה מר דני רופ וטען שלא יהיה מזג אוויר קיצוני... וזאת על סמך מה? התקשרתי למרכז החיזוי בבית דגן ונאמר לי שדני רופ מעולם לא היה חזאי והוא חסר השכלה בתחום הזה... אני בטוחה שאילו הכינו את העם בצורה הנכונה ולא סיפקו לו 'כדורי ארגעה' היה נמנע סבל רב".
פרסום המכתב, דווח אז, הביא להשעייתו של אורי בץ מהגשת "שבשבת". אבל בשיחתנו מסביר בץ כי הוא זה ששם קץ לקריירה הטלוויזיונית שלו. "ארבע שנים, כמה אפשר?"
אתה אמרת שאינך רוצה יותר?
"אמרתי תודה ולהתראות. זה לא בשבילי, להיות בטלוויזיה כל הזמן. היה נחמד מאוד וזהו. אחריי ירדו דנציגר וששון".
אולי נדחקתם כי מסרו את המסך לפנים צעירות כשל דני רופ.
"לא יכול להגיד לך אם זאת הייתה הכוונה".
בלהה: "אורי עבד במשמרות בשירות. אתה לא יכול לגמור משמרת בשמונה בבוקר ולעשות גם טלוויזיה".
למה דני רופ פופולרי כל כך?
אורי: "לא בעיניי. מי לדעתך פופולרי יותר, דני רופ או אלעד זוהר (חזאי ערוץ 2)?"
לא מבדיל ביניהם כל כך.
"לדעתי אלעד. הוא מגיש באופן חכם עם הרבה פתח לנסיגה. הוא לא יצעק לך: 'סערה'. הוא יגיד 'מזג אוויר סוער עם מאפיינים 3, 4 ו-5'. לי דני רופ לא נראה. אני בעד אלעד".
שרון וכסלר?
"בהשתלמות 'מטאורולוגיה בכלי תקשורת' אמר מנהל השירות האמריקני: 'אם אתה נראה טוב ויש לך קול יפה אתה יכול להיות בטלוויזיה'. שאלתי מה עם הצד המקצועי והוא ענה: 'שכח מזה'. כשרואים בחורה שלבושה יפה, מי שומע תחזית?".
בלהה : "בדיוק שמעתי את שרון וכסלר אומרת בפרסומת שהחורף הזה יהיה יבש".
הטלוויזיה חסרה לך?
אורי: "היום לא אלך אפילו לבקש להיות בטלוויזיה. קוראים לי 'החותך'. אני כמעט בן 70 ועדיין על פי יישק דבר. זאת טפיחה עצומה על השכם".
בחורף 2000 זאת הייתה סטירה שנראתה בהתחלה כטפיחה. התחזית של סוף ינואר ניתנה, לדבריו, שבוע מראש, והתממשה במלואה. שלג כבד ירד על ירושלים. "אין כמונו", אמרו מנהליו בשירות, לדבריו.
שבועיים אחר כך הגיעה מערכת דומה. הוא הוציא שוב תחזית לשבעה ימים, אך הפעם השלג לא בא ואת הסופה קצר בץ. הוא הובא לבית דין משמעתי על שחזה לשבוע מראש ולא לארבעה ימים כמקובל. "אם אתה מצליח בתחזית איש לא זוכר, אבל אם אתה לא מצליח - איש לא שוכח".
כל הזמן מחפשים אותך?
"כשהייתי בשירות הרגשתי כך, אבל בסך הכל היה נחמד".
למה זה קרה?
"אנשי מחקר שמגלים משהו פותחים את הפה. כך גם אני. רציתי לשתף את כולם. מצאת אצלי טעות? אני מודה לך. רק כך אוכל לתקן. ואני בזמנו דיברתי. בכל פעם אמרתי: 'רבותיי, אני חושב שככה וככה וככה".
בלהה : "אני לא יודעת איך זה אצלכם העיתונאים, אבל בתחום הזה יש קנאה, וזה טבעי". אם בעלה עורר נוגדנים זה רק כי ראה דברים, כי התעקש לעמוד בתחזית שלו.
47 שנה הם נשואים. היא למדה גאוגרפיה, סוציולוגיה וחינוך, עסקה בהוראה, אך נבלעה בהררי השלג שלו. מצויה בעבודתו, משלימה את תשובותיו, לא פעם אפילו החליפה אותו. לילה אחד פספס השלג את בץ, שבדיוק היה מחוץ לעיר. הפתיתים היו יפים, כאלה של חג המולד, והיא הביטה בהם לבד.
בשלוש לפנות בוקר צנחה לתוך הכרית. ב-5:30 צלצל אליה בלחץ. ביקש שתהיה לו לעיניים: בעוד חצי שעה שידור, והוא חייב שתמדוד לו את עומק השלג. "לא תחת עץ ולא במדרון", הדריך אותה. היא יצאה לשלג עם מקל של מטאטא, סימנה עליו ב"לורד" ומדדה 35 סנטימטר. בשש בבוקר שמעה בחדשות: "מהשירות המטאורולוגי נמסר שגובה השלג בירושלים הגיע ל-35 ס'מ".
כשאני שואל מה הייתה הטעות הכי גדולה שלו, הם משיבים בשני קולות. ערב אחד, היא מספרת, כשעודה מטופלת בשני תינוקות, תלתה בגדים משתי מכונות כביסה. על הבוקר, כשאורי עדיין עושה לילה בבית דגן, תפסה מונית לבית הספר שבו לימדה.
"לא הספקתי להיכנס לחדר המורים וכל עדת הנשים מתנפלת עליי: 'אורי אמר שלא יהיה גשם והנה מבול'". המורות נרגעו רק כשהבטיחה להן שגם לה יש שתי מכונות על החבל. "אם גם את נדפקת אז זה בסדר"
אבל פה לא נגמר הסיפור. את תחזיתו היבשה השמיע בץ ב"בוקר טוב ישראל" בהנחיית דן שילון. זמן מה אחר כך התחילו הווישרים שלו להתרוצץ בטירוף כל הדרך הביתה. "נכנסתי לדירה הריקה והתחפרתי במיטה, שאיש לא יראה אותי".
קצת לפני "ערב טוב ישראל" התקשר שילון. "שיטפון בכל הארץ", אמר לבץ, "אתה חייב לעלות ולהסביר". הוא ניסה להפיל על מישהו אחר את התיק. "יש חזאי תורן בבית דגן, תתקשרו אליו", אבל שילון התעקש. "אתה דיברת בבוקר, אתה תדבר בערב".
כך, מיד לאחר האות, פנה בץ למאזיניו: "גשם יורד בכל הארץ. בשם האטמוספירה אני מתנצל". בזנב העין הוא קולט את בלהה נאבקת בכביסתה הרטובה וממשיך: "ואשתי קוטפת כביסה והסנדלר הולך יחף", חתם את דבריו. "מאז קראו לנו 'הכביסה של המדינה'".
אתה מרגיש אחריות לאנשים שכביסתם נרטבת?
"חד-משמעית כן. האחריות הזאת נמשכת גם כשהשרב מפתיע אותך. אתה שואל את עצמך: איזה אלמנט לא ראיתי? מה לא עשיתי כדי שיהיה טוב?"
זה מגיע עד כדי ייסורי מצפון?
"במידה מסויימת ודאי. אם קורה משהו קיצוני אתה אומר שלא יכול להיות שזה לא הופיע במפות".
בטעויות קיצוניות התקשורת מדברת על "יום כיפור של החזאים". בשני המקרים מדובר בהערכת מודיעין שגויה.
"עבודת המודיעין הצבאי והמטאורולוגי מבוססת על איסוף, עיבוד, והפצה. אני רואה קורלציה מדהימה בין עיקרון עבודת החזאי לעבודת קצין המודיעין".
אתה יכול לעשות איזו הקבלה לדוגמה?
"תצלומי הלווין מקבילים לתצ'א. תנועת האוויר מקבילה לתנועת כוחות הטנקים".
מרגישים קצת כמו אלוהים בעבודה שלך?
"חלילה שאני מקביל לאלוהים".
אין הרגשת עוצמה?
"יש איזו תחושה, אבל לא אלוהית".
סטטיסטית , מה אחוזי ההצלחה שלך?
"השאיפה היא להגיע ל-70 אחוזי הצלחה בחורף, לפגוע בשבעה ימים מתוך 10. בקיץ זאת לא חוכמה".
אז עם 30 אחוזי כשלון אין הבדל גדול בינך לבין קוראת בקפה.
"באמת הבן שלי אמר לי פעם, 'אני לא מבין על מה אתה מקבל כסף, על זה זאתה אומר שיירד גשם או לא".
מה ענית לו?
"שיכתוב הוא תחזית בסגנון 'מחר או שירד גשם או שלא', נראה איך יקבלו את זה. המודלים שאני מתבסס עליהם לפעמים חלוקים'.
גם קוראת בקפה לא אומרת דברים נחרצים.
"אבל אני מתבסס על כלים מדעיים ואני לא מנחש. פעם ניסיתי למלא לוטו וניחשתי רק שני מספרים".
חזאי הוא לא מהמר באופיו?
"לא, הוא צריך להיות בעל אינטואיציה. כשהתייעצו עם איינשטיין את מי לגייס ל'פרויקט מנהטן' (שם הקוד של האמריקנים למבצע פיתוח הנשק הגרעיני במלחמת העולם השנייה, מ"ח) הוא אמר שהוא רוצה פיזיקאים, אך בעלי אינטואיציה".
ומה האינטואיציה שלך לגבי ההמשך? צפוי לנו החורף עוד שלג?
"אני מניח שכן, למרות שלדעתי דצמבר ממצה את עצמו".
אתה והשלג זה לתמיד?
"נולדתי עם השלג. עד יומי האחרון אהיה איתו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם