הכיפות הזרוקות: מרד הנעורים של נוער הגבעות
אירועי "תג מחיר" ממקדים להתנחלויות ולבני הנוער שמתגוררים בהן את תשומת הלב התקשורתית. ביישובי יהודה ושומרון גם מתמודדים עם בעיות אחרות: מרד נעורים ויציאה בשאלה. האידיאולוגיה של המייסדים לא תמיד מעניינת את הדור הצעיר, ויש כבר שמודים בפה מלא: "נמאס לנו להתנהג בהתאם לפי כללים שאנחנו לא מסכימים איתם"
אך בשטח המציאות שונה: בעוד שביישובים מנסים להתמודד תדמיתית ותקשורתית עם הפעילות שמבצעת קבוצת "נוער הגבעות", הכוללת כמה עשרות נערים בלבד, במועצות האזוריות ביהודה ושומרון משקיעים בשנים האחרונות מאמצים גדולים וטיפול יומיומי בבעיות "שגרתיות" יותר המאפיינות בני נוער, ואשר צפות על רקע הרגיעה במצב הביטחוני.
קשה למקד באופן ברור את האתגרים שמציב הנוער ביהודה ובשומרון. מצד אחד, הן במשטרה והן בגורמי הרווחה והחינוך השונים מצביעים באופן ברור על כך שמספרן של עברות סמים, מין ורכוש נמוך משמעותית מעבר לקו הירוק; אך מהעבר השני ניכרת יותר ויותר התמודדות מול תופעות כיציאה בשאלה, המטרידה הורים רבים ביישובים הדתיים, נשירה מבתי הספר וגם בעיות רווחה ופלילים שבולטות יותר מבעבר.
"צריך להבין את המספרים ואת מגוון האוכלוסייה", אומר מעוז ביגון, איש חינוך בעברו ומנכ"ל מועצת מטה בנימין, הנחשבת למועצה הגדולה בארץ. "במועצה שלנו יש 45 אלף תושבים - מחציתם מתחת לגיל 19. הרוב דתיים-לאומים, אבל יש גם יישובים מעורבים, חילונים וחרדים.
"אם הייתי מאפיין משהו ייחודי, זה העובדה שאם מישהו כבר יצא מהתלם הוא בדרך כלל גולש הרבה יותר הצדה. היציאה מהמסגרת הדתית הופכת את בני הנוער הרבה פעמים לפחות נורמטיביים. לא בדקתי את זה מחקרית, אבל אם אתה שואל אותי, אולי הנוער אצלנו מתאפיין בלקחת את המרד עוד כמה צעדים קדימה ולנסות לבחון יותר את הגבולות".
המרידה ובדיקת הגבולות שביגון מדבר עליהן באות לידי ביטוי בעיקר במקומות שונים מחוץ ליישובים. בשנים האחרונות ניכרת תופעה שבמסגרתה ילדים מההתנחלויות המורדים בהוריהם מוצאים את עצמם באזור המדרחוב וכיכר ציון בירושלים, ששם הפיקוח עליהם רופף יותר. לעתים הם חוברים מאוחר יותר לגורמים מפוקפקים.
א', נער מיישוב מוכר בשומרון השוהה באזור הכיכר קרוב לשנה, מתאר את המצב מנקודת מבטו: "כל הנוער שנמצא פה מכיר את מי שבא מההתנחלויות. יש כאן קבוצה שנמאס לה בעיקר מהלחץ החברתי במקומות האלו. רואים אותם שותים הרבה אלכוהול ולפעמים מעשנים גראס ודברים כאלו. כמעט כולם מבתים דתיים, ופשוט נמאס להם מהמסגרת הלוחצת של הדת ומכך שכופים עליהם להתנהג בהתאם לכללים שהם לא מסכימים איתם".
לדברי איש חינוך מאחת המועצות בשטחים, התופעה מדאיגה מאוד את הנהגת המתנחלים: "אנחנו רואים תופעות שפעם לא היו קיימות-יש יותר אלכוהול ויותר בעיטה במסגרות. אין ספק שמחלקות החינוך והנוער במועצות חזקות מאוד, אבל עם הגידול הדמוגרפי הגיעו גם אצלנו הבעיות. נושא ההתיישבות שכל כך העסיק את ההורים לא תמיד מעניין את הדור הצעיר, וגם הדת לא בהכרח תופסת אצלם מקום מרכזי בחיים. אלו דברים שיכולים לערער את היסודות של הבית".
