אוכלות את עצמן
האם הקולות שקוראים להחרמת דוגמניות רזות מדי עומדים להיעלם או לעורר מהפיכה?
ב-2 באוגוסט, במהלך תצוגה שהתקיימה בשבוע האופנה בבירה הדרום אמריקנית, היא התרסקה על המסלול ומתה. סיבת המוות: רעב. ביום המחרת סיפר אביה למשטרה כי בתו ניזונה במשך חודשים ארוכים מדיאט קולה ועלים ירוקים, ובמשך מספר ימים לפני מותה לא אכלה דבר.
הסיפור אולי נשמע כמו עוד קלישאה על עולם האופנה, אבל זאת המציאות: כמו ראמוס, המוני בנות צעירות מקריבות את גופן על מזבח הדוגמנות. לפעמים זה נגמר בטרגדיה. מותה של ראמוס הרעיד את תעשיית האשליות. זוהי הפעם הראשונה שקברניטי עולם האופנה לא ישבו בצד והחליטו לטפל בתופעה.
ראשונים היו מארגני שבוע האופנה במדריד שהתקיים בתחילת ספטמבר, שנפרדו לשלום מחמש דוגמניות מצליחות ורזות מדי, שבדיקת BMI למסת הגוף הראתה כי הן סובלות מתת תזונה. "היתה להן מסת גוף נמוכה מאוד מתחת לנורמה", סיפר ד"ר באסיליו מוראנו מהמכון הלאומי לחקר ההורמונים בספרד. "היו שם דוגמניות שגובהן מעל 1.75 מטר ששקלו הרבה פחות מ-55 קילו".
"הכוונה שלנו היא לקדם דימוי גופני גבוה באמצעות דוגמניות בעלות גוף נורמלי שמשקף הרגלי אכילה בריאים", אמרה קונשה גוארה, חברת המועצה הממונה על התקציב לשבוע האופנה במועצה המקומית של מדריד. בעקבותיה יצאו רבים להוקעת הרזון של הדוגמניות בעולם.
ראש עיריית מילאנו, לטיציה מוראטי, הודיעה שתפעל ליישם את הכללים מארץ הגספאצ'ו. כך גם קולין מקדואל, המנהל האמנותי של פסטיבל האופנה באדינבורו, ואף סוכן הדוגמניות המקומי עדי ברקן, שהצליח להחתים את ראשי המשק בישראל על עצומה הקוראת למפרסמים לא להעסיק דוגמניות שסובלות מתת תזונה. בין החותמים: מנכ"ל "קסטרו" גבי רוטר, מעצב השיער שוקי זיקרי, מנכ"ל "טבע נאות" מיכאל אילוז, ומנכ"ל "לי קופר" גידי גולדפינגר שהכריז - "לא נשתמש בשירותיה של דוגמנית רזה מדי".
בעבר ניסה ברקן, בשיתוף עם הח"כית לשעבר ענבל גבריאלי, להעביר הצעת חוק האומרת כי דוגמנית צריכה להוכיח שהיא בקו הבריאות כתנאי קבלה לסוכנות דוגמנות. ההצעה לא עברה בסופו של דבר, אבל כצפוי - עשתה רעש.
"אני מאוד בעד ההצעה הזאת", מודיעה סוכנת הדוגמניות בטי רוקאווי. "היום אנורקסיה זו מגפה כלל עולמית, ובארץ בפרט. כל ילדה בת תשע יודעת היום את לוח הקלוריות בעל פה, נשים כאן מגיעות למשקל לא נורמלי. מידה 24 זה יפה לנערה בכיתה ז', לא לאישה בוגרת".
דוד ישעיהו, מנהל סוכנות "ארטפורם" ובן זוגה של הדוגמנית יאנה גור, מצנן את ההתלהבות מהתגייסות אנשים משפיעים בתחום האופנה נגד הרזון: "זה אולי יעבוד לטווח הקצר, אבל לחלק מהשמות ברשימה אין עניין אמיתי במניעת אנורקסיה, אלא אינטרס אישי כמו לעדי ברקן, למשל, שרוצה לתקן את התדמית השלילית שנוצרה לו. בכל מקרה, בנות שנחשבות לרזות בארץ, בחו"ל יגידו שהן שמנמנות".
דוגמניות בישראל הן אכן דשנות. אחת הסיבות לכך היא האווירה החברמנית שעל סט הצילום וחוסר המקצועיות של הסוכנויות. דוגמניות שעובדות בחו"ל מספרות על מדידות היקפים מדי שבוע ולחץ להוריד במשקל.
בישראל, מאז שגילו את נפלאות הפוטושופ, אין שום בעיה לראות גם את מאיה בוסקילה ורוני סופרסטאר מככבות בקטלוגים של בגדי ים. "כאן בבית יסלחו לך, בחו"ל לא", מאשרת רוקאווי.
"בחו"ל מודדים אותן בסרטי מדידה באופן מדויק מדי שבוע", מסביר מאיר כהן, סמנכ"ל סוכנות הדוגמנות הוותיקה "לוק". "היה איזה סוכן בפריז שדרש מהדוגמניות שלו היקפים מוגזמים, עד שכמה בתי אופנה החרימו אותו. השוק הישראלי שפוי יותר, בעיקר בגלל שהתעשייה כאן קטנה. העיסוק של הדוגמניות לא אובססיבי ובחורף הן מעט מלאות, מדושנות. כאן הן גם גרות עם שותפים או אצל ההורים, ובחו"ל הן גרות בדירת דוגמניות, יש תחרות ביניהן והעבודה קשה".
כהן ויתר הסוכנים שהתראיינו לכתבה טוענים כי מעולם לא נתקלו בדוגמניות אנורקטיות. האם בחדרי חדרים הם נשמעים אחרת? ברור שכן. מי שמצביעים על תופעת הפרעות האכילה בקרב הדוגמניות המקומיות הם המאפרים, מעצבי השיער והסטייליסטים, שפוגשים אותן מעורטלות, פיזית ונפשית.
"השבוע התוודתה בפניי דוגמנית שהיא אנורקטית", מספר אחד המאפרים הבכירים בתעשייה. "יש את אלו שכל רבע שעה נכנסות לשירותים, יש את המסניפות שיוצאות עם עיגולים
תיאורים דומים נשמעים מפיהם של שאר בעלי המקצוע. "יש בנות שלא אוכלות, או שמתחילות לאכול משעה ארבע אחר הצהריים", מוסיף מעצב שיער ידוע. "הן טוענות שאחרי השעה הזו לחץ הדם עולה, ואז הגוף שורף קלוריות מהר יותר. אתה מסתכל על דוגמנית ויודע אם היא סובלת מהפרעות אכילה: השפתיים סדוקות, השיער דליל, החזה איבד צורה. דוגמניות רבות נראות ככה, אבל הן יודעות להסתיר את זה טוב מאוד".
"אני יודע על לפחות שלוש דוגמניות אנורקטיות", מבהיר סטייליסט בכיר. "אתה רואה שהן לא אוכלות כל היום, שעצמות הבריח שלהן יוצאות החוצה, העור תלוי ויש שיעור על הבטן, מה שאומר שהן נמצאות בתת תזונה. אלו בנות שיש להן בדרך כלל נטייה להשמנה והן מרעיבות את עצמן, מתקיימות על שתי מנות סלט ביום. אין יותר מדי עבודות דוגמנות בארץ וכשאומרים להן שהן שמנות מדי, הן נלחצות ומתחילות להקיא".
סטייליסט נוסף חושף: "ראיתי שלדים, בנות עם שקעים בירכיים שלא יכלו לעמוד יום שלם מול המצלמה. אני זוכר שני מקרים של התעלפויות על סטים, לא יודע אם בגלל התרגשות או תת תזונה. הלחץ על דוגמנית הוא גדול - היתה דוגמנית שהגיעה ליום צילום, הלקוח טען שהיא מלאה מדי והחזירו אותה הביתה באותו רגע".
"יש בהחלט קשר בין דוגמנות לבין הפרעות אכילה", אומרת רונית אבניאון-פישר, עובדת סוציאלית קלינית ממרכז "נופית" להפרעות אכילה. "כאשר כרטיס הביקור הוא המראה, אנחנו בסופו של דבר מתייחסים רק אליו".
המעבר בעולם האופנה מדוגמנית בשלה בעלת מבנה גוף של שעון חול לאנדרוגינית שטוחת חזה ובעלת מבנה נערי התחולל בשנות ה-60, כאשר טוויגי הפכה לסמל סקס ולמודל לחיקוי. 30 שנה אחריה הפציעה קייט מוס ותפסה את מקומן של סינדי קרופורד, לינדה אוונגליסטה וקלאודיה שיפר, שלא דמיינו כי הילדה הדקיקה בת ה-14 שגובהה 1.68 מטר תגנוב להן את כל הקמפיינים מתחת לאף. כך נולד ה"הרואין שיק", איתו מזוהה מוס עד היום.
מוס התגלתה בקמפיין של המעצב האמריקני "קלווין קליין", קמפיין בלתי נשכח שיש אומרים כי נעשה מתוך כוונה להעלות על סדר היום נושאים כמו הרואין ואיידס.
"עד טוויגי, במשך כל ההיסטוריה, נחשבו נשים מלאות ועסיסיות ליפות", מזכירה היחצנית שחף סגל. "לא מפתיע שבשנות ה-60, עם פריחתם של בתי האופנה היוקרתיים שבראשם עמדו לרוב גייז, הפך הרזון למראה המבוקש".
ד"ר דיאנה לוצאטו, סוציולוגית המתמחה במגדר ובמיניות מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו, לא מסכימה איתה: "זו טענה נוראית ושטחית", היא אומרת. "עובדה שגם מעצבות אופנה רבות מציגות דוגמניות רזות".
לדברי מעצב האופנה גדעון אוברזון, גם בימיה של קוקו שאנל אידיאל היופי היה נשים רזות ושדופות, רק שאז לא נתנו לתופעה שם, בטח לא אנורקסיה. "אישית, אני בעד דוגמניות מלאות", הוא מצטרף למאבק. "היום כדי למכור את הסחורה שלך אתה צריך להתקרב לעם. מה אני צריך להביא ילדה שנראית כמו עוף קטן שמרחף על המסלול?".
בגדים נראים טוב יותר על דוגמניות רזות?
"בגדים נראים טוב על נשים גבוהות, כאשר יש שטח עבודה גדול לעבוד עליו. אני מעולם לא חיבבתי רזון מוגזם ואישית אני גם לא אוהב את זה. אבל זה נכון שבתפירה עילית, הדגמים נראים טוב יותר על אישה בעלת חזה שטוח".
"תמיד חשבתי שבגדים נראים יפה על בנות שהן קצת יותר מאקסטרה סמול", מוסיף מעצב האופנה יוסף פרץ, והמעצבת נעמה חסין מצטרפת: "היום יש גם את כל הריטושים, אז אין בעיות".
ואל מול הקרתנות הזו, נזכרת הדוגמנית והסטייליסטית מיכל (מיקי) ממון במשפט שהיה אומר איב סאן לורן בחדרי האטלייה שלו בפריז: "הבד נופל יותר טוב על בנות במידה 26".
"המודעות להיות רזה נדבקת בך", מסבירה ממון. "אני רואה היום בחורות צעירות שטבועות בהן הפרעות אכילה ובחו"ל יש ממש תחרות של 'מי תהיה רזה יותר'. יש דוגמניות שמקיאות, יש כאלו שלוקחות כמה שורות או מזריקות הרואין בין האצבעות לפני תצוגה ויש כאלו שחוזרות הביתה כי הן לא עומדות בדרישות הרזון.
"הדרישה היא של המעצבים, והסוכנות היא המתווכת. אני חושבת שהסוכנים צריכים להיות יותר קשובים כי הם אחראים על הבנות. הייתי עדה למקרים בארץ בהם דרשו סוכנים מבנות רזות לרזות עוד ועוד. כשאת ילדה בת 18 וחצי את עוד יכולה להתגבר על זה, אבל כשאומרים את זה לילדה בת 13, היא בקלות יכולה ליפול לאנורקסיה".
כמו הדוגמנית מעיין קרת שסבלה מאנורקסיה, וסיפרה על המחלה בספרה "הנשים היפות" (הוצאת "ידיעות אחרונות"), שם איגדה 14 סיפורים של דוגמניות ושחקניות שפיתחו הפרעות אכילה.
"יהיה מאוד קשה להגביל את תעשיית האופנה", היא מתייחסת לעצומה ששוחררה לאחרונה, "אבל זה לא בלתי אפשרי. ייקח לנו זמן עד שנשנה את התפיסה שלנו, כי לרוב בתי האופנה הגדולים וחברות הקוסמטיקה יש אינטרס כלכלי להשאיר אותנו רזות. דוגמנית רזה שמוצגת כמודל יופי אידיאלי וקשה להשגה תביא יותר כסף, כי נשים ישתוקקו להיראות כמוה ולכן ירכשו את המוצרים שהיא מפרסמת. אם הדוגמנית היתה נראית כמו השכנה ממול, זה לא היה מוכר. בסופו של דבר, כולנו קורבנות אופנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
