ראשי » סגנון ופנאי » אופנה ועיצוב » אופנה

איפה שהוא בין הרצוי למצוי

אלינור דביר טוענת ששמלת הכלה שעיצב רונן פארג' ל"פרסי האופנה" היא מקרה בוחן לגבול הדק שעובר בין העתקה להשראה

בגזרה הישראלית, הניסיון של מעצבי אופנה למתוח את קו הגבול שעובר בין השראה לסתם העתקה נידון בדרך כלל לכישלון. אחת מהסיבות לכך הוא חוסר האבחנה בין שני המושגים האלו. שהרי, השראה עיצובית היא דרך יצירה לגיטימית והעתקה – איך לומר – הרבה פחות.

ראשית, ברור כי  הדרך הקלה לנוסחה מנצחת עוברת לא מעט פעמים דרך קולקציה מסוימת של מעצב על בינלאומי זה או אחר. זה הזמן להודות - בין היתר - לטום פורד על מחשוף הרבידה הפופולארי מדי במחוזותינו, ולקבוצת "אנטוורפן 6" שמציצה מכל חלון ראווה בתל אביב. ומתי דמיון בין פריט מעצבים מסוים למשנהו ייחשב כמוגזם ומתי ייחשב זניח ולגיטימי? זה, ככל הנראה, דבר שנמצא בעיני המתבונן.

אבל מעבר לשכפולים אלו, על הבעייתיות הטמונה בהם, כשמגיע הדבר למעצבי אופנה המשתתפים בתחרות דגמים, השאלה הופכת למסובכת יותר. שכן, במקרים מסוג זה כבר נדרשת מהמעצב יצירתיות יתרה, כשעליו לגייס את מירב משאביו על מנת להוציא את הדגם המקורי והמוצלח ביותר שביכולתו.

צפייה ב"פרסי האופנה" גרמה לגבול הדק שבין העתקה להשראה להתבלט ביתר שאת. מבין חמשת המעצבים, שמתחרים על התואר "המעצב המבטיח של השנה", בלט לטובה המעצב רונן פארג' בקטגוריית שמלות הכלה. או שלא.

כבר בשלב הפרומואים לתוכנית אחזה בי תחושת דז'ה וו מעיקה באשר לשמלה שבחר פארג' להציג. ברגע הראשון היא פשוט נראתה לי מוכרת, ברגע השני זיהיתי דמיון חד מדי לקולקציית אביב קיץ2005 של בית האופנה הצרפתי "איב סאן לורן", בניצוחו של סטפאנו פילאטי.

אותה חצאית קצרה ותפוחה בעלת שני קווי תיפורים מתחת לחגורה, אותן אמרות מסולסלות בקצה וכמעט אותו בד בוהק. כל שנותר הוא לטשטש מעט את הדמיון על ידי יצירת מחשוף וי עמוק בהתאם לטעמו של הקהל המקומי. ובאמת: מי אמר שחייבים ללכת על מקוריות? למה לא להשתמש בפריט מנצח, שסוקר בהרחבה בכל המגזינים הנחשבים ואף פיאר את גופה של אייקון הסטייל קלואי סביני בפסטיבל קאן הקודם?

כאמור, כשמעצבים נותנים פרשנות משלהם לדגמים של אחרים מדובר ביוזמה מבורכת. יתרה מכך, ביום בו אתור אחר שמלת כלולות אשמח ביותר לגלות ברחוב דיזנגוף פריטים שהם בדיוק כמו של פילאטי, גאסקייה, או כמו של אלבז, במקום אסופת מחוכים עטויי קריסטלים במראה מגובס. למען האמת, כמה רשתות

אופנה ספרדיות מרוויחות לגמרי לא רע מסידור דומה.

הבעיה מתחילה מעצם העובדה שמדובר כאן בתחרות ובמסגרתה מחויב רונן פארג' להנפיק דגם בלעדי של רונן פארג', ללא שום עזרה מחברים. אגב, משימה בה הוא הצטיין יותר משאר המעצבים ובמשך שלוש התוכניות. דווקא בשל כך נרשמה אכזבה לא מבוטלת בדרך לחופה. כפי שציינתי, באם מדובר בהשראה או ביותר מכך תלוי בעיני ובסובלנות המתבונן. אני את שלי אמרתי. עכשיו אתם תצטרכו להחליט לבד.

רונן פארג' הגיב על הטענות באומרו "זה בולשיט אחד גדול. זה הקו העיצובי שלי והוא חזר בכל הדגמים שלי לאורך התכנית. באופנה, כמו באופנה, תמיד יגידו 'הנה, זה עשה את זה כך וזה עשה אחרת'. זה גם הקו שלי לכלות בסטודיו. גם למעצבים הגדולים יש מוטיבים שחוזרים. בכל אופן, מי שרוצה לחשוב כך, שיבוסם לו".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...