מה שקורה עכשיו: האם המעבר ללוד יחולל מהפך בגלי צה"ל?
המעבר של גלי צה"ל מיפו ללוד אינו הניסיון הראשון לחבר את התחנה לחברה הישראלית: חזונו של בן-גוריון בהקמת התחנה היה כלי ללימוד תרבות ומורשת. אבל כיום, כאשר התחנה הצבאית נטועה עמוק באזרחות, נשאלת השאלה האם בשנת 2014 יש בה בכלל צורך
גם כיום, הסממנים הצבאיים עדיין מלווים בגאון את שידורי התחנה הצבאית - החל במדים שאיתם מסתובבים חיילי החובה המשרתים בה ועד לתרועות החצוצרה הצבאיות הפותחות מדי יום את השידורים, יחד עם השמעת "מרש צה"ל" והקראת התדרים שבהם ניתן להאזין לשידורי התחנה.
לאחרונה נודע פעם נוספת שהבניין המיתולוגי והמשופץ של גלי צה"ל ברחוב יהודה הימית ביפו עתיד להעתיק את מקומו בתוך שנתיים אל העיר לוד. לפי חזונו של מפקד התחנה הנוכחי ירון דקל, מלבד העיסוק העיתונאי השוטף יידרשו החיילים גם להיות מעורבים בפעילות חברתית בעיר.
"הודעתי לראש עיריית לוד יאיר רביבו כי אני מאמץ את תוכניתו של מפקד גלי צה"ל ירון דקל להעביר את התחנה ללוד", מסר השבוע שר הביטחון משה (בוגי) יעלון בהודעה לכלי התקשורת.
"אני רואה בכך יוזמה מבורכת ומשימה חברתית ממדרגה ראשונה, ולצורך המעבר רתמתי את הגורמים הרלוונטיים במשרד הביטחון כדי שהמהלך יתבצע. מעבר גלי צה"ל ללוד יחזק את העיר, יסייע לתדמיתה ויחשוף אותה בפני אוכלוסיות רבות באופן חיובי. בשבילי ובשביל מערכת הביטחון יש לכך משמעות ערכית וחברתית עצומה".
זו איננה הפעם הראשונה שבה מדברים על מעבר של התחנה הצבאית ממשכנה הוותיק ביפו. העיתונאי והפרשן רון בן-ישי, שפיקד על התחנה באמצע שנות ה-80, החל לקדם תוכנית להעברת התחנה לבסיס תל-השומר או ללוד. במהלך העשור הקודם דובר על מעבר לאוריהודה ואף אותר שטח מתאים לשם כך.
"לא צריך להתרגש כל כך מההודעה הזו, כי בהיסטוריה של גלי צה"ל היו לפחות שלושה מקרים של דיבורים על העברת התחנה, כולל תוכניות מפורטות, שלא התממשו", אומר חוקר גלי צה"ל מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, ד"ר רפי מן. אך בסביבתו של שר הביטחון אומרים כי הפעם זה רציני, ולדברי גורמים ביטחוניים המהלך כבר החל לצאת אל הפועל.
בד בבד לתוכניות שנרקמות על פיתוח גלי צה"ל ורתימת החיילים למשימות חברתיות, סוגיה ששבה וצפה לפני השטח ונידונה לעתים קרובות היא נחיצותה ומעמדה של התחנה הצבאית.
שידורי גלי צה"ל נפתחו בספטמבר 1950 על ידי ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, לאחר תרועת החצוצרה המסורתית. בחזונו של בן-גוריון, התחנה הייתה אמורה לשמש להעברת הודעות ומסרים לכוחות הצבא, וכן לחנך להיסטוריה, לעברית ולידיעת הארץ באמצעות שידור של שעות ספורות מדי יום.
מאז זרמו הרבה מים בירדן, ושידורי התחנה הצבאית הם לא רק במה לחיילים. בשעות השידור הרבות ניתן לשמוע חדשות ואקטואליה וכתבים שפרוסים במוקדים שונים ואשר אחראים על תחומי סיקור נרחבים - החל מבריאות ותחבורה ועד לנעשה בכנסת ובמערכת החינוך. איזון הדעות הנשמעות בגלי צה"ל גם הוא זוכה לביקורת לעתים, ושימש בעבר גורמים בימין כמו ארגון "ישראל שלי" לקמפיינים חריפים נגד התחנה.
"באופן אירוני, גלי צה"ל עומדת ביעדים שקבע בן-גוריון", מסביר ד"ר מן, שספרו "המנהיג והתקשורת" מוקדש לבחינת פעילותו של בן-גוריון בתחום התקשורת ושפרק נרחב בו עוסק בהקמת גלי צה"ל. לדברי מן, בןגוריון דגל בכך שצה"ל יעסוק הגבולות אלא יידרש גם לתפקידים וחברתיים.
"בסופו של דבר, תרומה משמעותית לכלל הציבור", אומר ד"ר מן. "אני בטוח שבן-גוריון לא צפה שהתחנה תיראה כפי שהיא היום, אבל גלי צה"ל מממשת את החזון של תרומת צה"ל לחברה שבו הוא האמין. הסיפור הוא לא רק ההיבט המצומצם של תוכניות לחיילים; רוב התוכניות כיום אזרחיות לחלוטין, אבל גם תוכניות הבידור ואקטואליה ונושאי זהירות בדרכים הם התמצית של מה שבן-גוריון רצה - שצה"ל יקרין על החברה כולה.
"נכון שאם היית שואל היום כל אדם בר דעת אם צריך להקים תחנת שידור צבאית התשובה הייתה שלילית, כי זה מנוגד לעקרונות הדמוקרטיה וזה לא תקין, אבל במדינת ישראל יש גם דברים שהתפתחו במרוצת השנים, וכיום גלי צה"ל נותנת שירות חשוב לציבור וזו תהיה טעות לסגור אותה. בסופו של דבר, גלי צה"ל מחזקת את הדמוקרטיה מעצם העובדה שיש לנו במת שיח ציבורית ותוססת".
מי שנחרץ פחות לגבי החשיבות שמייחסים לתחנה הוא לא פחות ממפקדה לשעבר בשנים 2007-2001 ודובר צה"ל לשעבר, אבי בניהו: "תחנת גלי צה"ל חשובה לצבא כי היא משדרת תוכניות מיוחדות לחיילים ולהורים", הוא קובע. לדבריו, תוכניות כמו "רצועת הביטחון", " קולה של אמא" ו"האוניברסיטה המשודרת", כמו גם טקסים צבאיים-ממלכתיים, לא היו זוכים לבמה כזו בתחנת שידור אחרת. עם זאת, בניהו מוסיף גם כי "אם היה צריך להקים את התחנה היום, אני בספק אם זה היה קורה".
לאור סקרי ההאזנה של התחנה הצבאית, שמראים כי היא מתחרה כבר באחותה הגדולה, רשת ב' של קול ישראל, מציין בניהו גם את הממד החיובי של גלי צה"ל: "זו תחנה בועטת, שעושה עבודה חיונית וחשובה. היא רלוונטית ומשרתת את החברה.
"שום כלי תקשורת לא היה עושה את זה, ואלו תכנים שמביאים את הניחוח של צה"ל. תחנת גלגל"צ מנעימה לנהגים ולנוסעים את הדרך, והיא מוסיפה תכנים חשובים של זהירות בדרכים". בסך הכול, מסכם בניהו, "העלות התקציבית של התחנה לא כל כך גבוהה".
נקודת אור נוספת שבניהו מצביע עליה היא ש"עובדתית, אנשי גלי צה"ל נמצאים היכן שהצבא נמצא הרבה יותר מכלי תקשורת אחרים. ההקלטה של מוטה גור מכריז'הר הבית בידינו' לא הייתה קיימת ללא כתב של גלי צה"ל שישב לידו". ולצד כל אלה, הוא מסייג, "לגלי צה"ל יש מקום בשידור הציבורי ובצה"ל - ובלבד שהתחנה תתאים את עצמה למציאות החברתית ולא תהיה יקרה מדי כמו תחנות אחרות".
הרמטכ"ל משה לוי היה אחד מאלה שאחראים לניסיונות העבר לצמצם את פעילות גלי צה"ל, כשבשנות כהונתו בשנות ה-80 ביקש להפסיק את שידורי החדשות בתחנה ולקצץ את מספר העובדים ואת התקציב. אחר היה ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק, ששקל לסגור את התחנה או להעביר אותה לאחריות משרד החינוך.
רון בן-ישי, שכאמור פיקד על התחנה באמצע שנות ה-80, סבור שלצד הנחיצות בתחנה כזו, יש בעייתיות גדולה באופן קיומה. בןישי מציין כי בהיסטוריה של ארה"ב ובריטניה ניתן למצוא הצדקות לתחנות רדיו צבאיות, אם כי הן שידרו בצורה בלעדית רק לחיילים.
"באופן חד-משמעי", מסכם בן-ישי את הלבטים בדיון, "במדינה דמוקרטית אין מקום לתחנת רדיו צבאית או לכזו שממומנת על ידי מערכת הביטחון. גלי צה"ל לא הייתה צריכה להיות, אבל מכיוון שהיא קיימת ויש כבר מסורת וחוק גלי צה"ל, הייתה זו אבדה גדולה לו היו סוגרים את התחנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם