תאונת שרשרת: הקטל בדרכים מרסק את המגזר הערבי
במשטרה טוענים כי קיפוח וניכור מובילים לאי ציות לחוקים ולהתנהגות פרועה בכביש. מומחים מסבירים שחוסר מודעות לסכנות ליד הבית, והסתמכות על עזרה משמים, מחמירים את התופעה. ערביי ישראל מעורבים ונפגעים בתאונות דרכים באחוזים גבוהים בהרבה ביחס למספרם באוכלוסייה הכללית בארץ. עכשיו החליטו במגזר להילחם במחיר הדמים
אלקרנאוי היה ראשון הנואמים. ניכר בו כי התרגש מהמעמד. תאונות הדרכים פגעו אנושות בחברה הערבית. גם בו. לפני שש שנים הוא איבד בתאונה את אחיו הצעיר. זו הסיבה שהוא יזם את הכנס.
אלקרנאוי שכל את אחיו, אב לילדים קטנים, בתאונת דרכים בכביש בין ערד ובאר שבע. הוא התווסף לסטטיסטיקת המוות בתאונות דרכים בהן מעורבים ערביי ישראל. יש שיחשבו שהמוות המיותר הזה כבר קנה לו בית בקרב בני המגזר. הנתונים מראים כי אחד מכל שלושה הרוגים בתאונות בשנה שחלפה היה ערבי.
ערביי ישראל מהווים 24 אחוז מתושבי ישראל, ומעורבים פי שניים בתאונות הדרכים במדינה. 40 אחוז מהנהגים שהיו מעורבים בתאונות דרכים קשות או קטלניות היו ערבים. הנתונים הקשים עולים בקרב ילדים ונערים, שנפגעים ונהרגים בתאונות בחצר האחורית ליד ביתם, ברחוב הסמוך או בשעה שחצו את הכביש בחוסר זהירות. 80 אחוז מכלל הפעוטות עד גיל 4 שנהרגו בתאונות היו ערבים. הם נהרגו ממש ליד הבית, כשיצאו למכולת או סתם לשחק בכביש.
"הכנס הזה הוא הזדמנות לשים את הנתונים על השולחן ולעשות מעשה. אנחנו יכולים להאשים את המדינה ומיליון גורמים בתאונות הדרכים, אבל גם צריכים לקחת אחריות. לא ייתכן שחלקנו בתאונות הדרכים יהיה גדול וטרגי כל כך, ולא נעצור את זה". אומר פרופ' אלקרנאוי.
הכנס התקיים בהשתתפות ראשי רשויות ערביות מהדרום. ניסו שם להסביר את הסיבות שמובילות לנתונים המדאיגים, שרק עולים בכל שנה ושנה, וכיצד ניתן לעצור אותם.
סגן ניצב אתי מאירסון, סגנית מפקד משטרת התנועה הארצית, פועלת להפחית את מספר ההרוגים במגזר הערבי, גם דרך הגברת המודעות לסכנות. "המאפיינים של תאונות הדרכים בקרב הערבים בישראל מאוד ברורים, וצריך לשים אותם על השולחן", הסבירה מאירסון.
"יש בעיה מאוד קשה של היעדר מודעות בשל המצב הסוציו-אקונומי הנמוך. הערבים, כמיעוט בארץ, חשים ניכור וקיפוח. אלה יוצרים אנטי לחוקים ולמוסכמות. בכביש מוציאים את האנרגיות והבריונות. אין בכלל מודעות לנושא".
הביטוי המעשי למאפיינים אלה הוא נסיעה פרועה בכבישים בין עירוניים, מערכות סטריאו שמפיקות מוזיקה חזקה שמסיחה דעת. בנוסף, כניסה לכבישים מהירים מדרכי עפר בכפרים, ללא מתן זכות קדימה; אי קיום חוקי תנועה בתוך הכפרים; הליכה בכבישים ראשיים בלילה בבגדים כהים.
"אין לערבים בכלל הבנה עד כמה הם מעורבים בתאונות דרכים", קובעת מאירסון. "קח דפוס התנהגות בתוך היישוב הערבי. אפשר לנסוע לא חגורים, להכניס 15 ילדים לכלי רכב. רק עכשיו הם לומדים. כשהם יוצאים מחוץ לכפרים, היכן שהמשטרה יותר זמינה, הם יחגרו חגורה. הם יוצאים מנקודת הנחה שהחגורה היא כדי שהמשטרה לא תתפוס אותם. גם הילד לומד שבכפר אפשר לנסוע בלי חגורה ובחוץ אסור".
ד"ר וופא אליאס, חוקרת במכון לתחבורה בטכניון, מלווה כבר שנים את הנושא. "ברור שיש לנו בעיה של צפיפות אוכלוסייה, כבישים לא מוסדרים, אין חניה, והילדים יוצאים מהבית לכביש ללא הפרדה. הילדים מרגישים שהכביש הוא מגרש המשחקים שלהם. לי נראה שההורים לא מבינים בכלל את הסיכון. כאשר הם מאפשרים לילדים בני 3 ללכת לבד למכולת, דרך חציית כביש, זה אומר שאין להם מודעות לסכנה".
אליאס מוסיפה: "אם התשתיות לא בסדר, זה מצדיק שאזרוק את הבן שלי לכביש? צריך לתקן ולשפר, אבל אנחנו לא יכולים להסיר אחריות מעצמנו. כאשר ילדים בני 9 נוהגים ללא רישיון, או ילד בן 8 נוהג באופנוע בכפר ללא קסדה, אז זו בעיה של תשתיות? אנחנו צריכים להתאים את עצמנו למצב שבו אנחנו חיים".
מספר ההרוגים לא מביא לשינוי במודעות.
"ביקרתי אצל משפחה בקלנסווה שבנם הקטן נדרס ממשאית, אבל מי פרט ליישוב הזה שמע על המוות? שוב, אין מודעות. הנשים, לדוגמה, בכלל לא יודעות מה קורה מתחת לעיניים שלהן. הן לא שומעות ולא רואות חדשות. אולי אותה משפחה למדה לקח משום שהבן או הבת נהרגו, אבל השכנים לא".
אנשי עמותת "אור ירוק" מציינים כי ישראל ניצבת במקום הראשון בקרב מדינות ה-OECD מבחינת מוות של ילדים בתאונות דרכים, מרביתם כאמור במגזר הערבי.
אמנון בארי-סוליציאנו, מנהל שותף בעמותת יוזמות קרן אברהם טען כי "העלייה הדרמטית בשיעור המעורבות של ערבים בתאונות דרכים והעובדה ששיעור ההרוגים מקרבם קרוב לכפול משיעורם באוכלוסייה, מביא להבנה גוברת ששירותי משטרה הם צורך בסיסי להתמודדות עם תאונות דרכים ועל הקהילה לדרוש שירותים אלו.
"זיהוי הצורך הזה בהנגשת שירותי המשטרה הקיימים לאזרחים הערבים, כחלק מהעבודה המתמשכת של קרן אברהם לבניית אמון בין החברה הערבית למשטרה, הביא את קרן אברהם להוציא זכותון בערבית שכולל פירוט של השירותים שהאזרח יכול לקבל מהמשטרה והזכויות שלו בהתנהלות מולה. הזכותון מופץ בימים אלו ב-40,000 עותקים ברחבי היישובים הערביים בישראל , וחולק גם לצעירים שהשתתפו היום בכנס"
סיבה נוספת להשלמה עם האובדן טמונה אולי באמונה הדתית. "צריך לדבר יותר על ערך האדם. אצלנו מאמינים שהכל מן אללה, אבל לא יכול להיות שילדים קטנים נדרסים בחצר הבית. יש אחריות אישית של ההורים. אי אפשר לטאטא את זה מתחת לשולחן. צריך לעשות חשבון נפש פנימי". אומר אלקרנאוי.
