חתונה מאוחרת
יש נשים שבוחרות להינשא בשנות ה40- המאוחרות, וממש לא מרגישות צורך להתנצל. שעון ביולוגי? לחץ חברתי? סטיגמה? הכל בטל לעומת החופש לבחור (אבל בזמן)
ר' מרחובות, ,57 שהתחתנה לפני שנתיים לראשונה בחייה, נתנה סיכוי לאהבה רק בגיל מאוחר. עד אז היא פשוט לא שמה לב איך הזמן עובר. במשך שנים עבדה כמבקרת איכות באחד המפעלים הגדולים בארץ, ושם גם הכירה את בעלה, גרוש .3 + מאחר שלא יכלה להביא ילדים חשבה לוותר על הטקס, אבל לבסוף השתכנעה לעמוד מתחת לחופה, בשביל ההורים המסורתיים.
"בסופו של דבר עשינו טקס צנוע," היא מספרת, "עם מספר חברים וקרובים, כי לא רציתי לפגוע בהורים. זה היה חשוב להם, והם לא ראו בעין יפה מגורים משותפים. אם לא ההורים, הייתי מוכנה לחיות ככה עם הסכם אזרחי. אף פעם לא היתה לי פנטזיה על שמלה עם נצנצים באולם גדול. זה לא האופי שלי, בטח לא ברגע הזה שאני בוחרת בבן זוגי. התביישתי להיכנס למחויבות בגיל כזה, עשיתי את המינימום בגלל לחץ חברתי."
למה שמרת על חיי רווקות בכזו אדיקות?
"בהתחלה זה היה כי הרצוי לא היה מצוי ולהפך. היתה תקופה של פריחה, את עוד צעירה ויש מחזרים, ואת מתאהבת וקשה לך להשתחרר וזה לוקח לך זמן בלי שתרגישי. פתאום הגיעו שנים של הסתגרות בבית, תקופה ארוכה שבה הכירו לי אנשים וכל אחד לא נראה לי. היתה תקופה שרק העבודה עניינה אותי, וזה לקח ממני את כל הזמן והאנרגיות, והיה לי טוב שם. קניתי דירה יחסית מוקדם, בתקופתי עוד לא היו נשים שקנו דירה לבד. היתה לי עצמאות והייתי עסוקה בשיפוץ הבית, בבניית הקן של עצמי בלי לרצות כלום. החלפתי מכוניות, נסעתי לחו"ל. ראיתי שאני יכולה לבד, ואז עלה סימן השאלה למה אני צריכה גבר, איפה הפונקציה שלו נכנסת.
"היו זמנים שהרגשתי שאני נועלת את הדלת, תופסת מרחק, חוזרת הביתה ואין עם מי לדבר, הכל ריק. פותרת תשבצים, קוראת ספרים, אבל זה לא זה. אין לי את המגע והכתף להניח עליה את הראש. שמישהו יחבק אותך. כאילו יש לך הכל, אבל בעצם אין לך כלום. בתוך תוכי לא השלמתי עם זה, עם הלבד. אני טיפוס שנותן מעצמו ולכן לא התאים לי להשלים עם הלבד, זה היה בתקופות, מגיע והולך לסירוגין, פעם משלימה עם הלבד ופעם לא."
ומתי הגעת לנקודה שהפסקת לזגזג בין תסכול לבין השלמה?
"קשה להצביע על נקודה מסוימת שהביאה אותי להחלטה לחיות בזוגיות ולהתחתן. השנים עוברות כמו רוח ובלי לשים לב את לא מרגישה איך הזמן עובר. את חושבת תמיד שיש עוד זמן ופתאום את שואלת: למה אני צריכה לדאוג לשארית חיי לבד? היה לי חשוב שהגבר ימצא חן בעיניי, ובעלי מצא חן בעיניי מהרגע הראשון. ניהלנו רומן במשך תקופה וכשזה הגיע לשלב רציני יותר, נתקפתי פחד ולא הסכמתי שנגור יחד, דחיתי את הרגע המכריע הזה. פחדתי מאוד מהשינוי הזה, ממצב שבו אני חוזרת לבית והוא לא כמו שעזבתי אותו, הכוס לא במקום שהיתה או השמיכה זזה. היה לי קשה לקבל נוכחות נוספת בבית, זה הפריע לי לחיות כמו שאני."
והיום?
"זה כבר לא מפריע, אבל זה מפני שאני שלמה עם ההחלטה. אני מעדיפה את זה ככה מאשר להיות לבד. ויתרתי על משהו מהחופש שלי, אבל הרווחתי משהו אחר: לא להיות לבד. לנשים רווקות היום אני אומרת לא להגיע לעצמאות כלכלית, זה רק מרחיק אותך מהמטרה ומעלה סימני שאלה. וגם חשוב לדעת שאין שלמות."
יו"ר משפחה חדשה, עו"ד עירית רוזנבלום, מאוכזבת מההמלצה שלא להגיע לעצמאות כלכלית בגיל צעיר. "אישה שהתחתנה מאוחר וזו המסקנה שלה, שבויה עדיין בקונספציות הישנות," היא קובעת. "זה אומר שלא כל אחד יודע שהוא מהפכן, אבל אם היא עושה את זה, מקנן בה איזה אומץ שאסור לזלזל בו. היא לא צריכה להניף את הדגל, אבל המסר האנטי פמיניסטי הזה רק מצביע על העובדה שהצליחו לשבור אותה אם היא הגיעה למחשבה הזו. ובכל זאת היא עשתה מעשה שמראה שלא הכל אבוד. זו בהחלט המלצה שלא אבדה תקוותנו ואם את רוצה להגשים את עצמך ולא את השאיפות החברתיות, אז תעשי את זה מתי שאת רוצה. הן לא חושפות את שמן, כי אף אחת לא רוצה להצטייר כמהפכנית פורצת דרך."
כמה זמן לוקח למהפכה להבשיל לכדי תופעה שכיחה, כמו במקרה המשפחות החד הוריות?
"משהו כמו עשר שנים. פריון האישה לא התאחר, אבל אורח החיים שלנו כן. יש עלייה ברורה בגיל הנישואים. הייתי מאוד שמחה אם היו מקדשים את הזוגיות ולא את הטקס. לצערי, זה בדיוק מה שקרה כאן. גם אישה שתינשא בגיל 50 לא תתקבל בזרועות פתוחות. יגידו עליה 'המסכנה, סוף סוף מצאה מישהו.' הנשים האלה הן סנוניות שמתחילות לפרוץ את הגדר. זה תהליך שלוקח זמן וזה קורה בכל העולם."
טלי טיטיון, פסיכולוגית קלינית מאוניברסיטת תל אביב, טוענת שנשים בגיל מבוגר שאינן יכולות להביא ילדים ומגיעות להחלטה להתחתן, נמצאות בשלב אחר של בשלות וקבלה
השחרור הזה נובע מהפחד להביא ילדים?
"בהחלט. יש נשים שמפחדות להביא ילדים בגלל הלידה או האימהות. הן חוששות שאולי הן לא יהיו אמהות טובות, וברגע שוויתרו על כך, אולי כבר יותר קל להן ליצור זוגיות ממקום שאומר, הזוגיות היא רק לצורך זוגיות, לא לצורך התפקיד של הולדת ילדים. ההגדרה האחרת של הזוגיות מאפשרת לאותה בחורה שפחדה מחתונה או מחויבות לעשות את הצעד הזה שאומר, 'אני מתחייבת להיות איתך.' חתונה בגיל מאוחר היא בדרך כלל לא כדי ללבוש את השמלה הנוצצת, יש כאן פחות פנטזיות ילדותיות. זה לא בא ממקום של 'תראו, התחתנתי,' אלא יותר ממקום של אמירה אישית לבן הזוג: אני בוחרת לחיות איתך."
נורית כהן, ,48 מטבריה, התחתנה לפני שנתיים עם גרוש 2 + שצעיר ממנה בתשע שנים. כהן היא בת למשפחה חרדית ובמשך שנות רווקותה סעדה את הוריה החולים. את בעלה הכירה דרך שידוך, ושנה לאחר שנישאו נולדה בתה הבכורה בלידה טבעית.
"בדיעבד אני לא חושבת שזה היה צעד נבון להתחתן בגיל מבוגר," היא מתוודה, "אבל הפריע לי מאוד נושא הילדים. לא הייתי ממהרת לולא הרצון להביא ילד. היה לי חשוב להקים משפחה ויש בשיקול הזה מידת אנוכיות: אני רוצה שהילדים יהיו איתי לעת זקנה. אני סעדתי את הוריי וראיתי כמה זה חשוב."
למה התאחרה החתונה שלך? לא לחצו עלייך בסביבה הדתית להתחתן?
"הציעו לי המון שידוכים והכרתי המון והם רצו להתחתן. אני לא יודעת לשים את האצבע ולהגיד בדיוק מה קרה, פשוט לא הייתי פנויה לזה. ככל שמתבגרים הדברים משתנים. הסביבה התחילה להגיד 'מה חסר לך? למה את מחכה.'? שאלו איך זה שעד עכשיו אין לי בעל וסיפרו לי כמה אני מפסידה שאני לא נכנסת לחופה. היו לי המון חששות ממוסד הנישואים, מהלידה, מכל הדברים שמתארים, כי לא ידעתי מה זה, היה לי קשה להחליט. היום אני יודעת שלא צריך לתת לחששות להכתיב לך את החיים."
רות פרי, בעלת משרד להיכרויות למטרת נישואים בהוד השרון, מסבירה שהרצון להתחתן הוא הרצון לשדרג את עצמך חברתית וכלכלית. "זה לא יעזור," היא פוסקת, "החברה מסתכלת על בחורה נשואה אחרת, את יותר רצויה ויש לך כוח מסוים: מישהו בחר בך. אחר כך זה גם המעמד הכלכלי שלך שעולה עם הנישואים, אבל קודם כל את מרגישה רצויה ושקטה יותר נפשית, וכך גם בריאה יותר.
"הרווקה היא בדרך כלל אישה מצליחנית בעבודה, דעתנית, עקשנית, אין לה את הרוך הנשי והיא טיפוס שדי קשה להתחבר אליו. אם היתה מוותרת, כבר היתה מזמן בזוגיות; מפני שהיא דעתנית לא מעניין אותה מתי אחרים מתחתנים ואולי היא הולכת בראש המחנה, אבל משלמת מחיר יקר. על רווקות מבוגרות יש סטיגמה מאוד חזקה, לא רק במציאת בן זוג, גם בעבודה, כאילו יש משהו פגום. בארץ עדיף להיות גרושה מרווקה. כאן יותר שמרנים, ואם את עוברת את גיל 40 הסטיגמה מקבלת תוקף.
"דווקא נשים שהולך להן נשארות רווקות עד גיל מאוחר. נשים שלא הולך להן סוגרות עניין מהר. הרווקות צריכות לזכור שיום אחד זה נגמר. פתאום על כל 20 שהתחילו איתך נשארו שניים ואת לא מבינה מה קרה, והנה התבגרת. כבר יש לך מחליפות צעירות ממך."
אירית קליינר פז, יועצת זוגית מתל אביב, מדברת על הבניה חברתית, לפיה אישה לא נחשבת אישה עד שהיא לא מביאה ילדים או מתחתנת פחות או יותר סביב גיל .30 "זו נורמה שכיחה שמשפיעה כל כך עמוק, שאנחנו לא עושים עם עצמנו חשבון נפש מהם הצרכים האמיתיים שלנו," היא אומרת, "והנשים האלה, מסיבות פסיכולוגיות או היסטוריות, שמו צורך אחר קודם, לא זה שהחברה הכתיבה להן כנשים - צורך בבניית קריירה, עצמאות כלכלית, להרגיש ילדה של ההורים.
"נשים כאלה תורמות לתובנה שלנו שהדחף האימהי הוא לא ביולוגי כזה כמו שאוהבים לתאר, הרבה מהלחץ הזה של להביא ילד זה כדי להיות בסדר, שלא יגידו שאני כישלון ולאו דווקא מהצורך שלהן. כמטפלת זוגית אני רואה זוגות עם בעיות קשות אחרי שנולדים ילדים, בגלל שנשים לא היו מוכנות לזה באמת.
"אולי זה טוב שיש אנשים יוצאי דופן שמזכירים לנו שאפשר לבחור, וזאת גם תזכורת לעוד הרבה נשים שלא חייבים להתחתן בגיל כזה וכזה ולהביא ילדים. אני מעריכה את האומץ של האישה שלא הולכת לפי הספר אלא בדרך שלה, יחד עם המחיר הקשה, בעיקר החברתי, שהיא משלמת."
נא להמתין לטעינת התגובות
