מצחיק בטירוף: "ארץ נהדרת" מפוצצת את תפילת "אל מלא רחמים"
הפטנט החדש של הנעלבים הסדרתיים הוא איומים בתביעות דיבה. הנה כמה אנקדוטות מהשבוע האחרון. וגם: עוד פרק בהליך הפונדקאות ושבחים ל"ארץ נהדרת" שמפוצצת עוד פרה קדושה
לכאורה, בטח לכאורה. וככה, כיהודי נרדף, אני מסתובב השבוע במחוזות לא ברורים שנעים בין וודי אלן לג'ון קארי, בין אייל גולן לאריאל זילבר, ומנסה לפענח מה קורה פה. אז הנה כמה מחשבות.
זה כנראה הפטנט החדש של הנלחצים, של הנעלבים הסדרתיים, של עורכי הדין הממולחים: איומים בתביעת דיבה כדי להסיר לחץ תקשורתי או ציבורי מהנאשם המרכזי. והנה כמה אנקדוטות מהשבוע האחרון ומהעבר הרחוק יותר:
תביעת דיבה היא נשק לגיטימי כשמישהו מוציא את דיבתך רעה. אמרתי את זה לא פעם: כשעיתונאים או אנשים ברשת מסלפים מציאות, משקרים, ממציאים - הם צריכים לשלם. מיד אספר על שתי תביעות דיבה מעניינות שהיו נגדי, אבל ראשית לענייני השבוע.
בזמן כתיבת שורות אלה אני לא יודע איך ייגמר עניין הפסטיבל להעצמה נשית באילת - יכול להיות שאייל גולן יהיה מלך האירוע, ויכול להיות שבסופו של יום מישהו יתעשת ויבין שלא בטוח שזה המקום של הזמר המעולה. בכל מקרה, הוא שיגר כבר שלושה איומים לתביעות דיבה בעניין.
הראשונה נגדי ונגד רעייתי בעניין פגיעה בשמו הטוב (שאלוהים יעזור לשמו הטוב); השנייה וההזויה נגד סגן שר החינוך (לאיש יש חסינות, כמובן: ידע כללי כנראה לא מאפיין את הפמליה של המלך גולן); והשלישית הזויה במיוחד (אני מקווה שאתם יושבים טוב): אייל גולן הגיש איום בתביעה נגד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. גם הם חטפו, כי העזו לחשוב שמקומו לא יכול להיות בסלסולים בפסטיבל להעצמה נשית.
דיברנו עם העומדת בראש הארגון והיא הייתה די בשוק. מעולם לא תבעו אותה. יש נשים שעובדות שם, ימים ולילות, מי בהתנדבות ומי בשכר מגוחך, כדי לעזור לנשים שנפגעו בידי מיטב הגברים, והנה - השמיעו את דעתן ומיד מאיימים עליהן שישתקו, שיתחפרו ושייעלמו, אחרת אייל גולן יראה (גם להן) מי כאן המלך. ומהר, כמובן, אחרת יחטפו.
עורך דין בכיר אחד אמר לי השבוע שהיה תובע אותי אלמלא השמעתי את קולי בעניין פסטיבל הנשים. זו חובתך הציבורית, כך אמר לי. אני נאלץ להסכים איתו, וזה מחזיר אותי לתביעת הדיבה ההזויה ביותר שחטפתי לפני כמה שנים:
ביום השנה העשירי לרצח רבין הייתי עצבני במיוחד וכתבתי למעריב טור נרגן במיוחד על הגברת עמיר ובעלה המעולה. אשת הרוצח תבעה אותי בסכום של מאות אלפי שקלים, ותאמינו לי: תביעת דיבה, הזויה ככל שתהיה, היא לא עניין נעים.
צריך להקדיש לכך שעות רבות, פגישות מעייפות עם עורכי דין ואפילו קדם משפט. שלנו התקיים בנתניה, והשופטת אמרה מיד: תראי, גברת עמיר, לא תקבלי את מה שביקשת כאן, ואני מציעה פשרה.
גיא מרוז ועיתון מעריב יתרמו בשמך 3,000 שקלים לעמותה שהם יבחרו, ובזה נסיים את העניין. הגברת לאריסה חשבה 12 שניות וקפצה על הפשרה. וכך היה: אני ומעריב תרמנו בשמה של לאריסה, אשתו של יגעל עמיר, 3,000 שקלים למרכז רבין.
מרכז רבין (אם אני זוכר נכון) סירב לקבל את הכסף מרוב גועל, אבל זה כבר בשוליים של הסיפור.
גם עם ועידת התביעות היה לנו משפט שהפך לבוררות שנמשכה כמעט ארבע שנים.
בסוף הייתה פשרה של תרומה לעמותת "עמך", ולמרות השמצות של כמה טוקבקיסטים שמחנו על הפשרה ושמחנו לגמור את הפרשה הזו, שתחילתה בסדרת סרטים ששינתה מהקצה אל הקצה את מצבם של ניצולי השואה העניים בישראל ובעולם.
לסיום, דיבה - שלא כמו ריבה - היא עניין לא מתוק ולא מרגיע את הבטן ההומיה. אבל צריך גם להיות אמיץ, לדייק בפרטים ולהשמיע את האמת שלך. אחרת, מדיבה לדיבה נהפוך לאנשים ללא חוט שדרה וללא מצפון, ובעיקר ללא דרך. ועכשיו לעניין נעים הרבה פחות.
למי שפספס את הפרקים הקודמים: אנחנו מנסים להביא ילד משלנו לעולם. נדחינו בידי רשויות האימוץ עקב גילי המאוחר, ועכשיו אנחנו בסיפור הפונדקאות. סיפור יקר, מסובך ומלא מהמורות שקשה להכיל. בשבוע שעבר סיפרתי שכדי לקבל פונדקאית בישראל, מלבד העובדה שאסור לי להיות הומו או חד-הורי, אני צריך להביא תעודת יושר מהמשטרה.
השבוע קיבלנו עוד כמה משימות כדי להגיע לשלב שבו המדינה תרשה לנו לשכור את שירותיה של פונדקאית. למשל, אנחנו צריכים ללכת לפסיכולוג שיקיים איתנו כמה שיחות כדי לראות שאנחנו כשירים להיות הורים. רק להזכיר: יש לנו ארבעה ילדים בסך הכל, שאפילו גדלו לא רע. אבל כדי לזכות בפונדקאית - פסיכולוג חייב לאשר אותנו. וזה לא נגמר פה: עובדת סוציאלית תבוא לביתנו כדי לראות שאנחנו אנשים סבירים.
אם היה מדובר באימוץ, הייתי איכשהו יכול להבין את זה. הילד עבר גם ככה גיהינום, וצריך לבדוק טוב את ההורים ה"חדשים" שלו. אבל פונדקאות? מהזרע והביצית שלנו? ואם אכן עושים מבחני הורות - אז אולי שיאתרו בזמן אנשים כמו האבא שרצח את הודיה קדם, בתו האהובה?
אני מודה שהסיפור הזה מכה אותי בתדהמה. אני מבוגר מכדי לאמץ ילד, אני צריך להיות עשיר מספיק כדי לעמוד בעלויות הפונדקאות, ועכשיו גם עובדים סוציאליים יבדקו את ביתי. השבוע קראתי בעיתון על תאומים שמחפשים בית ונמצאים לא מעט זמן במקום ארעי. אותנו אף אחד לא שאל אם אנחנו רוצים לאמץ אותם. אנחנו זקנים מדי. לפחות אני.
לא בטוח ששמתם לב, אבל אנשי "ארץ נהדרת" הצליחו לפוצץ את הפרה הקדושה האחרונה שנשארה כאן - תפילת "אל מלא רחמים".
זה עובר בשקט, זה מצחיק בטירוף ואם זה יימשך, אני מתקשה להבין איך נוכל כולנו לעמוד בכובד ראש ובעצב מכובד בפעם הבאה שנשמע את ה'להיט' בטקס זיכרון זה או אחר.
בכלל, טוב לדעת שהתכנית הזו, מעבר לבידור המבריק שהיא מביאה מדי שבוע, עושה עבודה סאטירית משובחת. וכן, כן, כן, גם ליאור שליין חבריו גדולים, באמת, באמת גדולים.
הלוואי שהיו המוני אייל גולן בישראל ומעט (אם בכלל) גיא מרוז. רק ככה ננצח את הערבים ונראה לכולם מה זה.
ואל תשכחו: יש לנו ארץ מפוערת, בעי"ן. לא כולם סירבו השבוע לשיר ליד אריאל זילבר שלכאורה שונא הומואים וערבים. יש כאלה שעושים את זה רק מול אפיפיורים ששונאים הומואים ויהודים.
שבת שלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם