עיר בתחתית
בוגרי ויצו חיפה, הנמנים על העתודה האמנותית של האופנה הישראלית, הציגו אתמול את עבודות הגמר שלהם. איתי יעקב היה שם ונחרד
במשך שעה תמימה עלו ובאו על המסלול רחב הידיים מיטב עבודותיהם של בוגרי שנה ב' ו-ג' לצד תצוגת מחווה לדיוות הזמר העברי שושנה דמארי, עם תלבושות מקוריות שליוו אותה במשך שנות הקריירה המוזיקלית שלה. כל אלו היו רק קדימון לעשר עבודות הגמר של בוגרי שנה ד', שמנקודה זו יצאו לדרך עצמאית בתעשיית האופנה בישראל ובעולם.
ראשונה עלתה "silhouette", עבודתה של אורית מור - יוסף, שהיתה אחת מהמוצלחות שהוצגו אמש. לצלילי "Vogue" של מדונה, הציגה מור - יוסף שש מערכות לבוש לנשים ומערכת לבוש אחת לגברים, שבמבט ראשון נראו כמחווה למעצב האופנה הצרפתי טיירי מוגלר, וזאת בזכות המבנה הפיסולי של הבגדים.
בעבודה בלטו משחקי שקיפויות רבים, כמו זה בשמלה ארוכה בצבע גוף עם כריות בכתפיים, שפסי פספול שחורים הבליטו את ישבנה של הדוגמנית וסימנו מעין גב פתוח, או באאוטפיט של חצאית עור כחולה בגזרה גבוהה שהוצגה עם חולצת שיפון שחורה.
לדברי מור – יוסף, הקולקציה עסקה בחוקים הנוקשים של אידיאל היופי, אל מול המגבלות הפיזיות, הטבעיות והפרקטיות של גוף האישה. "ניתן היה לחשוב שעם המשך התפתחות הטכנולוגיה והתקדמות במעמד האישה, יגיעו הנשים לשחרור מוחלט מהשפעות חברתיות ותכתיבי אופנה", היא כותבת בדף העיתונות המצורף. "אך מדהים לגלות שאת דמות הקונסטרוקציות ואת מותני הצירעה מחליף כיום סכין המנתחים ושקיות סיליקון".
מנקודה זו והלאה חלה הידרדרות כללית בתצוגה. חלק גדול מן הדגמים נראו במקרה הטוב כמו ערימת
יש שרואים בתצוגת בוגרים כמנוף שיווקי לבוגרים צעירים או מסיבת סיום שנתית שמלווה בכמה דוגמניות שמפזזות לצלילי שלומי סרנגה על המסלול.
אני מצפה מתצוגת בוגרים שתנער אותי, שתרגש, שתפתיע, שתרגיז, שתעורר מקום למחשבה או דיון – כל אלו לא התקיימו בתצוגת של ויצ"ו חיפה. לעומת זאת, נחשפתי לקולקציות עם אוריינטציות מסחריות, לא מקוריות, נטולות גזרות ייחודיות או בדים מעניינים.
מעניין גם שדווקא במכללה מעורבת, בה לומדים זה לצד זה יהודים וערבים כאחד, לא עלתה אמירה פוליטית אחת, בהתחשב במצב הקטסטרופאלי ששורר כאן בשנים האחרונות והדינאמיקה בין המגזרים. "הייתי מאוד שמחה לגלות כאן אמירה פוליטית, אבל הסטודנטים לא מוכנים לגעת בנושא", אומרת בעצב אסתי גרינבוים, ראש המחלקה לאופנה משנת 1975.
"לא מזמן הצגנו לסטודנטים פרויקט עיתונות, בו הם התבקשו לבחור נושא מהעמוד הראשון והאחרון בעיתון, ולצערי אף אחד לא בחר בנושא פוליטי. לדעתי הם מפחדים לגעת בנושא הזה, מעדיפים ללכת על בטוח. אני עדיין מחכה לאותו סטודנט שימרוד במסגרת ויפרוץ את המחסום הזה כאן".
תמיד אפשר להעביר אותם סיור מודרך עם נשות מחסום ווטש. אי אפשר להישאר אדישים למראות שם.
"אני לא רוצה לענות על זה, כי יש כאן לא מעט נשים שהולכות למחסומים. אבל אני חושבת שהפחד של הסטודנטים לגעת בנושא נובע מחשש יצירתי ועסקי, למרות שאני תמיד אומרת להם שהם יתגעגעו לימיהם כסטודנטים בו הם לא יצטרכו להתיישר לתכתיבים עסקיים או לעבוד בתעשייה".
מבחינה טכנית, מרבית הבוגרים הציגו ידע וכישרון בתחום, שנזנח דווקא בתחום הקונספט ובניית הקולקציה, שלרוב נראו כמו פרויקטים שנה א' או ב' במוסדות אחרים.
הסטודנטית נסרין אבו אלהיג'א, למשל, עיצבה חליפה לבנה לגבר עם פסי סיכה. הז'קט עוצב בגזרה צרה ובגובה המותניים ועל הדש מופיע פרח ורוד עשוי תחרה, שמקשטת גם את השרוולים.
ממקומי בשורה הראשונה נראה כי הטכניקה הייתה טובה, אך אוסף השמלות שעלו לאחר החליפה היו ברמה מביכה מבחינת גזרה ועשייה.
היו גם בעיות הפוכות – קונספט מעניין שלא גובה בביצוע הדוק, כמו העבודה "ג'ונגל עירוני" של הסטודנטית מור שמיר. העבודה עסקה בניסיון ההישרדות בעיר הגדולה, אך הציגה קולקציה מקושקשת למדי, ששיאה היה מעין עליונית מעטפת בעלת שרוולי שיפון ורודים עם רקמת כוכבים כסופים, שנקשרה על ידי חגורת אובי יפנית רחבה ומתוכה הגיחו סרטים ירוקים קטנים.
מי שגם אחזה בקונספט מעניין של אוריינטליזם והצליחה להפגין אותו רק באופן חלקי הייתה הסטודנטית עניאת עתאמנה, שהציגה אאוטפיט מקסים של חולצת ז'קט קצרה בגוון חרדל, כשמעליה נלבש סרפאן אדום בגזרת סארי.
החיבור בין מזרח ומערב עלה גם בשילוב של שמלת בלון בגוון אבן עם משיחות צבע בחום, שנלבשה מעל מכנסי תכלת ישרי גזרה. את המראה חתם ז'קט בגזרת בולרו, עם יתרת בד בגב שנתפרה כפלים כפלים עד לגובה הרצפה.
קודם לתצוגה, בשיחה שניהלתי עם גרינבוים, ביררתי עימה את מיקומה של המכללה בסצנת האופנה המקומית. למרות גודלה הזעיר של המחלקה (גדולות ממנה זו של שנקר ובצלאל), טוענת גרינבוים שמאז שזכו באישור להעניק תואר אקדמי, הסטודנטים משכילים יותר.
"בניגוד למקומות אחרים, כאן הסטודנטים צריכים להגיש פסיכומטרי, ובסיום התואר הם זוכים גם לתעודת הוראה", היא משוויצה. פסיכומטרי או לא, מה שבטוח, עם מעצבים ומורים כאלה, עולם האופנה הישראלי יהיה בבעיה חמורה.
נא להמתין לטעינת התגובות
