המלחמה של המגזר הערבי נגד אנטנות סלולריות
מבית ג'אן בצפון ועד רהט בדרום, ערביי ישראל נאבקים בהכנסת אנטנות סלולריות ליישובים, בטענה כי הן הגורם המרכזי למחלת הסרטן. האמצעים חסרי פשרות: הצתות וירי. התוצאה: חברות הסלולר התייאשו, ומנהיגי המאבק הכריזו על ניצחון
המלחמה של הפעילים במגזר הערבי באנטנות ובקרינה שהן פולטות היא ללא פשרות. עו"ד מועיין ערמוש, יו"ר ועד המאבק באנטנות בטמרה שבגליל התחתון, מסביר את ההיגיון מאחורי המאבק: "את הריסוסים וההדברות בשטחים שמסביב לכפר, ודברים שמעופפים באוויר ומסרטנים, אנחנו לא יכולים לראות, ולכן גם לא להיאבק בהם. אבל כשרואים דברים בהישג יד, אנטנות, איך לא נתקומם?".
שלושת חברות הסלולר הגדולות הקימו בשנת 1999 פורום המטפל בפריסת רשתות התקשורת במדינה. אל מול חשדנות גדולה, הן הצליחו - יחד עם מומחים ואנשי המשרד להגנת הסביבה והבריאות - להסביר לציבור את התועלת בהצבת כמה שיותר אנטנות בערים, להשבחת הקליטה ובמקביל להורדת הקרינה. לכפרים הערביים הם התקשו לחדור.
ליאור ורונה, מנכ"ל הפורום, לא מצליח להבין מדוע נלחמים באנטנות. "ישבתי עם ראשי הערים, ראשי המועצות ומנהיגי הציבור הערביים עשרות פעמים, בליווי מהנדסים וצוותי מומחים", הוא מספר. "הייתי בכל יישוב שתעלה על דעתך. עדיין לא עלינו על דרך המלך בכל הקשור לאנטנות ושיפור הקליטה ביישובים האלה. אני לא מבין למה דברים שבכל רשות מקומית אחרת מבינים, בישובים הערביים לא מקבלים".
ורונה מוסיף: "זה מדעי, מוכח, שככל שיש יותר אנטנות, הקרינה פוחתת. ככל שהטלפון הסלולרי פחות מתאמץ בשביל לקבל קו נקי וחלק, הקרינה יורדת. זו משוואה פשוטה, שמומחי משרדי הבריאות והגנת הסביבה טוענים אותה".
בכפר בית ג'אן חיים אנשי צבא רבים בלב שמורת טבע ירוקה. נשמע אידאלי? לא אם תשאלו את יוסף אבו חייא, מראשי המתנגדים לאנטנות הסלולריות בכפר. מתוך קלסר עבה הוא יודע לנקוב בשמות כל תושבי השכונה הצמודה לאנטנה הענקית שהוצבה במקום לפני שנים.
"אי אפשר להכחיש את מה שאנחנו רואים בעיניים", הוא אומר, ומצביע לעבר המבצר הממוגן. "כל כך הרבה חולי סרטן מתים כאן בשכונה הזו, יותר מכל שכונה אחרת - וזה מוכח. אנחנו לא מסכימים לחיות תחת מציאות של מוות".
לא סתם המבנה ממוגן. במשך השנים הוא הותקף פעמים רבות, הוצת, בניסיון להרוס את תחנת השידור והקליטה הסלולרית. לא מזמן השתחרר מהכלא, לאחר כמעט שנת מאסר, שאדי סלאח, בן 23, תושב הכפר שהורשע בהצתה של האנטנה.
בכתב האישום נטען כי בנובמבר 2011 הגיע סלאח עם חבר לאתר האנטנה. הם חתכו את הגדר, שפכו בנזין מסביב לעמוד והציתו אש. מערכת הכיבוי האוטומטית החלה לפעול - והם ברחו. אבל השניים שבו למקום בניסיון להצית את המקום מחדש. באירוע הזה הנזק לא היה רב, אבל בית המשפט החליט לשים סוף לתופעה והחמיר בענישה.
ח"כ לשעבר מגלי ווהבה, תושב בית ג'אן, מסביר את הסיבה למעשה הקיצוני: "כשאדם מגיע לייאוש לאחר שקרוב משפחה שלו נפטר מהמחלה הזו, ואף אחד לא מקשיב לו, אז הוא עושה מעשה. זו הדרך לקבוע עובדות בשטח, ואני לא מצדד בה.
"החברות הסלולריות בונות אנטנות איפה שהן רוצות. נלחמתי גם מהכנסת כדי לעצור אותן. היום בכל הכפר שלנו יש אנטנה אחת בלבד, את השאר הצלחנו לסלק. אני לא יודע מה מנסים למכור לנו, אבל אני רואה את התוצאות בשטח - רבים בשכונה מתים מסרטן".
