לא רק מצוקת כוח אדם: כל הסיבות לרשלנות רפואית
מחדלים רפואיים, כמו המקרה שפורסם על הטעות בכריתת השד בבית החולים "רמב"ם", הם אולי חלק בלתי נפרד ממערכת הבריאות העמוסה בארץ. אבל לא רק מצוקת כוח האדם בעייתית. לטענת עורכי דין שעוסקים ברשלנות רפואית, המקרה חושף בעיה מרכזית נוספת של מערכת הבריאות בישראל היא היעדר רישום ותיעוד מדויק של הטיפול בחולים
מצד אחד ניצבים הרופאים והאחיות, שנאלצים לבצע בעת ובעונה אחת שורה ארוכה של מטלות לאורך כל שעות היום, ומנגד נמצאים המטופלים, שמבקשים לקבל שירות ואבחון מקצועי ככל הניתן ולעתים נתקלים בחוסר סבלנות ובמחסור בזמן. הללו עשויים אפילו להיפגע כתוצאה מרשלנות רפואית.
"בעומס הקיים היום במערכת הבריאות, בלתי אפשרי שלא יקרו טעויות בבתי החולים", מבהיר שמוליק בן-יעקב, יו"ר האגודה לזכויות החולה. "כשאנשים רצים אחרי הזנב של עצמם וצריכים כל הזמן לעשות יותר, ברור שמקפידים פחות ושכתוצאה מזה קורות טעויות. אתה מתחיל לעבוד על מקרה אחד, ואז פתאום מישהו מפריע. אין לי ספק שהעומס הוא אחת הסיבות להמון בעיות-כולל לתקלה כמו זו שאירעה בבית החולים רמב"ם".
לדעת בן-יעקב, הפתרון, כמו במקרים רבים אחרים במערכת, הוא השקעה רבה יותר בתקציבי בתי החולים, וזאת במקום הפניית המשאבים הכלכליים לטיפול בתסמינים שלא יביאו לפתרון הבעיה האמיתית. "כך לדוגמה, שלשום הייתי בכנסת בדיון על האלימות נגד רופאים. הולכים להשקיע כסף בהצבת שוטרים בחדרי המיון במקום להשקיע כסף בשיפור המערכת.
"אם המערכת תהיה טובה יותר, אנשים לא יחכו במיון במשך שש שעות ויהיו רגועים יותר. במקום שוטרים, תנו כסף למיון - ככה נקבל את אותה תוצאה עם בריאות טובה יותר. כך אפשר יהיה לחסוך חלק מהעלות בתביעות האלה. זו השקעה שתחזיר את עצמה".
ד"ר נועה בן-ברוך, מנהלת המכון האונקולוגי בבית החולים "קפלן" ברחובות ויועצת האגודה למלחמה בסרטן, מחזקת את דבריו של בן-יעקב. "אני יושבת במרפאה, רואה חולים ועונה לטלפונים. אנחנו עושים המון דברים במקביל, ומטבע הדברים לא תמיד נהיה סופר-ממוקדים בדבר אחד שצריך לעשות", היא מסבירה.
"טעויות אנוש תמיד קורות, בין היתר בגלל עומס וחוסר בכוח אדם. אנחנו יודעים שהרפואה הציבורית פועלת תחת עומסים בלתי אפשריים. כוח האדם מועט מאוד, וזה חלק מהמחיר שמשלמים כאשר עושים כמה דברים ללא צוות תומך".
עם זאת, ד"ר בן-ברוך מבהירה כי המקרה שאירע לכאורה ברמב"ם חריג מאוד וש"יש לדאוג שדברים כאלה לא יתרחשו".
עד כמה את נחשפת לרשלנות רפואית בעבודה היומיומית שלך?
"באונקולוגיה נחשפים לזה מעט מאוד. הרשלנות הרפואית באה לידי ביטוי בעיקר בכל הקשור לאיחורים באבחנה, כשחולה מגיעה לרופא שלא מאתר דבר ולבסוף מתפתח בגופה גידול ממאיר. בנושא של טיפולים לא מדויקים כמעט אין מקרים של רשלנות רפואית".
הנושא של זיהוי החולה בעת מתן טיפול רפואי הוא אחד מאלה החשובים שעליהם שמים דגש בתי החולים ומשרד הבריאות. היום קיימים מנגנונים רבים של איכות רפואית ונהלים המתמקדים בנושא זה, כמו קריאה בשמו של המטופל בעת ביצוע הליכים רפואיים וגם במהלך ניתוח, עבודה רק על דגימה אחת שמגיעה למכונים הפתולוגיים ולא עם שתיים במקביל ועוד.
במקרה של ל' מרמב"ם נוצר בלבול בתוצאות בדיקת הרקמות שנלקחו ממנה - הליך שכיח שבמהלכו קיימת חשיבות לתיעוד ברור שיאפשר לזהות את החולה בוודאות. עם זאת, כפי שמציינת ד"ר בן-ברוך, אין זה מקרה נפוץ.
עד כמה טעויות כאלה נפוצות?
"זו בעיה בזיהוי ובשיוך הדגימות לאדם הלא נכון. לא זכור לי מניסיוני מקרה שבו מישהי קיבלה תשובה שלא שייכת לה".
את הטעות הזו מסבירה עו"ד שרונה גונן, מומחית ברשלנות רפואית. "החוק דורש תיעוד מדויק של הדברים, כדי שגם לחולה תוצג שקיפות מלאה והוא יוכל לפנות לחוות דעת נוספת שתוכל להסביר לו על כל הסיכונים בהליך. ברגע שלא מאבחנים את המחלה או כשמחליפים בדיקות מדובר ברשלנות. זה לא מאפשר לאדם לקבל את הטיפול המגיע לו, והתוצאה הישירה היא נזק בעקבות מחדל ולא בעקבות סיבוך רפואי".
חוזרים רבים שהפיץ משרד הבריאות לאורך השנים מדגישים את החשיבות בניהול הרשומות הרפואיות של המאושפז. רשומות אלו צריכות לכלול את התלונות של החולה, את האבחנה שניתנה למצבו, מה הבדיקות שעבר ועוד. במקרים של רשלנות רפואית, הימנעות מניהול רשומות מדויקות מעבירה את נטל ההוכחה לנתבעים - כלומר לבתי החולים, שנאלצים להוכיח שהרישום אינו חסר. לדברי עו"ד גונן, זו אחת הבעיות של מערכת הבריאות.
"ברוב המקרים שבהם אני נתקלת, היעדר רישום או רישום לקוי הוא חלק ממסכת שלמה של התנהלות לא תקינה", היא טוענת. "אם רופא לא תיעד את הדברים כמו שצריך ונתן את הטיפול הנכון מבלי לגרום לנזקים, אף אחד לא יאמר שהוא רשלן. ברגע שיש בעיות, הרישום יכול לתת אינדיקציה מאיפה הן מגיעות. הייתה תביעה שבה נתקלתי בדוח ניתוח שקרי. אדם יצא מניתוח, נכתב שהוא עבר אותו בהצלחה ובפועל נגרמו לו נזקים רבים. זו דוגמה לרישום כוזב".
עד כמה נפוצה התופעה שאת מתארת?
"פעמים רבות יש התעלמות גם מרישום נכון. כך למשל הוא המקרה של אדם שהגיע לרופאת משפחה עם כאבי בטן חזקים וחשד לבעיה בתוספתן. מאוחר יותר הוא הגיע לבית חולים, עבר בדיקות רבות שחזרו תקינות וכמה ימים אחרי ששוחרר לביתו התוספתן התפוצץ לו בבטן. במידה של טעות בלתי סבירה ושל רשלנות, אפילו אם היא נעשתה בלי כוונה, יהיה פיצוי".
יש לחולה מה לעשות כשהוא חושד שמשהו לא כשורה?
"זו שאלה רפואית. כעורכת דין אני צריכה לבחון כל מקרה לגופו ולראות איפה היה אפשר למנוע את המצב בדיעבד. חולה צריך תמיד להפעיל את הראש, ולא לקחת כמובן מאליו כל מה שאומרים לו. אם הוא סובל מכאבים, שילך לעוד רופא. מבחינה משפטית, כל עוד אין נזק לא קיימת עילה לתביעה.
"חוק זכויות החולה מחייב את המוסדות הרפואיים להעביר לחולה את כל התיעוד הרפואי בעניינו. הרבה פעמים אני נתקלת במקרים שמסרבים לתת את החומר ואנשים צריכים לדעת שזה לא תקין. זו זכותו המלאה של החולה. חשוב שהוא יקבל הסברים לגבי האבחנה שלו. גם התלונות של החולה צריכות להיות מתועדות, כדי שאפשר יהיה לבחון בדיעבד אם התלונות היו צריכות להביא את הרופא למסקנה מסוימת ולהבין אם יש רשלנות. הדרך שלי לבחון רשלנות היא באמצעות התיעוד".
עו"ד יאיר סקלסקי, מומחה לנושא, מנהל את פורום הרשלנות הרפואית באתר "zap משפטי". הוא מסביר כי לדעתו עיקר השאלות שהציבור מעלה לא עוסקות דווקא ברשלנות אלא בהתנהלות הצוותים הרפואיים ובחוסר המידע שהם מקבלים. "לא צריך להיות רופא כדי להבין שהתשובות שנותנים לך לא מספקות", הוא אומר.
"השאלות שעולות מגוונות: הן נוגעות בהסתרת מידע, בביצוע בדיקות מבלי שמוסרים לחולה את התשובות, בדרישה שעוד רופאים יעברו על חוות הדעת, באפשרות ללכת למכונים פרטיים ולעבור בדיקות באופן עצמאי ואם זה יפגע בטיפול שיינתן בבית חולים, ובהגדרת רשלנות רפואית".
סקלסקי מייצג את ל' במקרה שמתנהל עתה מול בית החולים רמב"ם. לדבריו, בכל הקשור לרשלנות אין משמעות לכוונה, לתום לב וגם לא לחוצפה אלא "הדבר היחיד שנבדק הוא אם הרופאים פעלו על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת, אם הם מילאו את הנהלים ובסוף נגרם נזק. עצם זה שנגרם נזק לא אומר שהייתה רשלנות.
"הרבה פעמים אנחנו לומדים שרשלנות רפואית לוותה ביחס מזלזל מצד הרופאים. כמעט תמיד התלונה הראשונה שעולה היא שדיברו אל החולים לא יפה או שזרקו אותם מהמרפאה, ואז בודקים את התיק ומוצאים גם רשלנות בטיפול".
יש אצלנו תופעה של תביעות יתר על רשלנות רפואית?
"לא, אם תעשה סקר בין הרופאים תגלה שמיעוט מביניהם יודע לענות על השאלה מה היא רשלנות רפואית וכיצד היא מוגדרת. הבורות הזו גורמת פעמים רבות לרפואה מתגוננת ולרשלנות רפואית.
"חולים ומטופלים לומדים יותר על הזכויות שלהם ופונים להגשת תביעות, אבל לא כל פנייה לעורך דין נגמרת בתביעה. בית המשפט הוא מסננת, ואף אחד לא יקבל פיצוי רק אם הוא נפגע קשה. רופאים חושבים שיש תביעות יתר, אבל הם לא יודעים מה זו רשלנות. אין הפקת לקחים ממקרה למקרה כדי ללמוד איך להימנע לעתיד".
מה הרופאים יכולים לעשות בעניין?
"להבין שהמקצוע שלהם הוא רפואה ולהתמקד בלטפל, ולא לחשוש כל הזמן ולעשות בדיקות רק כי החולה ביקש. אם חושבים מבחינה רפואית שצריך לעשות דבר מה, יש לעשות אותו.
"אם חושבים שאין בו צורך, זה בסדר ומותר לפספס. הדבר השני שיש לעשות זה להקים מערכות אמיתיות לניהול סיכונים שלומדות את המקרים ומעבירות אותם למחלקות - זה משהו שכמעט לא קיים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם