חזון העצמות
בקיבוץ קטן בגליל העליון מסתתר אחד המוזיאונים הפרה היסטוריים החשובים בעולם. אמנון אסף גילה אוצרות מעלפים ברמה בינ"ל, אך מדינת ישראל לא מוכנה לזרוק שקל
ממש מעבר לכביש, פחות מקילומטר מעינן, תמצאו את הארכיאולוג ד"ר חמודי חלאילה. זוהי שעת בוקר מוקדמת, והוא מזנק מהאוטו ופוסע במהירות לסדרת בורות רבועים בפאתי מטע תפוזים גדול. מסביב לבורות, בידיהם אתים, מקושים ודליים, טורחים משש וחצי בבוקר כמה עשרות עולים מאתיופיה, עובדי קבלן של רשות העתיקות. הם חושפים את חורבות העיר האבודה ביסמון, יישוב פרה היסטורי עצום שליבלב כאן לפני יותר מ-9,000 שנה. "מה נשמע,"? שואג חלאילה כשהוא מתקרב אל עובדיו, שרדיו טייפ עם מוזיקה אתיופית מסולסלת מנעים את עבודתם, ויחד הם עונים בקול גדול "ברוך השם."
ביסמון ועינן, אתרים ארכיאולוגיים בעלי חשיבות עולמית, נחשפו על ידי איכר בשם אמנון אסף שגר בקיבוץ מעין ברוך בגליל העליון. ללא השכלה אקדמית או תעודת בגרות, אסף בן ה-78 הוא חוקר אתרים ארכיאולוגיים לא מוכרים ובעליו של אוסף ממצאים בעל חשיבות בינלאומית. "מסידני עד וושינגטון, ממוסקבה עד פריז, אי אפשר לקחת קורס רציני בפרה היסטוריה בלי לשמוע על האתרים שאמנון מצא," טוען ד"ר דני נדל, ראש החוג לארכיאולוגיה של אוניברסיטת חיפה.
"מלך האספנים," מכנה אותו פרופ' אבי גופר, ראש החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. "בזכותו שמעו בכל העולם על הפרה היסטוריה של ישראל," ממשיך גופר. "אין הרבה מוזיאונים פרה היסטוריים בעולם כמו המוזיאון של אמנון. ארכיאולוגים גדולים מצרפת, מארצות הברית ומגרמניה, כל מי שיש לו יד ורגל בפרה היסטוריה, מגיעים להסתכל בממצאים של אמנון, באיכויות שקשה מאוד למצוא בכל מקום אחר בעולם."
אמנון אסף לא חתום על אף מאמר מדעי, מעולם לא החזיק במשרה או במעמד אקדמיים פורמליים, ומשכורת הוא מושך מהקיבוץ בתור "נהג בית," שמשנע את קשישי הקיבוץ לסידורים בקריית שמונה. את מחקריו הוא עורך אחרי העבודה, כעובד היחיד במוזיאון שלו, שנמצא בסכנת סגירה משום שמעטים האנשים ששמעו עליו ובאים לבקר. על קומץ התכתובות הרשמיות שהעניין דורש ממנו הוא חותם "מנהל מוזיאון האדם הקדמון, איש הניקיון והגנן גם." כך, באלמוניות כמעט גמורה, מסתתר במעין ברוך אחד האוספים הפרה היסטוריים החשובים ביותר בעולם.
"אז מה," מברך אותי אסף בכניסה לקיבוץ, "באת לראות את האבנים הישנות שלי."? הוא לבוש כמו שהוא לבוש תמיד, מאז נפטרה אשתו: בגדי עבודה כחולים, נעלי עבודה וכובע מצחייה אדום עם לוגו של טמבור שהוא מקפל ומכניס לכיסו האחורי אחרי שאנחנו לוחצים ידיים. "מוזיאון האדם הקדמון" שלו, שהחל כאוסף ארגזים מתחת למיטתו, מכיל יותר מ140- אלף פריטים וממוקם בבניין משונה, דמוי גליל גדול, שארובות בולטות מצדדיו ואבני בזלת מהגולן מגוננות על דפנותיו. המבנה מזכיר מעט מקלט, ואכן, הוא עוצב כך כדי להגן על הממצאים מטילים, שנחתו כאן בשפע במלחמה האחרונה. במבט חטוף יש למוזיאון את הקסם האזוטרי של אטרקציות לצד הדרך נוסח "כדור הצמר הגדול בעולם," אך ההבטחה המדעית שלו, להבדיל, אמיתית לגמרי.
בכניסה למוזיאון זוג דלתות עץ ענקיות שנפתחות בחריקה, ועליהן מתנוסס שלט, "מחיר הכניסה כמחיר מנת פלאפל." אסף דוגם פעם בחודש את מחירה של מנה ב"פלאפל בנימין" בקריית שמונה ומעדכן את מחיר הכניסה בהתאם. "כולם משלמים," מודיע שלט נוסף, לסכור את פיהם של מבקרים המבקשים כניסת חינם לילדים.
אסף
ממשיכים פנימה, ואסף עוצר ליד כמה דוגמאות מהאוסף הראשון שלו, 8,000 אבני יד בנות 200 אלף שנה. הוא החל לאסוף אותן ב,'46- פלמ"חניק בן 17 מתל אביב שהספיק לאבד עין מפגיעת רימון ולהרוג בני אדם. הוא נשלח להתאושש מהפציעה בקיבוץ כפר גלעדי, וכשסיקל שם שדה תלתן נתקל לראשונה באבנים הללו, צורתן צורת טיפת גשם הפוכה, הלדרמנים של האדם הקדמון שהשתמש בהן לתפירת בגדים ולציד. אסף החל לאסוף את האבנים המסותתות מבין רגבי השדה ממש, בלי לחפור אפילו, ומכיוון שחוק העתיקות הלאומי עדיין לא נחקק שמר לעצמו את ממצאיו. כיום אוסף אבני היד שלו הוא הגדול בעולם, ומומחים ממחלקת הארכיאולוגיה היוקרתית של אוניברסיטת בורדו הצרפתית באים מדי פעם להזיל עליהן ריר.
אוצרו היקר ביותר של שודד הקברים, שהובילה את שיטוטיו בעמק לעמודיו היוקרתיים של המגזין המדעי "נייצ'ר," היא "התגלית המשמעותית ביותר מראשית החקלאות האנושית." הוא שולף מאחורי אחת התצוגות זוג שרפרפי פלסטיק נמוכים, ואנחנו מתיישבים להסתכל בארון זכוכית גדול שבו שוכב שלד אדם ולצד ראשו כדור עצמות נוסף. הם בני 12 אלף שנה. שלד האדם הוא של אישה, והכדור שלצדו הוא שלדו הקטן של כלב זאב בן חמישה חודשים, הכלב המבוית הקדום ביותר בעולם.
קחו רגע להרהר בזה: הפירמידות המצריות, הערים האצטקיות, אברהם אבינו, כל אלה אינם אלא ינוקות גמורות בהשוואה לאישה הזו וגור הכלבים שלה, שמוצגים כאן באותה תנוחה שבה נקברו יחדיו. היא היתה בת 50 במותה, גיל מופלג למדי, וסביב מצחה והיכן ששפע פעם שיערה יש סרט ראש עשוי צדפים לבנים מים סוף. ידה של האישה, שכמו רוב בני תקופתה נקברה בתנוחת עובר, מונחת בתנועה עדינה מאין כמוה על חזהו של הכלבלב. במאמר ב"נייצ'ר" תיארו החוקרים את היחסים בין האישה לידידה כ"אמוציונליים, לא גסטרונומיים."
אסף מצא אותם בזכות מימיו המתוקים של מעין עינן, שבוקעים היום מברזים ביישובי הגליל וטעמם טוב ממים מינרליים. בתחילת שנות השבעים, כשבמקורות עשו סקרים ראשונים במעין, הוזמן לארץ מהנדס סקוטי לבצע את העבודות, ואסף התיידד איתו. "הוא היה צמא," הוא אומר, "תמיד היתה לו כוס תה ביד, עד שהסתבר שזה היה קוניאק והוא משתכר כל היום." כשנתקל המהנדס הסקוטי במעגלי אבן משונים בעינן (בתקופה הפרה היסטורית נהגו לבנות בתים עגולים,( הזמין את ידידו חובב הארכיאולוגיה ממעין ברוך להעיף מבט.
כך נתגלה יישוב הקבע הראשון בעולם, ואל התגלית נחפז להגיע ז'אן פרו, נוצרי דובר עברית שעמד בראש המשלחת הארכיאולוגית הצרפתית בישראל, ונחשב לאחד הארכיאולוגים החשובים שחפרו במזרח התיכון בעשרות השנים האחרונות. בהדרכתו של פרו השתתף אסף בחפירות, ואף ביקש לאוסף שלו את אחד ממאה השלדים שנתגלו באתר. פרו, בחוסר רצון מסוים משום שהחפירות כבר נסתיימו, הקצה לאסף שני עובדים צרפתים, ויחד הם גילו את האישה וכלבה. זה היה יום ההולדת של אסף, ובעזרת טרקטורים מהקיבוץ הועבר גוש האדמה שבו נקברו הכלב והאישה לצריף שבו שכן המוזיאון. "זו המתנה הכי יפה שקיבלתי בחיים," הוא אומר, "זואולוגים וארכיאולוגים מכל העולם באו לראות אותה. הם כמובן התאמצו מאוד לא להתפעל, כדי לא לתת צל"שים לארכיאולוג שחפר באתר. החבר'ה האלה אוהבים אחד את השני כמו חור נוסף בתחת."
כששודרג הצריף של המוזיאון למבנה הנוכחי, חשש אסף להזיז את האישה והגור אפילו מטרים אחדים, ולכן נבנה כל המוזיאון החדש סביבם. "מוזיאון ישראל ביקש לקבל אותה," מוסיף אסף. "אמרתי להם מה דעתי עליהם." במקום זאת קיבל המוזיאון הלאומי, שהמחלקה הפרה היסטורית שלו היא היחידה בארץ שמתקרבת לרמת האוסף של אמנון, העתק של קבר האישה והכלב.
לא רחוק מהאישה נחפר גם קברו של תינוק בן שישה חודשים,שמוצגבמוזיאוןעםמחרוזתהאבניםשנקבראיתה.בתקופה הניאוליתית, כשהאישה והתינוק היו בחיים, התיישבו בני אדם ביישובי קבע ודפוסי יחסים משפחתיים ובין מיניים החלו להתקבע. דני רוזנברג, דוקטורנט באוניברסיטת חיפה, עשה שלוש שנים מחייו במחסנו של אסף, מנסה להבין מתי בדיוק החלו גברים לרדות בנשים. הדוקטורט שלו עוסק במאבקי שליטה בין המינים בעידן הפרה היסטורי, ולדעתו לנשים קדומות, כמו זו שאסף מצא באדמת עינן, היתה עמדת כוח משמעותית בהרבה ממה שמקובל לחשוב. "חלק גדול מהמהפכה הניאוליתית התרחשבמטבח,"הואטוען".לנשיםהיתהמעורבותגדולהמשחשבנו בעבר בעיבוד מזון, ומי ששלט במטבח - שלט במרחב."
בחלקים של הבית הפרה היסטורי שבהם נמצאו כלים המשויכים לנשים (כלי אריגה למשל,( נמצאו גם כלי עיבוד מזון מעוצבים, שההשקעה בבנייתם ובקישוטם מעידה על החשיבות שהכפר ייחס למשתמשת בהן. בעזרת האבנים העתיקות מתחקה רוזנברג אחר המלחמות הסמויות שמתחוללות במטבח מאז ועד היום, וקובעות מי ישרת ומי יישב לאכול. "במהפכה החקלאית שאלת ההיררכיה בין גברים לנשים התחדדה מאוד," הוא אומר, "בני אדם התיישבו בטריטוריות קבועות עם בעלי חיים מבויתים והחלו לצבור רכוש. מהרכוש נוצר צורך בהיררכיה ובשליטה, ועל זה גברים ונשים נאבקו."
המחקר של רוזנברג הוא אחד מתוך מאות שנערכו באתר במשך עשרות שנים, כראוי ליישוב הקבע הקדום בעולם (דעת מיעוט מדעית מסמנת אתר במזרח טורקיה כעתיק יותר.( למרות זאת אין בעינן שילוט שיבהיר למבקר את חשיבות המקום, לא כל שכן מרכז מידע עם הדרכה הראויה לאתר כה מרכזי בתולדות האנושות. "בישראל הרבה יותר קל לקבל מימון לאתרים מקראיים מאשר לאתרים פרה היסטוריים," מסביר רוזנברג את מראהו הנטוש של המקום. "ככה זה, פוליטיקה."
כמה מאות מטרים מעינן, ליד הכביש המוביל לקריית שמונה, נמצא ביסמון כפר ענקי בגודל 400 דונם ששגשג כאן לפני 9,000 שנה. לשם השוואה, כשכבש דוד המלך את ירושלים 5,000 שנה מאוחר יותר, היה גודלה של העיר 50 דונם בלבד. בביסמון, ניו יורק או בייג'ינג פרה היסטורית, חיו כ3,000- אנשים, מספר דמיוני כמעט בהתחשב בכך שבכפר גדול באותה תקופה התגוררו כמאה תושבים. את הכרך החבוי הזה מצא אמנון אסף הודות לשפל בשוק הדגים העולמי באמצע שנות השבעים. "קיבוץ מנרה רוקן את בריכות הדגים שהיו לו בעמק," הוא מסביר, "ואני התלבשתי על זה. כשרוקנו את הבריכות נפלו מהן כלי אבן נהדרים, להתמוגג ממש."
בדומה לעינן, גם ביסמון, הקבור תחת מטע תפוזים וחלקת חיטה, לא משולט ולא מסומן, והחפירות שד"ר חלאילה מנהל כעת הן "חפירות הצלה" מוגבלות, שנמצא להן תקציב בעיקר בזכות הרחבתו של כביש סמוך. ביסמון נמצאת בסכנת הריסה, כמו יישובים קדומים אחרים. "יש הרבה אתרים שנמחקו לעד מתחת לכבישים ולבולדוזרים ולשכונות," אומר דני נדל מאוניברסיטת חיפה. "בדיונות של מישור החוף בלבד נעלמו מאות אתרים."
אחרי חשיפת ביסמון המשיך אמנון אסף לשוטט בעמק וחשף כמעט 20 אתרים פרה היסטוריים שונים. מאמרים מדעיים התפרסמו, מלגות הוענקו, תקנים אקדמיים התמלאו. אסף לא ראה מזה שקל. עד היום. פורמלית אסור לו אפילו להשתתף בחפירה ארכיאולוגית, משום שכדי לקבל רשיון חפירה צריך תואר אקדמי. הוא שב ואומר לי שלא אכפת לו מעניינים כאלה, ואני מאמין לו, גם אם לבסוף הוא פולט משהו על הפרופסורים והדוקטורים שאת הקריירה שלהם השיק: "אם אתם רוצים, תחשבו שאתם חכמים ואתם מצאתם הכל. בעומק לבי אני יודע שאתם חתיכות חארות, אבל אני לא נותן לזה לדכא אותי. אני אולי חקלאי קשיש, אבל את ערכי אני יודע."
נא להמתין לטעינת התגובות
