מבחן בד עם טובה'לה חסין
המעצבת עם הפה הכי גדול בישראל עדיין רק רוצה שיכירו בה, טוענת שהיא המעצבת הכי גדולה שראינו כאן וחולמת על חנות בכיכר המדינה
1. השנה חגגת 60. קשה להיות טובהל'ה?
"כן, קשה להיות יוניק. אין קונצנזוס. תמיד עושים עליי עליהום כי אני מיוחדת. ומה לעשות, אני לא יכולה להיות משהו אחר. אני זה אני. וזה בא לידי ביטוי גם בבגדים. אני חושבת שניתבתי את עצמי למקום שהוא שלי. ואפילו נעמה, הבת שלי, שלפעמים לוקחת ממני, היא עצמה לא יכולה להיות אני".
2. מה ההשראה שלך לקולקציה הנוכחית?
"ההשראה שלי היא טקס פרסי האופנה ומה שראיתי כשהייתי שופטת בתכנית. זה מאוד השפיע עליי כמעצבת. היתה לי ביקורת, אבל לקחתי מזה את המשהו שכולם אוהבים – בגדים נקיים ומחויטים. מסתבר שאני לא האמנתי בזה, עד שגיליתי שיש לזה הצלחה מאד גדולה".
3. את מוצאת את תהליך העיצוב מרתק יותר מן התוצאה הסופית?
"תהליך העיצוב זה הרבה כאבי בטן. בגלל שלא למדתי מבחינה טכנית את כל הכלים, הכול נתפר ונגזר ונפרם עד שמגיע בגד. הז'קטים שאני מייצרת עכשיו לראשונה נוצרו בעקבות תהליך שנמשך עשרים שנה. תמיד אמרתי שהז'קטים שלי יתחרו בז'קטים של מעצבים מח"ל. ז'קט זה לא דבר נוח אבל הפכתי אותו לפריט שגם אני יכולה להשתמש בו".
4. פריט חובה עונתי:
"ז'קט שחור קלאסי. זה נורא קשה לי, כי אחרי ששמתי עליו דיטייל, אני לא יודעת אם הוא קלאסי".
5. פריט חובה לכל החיים:
"ז'קט שחור, נעלי ים, מגפי בוקרים, ג'ינס. המון נשים באות אליי לבושות בג'ינס ורוצות שאני אלביש אותן ממעלה".
6. מעצב מוערך מכל הזמנים:
"אני מאוד מעריכה את המעצבים הצעירים בארץ. אני לא מתייחסת למעצבים בעולם, כי זה לא פייר. יש להם תקציבים בלתי נדלים, וכשאני מעמידה אותי מולם, אני תמיד אומרת שיש להם יכולת טכנית וכספית מאוד גבוהה. הרבה יותר קשה בישראל ליצור בגדים עם אמירה שבה אתה מאמין, כי אתה צריך להתפרנס. מאחורי ז'אן פול גוטייה עומדת חברת 'רנו', למשל, ומאחורי הרבה מעצבים עומדים קונצרנים גדולים. בישראל זה לא קיים".
7. אז איזה מעצב ישראלי את מעריכה:
"רוני בר, טוב טעמה של 'כתומנטה', נעמה חסין - ולא בגלל שהיא הבת שלי - אלא בגלל שאני מעריכה את ההתפתחות שלה כמעצבת. יכולתי לומר לך את ההפך. אבל כשאני רואה אצלה דברים לא טובים אני מעירה לה. כמעצבת, לא
8. מה את נוהגת ללבוש בשעות העבודה?
"רק דברים שלי. אפילו התחתונים שלי. אני גאה ואוהבת את מה שאני מייצרת. כשפתחתי את העסק שלי נחשפתי למותגים מהעולם. הייתי קונה מותגים באלפי שקלים ואחר כך זה היה יושב כמו אבן ללא הופכין".
9. מה את נוהגת ללבוש כשאת נמצאת בבית?
"כשאף אחד לא רואה אני לובשת חולצות של פוקס וטרנינגים של גאפ".
10. את מי היית רוצה להלביש?
"אני רוצה להלביש נשים שמעריכות אותי. אין לי חלום להלביש מישהו בגלל שמו ומעמדו".
11. ואת מי לא?
"קשה לי להלביש נשים שבאות עם בעיות טכניות קשות. אני מעדיפה לא לגעת בזה, כי אני יודעת שאני אכשל".
12. חנות בצפון דיזנגוף - חלומו או סיוטו של כל מעצב?
"זה מצב קיים, וכולם חולמים להיות בחו"ל. החלום שלי זה לפתוח חנות בכיכר המדינה. לא מעניין אותי להיות בחו"ל. בארץ נורא מחשיבים חנויות מותג ואני רוצה להיות נטועה ביניהם ולראות אם מישהו בכלל ירגיש בהבדל".
13. מה היתה העבודה הראשונה שלך בעיצוב אופנה?
"שמלת סרפן שנחתכת מתחת לחזה. גוטייה עושה אותה עכשיו, ראית? אין בי טינה אליו, וגם ג'ייקובס עושה אותה. הוציאו סרפנים שלי שעשיתי לפני 10 שנים והיתה להם הצלחה מאוד גדולה. אני מאוד מושפעת ממחוזות ילדותי (קיבוץ משמרות, א.י)".
14. מה היתה הפנטזיה שלך כשסיימת את הלימודים?
"להיות עשירה. עדיין לא הגשמתי אותה. רואה החשבון שלי אומר שככל שהזמן עובר, יש פחות סיכוי שאגשים אותה, כי אני משתמשת בחומרים יקרים. אבל רואים את האושר על פניי, וזה הכי חשוב. אני עשירה מבפנים".
15. האם את מאמינה בדרך נכונה או שגויה להתלבש?
"בוודאי. אני חושבת שבארץ יש יותר שגוי מאשר נכון. שאלו אותי עכשיו באיזה כתבה לערוץ 2 מה אני אומרת על 'קרוקס'. עניתי שחצי ארץ 'קרוקס', חצי מדינה לואי ויטון. זה העדריות שלנו. אני מצרה על זה, למרות ש'קרוקס' מתאים לילדים וזקנים".
16. מיהו עבורך קורבן אופנה?
"פנינה רוזנבלום היא קרבן אופנה".
17. לו יכולת לבחור לעבוד במותג אופנה מוביל בעולם, במי היית בוחרת?
"הייתי רוצה לעבוד אצל ג'ורג'יו ארמאני, כי אני חושבת שהוא המעצב הכי גדול בהיסטוריה של האופנה אחרי קוקו שאנל. אם אתה רואה את הבגדים בבוטיקים שלו, אתה מאבד את ההכרה לחודשיים. לחודשיים".
18. נקודת השיא בחיי:
"כשקיבלתי את האוסקר בשנת 2000, כי כל מה שאני בעצם רוצה זה הכרה. כסף לא מעניין אותי, רק הכרה. אני המעצבת הכי גדולה שהיתה פה בכל הזמנים, וגם בחרו אותי באיזה סקר למעצבת הכי טובה בישראל".
19. נקודת השפל בחיי:
"עשר השנים שבהן סטייליסטים וכתבי אופנה התעלמו ממני, והלקוחות המשיכו לבוא. אין לי תשובה לזה. אולי כי יש לי כתב יד ברור מדי".
20. אומרים שיצירה מגיעה ממקום של כאב. גם באופנה?
"איך לא, איך לא".
נא להמתין לטעינת התגובות
