ראשי » סגנון ופנאי » אופנה ועיצוב » אופנה

איך אומרים כוכבת בצרפתית?

שלוש שנים עברו מאז שקלודט זורע, ילידת אלג'יר, סיימה את לימודיה בשנקר. היום היא אחת המעצבות החשובות שפועלות בישראל. איתי יעקב קפץ לביקור בסטודיו שלה

אל מול שורת בנייני מגורים מפויחים באזור התעשייה של אור עקיבא, ממוקם הסטודיו של מעצבת האופנה קלודט זורע, שעברה אליו לפני למעלה משנה מביתה שבקיבוץ מעגן מיכאל. בליל השפות – עברית, קווקזית, ערבית – מקדם את פני הבאים.

בקומה הראשונה ישנה מאפיה למאפים רוסים לצד משרד היי – טק צעיר, ובצמוד למכונות התפירה של זורע חורקים צלילי מוזיקת טראנס מאולפן של טראנסאווים צעירים. "אתה שומע את הבומים?", היא שואלת בחיוך גדול ובמבטא צרפתי כבד. "אני שמחה שאני כאן. חלק ממיקס של אנשים ויוצרים, רחוק מהביצה של תל אביב".

זורע, בוגרת שנקר במגמה לאופנה משנת 2003, היא אחת המעצבות החשובות שפועלות בישראל, והיא גם אוחזת בתדמית מרשימה של אנטי - מעצב. בכל זאת, מה לאופנה ולקיבוצניקית בת 41, אם לארבעה שפועלת מאזור תעשייה מרוחק מן המרכז? מסתבר שהרבה מאוד, הרבה מעבר למה שמעצבים מקומיים מעניקים ללקוחות שלהם ובעיקר לעצמם.

ולא מדובר רק באיכות הבדים הגבוהה והתפירה המוקפדת של זורע. אלא גם, ובעיקר, בסאב טקסט שמלווה את עיצוביה וההתנהלות שלה במרחב האופנתי בישראל ובעולם כולו. "יכולתי בסיום הלימודים לפתוח חנות גדולה בדיזנגוף או להיכנס כמעצבת ראשית למותג אופנה, אבל בחרתי שלא", היא אומרת במהלך שיחה על מיקומה בענף האופנה המקומי.

היא נולדה באלג'יר, לאם מרוקאית ואב צרפתי. בגיל תשעה חודשים עברה המשפחה לצרפת, שם התמקמה באחד מפרבריה הידועים לשמצה של פריז. כשסיימה את לימודי התיכון במגמת אמנות, החליטה לעלות לבד לישראל. היא פנתה לסוכנות היהודית, הגיעה ארצה, למדה עברית במשך שנה ולאחר מכן שבה לצרפת. בשנת 80' עלתה סופית לישראל והתמקמה בקיבוץ מעגן מיכאל, בו היא מתגוררת עם בעלה - בן הקיבוץ מושיק זורע, ובנותיהם.

הקישור לעולם האופנה הגיע מהבית. אימה של זורע עבדה בשנות השישים בבתי אופנת עילית בפריז דוגמת בלנסיאגה וקרון. לעיתונאית האופנה שירה ברויאר סיפרה בראיון לפני מספר שנים כי אימה הזהירה אותה לא לעבוד בתחום האופנה. "זה מקצוע טוטאלי שאין בו יום ואין בו לילה", התוודתה. "מי שחי אותו עסוק באופנה כל הזמן, מפני שהתהליך עצמו, מרגע המחשבה ועד לביצוע, הוא ארוך, קשה וכרוך בהמון התלבטויות".

מתברר שאימא זורע צדקה. כשאני מחמיא לה על הגימורים במכנסי כותנה שחורים בעלי גזרה ישרה, היא מודה לי ובאותה נשימה מתנצלת וטוענת שהיא לא תמיד מרוצה מהעיצובים והגימורים, כי "תמיד אפשר עוד לשפר, לעשות את זה טוב יותר".

החיפוש המתמיד אחר האידיאל

מוביל את זורע גם בקולקציית החורף הנוכחית שלה, אחת המרשימות שתלויות על הקולבים בישראל. לצד מכנסיים שחורים בגזרה ישרה עשויים קשמיר, צמר קר או כותנה, שיתאימו גם לגברים, חולצות טי בגזרה טובה, חלקן עם צווארוני רבידה עמוקים שיעשו חסד עם נשים מלאות, מתבלטות שמלות המשי של זורע.

למשל, שמלת משי שחורה וקטנה בצללית צרה עם כתפיים צרות, מותן גבוהה וצווארון סגור ומכווץ, מה שמעניק ללובשות אותה מראה צפוף, קמוץ ואפילו מעט לא נוח. "לא כל בגד צריך להיות נוח", היא אומרת בתגובה. דגם בפיתוח של שמלת ז'קט שחורה בגזרת מעטפת עשויה עור ודאי יביא עליו זעם פמיניסטי. הסיבה: שרוולי העטלף שלה תפורים אל הגוף, ובעצם מעכבים את התנועה של האישה.

זורע מחייכת כשאני מתעכב על נקודה זו, ופורשת לפניי שמלת ויסקוזה (ניתן להזמין גם במשי) מרשימה בעלת קפלים מאונכים היוצאים מהצווארון, הנתקלים בהתנגדות של קפלים מאוזנים, היוצרים טקסטורה מעניינת. "אני עוסקת בפרופורציות ומזיזה את הקווים", היא מסבירה, "ובעצם יוצרת פרופורציות חלוקה חדשות של הגוף".

האסתטיקה של זורע מציגה המשך לקו שטוותה בקולקציית הגמר שהציגה בשנקר. חמשת הדגמים השחורים שעלו על המסלול עוצבו בהשראת חיי הלילה של פריז בתחילת המאה ה - 20 וציוריו של טולוז לוטרק. בן רגע הפכה זורע להבטחה של עולם האופנה הישראלי.

אחרי חודשיים היא זכתה במקום השלישי בתחרות האופנה "אונווארד קאשייאמה" שהתקיימה בטוקיו, עת הציגה דגם מפותח של הקולקציה משנקר - בגדים בהשראת התלבושות של נשות ברטן, שבאו ברכבת לעבוד בבתי הקפה ובאולמות הריקודים בפריז.

אחד משופטי התחרות, מיסייה ז'אן פול גוטייה, התרשם לטובה והזמין את הבוגרת הצעירה לעבוד איתו באטלייה בפריז. זורע סירבה ובחרה להישאר קרוב אל המשפחה בישראל. היא הצטרפה לבית האופנה של גרשון ברם, שם עבדה איתו על פיתוח קולקציות הנשים והגברים. במקביל, היא הקימה מותג הנושא את שמה, הנמכר בבוטיקים נבחרים ארצות הברית, לונדון ופריז.

אבל למרות הכבוד לו היא זוכה על ידי התקשורת המקומית ואקדמיית האופנה, זורע בוררת את צעדיה בקפידה ובוחרת להתרחק מהביצה המקומית. היא יוצרת באופן עצמאי ואישי מאוד, כשהיא נטולת משרד יחסי ציבור, תכתיבים אופנתיים או כניעה למגמות אופנה. "אני תמיד מחפשת אחר הדבר הבא, המעניין", היא אומרת. "לא מעניין אותי לצטט אנשים אחרים, כי אז זה לא מקורי".

את התמה הזו היא גם מעבירה לסטודנטים שנה ב' במסלול לאופנה בבצלאל, במסגרת קורס שעוסק בהכרת האדם דרך לבושו. "אם אתה מסתכל על הלבוש לפרטי פרטים", טוענת זורע, "תגלה את מה שטוען את האדם. את הזיכרון הקולקטיבי שלו, השייכות התרבותית, המנהגים וצורת החשיבה. זה לא מדע מדויק, אבל זה ייתן לך אינדיקציה ראשונית. האלמוני ברחוב יותר מעניין אותי מלצטט דברים שראיתי, כי בכל פינת רחוב תגלה בעצמך 'מלכים' ו'מלכות' שאתה חושף בעצמך".

מחירים: חולצות: 300-240 שקל; מכנסיים: 470 שקל; ז'קטים: 1,200-900 שקל; שמלות: 580 שקל ומעלה
להשיג ברשת חנויות "רזילי" ובבוטיקים הבאים: מאיו, אוסישקין 61, רמת השרון. טל': 5499033 - 03; נורית קלאוזנר, רנ"ס 8, קרית מוצקין. טל': 8730543 - 04; מסריק 17, מסריק 17, תל אביב. טל': 5292616 - 03; אלה מור, ירמיהו 39; רדיקל קום איל פו (קולקציית אטלייה), בית בנמל, תל אביב. טל': 6025530 - 03

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...