באים מאהבה
לכבוד ראש השנה, המסמן התחלה חדשה, שוחחנו עם שני בעלי צימרים, מהצפון ומהדרום: דגנית קמחי, בעלת "קסם המגע" שבנגב, הקימה את המקום לבדה לאחר אירוע אישי כואב; יצחק אתדגי, בעל "אירוח יעל ונוף גל" במרום הגליל, עשה דרך ארוכה מאז פרנס כנער משפחה מרובת נפשות. בין המילים, מתגלים האהבה והמסירות של כל אחד מהם לתחום עיסוקו. ויש גם משאלות לשנה הבאה
ענף הצימרים בישראל מתפתח במהירות במהלך העשור האחרון וזוכה להצלחה בקרב הישראלים, שהתגלו כחובבי נופש כפרי. זאת למרות שמודעות התיירים לאפשרות זו עדיין מועטה. בעלי הצימרים מקימים אותם לרוב במו ידיהם, ביוזמה פרטית, וכך מפיחים חיים גם במקומות שהיו קודם לכן "שכוחי אל", לא אטרקטיביים מספיק או לא נוחים לגישה ולשהייה.
בשש (בערך) אחרי המלחמה וקצת לפני ראש השנה העברי, אשר מסמן התחלה חדשה (וטובה!), שני בעלי צימרים - האחת מהדרום והשני מהצפון - שיתפו אותנו בסיפורם האישי, במה שעבר עליהם בשנת התיירות האחרונה ובמשאלותיהם לשנת תשס"ז.
דגנית קמחי, בת 44 ואם לשלוש בנות, היא בעלת אתר הצימרים והספא "קסם המגע", אותו הקימה בכוחות עצמה לפני כשנתיים, במושב תלמי יוסף שבנגב, לא הרחק מקיבוץ צאלים.
שתי בקתות האירוח שבמקום מעוצבות בסגנון יפני ומשרות אווירה רומנטית רוגעת, הקוסמת בעיקר לזוגות. ממול לבקתות ממוקם הספא, המשמש בעיקר כקליניקה טיפולית, ובו מבטאת קמחי את כישוריה השונים, הן כקוסמטיקאית - מקצוע בו היא עוסקת מזה 20 שנה, והן כמטפלת אלטרנטיבית בשיטות שונות: שיאצו, טווינה, רפואה סינית, דיקור ועיסוי בשמנים.
פינוק מיוחד המוצע בספא הוא עיסוי שמנים המבוצע בארבע ידיים ונקרא "קסם המגע", כשם המקום. עיסוי זה משלב שיטות טיפול שונות: עיסוי רקמות עמוק בשמנים, שיאצו וטווינה, ולסיום נסך שמן חם על העין השלישית - אלמנט הלקוח מתורת האיור-ודה ההודית.
אולם מאחורי היופי והרוגע נחבא גם סיפור אישי נוגע ללב על אירוע כואב ועל
לפני כארבע שנים ספג המשק החקלאי המשפחתי טלטלות קשות. "עצרו אז את כניסת הפועלים התאילנדים לארץ ונשארנו בלי כוח עבודה", מספרת קמחי. "באותו זמן היה גם סגר ולא נתנו לפועלים הפלשתינאים להיכנס. זה היה בתקופה הכי קריטית, בשיא העונה, אחרי השקעה כספית גדולה, כשכל השטחים היו באיכות מעולה - בשיא הפריחה ובשיא עונת הקטיף. ולא היה מספיק כוח עבודה שיקטוף הכול. כל אנשי המושב היו באותו מצב. שקענו בחובות, והבעל שלי פשוט נשבר. הוא נכנס לדיכאון ולקח את חייו".
על אתר הצימרים חלמו היא ובעלה עוד קודם לכן. וכך, בצומת הדרכים שנכפתה עליה, בחרה קמחי לקום מההריסות, "כמו עוף החול", כדבריה, ולבנות את האתר בכוחות עצמה, לבד. בסיועם של אנשים טובים ושל גופים שונים, בהם מועצת הפרחים, משרד החקלאות והסוכנות היהודית, קיבלה קמחי הלוואה בתנאים נוחים, והקימה את אתר "קסם המגע".
"זה נותן המון סיפוק שאני יכולה לטפל באנשים ולעזור להם", מספרת קמחי על אהבתה לעיסוקה. "כל יום אני אומרת תודה לאלוהים שאני עושה את מה שאני אוהבת לעשות". כשתכננה את המקום שילבה את סגנון העיצוב היפני עם כללי תורת הפנג שואי הסינית, כדי ליצור תחושת ניקיון, שלווה והרמוניה. "מאוד התחברתי לשיאצו ולפילוסופיה היפנית, שמדברת על עבודה מתוך הלב, עם הרבה כוונה", היא מסבירה.
את תקופת המלחמה עברה ביציבות יחסית: "בזמן המלחמה הייתה קצת עלייה בהזמנות", היא מספרת, "אבל אנשים רבים, גם מתושבי הצפון, חששו להגיע אלינו, כי גם באזור עזה היה בלגן, וכל הזמן היו הפגזות. הן לא הגיעו אלינו, אבל מרחוק זה נראה מאיים. כל לילה שמענו הפגזות, וכל הבית רעד". עם זאת, לדבריה, "בסך הכול זו הייתה שנה יפה, ומתוך אופטימיות, צריך להודות על מה שיש".
ומה תאחלי לשנה הבאה? מהן המשאלות שלך?
"שיהיו בריאות ושלום, שפע והצלחה לכולם. אולי זה השקט שלפני הסערה, אבל אני מקווה ומאחלת שיהיה רגוע". ועוד היא מבקשת לסיום, "שתהיה יותר מודעות, שגם בנגב יש צימרים ואטרקציות. כי בשנתיים האחרונות יש התפתחות. צריך לפרגן לצפון, כי האנשים שם נפגעו מאוד קשה, אבל גם לא לשכוח את אזור הנגב".
יצחק (איציק) אתדגי, בן 48, נשוי ואב לארבעה ילדים, הוא בעל אתר צימרים במושב שפר, השוכן במרום הגליל - בדרום הר מירון, מול מושב אמירים. את האתר, "אירוח יעל ונוף גל", הקים לפני כארבע שנים, ובו שלוש בקתות אירוח המשקיפות על נופי שמורת טבע מיוערת וכן על הכנרת, רמת הגולן, התבור והכרמל. בצד הבקתות גם גינת תבלינים ריחנית.
לפני מספר חודשים הצטרף הבן, נדב אתדגי, לעשייה התיירותית המשפחתית, והקים יחד עם שותף את "ספא על הנחל" - ספא הבנוי כולו מעץ, על גדות נחל פרוד, ובו שלושה חדרי טיפולים וג'קוזי גדול הממוקם בחוץ וצופה אל הנוף. רק כעת, לאחר המלחמה, מתחיל המקום לפעול כסדרו.
לאורך כל השיחה ניכרת הגישה האופטימית של אתדגי, דור שני במושב שפר. "היו לנו חיים קשים" הוא מספר, "גדלנו ביישובים שאף אחד לא הכיר אותם. רק לפני עשר שנים האזור התחיל להתעורר. היינו שמונה ילדים במשפחה ואני הבן הגדול. לא הייתה לנו אפשרות ללמוד. הלכתי לבית הספר עד כתה ט', ואחר כך יצאתי לעבוד בחקלאות. היו גם עסקים שלא הצליחו, אבל אלה החיים", הוא אומר בהשלמה מפוכחת. לדבריו, הוא נהנה מעיסוקו כבעל צימרים: "אני אוהב לארח וכל פעם אני מכיר אנשים חדשים".
אתדגי בנה את הצימרים במו ידיו ומנהל אותם יחד עם אשתו, אשר עובדת בנוסף בתחום החינוך המיוחד. עם זאת, הוא לא נח על זרי הדפנה: "אם היינו סומכים רק על הצימרים, היינו במצב לא טוב", הוא אומר, "וגם אם לא היו לי צימרים, הייתי עובד בשיפוצים, באינסטלציה, בבנייה. אף פעם לא חסרה לי עבודה, ומי שרוצה לעבוד עובד. אבל החיים עכשיו יותר טובים, ברמה אחרת. יש מכוניות".
השנה החולפת הייתה, לדבריו, שנה טובה, ובהדרגה עוד ועוד אנשים מכירים את היישוב. אך בזמן המלחמה הכול נעצר. "מה שמעניין, שאלה שביטלו לא חזרו. באו אחרים, אבל לא מי שביטל", הוא מציין. "לעומת זאת, היה אחד שהפקיד כסף בחשבון שלנו, התקשר לתמוך ואמר: 'אני אבוא כשיהיה לי זמן' ".
בהיותו גם רכז הביטחון של המושב, שהה אתדגי במקום כל ימות המלחמה, כשהוא בודק, בין אזעקה לאזעקה, אם יש נפגעים, ומגיש, יחד עם שאר תושבי היישוב, סיוע לחיילים, שכלל פריקת ציוד, אוכל ומקלחת. "היו גם פגיעות ביערות", הוא מספר, "אך הם לא נדלקו ולא נשרפו. זה היה מזל. בקטע הצפוני כיבינו מהר. כל פעם שראיתי עשן מלמעלה דיווחתי לקק"ל והם שלחו מטוס כיבוי". מרוב לחץ ותשישות קרס גופו ברגע מסוים, והוא הובהל לחדר מיון.
כעת, חש אתדגי שהמקום חוזר לשגרה: "יומיים אחרי שאמרו שנגמרה המלחמה, אנשים התחילו להתקשר ולהגיע. כאילו כלום לא קרה. וגם בתוך שפר והסביבה הכול נשאר כמו שהוא, כי מכאן לא רואים את נזקי השריפות. באמצעות מזכירות היישוב הגיש אתדגי בקשת פיצויים, ולדבריו, "נראה שזה בסדר".
מה תעשו אם תהייה מלחמה נוספת?
"אני חושב שנהיה יותר חכמים ולא נחזור על הטעות, למרות שבעצם זו לא הייתה כל כך טעות. כי מי שהיה בשטח ראה שהחיילים עשו את העבודה. אין מלחמה בלי טעויות. אין דבר כזה. ואם תהיה מלחמה עוד פעם, אז ניפול ונקום שוב".
מהן משאלותיך לשנה הבאה?
"אני מאחל שהשנה הבאה תהייה טובה יותר מהשנה הזו, ושכולם יהיו בריאים ושלמים ויהיה רק טוב. בתחום שלי, נראה לי ששפר תהפוך לפנינת הגליל בענף הצימרים, ויש לי רק בקשה אחת: שיתאמצו להביא תיירים מחו"ל, כי בינתיים רק בודדים מגיעים. אין מספיק פרסום לנושא, למרות שאנחנו קרובים לכנרת ולנצרת".
נא להמתין לטעינת התגובות