חוסר האמון בין ראשי היישובים והכפרים הערביים ובין חברות הסלולר ורשויות המדינה הוא בלתי ניתן לגישור. תושבים שמבינים בנושא ביקשו לא להתראיין, מתוך כעס רב. העדיפו לא להעלות את הנושא שוב לסדר היום, לאחר שכבר הצליחו להשליט "טרור סלולרי". " אנחנו לא נהנים לנהל את המאבק הזה", מוסיף עו"ד ערמוש מטמרה.
"אנחנו דורשים שקיפות מהמדינה. שתבנה אנטנות בצורה מבוקרת ומכובדת יותר. לא באים אלינו ומסבירים מה עומד מאחורי האנטנות. מבחינתנו הן מסכנות את החיים שלנו. כשיש חולי סרטן באותה השכונה, אתה לא יכול לעצור את ההתקוממות של התושבים. מה רוצים שהם יעשו? הם רואים את האנטנות מול העיניים, הם סופרים חולי הסרטן, וקשה לעצור אותם".
גם ביישובי הבדואים בנגב מנהלים קרב נגד הצבת האנטנות. חלק מהן הוצתו ואחרות הורדו בלחץ התושבים. ברהט נאבקו בשנה שעברה בבעלי בתים שהסכימו להציב אנטנות על הגגות. "בשכונה שלי היו ארבע אנטנות מעל הבתים. תוך שנתיים התגלו בשכונה עשרה מקרים של סרטן", אומר חוסיין אל עוברה, עיתונאי ותושב העיר.
"פנינו לבעלי הבתים, אבל הם סירבו להוריד את האנטנות, אמרו שיש חוזה עם חברות הסלולר. היו מקרים של זריקת בקבוקי תבערה ואפילו ירי לעבר הבתים עם האנטנות. בתוך כמה חודשים הגענו להסכם עם בעלי הבתים שכל תושבי השכונה ישתתפו בקנס הורדת האנטנות, וכך הסיפור הסתיים ".
לאחר הוצאת מספר אנטנות מלב השכונות, בעלי עסקים ברהט הסכימו להציב אותן באזור התעשייה. התושבים נאבקים גם בהן. סעיד אלאפינש, חובש בכיר במד"א ותושב רהט: "אנחנו גרים קרוב לאזור התעשייה. אני מכיר 13 חולי סרטן רק מהשנה האחרונה, וכולם גרים בשכונות הקרובות לאזור התעשייה. שניים מהחולים נפטרו. אנחנו נאבקים להוציא את האנטנות מהעיר".
ראש העיר רהט, טלאל אלקרנאוי: "בתוך העיר, בלב השכונות, אין כיום אנטנות סלולריות. אנחנו גם לא מתכוונים להנפיק אישורים. אנחנו מתחשבים בציבור ולא ברצונות חברות הסלולר, למרות שיש חוות דעת ומחקרים שקובעים שהכל בסדר".
לא רק בעלי העניין מחברות הסלולר מנסים לשכנע כי אין סכנה בהצבת אנטנות במרכזי הערים. חוות דעתו של פרופ' סטיליאן גלברג, הממונה על הקרינה, קובעת כי "המשרד להגנת הסביבה, הפועל לפי עקרון הזהירות המונעת בכל הקשור לחשיפה לקרינה, ממליץ להגדיל את מספר מוקדי השידור בתוך סביבה עירונית, ובכך להקטין את התא הסלולרי שכל מוקד שידור משרת ולהפחית את החשיפה הכפויה לקרינת רדיו ממוקדי שידור סלולריים".
אבל הדברים לא מצליחים לשכנע את החברה הערבית, שממשיכה להתנגד לכל סוג של אנטנה. איך ניתן לשכנע בדבר כזה עם נתונים ושמות של מתים רבים מסרטן בבית ג'אן וברהט?
ורונה מפורום החברות הסלולריות משיב: "בכל מקום שבו המחלה התגלתה, וחיפשו את הקשר, לא מצאו אותו באנטנות. למה כשמשרד הבריאות אומר שצריך להשתמש באוזניה כשמדברים, או שאסור לדבר במעלית, כולם מאמינים, אבל כשאותו גוף אומר שצריך להציב אנטנות רבות כדי לשפר קליטה ולהפחית קרינה - לזה אי אפשר להאמין? אי אפשר להאמין רק במה שנוח".
בדליית אל כרמל, עוספיה, בית ג' אן ומקומות נוספים כמעט לא ניתן לשוחח בטלפונים הסלולריים, בשל המחסור באנטנות. אלו שכן הוצבו, זוכות להגנה של גדרות תיל דוקרניות, מצלמות מעקב ובטון כדי למנוע את שריפתן.
ורונה די מיואש מהמצב, אבל ממשיך לסייר ולהיפגש עם ערביי ישראל, כדי לשכנע שאפשר לחיות בבטחה לצד האנטנות. בכל מקרה, תלונה אחת הוא לא מסוגל לשמוע: "איך הם מתלוננים שאין קליטה כשהם לא מוכנים להכניס ליישובים אנטנות?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם