לב טוב: המיזם שמציל ילדים פלסטינים בישראל
למעלה מ-3,000 ילדים מ-48 מדינות טופלו בבית חולום וולפסון במסגרת עמותת 'הצל לבו של ילד'. מועאד בן החמש מחברון, שנותח השבוע לאחר ששני אחיו מתו מבעיות לב, הוא אחד מלמעלה מאלף ילדים פלסטינים שטופלו עד כה. סיימון פישר, מנכ"ל העמותה: "פוליטיקה לא נכנסת לתוכנית הזו"
המציאות הביטחונית המתוחה איננה מהווה מרכיב בשיקולים המקצועיים של רופאי הלב בוולפסון, הפועלים במסגרת עמותת "הצל לבו של ילד".
זהו ארגון הומניטרי בינלאומי שבסיסו בישראל, ומטרתו להביא לכאן ממדינות מתפתחות ברחבי העולם ילדים עם בעיות לבביות שאין באפשרותם לקבל טיפול בארצם. נוסף על כך, מתבצעות בישראל כל העת הכשרות של רופאים מנתחים מאותן מדינות, כך שיוכלו לחזור לביתם ולפתח מנגנונים רפואיים שטרם קיימים שם.
במסגרת "הצל לבו של ילד", יצא לדרך בשנים האחרונות פרויקט בשיתוף האיחוד האירופי, המכונה "לב העניין", שבאמצעותו מגיעים ילדים פלסטינים, תושבי יו"ש ורצועת עזה, לניתוחי לב בבית החולים וולפסון.
הרופאים הפלסטינים שולחים את הילדים לכאן, חלקם להערכה ראשונית ואחרים לחוות דעת מקצועית, והרופאים הישראלים מחליטים מי ייאלץ לעבור ניתוח בבית החולים הישראלי ומי יוכל להמשיך לחיות חיים רגילים בביתו. המימון נעשה בשיתוף משרד הבריאות הפלסטיני ותוכנית "לב העניין", כך שהמשפחות לא משלמות דבר.
מועאד הגיע מחברון לבית החולים בתחילת השבוע שעבר, יחד עם בני משפחתו. לרופאים לא היה קשה לאבחן את המום בלבו מרגע לידתו, לאור ההיכרות עם ההיסטוריה המשפחתית שלו - שניים מאחיו הגדולים מתו בשל בעיות לבביות.
הראשון מת בבית החולים בבית לחם, 27 יום אחרי שנולד, והשני מת כשהיה בן חמישה חודשים, למרות שגם הוא עבר בהצלחה ניתוח דומה בוולפסון. אמו של מועאד, ביולוגית, מתה גם היא זמן קצר לאחר לידתו, לדברי משפחתה כתוצאה מהצער על הילדים שמתו.
"בגלל הרקע הבריאותי שהיה לנו עם הילדים שמתו, פנינו לד"ר רולה עוואד והיא הפנתה אותנו לישראל לצורך ניתוח", מסביר מחמוד אברהים אבו-דאנהש (45), אביו של מועאד, שלו עוד שמונה ילדים.
ד"ר עוואד היא קרדיולוגית ילדים שעברה התמחות בוולפסון במסגרת הפרויקט, ושבה לבית לחם לעבודה סדירה. "שם אין לרופאים יכולת להתמודד עם בעיות לבביות מורכבות. הילד עצמו מודע לכך שיש לו בעיה רפואית, אבל הוא לא מכיר את הדקויות של מצבו", אומר מחמוד.
מועאד מבין שיש לו בעיה דומה כמו לאחיו שמתו, ושגם אמו הביולוגית אינה חיה?
"אמו של מועאד נפטרה כשהיה בן חצי שנה, לכן הוא לא יודע שאמו היום היא לא אמו הביולוגית. הוא קורא לה אימא, והיא אוהבת אותו כמו בן. היא מגדלת אותו כמו אימא לכל דבר".
היו שכנים, או אפילו בני משפחה, ששאלו אם אין לכם בעיה לקבל טיפול רפואי ממומחים יהודים?
"השכנים וכל מי שקרוב אלינו לא התייחסו לזה. כולם יודעים שהרפואה בישראל טובה מאוד ושהישראלים עוזרים לנו. יש תמונה אחת של אינתיפאדה ומלחמה, אבל יש גם תמונה שנייה של עזרה והצלת הילדים שלנו בצורה הטובה ביותר. לא היה אפילו שכן אחד שאמר משהו על העניין הזה.
"ניתוח כמו זה של מועאד עדיף היה לעכב מעט עד שיגדל, ועכשיו הגיע הרגע", מסביר ד"ר עקיבא תמיר, מנהל יחידת לב ילדים בוולפסון, המשמש גם כקרדיולוג הראשי של העמותה.
"הוא סבל מכניסה לא תקינה של ורידי הריאה ללב. אלו ורידים עדינים מאוד, וכשנוגעים בהם הם מצטמקים ונעשים צרים. בחרנו לחכות קצת משום שזהו תיקון מורכב. במקרים כאלה, אם לא מנתחים בגיל צעיר החיים של המטופלים מתקצרים, ובסביבות גיל שלושים הם מתחילים להיות חולים מאוד. בסוף הם לא עוברים את שנתם החמישים".
פרויקט 'לב העניין' הוא אחת מהיוזמות החב רתיות-אזרחיות שבהן תומך האיחוד האירופי במסגרת תוכנית הגג שלו המכונה 'שותפות לשלום', שמטרתה ליצור סביבה המאפשרת קיום של שלום במזרח התיכון ופתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, תוך בניית אמון והבנה בין הצדדים.
"הניתוח להצלת חייו של מועאד אבו-דאנהש מהווה דוגמה לעבודה הנהדרת של הצוות הרפואי המסור בבית החולים וולפסון, הפועל בשיתוף פעולה עם רופאים פלסטינים במסגרת פרויקט 'לב העניין' של עמותת'הצל לבו של ילד'", אומר לארס פאבורג אנדרסן, ראש משלחת האיחוד האירופי לישראל והשגריר המיועד. "על הישראלים להיות גאים במאמצים אלו, בדיוק כפי שאני גאה בתמיכת האיחוד האירופי בפרויקט זה".
"התקציב השנתי של' הצל לבו של ילד' הוא כארבעה מיליון דולר. האיחוד תורם לפרויקט'לב העניין' כחצי מיליון יורו לתקופה של שנתיים. סכום דומה אנחנו מגייסים ממקורות אחרים", אומר סיימון פישר, מנכ"ל העמותה.
'הצל לבו של ילד' נוסדה ב-1995, ומאז סייעה ללמעלה מ-3,000 ילדים מ-48 מדינות להגיע לישראל ולעבור ניתוחי לב. "למעלה ממחצית מהילדים הם פלסטינים", ממשיך פישר. "לפני שנים התחלנו בפעילות ייעודית בשיתוף האיחוד שכללה עבודה מול רופאים ברשות וטיפול בילדים. עד היום נותחו למעלה מאלף ילדים פלסטינים במסגרת הפרויקט".
נתקלתם לפעמים בחסמים בירוקרטיים, אולי פוליטיים, בהבאת ילדים פלסטינים לוולפסון?
"פוליטיקה לא נכנסת לתוכנית הזו, בשום פנים ואופן. בדיונים שהיו לאחרונה בנושא נורמליזציה של פרויקטים ישראליים ופלסטיניים, אלה שעוסקים בבריאות וברפואה נותרו מחוץ לתחום.
"כולם יודעים לשים את זה בצד ולומר שטיפול בילדים ופיתוח תשתיות רפואיות הם מעל הכול. כל עוד יש כבוד הדדי ומדברים בגובה העיניים, מוצאים עם השנים שמתפתחות מערכות יחסים מאוד קרובות עם רופאים פלסטינים. אין משהו שעוצר את זה".
בחודשים האחרונים הצטרפה לפרויקט גם הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי, לצד גופים גדולים נוספים מרחבי העולם. "לאיש אין רווח בניתוחים האלה. הרווח בסופו של דבר הוא של החברה הישראלית והפלסטינית. זו החשיבות של'לב העניין' על פני פרויקטים אחרים-הוא מקרב בין הצדדים באמצעות עשייה ולא רק במילים ובדיבורים".
אתם מצליחים לענות על הביקוש, או שיש ילדים שנותרים מחוץ לתוכנית?
"תהליך הבחירה נעשה משיקולים מקצועיים ורפואיים לחלוטין, ואני לא חושב שיש הרבה שנשארים בחוץ. ל'הצל לבו של ילד' יש קשר חזק עם משרד הבריאות הפלסטיני, שמאפשר הפניה של ילדים רבים לתוכנית. יש גם מגמה של בתי חולים אחרים בישראל לסייע. אנחנו מסתכלים קדימה ועובדים בשיתוף פעולה כדי להכשיר צוותים רפואיים שמסיימים את ההתמחויות שלהם כאן, כך שיוכלו לנתח באופן עצמאי ברשות.
"יש לנו פוטנציאל להגדיל את הפעילות שלנו מבלי שזה יבוא על חשבון מישהו, בטח לא על חשבון ילדים מישראל. מצד שני קיים צורך שאפשר למלא, כי יש ילדים בעולם שאין מי שיטפל בהם", אומר ד"ר יצחק ברלוביץ, מנהל בית החולים וולפסון.
"יש מדינות שאין להן את היכולת לנתח ילדים עם מומים בלב. ילד כזה, אם הוא לא מטופל, דינו אחד - למות. הפעילות של'הצל לבו של ילד' מתחברת לצורך של האוכלוסייה, בעזרת גופים פילנתרופיים שמביאים את המשאבים, מאתרים את הילדים שזקוקים לטיפול ומביאים אותם אלינו.
"אנחנו חלק משרשרת של אנשים טובים ומסורים, ואני מאוד שמח וגאה על כך", ממשיך ברלוביץ.
"יש פה מסלול שכל מטרתו היא הצלת חיים ועזרה לאנשים באשר הם. לא חשוב אם הם יהודים או ישראלים. מעבר לזה שאנחנו מביאים לפה את הדגים, אנחנו גם מלמדים את האנשים לדוג, כי ברור לנו שלא נוכל לפתור כאן את בעיות העולם. אנחנו מכשירים צוותים שיוכלו לקבל ידע ולחזור למדינתם ולהקים שם מסגרות טיפול, ניתוח ומעקב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם