חמה עלייך
חתונה היא אירוע עם לא מעט דרמות משפחתיות, ולרוב התחושות הקשות נושבות מכיוונה של אם החתן, שמרגישה פתאום מחוץ לעניינים. למה זה קורה, כיצד מתמודדים עם השינוי המשפחתי הכואב לעיתים ואיך מכוננים יחסים תקינים בין החמות לכלה? רק בשמחות
לבי נשבר, ממאן להבין מתי הפכה אמי החזקה, המשכילה, הרציונלית בנשים, לעקרת בית משועממת שמעדיפה לבזבז את זמנה בהתלבטויות בין סלמון על הגריל לפורל בקדרה.
ובעוד גיסתי לעתיד ואמה מגבירות הילוך במרוץ אחר השמלה האולטימטיבית, רקמה אמי נשף סודי משלה, כשהביעה את אי שביעות רצונה מבחירת האולם. "המקום לא משהו", גרסה, ובחירת לבו של בנה האהוב השיבה - "אבל אנחנו החלטנו".
בום. "ממתי זה הפך ל'אנחנו'? ולמה הוא לא אומר שום דבר?", שאלה אותי אחר כך, ואני רק יכולתי לתהות - האם גם אמהות אחרות שמחתנות את בניהן מרגישות חוסר אונים שכזה?
"יש הבדל בין לחתן בן לבין לחתן בת," מסבירה ד"ר שרה ברסלרמן, המתמחה בייעוץ ובטיפול בפרט, בזוג ובמשפחה. "בעוד שהכלה ואמא שלה עסוקות ומתרוצצות בסידורים לקראת החתונה, אם החתן חשה שהיא לא מעורבת במתרחש".
"ברובד השטחי, ארגון החתונה נתפס כמיומנות נשית, והכלה נוטה לקחת זאת על עצמה ולהתייעץ עם אמא שלה," מוסיף חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי ומחבר הספרים "הורים כבני אדם" (ספרית פועלים, (1997 ו"הורים כמנהיגים" (מודן, .(2006 "אבל ברובד העמוק יותר, הבן בחר באישה אחרת. למרות שרציונלית האם רוצה את אושרו וטובתו של בנה, נוצר אלמנט של תחרות לא מודעת. יש פה קושי של האמהות לקבל את תהליך הפרידה".
אין ספק כי החתונה היא אירוע מורכב וטעון רגשות, המהווה את הצעד הראשון לקראת הקמת תא משפחתי חדש המגדיר מחדש את מערך הכוחות במשפחה.
ענת זפרני, מורה ומרצה לפסיכולוגיה ומנחת קבוצות הורים, מצביעה על נקודה נוספת: "כשהבן מתחתן, יש פחות הכנות, אין שמלה לבחור, ולכן אמהות לבנים מרגישות פעמים רבות פחות מעורבות מאשר משפחת הכלה. בנוסף, אמהות שתמיד היו דומיננטיות בחיי בניהן, מגלות שפתאום כל ההחלטות ה'נשיות' כמו צבע המפות או הקישוטים על השולחן עברו לידי דמות נשית אחרת. גם מבחינה תרבותית, רוב החתונות נערכות במסגרת הרבנות, והכלה עדיין נחשבת למרכז האירוע.
"סיבה נוספת ומעניינת לתחושת הקשות שמציפות את אם החתן, קשורה בסגנון התקשורת השונה בין המינים. גברים נוטים פחות לשתף ולדבר על רגשות, מה שמוסיף לתחושת חוסר המעורבות מצד האם".
ואיפה החתן בתוך כל המהומה?
"מבחינת הבן הוא מתחתן, נקודה," מבארת ד"ר ברסלרמן. "הוא חושש מהאחריות, מלהיפרד מימי הרווקות ולהפוך לבעל משפחה, וחרד לבשלותו הנפשית והכלכלית. לא מעניין אותו אם יהיה פרח על השולחן או לא, הוא רוצה שקט תעשייתי, מנסה להיות ניטרלי. הוא מנסה לגונן על האם מפני הכלה ולהפך, אבל בסוף חוטף משתיהן. אם הוא לא עושה את הבחירה הנכונה ובוחר להישאר נאמן טוטלית למשפחת המוצא, עלול להיווצר קרע שיכול ללוות את בני הזוג למשך שנים".
"אני מוכרחה לאשר את העובדה שהגבר הצעיר הוא פסיבי לחלוטין בכל המהלכים האלה," אומרת הפסיכולוגית ד"ר סוניה בקר, המתמחה בגילאי 50 ומעלה, מקימת עמותת "הורים נפגעי ילדים" והאתר 50" פלוס." "למרות שאם המצב הופך לדרמטי והוא נדרש לבחור בין אשתו לאמו, הוא בדרך כלל יבחר באישה. יש גם מקרים קיצוניים כמו ניתוק הבן מהמשפחה או תביעות כספיות. לכן הקמנו את העמותה.
"בכל המקרים בהם נתקלתי, תמיד האבות היו מחוץ לתמונה, לא היתה להם שום בעיה להתרחק ולתת לצעירים להחליט כרצונם, לעומת אם החתן שהתנהגותה היתה בעייתית - מהתנגדות לבחירת האולם ועד להערות בנושא חינוך הילדים ואי נחת מתדירות הביקורים. לעומת זאת, אמה של הכלה היתה הרבה יותר נוחה להתפשר ולהציע פתרונות חיוביים".
בהיעדר ספרות מקצועית מספקת בנושא, מנסה ד"ר ברסלרמן להסביר את התופעה בעזרת שלוש תיאוריות פסיכולוגיות.
לפי התיאוריה הפסיכולוגית-התפתחותית, ההסבר נעוץ בתהליך החיברות של האם וילדיה ובחינוך השונה בין המינים. "החוקרת ננסי צ'ודורואו, שחקרה את הפסיכולוגיה של האישה, טענה כי אישה שיולדת בת רואה בה את הגרסה המשופרת שלה ומניחה שהקשר ביניהן הוא ברור ונצחי, בעוד שאת בנה היא רוצה לראות כגבר עצמאי ומתפקד בחברה. כך הבת נשארת קשורה לאמא שלה, והבן מזהה בה מעין ספקית שירותים. וכשהוא מתחיל לקבל שירותים מאישה אחרת, קל לו יותר להיפרד מאמו".
ואיך אפשר בלי סוגיית החמות-כלה המפורסמת?
התיאוריה הפסיכולוגית-משפחתית מתקשרת למחקר הראשון שערכה ב'54- הפסיכולוגית אוולין דובאל, שעבדה כשדרנית רדיו ושאלה את המאזינים איזה בן משפחה הם רואים כבעייתי ביותר. 75 אחוז סימנו את החמות כבעייתית, ואחר כך את האחות הגדולה של הבעל. מתלונות אלו יצרה דובאל את "סינדרום החמות," המאופיין בעיקר על ידי התערבות, רכושנות וביקורתיות מצד החמות.
"כמו שבגיל ההתבגרות המשימה היא ליצור עצמאות, ובגיל 20 ליצור זהות מקצועית, בשלב זה המשימה של זוג צעיר היא ליצור גבולות משפחתיים ולפעמים זה בא על חשבון היחסים עם משפחת המוצא," מסבירה ד"ר ברסלרמן. "מכיוון שהאישה היא האחראית על הקשרים המשפחתיים, היא זו שאומרת מתי ואצל מי מתארחים, וכאן מתחילה הבעייתיות עם אם החתן".
במישור הרחב מזכירה ד"ר ברסלרמן את התיאוריה הפסיכו-סוציולוגית המציגה את הבעיה בהבדל בין נשים וגברים בחברה הפטריארכלית, לפיה האמהות מסופקות יותר כשהבת מתחתנת: "במשפחות ערביות, למשל, הכלה באה למשפחת הבעל כזרה וחלשה, אין לה גב, ואם המשפחה שולטת על כולם. במשפחה מערבית, הבחירה אילו יחסים לנהל עם המשפחה המורחבת - היא של בני הזוג".
"אומנם החתונה היא בעיקר של החתן והכלה, אבל לא רק שלהם," אומרת זפרני. "הורי הזוג הצעיר מזמינים את חבריהם, מקורביהם, עמיתים לעבודה, כך שהחתונה נתפסת כסוג של כרטיס ביקור. גם להורים יש צורך לקבוע דברים וכתוצאה מכך יש המון חילוקי דעות. המצב מחמיר כשהחמות והכלה מגיעות מעולמות שונים, וכל נקודת מחלוקת נתפסת כעלבון אישי".
זהבית אשרת, מנהלת פורום אתר "מתחתנים," מספרת: "זכור לי מקרה של חמות שהזמינה רקדנית בטן לחתונה, וזה לא מצא חן בעיני הכלה. החמות אמרה שאם היא מבטלת את הרקדנית, היא לא מגיעה לחתונה. במקרה אחר, החמות התעקשה על טקס חינה, בניגוד לדעתה של הכלה, דבר שגרם לפיצוץ בינה לבין הבן שלה. הכלה אמרה - 'אם החמות רוצה לקבל כלבה, היא תקבל כלבה,' והכריחה את בעלה לעתיד להתקשר לבטל את החינה".
"הרי מבחינת האמא, הבן שלה לא אשם, אלא הכלה, היא הקלפטע," אומרת ד"ר ברסלרמן. "האמהות רואות את הבן כתינוק שנשבה בידי הכלה. חסר אונים. במחקר חלוץ שערכתי מטעם אוניברסיטת חיפה ב,'93- מצאתי ש75- אחוז מהכלות דיווחו על בעיות עם החמות, אך בקרב החמות, רק 25 אחוז מהן אמרו שיש להן בעיה עם הכלות".
גם אשרת מעידה על תלונות חוזרות ונשנות של כלות שמקטרות על משבר החמות: "אחת לשלושה ימים יש שרשור שהתחיל מתלונה של כלה על החמות, עם משפט הדגל: 'זאת החתונה שלי, שלא תתערב.' הן תמיד כותבות שבן הזוג מבין אותן".
"מבחינת הכלה, המצוקה היא לא יותר קלה," אומר עמית. "היא בטח לא רוצה לריב עם החמות ולא מרגישה חופשייה לידה כמו עם אמה. בעיקרון, האישה אמורה להבין ולקבל שגם לבעלה יש צרכים של קשר, לכבד ולהעריך ולתת מקום לאמו של בעלה. צריך להסתכל לטווח הארוך".
"יש פה אובדן ואבל על מערכת יחסים שהשתנתה, המון רגשות של כעס שאינם פוסחים על אף אחת," אומרת ד"ר ברסלרמן. "גם נשים אינטליגנטיות חשות שמשהו נקטע עם נישואי הבן. לעומת זאת, מצאתי מכנה משותף אצל אמהות לבנים יחידים. הן טענו ש'הבן היה החבר הכי טוב שלי, ועכשיו הכלה גנבה לנו את שיחות הנפש".
עמית מבהיר: "מדובר באמהות שבאופן כללי יש להן קושי בפרידה. אלה נשים שלא נתנו לבנים שלהן להכין שיעורים לבד, ליוו אותם על כל צעד ושעל, וקשה להן לתפוס את עצמן נפרדות מהבן. הן רואות בבת הזוג של הבן מישהי מאיימת, וזה עשוי לשחק לרעתן, בעיקר אם בנוסף האמהות הללו הן גם תחרותיות ושתלטניות".
עוד ממצא של ד"ר ברסלרמן הוא הקשר למוצא העדתי: "היחסים בין כלה לחמות הם הרבה יותר טובים כשהן ממוצא מזרחי. בקרב עדות המזרח, מעמדה של אמו של הגבר הוא גבוה מאוד. בחברות מסורתיות ובעיקר בחברות דתיות, האישה צריכה לתת כבוד לאמא של בעלה כדי לא להפריע לו ללמוד.
"בנוסף, היחסים של הכלה עם אמה הם ביחס הפוך ליחסים שלה עם החמות, כלומר - אם יש לך קשר טוב עם אמא שלך, תהיה לך בעיה עם חמותך. את לא תהיי זקוקה לעזרתה, והחמות תקנא".
"חתונה זה אירוע מכונן בחייה של משפחה," מסכם עמית, "והרבה זוגות זוכרים לרעה את מעורבות ההורים שלא תמכו בחתונה, וההורים נוטרים טינה על כך שבקשותיהם נדחו. לכן צריך לזכור שהחתונה נמשכת בסך הכול ערב אחד, ואחריה בני הזוג פותחים בחיים חדשים, שכדאי להתחיל ברגל ימין".
נא להמתין לטעינת התגובות