לדברי ביגון, נושא הדת הוא אחד המוקדים המרכזיים שמעסיקים את אנשי הטיפול בנוער ואת הוריהם. "ההורים מודאגים מאוד מנושא היציאה בשאלה, ומצד שני יש גם חשש מהתחרדות או מהצטרפות של הילדים ל'נוער הגבעות'. אנחנו מקיימים הרבה סדנאות להורים כדי לסייע להם להתמודד עם הבעיות הללו. אנחנו גם מבינים שילד צומח מערוגה מסוימת, ולכן כבר מגיל המעון אנחנו מנסים לעקוב ולראות אם יש בעיה מסוימת או פוטנציאל בעייתי - לאו דווקא בנושא הדת".
ידידיה לוי, רכז הנוער ביישוב תקוע שבגוש עציון, מזהה גם הוא את הגיוון באוכלוסייה כאחד האתגרים הגדולים בטיפול בנוער. בתקוע, יישוב מעורב, הדבר בא לידי ביטוי בצורה בולטת יותר. "אצלנו עד כיתה ו' כולם ביחד פחות או יותר. השוני מתחיל בכיתה ז', כשהנערים הדתיים הולכים לבתי ספר דתיים והנערים החילונים הולכים לבתי ספר חילוניים. אז מתחיל הקרע, והוא מתעצם עד כיתה ט'.
בכיתה י' זה מתחיל להתאזן והם מתחילים לקבל אחד את השני בצורה בריאה יותר. על הרצף הזה אנחנו רואים מצד אחד תנועה של נערים שעוזבים את הדת או מקפידים פחות על שמירת המצוות, ומצד שני תנועה הפוכה של נערים שהעולם הדתי ממש מדבר אליהם וסוחף אותם. להורים משני הסוגים קשה להתמודד עם השינויים". לצד זאת, מוסיף לוי, "המדיניות שלנו בתקוע היא שלא משנה מה בחרת, אנחנו לא מתרגשים. הדלת שלנו פתוחה תמיד".
לצד הממד הדתי-חילוני בטווח הגילאים שבין חטיבת הביניים לתיכון, אנשי חינוך והורים מוצאים את עצמם מתמודדים גם עם הקצנה על רקע אידיאולוגי. "יש עיסוק בנושא הזה בעיקר בגילאים צעירים, כשהנוער מקצין לעתים כלפי ערבים או גם כלפי שמאלנים. ככל שאנשים מתבגרים, הם מתאזנים יותר. אני חושב שבאופן כללי דברים מבשילים פה יותר מהר".
לוי מודה שאכן "יש לנו התמודדות רצינית עם אלכוהול. יש ילדים ששותים ארבע פעמים בשבוע, גם כשלמחרת יש לימודים". אך לדבריו, "זה חלק קטן מאוד מהנוער, הממדים לא גדולים". העיסוק העיקרי שלו, הוא מסביר, הוא בניסיון לחבר את בני הנוער לעניינים ערכיים. "אנחנו שואלים את עצמנו רוב הזמן איך ליצור עניין. הנוער פה מאופיין בזה שהם עסוקים מאוד. יש להם מיליון ואחד דברים שהם עוסקים בהם, והשאלה היא איך ליצור אצלם התעניינות בנושאים חשובים".
גם ביתר היישובים ביהודה ושומרון מתמודדים עם בעיות דומות, אך נראה כי הבעיה הגדולה ביותר המעסיקה את אנשי ההתנחלויות היא כיצד לא להדביק את הדימוי של "נוער הגבעות" לכל הצעירים המתגוררים מעבר לקו הירוק, כפי שמנסח זאת ראש מחלקת חינוך באחד היישובים: "זה לפעמים מתסכל. עובדים קשה, ובסוף כל מה שמצטייר זה שביהודה ושומרון יש רק נוער גבעות. לפעמים מדגדג לנו שהבעיות הרגילות יהיו יותר בולטות, כך יבינו שלא הכול כאן זה'תג מחיר' ובעיות עם ערבים ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם