טיפול יתר
מחקר אמריקני גילה כי תרופות נגד שיעול ונגד נזלת עלולות לגרום נזקים קשים ואף מוות לילדים מתחת לגיל שנתיים. מהם אותם מרכיבים מסוכנים? ומה אפשר לעשות כאשר התינוק מצונן ומשתעל?
הורים מודאגים מוצאים את עצמם פעם אחר פעם מגיעים למרפאתו של הרופא המטפל, רק כדי לשמוע שזה "בסך הכול וירוס" ואין הרבה מה לעשות. אבל הורים רבים ממהרים לרכוש תכשירים שונים לטיפול בצינון ובשיעול מתוך רצון להקל על הילדים.
אלא שהשבוע פורסם מחקר שצריך להדאיג הורים אלה. העלון הרפואי MMWR WEEKLY של המרכז האמריקני לתחלואה ולתמותה בדק ומצא שבשנת 2005 טופלו יותר מ-1,500 ילדים מתחת לגיל שנתיים בחדרי מיון עקב קבלת מינון יתר של תרופות נגד הצטננות.
יתרה מזו, בגופם של שלושה תינוקות שמתו בשנת 2005 התגלו מינונים גבוהים של מרכיבים הנמצאים בסירופים נגד שיעול ונזלת. לחומרים הללו קוראים פסאודואפדרין ודקסטרומתרופאן - חומרים הנמצאים בשכיחות רבה בסירופים נגד שיעול ונזלת, שזמינים בכל בית מרקחת ונמצאים כמעט בכל בית.
פסאודואפדרין, מרכיב הנמצא בתרופות המוכרות לכולנו כמו היסטפד, היסטאדקס או סינופד, הוא מרכיב שתפקידו להקל את הגודש באף ביצירת אפקט של כיווץ כלי הדם. בזמן צינון ודלקת, כלי הדם ברירית האף מתרחבים ומפרישים הרבה מאוד נוזלים, הגורמים בצקת ואף סתום.
הבעייתיות הגדולה של החומר הזה נובעת מכך שהתרופה ניתנת דרך הפה, והיא לא יודעת להבדיל בין אזור האף לשאר האזורים בגוף. הגוף כולו נחשף לחומרים הללו, ובמינונים לא נכונים זה עלול להביא לעלייה בלחץ הדם ולהפרעה בקצב הלב, בעיקר אצל תינוקות הסובלים מבעיות בדרכי הנשימה.
דקסטרומתרופאן, המרכיב הנוסף שנמצא בגופם של הפעוטות שמתו לאחר שניתן להם סירופ נגד שיעול, הוא מרכיב הקיים בתרופות כמו אלצינל או רוביטוסין
זאת בדומה למרכיב קודאין שקיים בתרופות כמו היסטפד, קומפאונד או טוסופדרין - שבצריכה לא מבוקרת גם עלול להביא להתמכרות. הבעייתיות הקיימת בחומרים הללו היא בכך שהם מנטרלים רפלקס טבעי חשוב ביותר לתינוקות שסובלים מליחה ומנזלת. מנגנון השיעול נועד לנקז את ההפרשות מדרכי הנשימה, ולאפשר לנשימה חופשייה יותר.
אצל תינוקות שיעול הוא הדרך היחידה אשר בה הם יכולים להוציא את ההפרשות מהגוף - והחומרים הללו מדכאים את המנגנון הטבעי הנחוץ להם. בעקבות המחקר המליץ המרכז האמריקני לבקרת מחלות להימנע מטיפול בפעוטות בתרופות נגד שיעול ונזלת ללא מרשם רופא.
כאמור, חלק גדול מהתרופות המכילות את החומרים הללו פשוט נמכרות על מדפי הסופר או בבתי המרקחת, ללא צורך במרשם או בהנחיה, אבל רופאים רבים אומרים בגלוי כי נתינת תרופות כאלו לתינוקות אינה מומלצת, ועלולה לגרום תוצאות קשות.
"לשום תינוק מתחת לגיל שנתיים לא הייתי נותן משהו מהחומרים הללו", אומר ד"ר אבינועם רחמל, מנהל היחידה לפרמקולוגיה במרכז שניידר לרפואת ילדים. "נתינת סירופים כאלה במינונים לא נכונים יכולה בפירוש לגרום מוות, ומוות כזה קורה בתוך דקות. תינוקות רגישים יותר לחוסר חמצן, וזה פשוט מסוכן".
"גם החומרים האנטי היסטמיניים (נגד אלרגיה) שקיימים בחלק מהתרופות אינם רצויים, כי הם גורמים נמנום והירדמות. ילד שיש לו קושי בנשימה זקוק לנשום במאמץ, וכשמדכאים לו את היכולת הזו - זה רק עושה את הנשימה בעייתית יותר, משום שהתגובות הטבעיות של הגוף שנועדו להתגבר על קושי בנשימה, מדוכאות".
לדבריו, "הבעיה האקוטית בנוגע למינונים אצל ילדים קטנים, היא שאין ממש מידע על המינונים הרצויים, כי זה פשוט לא נבדק. תינוק קטן לא יכול לדבר ולהגיד שהוא מרגיש רע, ואז ההורים לא יכולים לדעת אם הוא מרגיש רע בגלל המחלה או בגלל התרופה. הורים לא תמיד ערניים לכל הפרטים הקטנים, ולא תמיד קוראים את עלון ההנחיות, ובקלות רבה אפשר לטעות במינונים".
פרופ' שמואל קיויתי, רופא ילדים ומנהל המרכז לאלרגיות ולאסתמה במרכז הרפואי תל אביב, אומר ש"כעיקרון אני לא ממליץ על התכשירים הללו אפילו לבני ארבע או חמש. אלה תרופות מיותרות שהנזק שלהן עולה על התועלת. רוב הצינונים עוברים מעצמם, וחבל לתת את התרופות הללו. אף אחד לא יכול לנחש מה חש תינוק, ועל כן אין אפשרות לדעת באמת מה המינון הנכון".
"מעבר לכך, גם היעילות של התרופות הללו מוטלת בספק. אין באמת עבודות שמוכיחות את היעילות שלהן, וזו אכן בעיה, כי השוק מלא בתרופות מיותרות כמו מוקוליט, תרופה שאמורה לכייח ליחה וניתנת בצורה די שכיחה. אין אף עבודה שאישרה את היעילות שלה בכיוח ליחה אצל ילדים, אבל רופאים עדיין נותנים מרשמים לתרופות הללו. אני חושב שהאשמה היא של רופאי הילדים, וגם של ההורים שדורשים טיפול כלשהו".
פרופ' יוסף עוזיאל, מנהל היחידה לאשפוז יום ילדים במרכז הרפואי מאיר, מסייג את האזהרות. "התרופות הללו ניתנות כבר שנים, ופרט למקרים הללו בארצות הברית, לא ידוע על מקרים נוספים. צריך לזכור שהפעוטות מתו מפני שנתנו להם מינונים גבוהים במיוחד של התרופות. עם זאת, במחלקות ילדים בבתי חולים לא משתמשים בתרופות להורדת גודש ושיעול אצל פעוטות, משום שלא ברורה היעילות שלהן. המחלות הוויראליות הן מחלות שעוברות מעצמן, ולכן זה פשוט מיותר".
ובכל זאת, הילד מנוזל ומשתעל, הוא לא מצליח לישון כמו שצריך, ואחרי שני לילות כאלה גם אנחנו מותשים ומשוועים למשהו, כל דבר, שיקל לכולנו קצת את החיים. אז מה בכל זאת אפשר לעשות?
הרפואה הקונבנציונלית לא מציעה הרבה. "כדאי פשוט לטפטף מי מלח לאפו של התינוק, ולשאוב את הנזלת במשאבה מיוחדת", מציע ד"ר רחמל.
"כמו כן רצוי ליצור לחות בחדר של התינוק. אפשר להשתמש בסירופים נגד שיעול לילדים מגיל שנה, אבל לא בסירופים שמכילים חומרים המדכאים שיעול. אם בכל זאת רוצים, אפשר להשתמש בכמות קטנה מאוד ובאופן חד פעמי בסירופים מדכאי שיעול".
לרפואה האלטרנטיבית, לעומת זאת, יש הצעות אחרות שיעילותן כידוע גם היא טעונת הוכחה. "הדרך הטובה ביותר היא לתת לתינוק תמיסת סוכר", מציע ד"ר ניר עמיר, מנהל מחלקת רפואה משלימה בבית החולים וולפסון.
"כל סירופ שמכיל ריכוז גבוה של סוכר או דבש מרגיע שיעול - וזה הוכח מדעית. זה מקל את השיעול, ועוזר לילדים לעבור את התקופה הזו בצורה קלה. אפשר לתת מיץ פטל מרוכז או ויטמינצ'יק, למעט מקרים של שיעול קשה - אז יש מקום לטיפול נוסף. במקרה של נזלת, מי מלח יכולים לעשות עבודה טובה מאוד, אבל אין סירופים טבעיים טובים לטיפול בנזלת".
גם ההומאופתיה מנסה להתמודד עם נזלת ועם שיעול, אבל באופן פרטני עם כל חולה וחולה. "ההומאופתיה מנסה לראות את התמונה כולה", מסביר ד"ר חיים רוזנטל, הומאופת.
"הטיפול הוא פרטני לפי המאפיינים של המחלה, וכולל אספקטים נוספים כמו גורמים נפשיים. למשל, ילד שיש לו קושי בהליכה לגן - הנזלת במקרה שלו היא רק תוצאה של הבעיה. לכן נותנים תרופה מדויקת לכל חולה לפי המאפיינים שלו".
לדברי ד"ר דן קרת, רופא וד"ר לנטורופתיה, "הטיפול העיקרי במניעה של נזלת וליחה הוא שינוי בתזונה. רצוי להימנע ממגבירי ליחה כמו חלב ומוצריו, ביצים, בשר, חיטה, תפוחי אדמה, ולהגביר מייבשי ליחה כמו לפת, קולורבי, שיפון, פלפל לבן, דלעת ותירס. כדי להקל את השיעול כדאי להכין תה תימין, או להרתיח בליטר מים כף פרחי קמומיל, כף תימין, כף מיורן ולעשות אינהלציה. ההמלצות הללו מתבססות על ניסיון קליני והן ללא גיבוי מחקרי".
נא להמתין לטעינת התגובות