גם אליאס נחשפה לנושא: "יש משפחות שאומרות שזו החלטה של אללה, וזו תפיסת עולם מסוכנת. אמרתי להורה שזה מסוכן לילד לחצות את הכביש לבד. הוא השיב שאפילו אם ייקח את הילד ביד בכביש, הוא יהרג כי זו החלטה של אלוהים. אלוהים נתן לנו שכל לחשוב ולבחור בהחלטות הנכונות, לא להשאיר הכל בידיים שלו".
באגף התנועה של המשטרה החליטו לקדם את הטיפול בתאונות הדרכים במגזר הערבי. המלחמה מתבצעת דרך אכיפה, הרתעה, חינוך והסברה. סנ"צ מאירסון: "כל יום אני מקבלת נתונים על תאונות דרכים קלות, חמורות וקטלניות. אחת לשבוע אני מנתחת את המידע ולומדת מהו הקושי במקום מסוים.
לדוגמה, ליד הישוב חורה היו מספר תאונות. אני מבקשת ממפקד היחידה באזור להסביר לי מה קורה שם. אני מזמנת את נציגי מע"צ ומבקשת לסייע לי למנוע את התאונה הבאה. אני פונה לרשות המקומית ומבקשת שיתוף פעולה. במקביל, הניתוח מוביל לאכיפה ממוקדת".
נושא ההסברה משלים את הפעילות. "מסרנו לאימאמים בצפון מידע שרצינו להפיץ בקרב הציבור המתפללים", אומרת מאירסון. "אותו דבר היה עם העובדים הסוציאליים ביישובים. הכשרנו גם נהגי משאיות לנהיגה אחראית יותר".
פרופ' אלקרנאוי ממשיך בקו שיש להוציא את הנתונים לדיון ציבורי, לא להסתיר אותם. "אנחנו מדברים על זה בגלוי כדי שזה יזעזע", הוא מדגיש. "שכולם יידעו שחייבים לשים לזה סוף. אי אפשר להמשיך כך, מספר ההרוגים עולה כל שנה".
סנ"צ מאירסון: "הנתונים לא מאפשרים לנו להתעלם מהנושא. אנחנו רוצים להציל חיים".
ד"ר אליאס: "המשטרה עושה מאמצים בתחום, ואנחנו צריכים להיות אופטימיים. חינוך זה טוב ויפה, אבל חייבת להיות נוכחות גדולה יותר של המשטרה. ערכתי מחקר בכביש הראשי בסכנין. במשך כמה שעות, כמעט 100 אחוז מהנהגים שעברו לידי ביצעו עבירת תנועה כלשהי. אחרי שבוע של מבצע משטרתי, עשיתי תצפית וראיתי ירידה של 70 אחוז במספר העבירות. הכל חייב להיות במקביל. האובדן הזה לא מחויב המציאות".
ההרוגים ב-2013
סך הכול: 312
במגזר הלא יהודי 120 (38 אחוז)
תאונות ב-2013
סך הכול: 21,979
במגזר הלא יהודי: 5,565 (25 אחוז)
סך הכול תאונות חמורות 2,538
תאונות חמורות במגזר הלא יהודי 822 (32 אחוז)
סך הכול תאונות קטלניות: 458
תאונות קטלניות במגזר הלא יהודי 185 (40 אחוז)
פעוטות
85 אחוז מסך ההרוגים בגילאי 0-4 הם מהמגזר הלא יהודי (הרוב בתאונות חצר – במתחם בית המגורים)
ילדים
69 אחוז מההרוגים הם מהמגזר הלא יהודי
צעירים
כמעט כל הרוג שני בגילאי 15-24 הוא מהמגזר הלא יהודי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם